ס.מ.ס וסלולר כשר

.



ס.מ.ס בגימטריא = 160, שזה גם אסון גדול, וגם אקדמיה, שבידוע שהיא אסון עוד יותר גדול.

וזה - רק עם הס.מ.ס הראשון.

אם החציף פניו ושלח שני מסרונים, הרי זה בגימטריא כבר 320, שזה הנחל החרדי - רח"ל.

לופט גשעפט

ברוך הבא אל הפורום!

שאלתך מעניינת מאד עבור כל מי שמתעניין בתהליכים העוברים על החברה החרדית בת זמננו. ולמעשה היא עלתה באופנים שונים בעבר הרחוק של הפורום.

ניתן לראות בה דוגמא נוספת להתמודדות של החברה החרדית, שכותב שורות אלו משתייך אליה, עם הטכנולוגיה המודרנית.

אנסה לתמצת כי הנושא ארוך ומורכב.

היהדות החרדית נושאת טראומה של כשלון בהתמודדות עם ההשכלה. למרות שהמשכילים נעלמו וההשכלה שוב אינם יודעים מהי ומה עקרונותיה ושאיפותיה (והיא הפכה למעשיה להפחיד בה תינוקות של בית רבן), עדיין הבעיות קיימות. דומה לפעמים שהיהדות מסוגלת לשרוד ללא התקפות מבחוץ רק אם תיסגר בגטו ותנעל היטב את כל החלונות.

למה כוונתי? יש כמה התקפות עלינו. על מערכת האמונות, על אורחות החיים, ועל הערך העצמי שלנו כתוצאה מכך.

קצת היסטוריה. בתולדותיה היהדות התמודדה עם ביקורות מן הפילוסופיה (היוונית ותולדותיה), עם המדע (למשל הדרויניזם שהציע תחליף לסיפור בריאת האדם ועם הפיזיקה שהציעה תחליף לסיפור הבריאה של הכוכבים) ועם ההיסטוריה (אין התאמה בין חלקים מהמקרא למה שמקובל כהיסטוריה). הוגים יהודיים הצליחו לנצח את הפילוסופיה ולמצוא פשרה מול המדע אך הם אינם מסוגלים לקיים את המסורת ההיסטורית, במיוחד זו המדרשית, כפשוטה.

יותר מכך, בניגוד לרושם התמים שמקבל הילד החרדי (או הדתי) שיש "הוכחה לוגית" לאמונות שלנו מן ההיסטוריה (מתן תורה והמסתעף), יש לנו רק הוכחות היסטוריות (בסגנון ריה"ל) שעליהן ניתן לערער וגם אם יש עליהן תשובה, אנו נותרים עם מאמץ אמוני ולא עם הוכחה חד משמעית.

מכל הסיבות האלו, החברה החרדית בוחרת להגן על עצמה מפני העולם החיצון על ידי הסתגרות.

עקב כך יש נסיון למעט ככל האפשר את החשיפה למה שבחוץ. יש סינון רב לגבי תוכן הלימודים, ובהמשך גם לפתיחות לעבודה ובימינו גם לאינטרנט.

החשש מפני חשיפה הפך לקו מנחה הפועל מכוח עצמו.

לפיכך, במקביל לתופעה של הכשרים שצמחה מסיבות שעליהן אדלג (אנחת רווחה של הקוראים העייפים), צמח גם הסדר של מתן הכשרים לטכנולוגיות חדשות. עד כדי כך שכל מי שרוצה להשתמש במשהו חדש שיצא לעולם, חש שעליו לשאול רב ולקבל הכשר.

לעתים הצורך בהכשר גם משמש כלי לעשיית רווחים בידי מי שרוצה להתפרנס מזה, ודי בזיון וקצף.

כללים אלו שהובאו בקצרה יבארו כיצד הטכנולוגיה השימושית מאד של סלולאריים ושל סמסים נחשבה לטעונה הכשר. ובגלל שיש נטיה להחמרה (שגם בה לא אדון כעת), התוצאה היתה איסור גורף על הטכנולוגיה תוך פתיחתה בטפטוף איטי שיסרס כמעט את כל האפשרויות שלה.

בשלב זה אנו נמצאים כעת.

נכון הוא שהענקת גישה חופשית לסמארטפונים פירושה הענקת גישה חופשית לאינטרנט. וממילא גישה לא רק לאתרי פ***** אלא למה שגרוע אולי יותר: אתרי חדשות פנים חרדיים שמציגים תמונה לא יפה של המציאות בהנהגה (כמו האתר השכן שמותר להזכיר את שמו, בח"ח), וכמובן אתר כמו שלנו, פורום שמציע דיון חופשי ופתוח ומאפשר ומזמין שינויים במערכת האמונות התמימה. בשעתו, כשהוקם הפורום, הוא הוגדר בתור מקום מסוכן יותר מפ****.

***
למעשה, האם יש לאסור את הטכנולוגיות הבאות:

מצלמה דיגיטאלית.
טלפון סלולארי.
שימוש באינטרנט.
סמסים.
סמארטפונים.
ניידים.

לגבי המצלמה אין בכך איסור, אם כי הטכנולוגיה הזו יכולה לשמש לדברים בעייתיים (צילום של אנשים שלא מדעתם ואולי במצבים מביכים, והרי היו כאלו סיפורים). ועובדה שכל משפחה מחזיקה היום מצלמה.

טלפון סלולארי. אין עם זה בעיה אבל יש בעיה מצד אחר: אדם שיש לו טלפון "לא כשר" ייתקל בבעיות ויופעל נגדו נשק של החרמה. ילדיו לא יתקבלו למוסדות החינוך שלנו.

יש גם בעיה חינוכית. מה יאמרו ילדיו כאשר יראו שאבא ואמא מחזיקים מכשיר "לא כשר"? ניתן לבאר להם שבאמת אין בעיה, אבל זה לצאת נגד מערכת החינוך (או האינדוקטריניזציה), וזה גורר בעיות אחרות.

שימוש באינטרנט. זו באמת בעיה חמורה. בגלל הפרצה. הטוב ביותר הוא להשתמש באינטרנט מסונן. וזה אמור לפתור את רוב הבעיות. (וכן הנחת המחשב במקום גלוי כך שאי אפשר להגיע איתו לידי ייחוד), אבל שוב זו התנגשות עם כלל חברתי.

ניידים. גם הם כבשו את הציבור שלנו בגלל המעלות שלהם. ולגביהם כמדומה שאין כללים. מי שיקנה מודם סלולארי או אינטרנט הביתה הרי שאי אפשר יהיה לגלותו. זו פרצה. ושוב: אם יש אינטרנט מסונן זו לא בעיה. אם לא אז לא. אבל בכל מקרה זו בעיה חברתית וחינוכית בגלל העימות עם החברה.

***
כמדומה שהרחבתי מאד את היריעה יחסית לשאלה הפשוטה לכאורה. אבל מדרכן של שאלות פשוטות שהן זקוקות לתשובות מקיפות.

אציע מסקנות בקיצור:

כתוצאה מן הטראומות של החברה החרדית מימי ההשכלה ואילך יש הסתייגות מכל פתיחות ומכל טכנולוגיה חדשה.

טכנולוגיות חדשות מוצגות כזקוקות להכשר.

יש הפרש בין מה שמוצג כמחייב בידי עסקנים או אפילו עם חותמת של רבנים לבין ההלכה כשלעצמה.

עם זאת, למרות שאפשר וכדאי להשתמש בטכנולוגיות חדישות עם כללי זהירות (אינטרנט מסונן) זה עדיין עלול לגרום לבעיות חברתיות (הרחקה והחרמה) ובעיות חינוכיות (מדוע איננו הולכים בתלם בבית).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

.


מיימוני,

כל טכנולוגיה חדשה בעייתית?


מישהו החרים מכונות כביסה? איזה פוסק קבע שצריך להמשיך עם ארגזי הקרח ואסר שימוש במקררים חשמליים?  מישהו אסר להשתמש במעלית שבת? בפיאות נכריות מהודו?

(אופס... השתרבבו דוגמאות הפוכות לרשימה, נא למחוק את האחרונות)

למה לא

מואדיב

אינך מעורה מספיק במתרחש אצלנו.

מקררים חדישים: צריך "מפסק שבת" או "הכנה לשבת". הנושא ראוי לדיון בפני עצמו. וראוי לו אשכול נפרד מפני שהוא נוגע למשהו חשוב בפני עצמו: פסיק רישא עד היכן.

הדוגמא הזו יכולה להחשב שונה, מפני שבאמת יש שאלה הלכתית לגבי מקררים בשבת (אם כי לדעתי התשובה היא שאין בעיה), אבל הרי לפניך.

אילו היית קורא את טפסי ההרשמה למוסדות החרדיים, לבנים ולבנות, היית נוכח לדעת שהיום תובעים תשובה לשאלות כמו: איזה סוג של סלולארי יש להורים, האם אינכם משתמשים באינטרנט (רק תשובה אחת תתקבל), ועוד.

יש עוד טכנולוגיות חדשות ששכחתי?

אולי אחת: כמה חרדים אתה מכיר שמחזיקים טאבלט?

זאת בניגוד למחשבים שצריך לפרנסה או ל"חידושים" וכן מדפסות.

אה, נזכרתי. נגנים. נגנים צריכים להיות רק למוזיקה (MP3 ולא MP4) וצריך לנטרל מהם את האפשרות לשמוע רדיו.

למרות הביקורת שעשויה להשתמע מדברי האחרונים, אני סבור שבחלק מהדרישות האלו יש צדק וטעם. גם אני איני מרשה לילדי נגן שיש בו רדיו. מהנסיון הקצרצר שלי ברדיו יש בו דברים שאינם ראויים להישמע ובמיוחד לא לילד.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מיימוני היקר,
תודה רבה על התשובה המפורטת והנפלאה.
אני מבין היטב את בעית התכנים שהטלפון הסלולרי (מהדור השלישי) יכול ליצור.
אולם על פי מה שבדקתי, "ועד הרבנים לענייני תקשורת" שהחל את עבודתו בשנת 2005 לא התייחס רק לבעיית שירותי התוכן והאינטרנט (שעוד בקושי החלה - הדור השלישי של הסלולר הגיע רק אחר כך), אלא בתחילת הדרך דיבר גם (ובאופן מרכזי) על עניין ההודעות הכתובות (SMS), וזה קצת חידה מבחינתי.
אני זוכר שראיתי כמה פשקווילים וכתבות בעיתון על "הדרדרות של בחורי ישיבה בעקבות קשרים שהחלו דרך שימוש ב-SMS", האם מדובר למשל בקשרים עם בנות? האם זו תופעה כל כך נפוצה? והשאלה החשובה ביותר: למה דווקא ה-ס.מ.ס. הוא הבעיה כאן? הרי קשרים אלה יכולים בקלות להיווצר גם דרך שיחה קולית?
ובעניין המצלמה - עדיין לא נחה דעתי.. הרי גם במצלמה רגילה ניתן לצלם תמונות מביכות. אז מה הבעיה דווקא של מצלמה סלולרית? מה הבעיה בלצלם ולשלוח את התמונות?
ועניין אחרון - ראיתי בפרסומי וועדת הרבנים איסור גורף (גם לא סלולר כשר) לקבוצות מסוימות: בחורי ישיבה ובנות סמינר. אז, ניחא בחורי ישיבה - משום ביטול תורה (האם זו אכן הסיבה?). אולם מה הבעיה שבנות סמינר יחזיקו ברשותן טלפון נייד, כשר?

סליחה על אריכות השאלות, אני חש שיש היגיון מעניין מאחורי החלטות אלה של ועדת הרבנים, ואני סקרן לפצח זאת...

בזמנו (ואולי עדיין) הס.מ.ס שימש גם כערוץ פרסומי לדברים שלא היה מן הראוי.

כן, זה מה שחשבתי מלכתחילה. אבל זה קל מאד לחסום - כמו שחוסמים שירותי תוכן קוליים. והיום בוודאי שאין את הבעיה הזאת בשל החוק הנוקשה נגד פרסום בהודעות. ובכל זאת החליטו לאסור ערוץ כל כך מרכזי.

תוקן על ידי לופטגעשעפט ב- 11/03/2013 19:36:52

לופט'

אסכם את שאלותיך ואציע מה שאני יודע או יכול לשער. חוששני שחלק מהתשובות יעבירו אותנו לנושאים שמעדיפים להרחיק מכאן...

א. סלולארי עם סמ"ס ובלי אינטרנט.

איני יודע מדוע זה נאסר. זה התמיה גם אותי. עילה שהתפרסמה היתה אכן אפשרות של מסרים חשאיים ופסולים, כנראה בתחום של פיתוי לעריות.

החשש הזה נראה לי מוגזם ביותר. זה ממש נראה כאחת משתי אפשרויות. ניצול הנטיה שהפכה לטבעית בחברה שלנו לאסור כל דבר או הרצון "לעשות כסף" מהקמת ועדה. הנושא השני אינו מתאים לפורומנו. לא ידוע לי מאומה לגבי האפשרות השניה, אבל פעמים רבות הועלה הדבר בבחח. אני הייתי חושד את עצמי שאני ממהר לחשוד את הועדות העוסקות בכך ברצון לעשות ממון (או כבוד). כמדומה שמספיק לתלות בטפשות (או בורות) ואין צורך לתלות בתאות ממון.

זאת משום שאני סבור, וכפי שאתה כנראה מסכים איתי, שבאמת לא היה צריך לאסור.

אחרי כל זאת ניתן להציע מעין נימוק, או הסבר.

סמס הוא דבר פרטי לחלוטין. זה תחום שבו ניתן לקיים תקשורת בלי שום אפשרות של ביקורת. כמדומה שזה פרטי אפילו יותר ממייל, כי מייל ניתן לגישה מכל מחשב מחובר עם הגדרה של החשבון והסיסמא, ואילו סמס הוא פרטי לאותו מכשיר.

לפיכך, ניתן באמת לנצל את הסמס למטרות לא טובות. בין לעריות. בין לשאר דברים שאינם רצויים. אולי לתיכנון פעילות לא ראויה של בחורים, ולאו דווקא עריות, אלא פרצה שעלולה להוביל לפרצה? נניח, לתכנן יציאה לקניון? וכן בין בנות.

לפי זה היה מספיק לאסור את המכשיר לצעירים ולהשאירו למבוגרים. אבל תמיד יכול הצעיר לקחת את המכשיר מהוריו. ואולי גם לא חשבו על אפשרות בינים כזו.

אני מאריך בדבר זה מפני שיש כאן באמת מקום עיון. החשש לעריות הוא, להערכתי, נדיר מאד. אבל מצאנו גם בגמרא שאוסרים על משהו רק מפני שיש אפשרות של כשלון נדיר. אין תוקעים בראש השנה שחל להיות בשבת שמא יטלטל מישהו שופר ברשות הרבים. ועוד הרבה דוגמאות כאלו. כלומר, האוסר מוצא לפניו קו כזה גם במקורות.

לגבי החשש של פרצה לפרצה, כאן החשש נראה יותר נפוץ. מי לא ירצה ללכת פעם לקניון, ולו כדי להציץ מה יש שם.

ואפשר שגם הרצון למנוע ממי שנתון לאחריותי ולשליטתי צינור תקשורת אישי לגמרי, גם הוא פעל כאן. נכון ששני בחורים יכולים להמתיק סוד (נניח כדי לספר לשון הרע או ליצנות על אחד הר"מים) גם בפינה בלי סמס, אבל ודאי שמכשיר כזה מגביר את האפשרויות. כמדומה שהחלפת סמסים מצויה מאד אצל ילדים בעלי מכשירים כאלו בחברה הנוכרית (באמת איני יודע אם זה כך. אני מתבסס על שמועות במקרה הטוב).

דברי האחרונים למעשה מתחלקים לשנים. ראשית, מניעת שימוש לרעה בטכנולוגיה. אבל יתכן שיש כאן גם רצון - פסול - להגדיל את חוסר האפשרות של האדם להשיג מקום פרטי לשיח עם בני גילו.

ב. מצלמה.

כמדומה שקל הרבה יותר לצלם בדיגי' מאשר בפילם. זה לא עולה כסף. המצלמות הרבה יותר קטנות. ואין צורך בפיתוח.

זכורני מעשה שסופר (אולי על ידי הרב זילברשטיין?) על מצלמה דיגיטאלית שנמצאה במקום כלשהו, כנראה שייכת לאדם חרדי, לפי חלק מהתמונות, בעוד חלק אחר היה בעייתי (בתחום העריות, אולי הבעלים הלך למועדון לילה או גרוע מזה). לפי הסיפור, המצלמה נמצאה בידי אדם אחר והובאה לרב.

אני הבנתי את הסיפור כך. אולי זה נכון ואולי לא, אבל זה בא ליצור חשש שלא להשתמש למטרות פסולות בטכנולוגיה כי בסוף נתפסים.

שאלה מעניינת היא אם המצלמה של הפילם היתה מומצאת היום. ולא היתה קיימת מזה דורות. האם היו אוסרים אותה? יתכן שעצם התופעה של ביקורת על  טכנולוגיה היא חדשה. אני משער שהיא החלה עם המאבק - המוצלח  - מול הטלויזיה. הציבור החרדי ומנהיגיו ועסקניו רכשו מודעות למספר נקודות:

א. יש טכנולוגיה מסוכנת. הטלויזיה.

ב. צריך להילחם נגדה.

ג. מלחמה כזו אפשרית. והיא מצליחה.

לאחר הדגם הראשוני, כבר היו כאלו שהפכו את עצמם לשומרים בשער. ולעתים זה לטובה.

דברי נכתבים על דרך ההשערה המסתברת בלבד. ואשמח לשמוע דעות אחרות.

בינתים כתב בעל בעמיו והוא צודק. לא ידעתי על כך...