.
ירוחם, זה לא מדוייק.
השימוש במלה "פסח", כבר בתורה, וכן בנביאים, מעט מורחב יותר מאשר רק שמו של הקורבן.
וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר.
הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.
ג דַּבְּרוּ, אֶל-כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, בֶּעָשֹׂר, לַחֹדֶשׁ הַזֶּה: וְיִקְחוּ לָהֶם, אִישׁ שֶׂה לְבֵית-אָבֹת--שֶׂה לַבָּיִת. ...
...וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ ... וְלָקְחוּ, מִן-הַדָּם
אָכְלוּ אֶת-הַבָּשָׂר, בַּלַּיְלָה הַזֶּה: צְלִי-אֵשׁ וּמַצּוֹת, עַל-מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ.
... וְכָכָה, תֹּאכְלוּ אֹתוֹ... וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן,
פֶּסַח הוּא לַה'. ... וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן, וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ
חַג לַה' לְדֹרֹתֵיכֶם, חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ.
שִׁבְעַת יָמִים, מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ--אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם: כִּי כָּל-אֹכֵל חָמֵץ, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל--מִיּוֹם הָרִאשֹׁן, עַד-יוֹם הַשְּׁבִעִי.
"
כבר בציווי הראשון, אתה יכול לראות את הקישור בין הקרבן בערב החג - לבין החג עצמו. כשהציווי חוזר, בדברי משה רבנו בערבה מול סוף, הדברים חוזרים גם הם כך:
שָׁמוֹר, אֶת-חֹדֶשׁ הָאָבִיב, וְ
עָשִׂיתָ פֶּסַח, לה' אֱלֹהֶיךָ: כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב, הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם--לָיְלָה.
ב וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לה' אֱלֹהֶיךָ, צֹאן וּבָקָר, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר ה', לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.
ג לֹא-תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ,
שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל-עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי: כִּי בְחִפָּזוֹן, יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת-יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ.
אבל גם אם נפלפל כאן, או נדרוש שם. בפרשת כי תשא אנו קוראים במפורש את הציווי "ולא ילין לבוקר זבח חג הפסח". הנה, הביטוי "חג הפסח" מופיע בסמיכות רבה ל"את חג המצות תשמור", ואין זה קרבן הפסח, אלא הקרבן של חג הפסח.
