הקמת משפחה גדולה: בעד ונגד

1. אנו חיים בנסיבות שונות מאד מאלו של 100,000 השנים בהן עוצבנו. יש לנו גוף המיועד לרמה כלשהי של פעילות גופנית ורמה כלשהי של צריכה קאלורית, לדוגמה. הרצונות האנושיים משתנים לאט יותר מאשר הנסיבות החיצוניות, כנראה. הרצון הטבעי לאכול מזון מתוק, שמן, ומלוח, משתנה לאט יותר מהנסיבות בהן איננו עושים את המאמצים הפיזיים שעבורם יש לצרוך מאכלים אלה (או חלקם), לדוגמה. מעולם לא שמעתי חרד אומר שהשמנה מורבידית איננה בעייתית, מפני שהרצון לאכול שמן הוא "טבעי". הרצון ה"טבעי" להרבות בצאצאים הוא סוג של השמנה: איננו מקבלים יותר כמובן מאליו מוות של תינוק מתת-תזונה או טרף, לדוגמה, אבל הרצון לצאצאים רבים ככל האפשר הוא "טבעי" עבור נסיבות בהן הדברים הללו מתרחשים באופן קבוע.
   
2. הדוגמות המתייחסות לתועלת שבהגדלת הילודה (בלי קשר לנכונותם)

(טוב, נקעתי את האגודל לפני מספר ימים, ואמשיך מחר).

שיבולייהו

רפואה שלימה!

לגבי הערתך הראשונה, היא נבונה ונכונה, לדעתי. יש מקום לשאול וחשוב לשאול: אותו דחף להולדת ילדים, שמוכר לכולנו, או לחלקנו, האם הוא פונקציה כמו ביולוגית שנותרה לנו? הרי גם מי שמאמין שאנו גם בעלי נשמה ותודעה שאינה רק חומרית, עדיין יסכים שיש בנו רכיבים שהם כמו או בדומה לבעלי חיים. בעל חיים פרה ורבה. וגם אנו מבקשים לעשות זאת. צא וראה כיצד מי שלא זכה להיפקד בזרע של קיימא מוכן להשקיע ברופאים וברפואות עבור זה, וזה תהליך די יקר.

מבחינה זו, השוואתך בין האוכל יותר מדי מפני שהוא מניח לצורך האכילה שמושתל בנו לנהל אותו, לבין מי שממשיך לעשות ילדים מפני שהדחף הזה טבוע בו, היא מעניינת. אבל האם היא גם ממצה?

יכול אדם לאכול מפני שהתרגל להניח לדחף האכילה לשלוט בו. יכול אדם להוליד ילדים מפני שהתרגל, אולי, לדחף העמדת ולדות לשלוט בו (להבדיל מההנאה של המעשה!).

אבל יכול אדם גם לאכול מפני שאכילה זו היא בעלת ערך. לדוגמא, יש לנו אכילות של מצוה. מצה בליל פסח. כזית (כמות מינימלית מוגדרת שאין לפחות ממנה) בסוכה בלילה הראשון של חג הסוכות. כשייבנה המקדש בעז"ה, אכילה מקרבן הפסח ושאר קרבנות חובה שהבעלים אוכלים מהם. ועוד.

כלומר, גם הפונקציה האנושית הבסיסית ביותר, שמזכירה לנו בתוך עצמנו את בעל החיים שאנו דומים לו, עדיין יכולה להתבצע מתוך כוונות נעלות, רצון טוב, מתוך מודעות, "לשם שמים" ולפי דעתי, לא מתוך הונאה עצמית.

לפי זה, הציבור החרדי (והדתי כמדומה גם כן) מקפיד על הולדת ילדים מפני שהוא רואה בכך ערך. לא משום שזו פונקציה שיצאה מכלל שליטה, כמו אכילת יתר.

יתכן כמובן שזו תפיסה מוטעית. יתכן שהציבור, כלומר כל היחידים, גם אני, שרואה בהולדת ילדים ערך, טועה בצורה זו או אחרת.

ומה נעשה עם המצוה של פרו ורבו? מה נעשה עם האמירה, שיש מפרשים כמצוה, "לערב אל תנח ידך", כלומר גם כשאתה בא בימים וכבר הולדת ולדות, המשך בכך?

נוכל כמובן לפרש את המצוה מחדש. זה צעד נועז במקצת עבור הציבור האורתודוכסי וכל שכן החרדי. אבל יתכן שזה אפשרי וגם נכון.

גם תלמיד חכם אורתודוכסי יכול להציע מעין המהלך הבא:

כל מה שאמרנו שיש מצוה להוליד ולהוליד עוד, בחינת "אל תנח ידך", זה לפי ההמשך באותו מקום, "שאינך יודע איזה יכשר". אינך יודע מי ישרוד. אבל בזמננו, עם התקדמות הרפואה, יתכן שמסיבות אחרות, כמו התחשבות בצרכים כלכליים, יש למעט בפריה ורביה ולהישאר קרוב יותר למינימום של התורה, בן ובת.

ואולי גם יש לומר שהמצוה תהיה שונה עבור כל אחד לפי אפשרויותיו הכלכליות?

זו בהחלט אפשרות. למרות שאני עצמי הצעתי זאת בתור אפשרות פרשנית, זו רק פרשנות אפשרית עבורי. זו "הווה אמינא" לדיון (=אפשרות שמועלית אגב הדיון על מנת להידחות במועד מאוחר יותר).

רק אעיר שזה שאני מציע פירוש שלמעשה עוקר את מצות התורה כפי שהיא נתפסת כפשוטה ומעמיד אותה על אוקימתות (=מקרים) תלויי זמן ומקום, אינו חורג לדעתי מכלל צורת הלימוד האורתודוכסית. אנו פשוט ממעטים מאד להפעיל את האופציה הזו, אבל ההלכה והלימוד מאפשרים אותה.

עד כאן לענין פרשנות המצוה מחדש לאור התקופה. אמנם יתכן שיש כאן עדיין שיקולים נוספים. יתכן, כפי שכתבתי גם לעיל, שהולדת ילדים וחינוכם אינה רק תרומתי לשמירת מערך הגנים שלי עבור כלל האוכלוסיה של מין האדם.

כמשל רחוק, אזכיר שוב את התהליך של הולדת רעיונות ועיצוב התודעה של השומעים. בלשון חז"ל: העמדת תלמידים. האם מי שהעמיד תלמידים במספר מסויים, יפסיק להפיץ את דעותיו? הרי לפנינו שכל הפורום הזה עוסק בבדיקת דעות ו-על אפו וחמתו של עצכח מנהלנו - גם בנסיון לשכנע אחרים בצדקת דעותי שלי. כל אחד לפי דעותיו. האם לאחר ששיכנעתי שני אנשים אני מפסיק? ודאי שלא. ולא רק מהטעם שנזכר בתלמוד, לאמור שיתכן שהתלמידים האלו לא יספיקו, אלא מפני שכל הפצה של דעה נכונה לעוד אדם אחד פעם אחת הוא דבר חשוב בפני עצמו. וכן כתב גם הרמב"ם, שהקנית דעה אמיתית היא בעיניו דבר יקר מאשר כל לימוד אחר.

יתכן שהולדת עוד ילד, עם התכונות המיוחדות שיהיו לו, עם מצבור הגנים הייחודי שרק הוא יקבל, עם המקום שבו יגדל ועם הנסיונות והאתגרים בחייו, מסתבר לי שזו תרומה שלא היה לה ולא יהיה לה שום תחליף.

וכמאמרם ז"ל: למה נברא אדם יחידי? כדי לומר לנו שכל אדם הוא בריאה בפני עצמה (שכחתי את הלשון המדוייק המקורי).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מיימוני
הרב מיכי במאמריו כתב על השאלה האם קיימת חשיבה גלובלית בהלכה. האם זה לא קשור גם לנושא שלנו? וראה בלינק שהפניתי אליו.

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 13/03/2013 10:09:15

בעל

תודה!

אני מעתיק כי הלינקים מפסיקים לעבוד עם השינויים במערכת המארחת שלנו.

בוגיעלון זכור לטוב כתב:

ואני שואל כי איני יודע:

מה זו "חשיבה גלובלית" בהלכה?

האם הכוונה שמסתכלים לא על התוצאות כאן ועכשו מייד אלא עבור כל בני האדם בכל מקום ובכל זמן?

(נ"מ לנתח מת על מנת ללמוד לעתיד למקרים אחרים, לדוגמא).

לפי זה, הטענה שלי שהולדת ילד כמוה כהענקת מערך גנים ייחודי ויכולות ייחודיות עבור כלל האנושות היא מסוג ההלכות הגלובליות?

אמנם דברים אלו מושתתים לדעתי במקורות, אז הנה זה קיים כבר שם.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה כג