זיכרון ומשמעות

השואה אינה אירוע בודד של רצח עם בהיסטוריה האנושית. בערך "רצח עם" בויקיפדיה ניתן לקרוא על מקרים רבים של ג'נוסייד בעמים שונים. מקרים רבים אחרים של הרג המוני של אזרחים במלחמות וע"י ממשלות לא נכללו שם. 
כל העמים למעט היהודים (שאינם חרדים) מתאבלים על כאבם באופן פרטי וממשיכים הלאה. אך משום מה רק היהודים דואגים להנציח בכל מקום את זכר השואה. מהו מספר המוזאונים ברחבי העולם המציינים את רצח העם הארמני או רצח של אזרחים סובייטים ע"י הגרמנים ? אינני יודע בדיוק אבל מדובר במספר זעום יחסית למספר המוזאונים והאנדרטות המשמרים את זיכרון השואה.
לתחושתי מדובר פה במשהו העומד מעבר לאינטרס הפוליטי של מדינת ישראל בזיכרון השואה. התחושה הרווחת (לדעתי) בקרב בעם היא שטרגדיה נשכחת היא טרגדיה גדולה יותר, כביכול מתו המיליונים מוות חסר משמעות. באמצעות ימי זיכרון וחינוך אינטנסיבי בנושא אנחנו מנציחים את זכר הקורבנות ואז מותם האלמוני והבודד הופך לבודד פחות ומשמעותי יותר. הדבר משתלב היטב דווקא בתרבות היהודית הקולקטיבית המחפשת תמיד אחר משמעות קוסמית ומסרבת לראות בגורל אוסף אירועים חסרי משמעות או כאלו שנגזרו מראש.
דווקא התפישה החרדית בה מוות בודד ואלמוני לא נתפש כטרגדיה גדולה יותר אלא של חשבון פרטי בין האדם לאלוהיו העושה הכל בצדק ובמשפט, חוסר המשמעות של המוות האלמוני מפריע פחות. מות הקדושים הוא מוות על קידוש השם שלו משמעות בפני עצמו ולכן הדחף לזיכרון קולקטיבי נמצא פחות בהרבה. 

העיקר חסר כל קיומה של מדינת ישראל ואישורה בידי האו"ם הוא רק על ידי קרבנות השואה,

בהתייחס לשאלת ההנצחה העיקשת של היהודים לשואה וקרבנותיה

תוקן על ידי ביליצר ב- 09/04/2013 15:41:47