כנר
ברוך הבא אל הפורום!
שאלת שאלה עצומה. אקדים שכנראה אין לה פתרון הידוע לנו. וזה מחייב לבדוק את הנחות היסוד שלנו. (האם יש שאלות שאין להן פתרון? מדוע אין להן פתרון? האם צריך לשנות הנחות או הגדרות מושגים, וכיצד?).
אחזור על השאלה ואצביע על כמה כיוונים, אך בעיקר אפנה לשני ספרים טובים מאד למרות שנכתבו לפני זמן רב:
א. יסודות הבעיה הפסיכופיזית של ישעיהו לייבוביץ.
איני מכיר סיכום טוב יותר.
לייבוביץ מציג את בעית שני העולמות. כלומר, אנו מתגוררים בעולם שמתנהל לפי חוקי הפיזיקה. אלו חוקים קשיחים שאינם מותירים מקום לחירות, לבחירה, לתכלית אנושית. ניתן אמנם לזהות הקבלה בין אירועים מנטליים (מחשבה, רגש, ועוד) לבין אירועים פיזיקליים במוח, אבל שום אירוע פיזיקלי אינו מסביר את התחושות שלנו ולכל היותר הוא רק מקשר בין אלו לאלו. (על תשובות שונות לבעיה לקמן).
ב. גוף ונפש. קיית קמפבל. הספר מסכם את הפתרונות שנאמרו במשך דורות של מחקר פילוסופי ולא רק פילוסופי לבעיה.
לצערי אין לי זמן לחזור אפילו על עיקרי הדברים. אין אני מורגל להפנות לספרים במקום לסכם, אבל אלו ספרים באמת טובים וגם קצרים למדי.
***
אחזור שוב על הבעיות העיקריות. הצגתי את הבעיה המרכזית באופן הבא: האדם הוא אזרח בשני עולמות. העולם המנטלי שמתנהל לפי כללים משלו: אנו חשים, חושבים, מתכננים, בוחרים. יש לכל אחד מאיתנו "אני". המושג של "אני" מלווה אותנו כל העת (קאנט).
ומצד שני, יש לנו גוף. הגוף מתנה את כל מה שעובר עלינו, כמעט. יש מחקרי מוח שמראים כי תופעות פיזיולוגיות ונוירולוגיות משפיעות על אירועים מנטליים והאדם אפילו אינו מודע לכך שהאירוע הפיזי גרם לו לשינויים מנטליים.
זו השאלה העקרונית. אבל היא מתפצלת לשאלות משנה. כל אחת מהן זקוקה לתשובה.
אנסה למנות כמה מהן.
1. כיצד תופעה פיזיקלית, בכל רמת הסיבוך האפשרי שלה: תנועת אלקטרונים, חיבורי נוירונים - יכולה לשאת עליה את המטען הנפשי שאנו מכירים?
2. אנו יודעים מה המנגנון של הראיה. ברובו. אבל איך נוצרת ומורגשת התמונה שאנו רואים? אפשר להצביע על שלבים. האור המוחזר מן החפץ. היקלטות האור ברשתיות. מעבר של מה שעובר שם (איני יודע או זוכר מה וממילא עבורי אלו רק שמות טכניים) למוח. חיבור של נתונים משתי עינים לדבר אחד. הפרדה בין חלק מהתמונה הנספגת בין אובייקט לרקע. זיהוי החפץ. ובסופו של דבר: פרח, שושן צחור נניח.
3. אני מתלבט בשאלה כלשהי. זו יכולה להיות שאלה גדולה, מוסרית וערכית, כמו האם, נניח, לוותר על לימוד תורה למען גיוס לצבא. וזו יכולה להיות שאלה כמעט חסרת חשיבות, כמו האם לשתות כוס תה ברגע זה או בעוד עשר דקות, לאחר שאסיים לכתוב את השורות האלו. אבל יש לי התלבטות. עדיין לא הכרעתי. אני מודע לכך שאני יכול לבחור כך או כך.
אבל אם צדק לפלס, יש רק שרשרת סיבתית אינסופית או ארוכה מאד של גורמים המצטרפים יחד. מה שקורה במוחי הוא תולדה מורכבת מאד של כך וכך גורמים פיזיקליים. לבחירתי שלי לא יכול להיות מקום במסגרת הזו.
(ויקי: דטרמיניזם, ראו על לפלס ובכלל הערך נראה טוב).
ויש עוד שאלות מסוג זה, ולדעתי חשוב להבחין ביניהן, למרות המשותף.
***
פתרונות אפשריים
מדוע השאלה הזו כל כך חשובה? לדעתי היא חשובה בעיקר בגלל מה שמשתמע ממנה. כמו הדרויניזם (כוונתי לגרסה הפשטנית שהאדם בא מהקוף), לסוג אחד של תשובות לשאלת הדואליזם (בעיקר שאין כזה) יש משמעות מעבר לדיון המדעי והפילוסופי. תשובות ששוללות את הפן המנטלי בעצם הופכות אותנו למכונות. בכך מחוסלים לכאורה נושאים בעלי חשיבות עצומה כמו האפשרות של קיום לאחר המוות או תחית המתים, בחירה ומוסר ומשמעות, ועוד.
אז מה הם דגמי התשובות המרכזיים?
א. הדגם הדואליסטי.
הדגם זה מכיר בכך שיש שני עולמות שבהם אנו חיים. אין הוא שולל את הצד המנטלי ולא את הצד הפיזיקלי. הדגם הזה יכול להתחלק לחלוקת משנה. יש שמנסים לפתור את שאלת הקשר באמצעות נסיון לזהות מקום ואופן שבו המנטלי יכול להשפיע על הפיזיקלי ולהפך (דקרט למשל, כפי שהוזכר לעיל). נסיון כזה נכשל גם במעבדה, עד כמה שידוע לי, וגם יש בו קושי עקרוני.
יש כאלו שטענו שאי אפשר להתכחש לקיומו של צד כזה ויש לו ערך מדעי. כך למשל טען חומסקי, הבלשן החשוב, שלדבריו קיום של חוקים וקטגוריות בלשניות בתודעה הוא הנחת יסוד הכרחית לכל מדע הבלשנות.
פתרון מסוג אחר הוא לטעון שיש קשר שאינו ניתן לזיהוי על ידי המדע בין שני הצדדים. זה פתרון שהיה מקובל על הוגי דעות וחוקרים דתיים. אחד היישומים שלו הוא להטיל על האלוקים לבצע את המעברים האלו עבורנו, בני האדם (למשל במסגרת התפיסה האטומיסטית, לא זו של דמוקריטוס אלא של הפילוסופיה המוסלמית ועד לחסידות בת זמננו: העולם נברא כל רגע מחדש וה' אחראי להתאמות).
ב. הדגם האידיאליסטי
לפי הדגם הזה אין בכלל צד פיזיקלי. הכל רוח. הכל מנטלי.
אולי זה מפתיע, אבל בתפיסות כאלו אחזו הוגי דעות במקומות שונים. זה מה שמשתמע מן הבודהיזם וזה מה שדגל בו הפילוסוף הבריטי ברקלי. יתכן שיש חוקרים בני זמננו, בפיזיקה, שיעדיפו את הפתרון הזה. יש כאלו שסבורים שהוא יכול להסביר את התופעות הפיזיקליות שבהן מעורב הצופה ונוכחותו, השתתפותו ומודעותו משפיעות על התוצאות. נדמה לי שהחתול של שרודינגר ואלומות האלקטרונים שמשנות את מיקומן בהתאם למעקב של עורך הניסוי שייכות לתחום הזה, אבל יתכן גם שאני כותב שטויות. אני מאד מאד פיזיקאי של כורסה או פחות מזה.
בכל אופן, כך מנסים לפתור את הבעיה על ידי העלמת צד אחד. נראה לי שנוסף לכל יש כאן חסרון מדעי ופילוסופי. העלמה אינה פתרון. אבל אני רק כותב לפי מה שקראתי וחשבתי בתחום לפני שנים רבות, ולא עסקתי בו לאחרונה.
ג. הפתרון המטריאליסטי
דגמים אלו מכחישים את הצד המנטלי.
כך כמדומה טוען בנט בספר שתורגם לעברית לפי מספר שנים. (אני באמצע הקריאה ויש לי ביקורת עליו, אז איני יכול להביע דעה).
כך בוודאי טוען הופשטטר, בספרו שתורגם לעברית "גדל אשר בך". הספר יפהפה, אבל הטיעון המרכזי שלו פגום. ואנסה לבאר מדוע.
הופשטטר מאמין שניתן לבאר את התודעה במובן הרחב שלה (תחושות, רגשות, מחשבות ועוד) על ידי מורכבות של תופעות בודדות. כמשל לדבר אפשר להזכיר את יחסו של דוב הנמלים למושבת נמלים. דוב הנמלים טוען שלמרות שיש נמלים בודדות, שאף אחת מהן לא תשמח להאכל על ידו, יש גם "ישות" שמזוהה אצלו כמושבת נמלים, והיא דווקא שמחה מאד להזמין אותו לסעודה.
דוב הנמלים יכול לזהות לדבריו משפטים שמשמיעה הישות של מושבת הנמלים דרך הפעולות הבודדות שמבצעות נמלים.
זה משעשע ומעניין אבל לדעתי יש כאן כשל. לא רק בגלל שאין כזו ישות עד כמה שידוע לי, ולא רק בגלל שהמחשבות הפרטיות של כל אחד מאיתנו אינה יש בפני עצמו, בעל מודעות, אלא בגלל שהופשטטר מאמין, עד כמה שאני מבין בכל ליבו, שכל מה שאנו מכירים כחויה מנטלית הוא אך ורק אירוע פיזיקלי שאנו טועים לייחס לו תוכן מעבר לעצמו.
הכשל הזה חוזר בכל הספר.
בעיבוד של דקרט אני משיב על דבריו: נניח שזו טעות לחשוב שיש מחשבה שהיא יותר מאשר אירוע פיזיקלי. היכן ואיך מתאפשרת הטעות הזו? מי טועה? היכן התוכן הזה בתוך מפגשי האלקטרונים במוח שלי?
האם זו רק טעות לשונית? ונניח שכן, איך טעות כזו יכולה להינשא על גבי אירוע פיזיקלי?
***
היה מקום להזכיר גם את הביקורת של מיסטיקאים כמו גורדייף על מושג ה"אני", שזו אשליה של האדם שיש לו "אני" אחד ויחיד. אבל גם לפי גישתו של גורדייף עדיין יש אירועים מנטליים והשאלה של בעל האשכול היתה על היתכנותם של אירועים כאלו ועל הקשר ביניהם לבין הגוף.
***
שורה אחרונה
זה נושא מורכב ומעניין ביותר. הרושם שלי הוא שבמקביל ללימוד הדרוש של מחקרים מתחומים שונים: פיזיקה, רפואה ומחקר מוח, היסטוריה של הפילוסופיה וכן ביקורת פילוסופית שתאפשר לזהות טעויות לוגיות אצל הוגים וחוקרי - במקביל לכך צריך זהירות רבה והבדלה בין התשובה שהיינו רוצים שתהיה אמיתית, מכל הסיבות שבעולם (כדי להצדיק את הדת או כדי להשתחרר מהדת...), לבין מה שיש בידנו.
כמדומה שהמסקנה הבלתי נמנעת היא כלייבוביץ. הנתונים אומרים דבר אחד, או שנים: אנו אזרחים בשני עולמות. איך זה יתכן, האם זה מוכיח שיש נפש ושהדת (ואיזו דת?) צודקת, ומה המוסר והערכים שנובעים מכך, כל אלו שאלות שיש לשאול. אבל כל זה אחרי שמכירים בנתון הבסיסי הזה שאינו ניתן להכחשה, למרות שיש שינסו לרדד את הנתונים ולהתפטר באמתלאות שונות, לפעמים מתוחכמות מאד, מן הצד המנטלי של חיינו כאזרחים בעולם הרוחני.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
