תפיסת מציאות העולם על פי לייטמן- האם היא דעת תורתנו ?

תוקן על ידי ביליצר ב- 28/04/2013 21:07:17

טרנסצנדנטי – מה שמעבר. מלטינית סקנדרה – לעלות. טרנס – מעבר.  

אימננטי – מה שמצוי בתוך, כדבר קבוע ומהותי.

טארנסצנדנטאלי – בתורת קאנט, הוא חקירת התבונה את היסודות האפריוריים של עצמה.

אפריורי – לפני הנסיון. מה שקיים בתבונה לפני הנסיון ובלתי תלוי בו. א – אחד. פריור – קודם, לפני

אפוסטריורי – אחרי הנסיון ונובע ממנו. א – אחד. פוסטרוס – בא אחרי. פוסט – אחרי.

אונטולוגיה. on  [ביוונית נכתב wn] הוא 'יש' 'היות'. אונטוס – של היש. אונטו-לוגיה – התורה של היש. שואלים אם האל הוא ישות, ולא  אם הוא אונטולוגי. [בעיה דומה קיימת לגבי הביטוי פסיכולוגיה. בני אדם סובלים מבעיות נפשיות, של הנפש פסיכה. חוקרים עוסקים בבעיות של תורת הנפש – פסיכולוגיה].

יהדות, קבלה ועוד...

יש דינים והלכות. כשאיני יודע משהו, אפשר לשאול רב. אבל אינני יודע בברור מהן 'היהדות' 'הקבלה' מבחינת התכנים שבהן. מדובר בכותרת שתחתיה אוסף גדול של דעות ורעיונות, חלקן חלוקות ואף סןתרות .

ב. השגות [אינני ידען בקבלה]

1. 'הקבלה מסבירה שאסור לדמיין את הבורא בצורה של דמות כלשהי'. – הרעיון שהאל איננו בעל דמות, וממילא כל דימוי מחטיא אותו, אינו קבלי דוקא. אמת, רבים נוטים לדמות את האל לאיזה אדם-על, אבל זה צורך אנושי שלהם, אין לו דבר עם האל והשגתו.

2. 'לפני כאלפיים שנה איבדנו את הרגשת הבורא – יצאנו לגלות, ותמונת העולם האמיתית נעלמה'. – אמירה שאין לה בסיס ומובן כל שהוא. סתם מילים המעידות לרעת האומר אותן.

3. אנחנו שוגים במחשבה כי ה'בורא הוא מישהו שקיים בנפרד מאיתנו, ולא תכונה המתגלה בתוכנו'. – דבר זה זר מאד בעיני. אינני יודע מי מלבדו המניח שהאלהים הוא 'תכונה' ועל מה הוא מבסס את זה.

4. 'הבורא, זו צורה מסוימת שאני בעצמי מרכיב בתוכי'. 'הבורא נמצא בתוכי'. – התכונה הפכה צורה שאנחנו מרכיבים? לניסוחים כאן חופש רחב המעיד על העדר הבחנה.

5. 'הבורא כתכונה העיקרית והחשובה של הבריאה, שמתלבשת בנו'. – קודם אנחנו הרכבנו את האל, כעת התכונה שייכת לבריאה והיא מתלבשת בנו. העדר עקיבות מחשבתית.   

6. 'האדם אינו יודע דבר על מה שנמצא מחוצה לו. העולם, שנדמה לי שסובב אותי, זה דמיון. זהו שקר'. – טענה כזו דורשת נימוק. האם אדם מדמיין לעצמו שהוא נהרג בתאונת דרכים? שיפסיק לדמיין ויחיה. גם ברקלי, [עיין באנציקלופדיה העברית], הסבור שכל הדברים מתקיימים ברוח, עדיין טוען כי אותם דברים שברוח מקורם אינו ברוח האדם המסוים אלא מתקבלים אצלו ממקור אחר.

7. הרעיון להעמיד תכונה פנימית של הרוח כעומדת נגדי, נתונה לסקירה של הרוח, משקף כושר חשוב של רפלקציה, המאפשרת לרוח להתבונן בעצמה ולבדוק את כישוריה ומגבלותיה.

8. הפרוש בורא הוא 'בוא ראה' הוא דרוש יפה. הבריאה פורשת את עצמה וקוראת לאדם להתבונן בה. לא הייתי ממשיך מכאן למסקנה של בעל הדברים.

9. נדמה שאין מחלוקת בעניין חשיבות התיקון העצמי, גם בעניין האהבה והנתינה. אלא שאהבה ונתינה ברגיל מניחים את הזולת אשר אותו אני צריך לאהוב ולתת לו משלי. ואילו אהבה של העצמי היא נרקיסיזם או אגואיזם.

10. אחד מיסודות חשיבת בעלי הקבלה היא רעיון ה'האצלה'. הדימוי הוא של נר המאיר מאורו [מבלי שאור זה פוגע בשלמותו, או מחייב מעשה ממנו. מה שכמובן לא מתאים לאיזו מציאות, ומעיד על אי הבנת התופעה של האור]. אותו אחד מאציל שפע מעצמו, מבלי שיהיה בכך מעשה או כוונה או איזה פחת. אותו שפע מתפתח לשניות היוצרת את האחר, הנבדל, ובהמשך, בשרשרת התפתחויות, נוצר העולם כולו. בקצה אותו תהליך מצוי החומר ההיולי, שהוא 'אין' במה שאין בו השפע הזה. את העולם בורא 'אלהים' שהוא ספירה במערכת הספירות, ולא ה'אחד' העומד מעליהן, בראשן.

בתאור הנאופלטוני הזה נעלם בשסע הגדול בין מה שנתפס כמרכיבי העולם המנוגדים זה לזה כמו אידאה רוחנית וחומר. [שסע אינו קיים בתפיסה מטריאליסטית]. אין מה שמחוץ למערכת האצילות, ואין דבר שמקורו אחר. רעיון האצילות בא למנוע את תפיסת ה'אחד' כמשהו שמחוץ למערכת, אף על פי שהוא חורג ממנה.

אם הבנתי נכונה, הרי שהעולם אינו מצוי באדם אלא האדם מצוי בתוך השפע הגדול שנאצל מן ה'אחד'.

כאן המקום להזכיר תפיסה שיש לה רקע קבלי, ובכל זאת היא עומדת על רגליה, והיא אחת השיטות הגדולות והחשובות. במקום הבעיתיות ביחס שבין האחד המאציל וכל מה שמואצל ממנו, מבלי שיהיה שסע ביניהם, מציע שפינוזה ב'אתיקה' שלו, כי היש הוא עצם אחד בלבד, הוא ה'אלהים או הטבע'. ליש הזה יש א'ס תארים [כעת הא'ס הוא מצוי בפועל]. מהם אנחנו מכירים שנים בלבד, נפש והתפשטות. וכל הפרטים הם אופנים, הבאים לידי ביטוי בכל התארים. כל דבר שקורה בנפש קורה בגוף וההפך.

11. בתפיסה הפילוסופית והאמונית הרגילה קיים עולם ממשי אותו אני תופס ומכיר. אני מקיש כעת על לוח מקשים, מתבונן במסך, אחר כך אשלח את מה שכתבתי, והוא ימצא כנתון פיזיקלי על גבי מדיה, ואני מקווה כי איתי ואחרים, כולם אנשים ממשיים, חיים נושמים ואוכלים, יקראו ויעירו על השטויות שכתבתי.

ומלבד העולם הממשי הזה קיים אלהים, אשר ממשותו מוחלטת והכרחית, בניגוד לממשות המקרית של העולם.

12. לא התרשמתי מדבריו של לייטמן שהם מלוכדים ומנוסחים היטב, גם לא מתוכן שיטתו. אבל לא קראתי בספרו, מה שהוא הכרחי, אלא הסתפקתי במה שכתוב כאן ובהפניה, ואלו עדיין אינם מקור מוסמך להשען עליו.

13. עניין אחרון וחיוני. נדרשים לכל אדם גם זמן, גם מלאכה גדולה וקשה, לגבש את רעיונותיו ולנסחם כראוי. הרוב, אשר אינו יוצר בעצמו ומסתפק בקריאה שאינה תמיד מעמיקה, קשה לו להעריך את קושי בנית הרעיונות לכלל איזו שיטה מגובשת. נחוצה איפא סבלנות גדולה מחד, אבל גם אפשרות להפנות שאלות, אל הטקסט הנקרא או אל האדם הכותב, ולבדוק אם התשובות יש בהן ממש למרות שעדיין אינן מגובשות אף מכילות סתירות. שאלות ותשובות אלו יש בהן כדי להעיד על רצינות הכותב ומחשבותיו, או על היפוכן.

עודד

מובן המושג 'צורה' היא 'מהות', להבדיל מן הצורה החיצונית הנראת לעין שהיא 'מורפה'. הצורה או המהות של השולחן היא לעולם איזה משטח לשימוש כל שהוא. הוא יכול להיות מרובע או עגול בצורתו [מורפה]  החיצונית.

הוא טועה מאד בטענה שלא עסקו במהות ובצורה מופשטת. למשל אלו התחומים של תורת ההגיון והמתמטיקה. דוקא בהם אפשר להגיע לאמיתות ברורות וודאיות, לא בעצמים מן הטבע שהם חומר וצורה [מהות]. וכי איש מחכמנו לא ידעו ולא עסקו בהם?

אכן, יש תפיסות עיוניות הטוענות כי האלהים דאג ברוב חסדו להתאמה מושלמת בין כל מרכיבי העולם. אינני חסיד הרעיון המניח את אלהים כפתרון כל ענין שאנחנו מתקשים בו, או כל דבר שאנחנו מעוניינים בו. יש בכך חוסר יושר אינטלקטואלי.

תפיסה אנתרופוצנטרית – האדם במרכז, היתה נפוצה בעבר. אין לה כל יסוד כיום.

תפיסת המציאות כזו אשר נוצרה באופן מושלם שתשמש לתיקון האדם, אין לה לדעתי, על מה שתסמוך. אולי היא טובה כדרוש למטרה חינוכית, אבל ממש לא להכרת העולם והאדם. יש שאינם מבדילים בין השנים.

עודד

יהדות, קבלה ועוד...

יש דינים והלכות. כשאיני יודע משהו, אפשר לשאול רב. אבל אינני יודע בברור מהן 'היהדות' 'הקבלה' מבחינת התכנים שבהן. מדובר בכותרת שתחתיה אוסף גדול של דעות ורעיונות, חלקן חלוקות ואף סןתרות .

ב. השגות [אינני ידען בקבלה]

1. 'הקבלה מסבירה שאסור לדמיין את הבורא בצורה של דמות כלשהי'. – הרעיון שהאל איננו בעל דמות, וממילא כל דימוי מחטיא אותו, אינו קבלי דוקא. אמת, רבים נוטים לדמות את האל לאיזה אדם-על, אבל זה צורך אנושי שלהם, אין לו דבר עם האל והשגתו.

2. 'לפני כאלפיים שנה איבדנו את הרגשת הבורא – יצאנו לגלות, ותמונת העולם האמיתית נעלמה'. – אמירה שאין לה בסיס ומובן כל שהוא. סתם מילים המעידות לרעת האומר אותן.

3. אנחנו שוגים במחשבה כי ה'בורא הוא מישהו שקיים בנפרד מאיתנו, ולא תכונה המתגלה בתוכנו'. – דבר זה זר מאד בעיני. אינני יודע מי מלבדו המניח שהאלהים הוא 'תכונה' ועל מה הוא מבסס את זה.

4. 'הבורא, זו צורה מסוימת שאני בעצמי מרכיב בתוכי'. 'הבורא נמצא בתוכי'. – התכונה הפכה צורה שאנחנו מרכיבים? לניסוחים כאן חופש רחב המעיד על העדר הבחנה.

5. 'הבורא כתכונה העיקרית והחשובה של הבריאה, שמתלבשת בנו'. – קודם אנחנו הרכבנו את האל, כעת התכונה שייכת לבריאה והיא מתלבשת בנו. העדר עקיבות מחשבתית.   

6. 'האדם אינו יודע דבר על מה שנמצא מחוצה לו. העולם, שנדמה לי שסובב אותי, זה דמיון. זהו שקר'. – טענה כזו דורשת נימוק. האם אדם מדמיין לעצמו שהוא נהרג בתאונת דרכים? שיפסיק לדמיין ויחיה. גם ברקלי, [עיין באנציקלופדיה העברית], הסבור שכל הדברים מתקיימים ברוח, עדיין טוען כי אותם דברים שברוח מקורם אינו ברוח האדם המסוים אלא מתקבלים אצלו ממקור אחר.

7. הרעיון להעמיד תכונה פנימית של הרוח כעומדת נגדי, נתונה לסקירה של הרוח, משקף כושר חשוב של רפלקציה, המאפשרת לרוח להתבונן בעצמה ולבדוק את כישוריה ומגבלותיה.

8. הפרוש בורא הוא 'בוא ראה' הוא דרוש יפה. הבריאה פורשת את עצמה וקוראת לאדם להתבונן בה. לא הייתי ממשיך מכאן למסקנה של בעל הדברים.

9. נדמה שאין מחלוקת בעניין חשיבות התיקון העצמי, גם בעניין האהבה והנתינה. אלא שאהבה ונתינה ברגיל מניחים את הזולת אשר אותו אני צריך לאהוב ולתת לו משלי. ואילו אהבה של העצמי היא נרקיסיזם או אגואיזם.

10. אחד מיסודות חשיבת בעלי הקבלה היא רעיון ה'האצלה'. הדימוי הוא של נר המאיר מאורו [מבלי שאור זה פוגע בשלמותו, או מחייב מעשה ממנו. מה שכמובן לא מתאים לאיזו מציאות, ומעיד על אי הבנת התופעה של האור]. אותו אחד מאציל שפע מעצמו, מבלי שיהיה בכך מעשה או כוונה או איזה פחת. אותו שפע מתפתח לשניות היוצרת את האחר, הנבדל, ובהמשך, בשרשרת התפתחויות, נוצר העולם כולו. בקצה אותו תהליך מצוי החומר ההיולי, שהוא 'אין' במה שאין בו השפע הזה. את העולם בורא 'אלהים' שהוא ספירה במערכת הספירות, ולא ה'אחד' העומד מעליהן, בראשן.

בתאור הנאופלטוני הזה נעלם בשסע הגדול בין מה שנתפס כמרכיבי העולם המנוגדים זה לזה כמו אידאה רוחנית וחומר. [שסע אינו קיים בתפיסה מטריאליסטית]. אין מה שמחוץ למערכת האצילות, ואין דבר שמקורו אחר. רעיון האצילות בא למנוע את תפיסת ה'אחד' כמשהו שמחוץ למערכת, אף על פי שהוא חורג ממנה.

אם הבנתי נכונה, הרי שהעולם אינו מצוי באדם אלא האדם מצוי בתוך השפע הגדול שנאצל מן ה'אחד'.

כאן המקום להזכיר תפיסה שיש לה רקע קבלי, ובכל זאת היא עומדת על רגליה, והיא אחת השיטות הגדולות והחשובות. במקום הבעיתיות ביחס שבין האחד המאציל וכל מה שמואצל ממנו, מבלי שיהיה שסע ביניהם, מציע שפינוזה ב'אתיקה' שלו, כי היש הוא עצם אחד בלבד, הוא ה'אלהים או הטבע'. ליש הזה יש א'ס תארים [כעת הא'ס הוא מצוי בפועל]. מהם אנחנו מכירים שנים בלבד, נפש והתפשטות. וכל הפרטים הם אופנים, הבאים לידי ביטוי בכל התארים. כל דבר שקורה בנפש קורה בגוף וההפך.

11. בתפיסה הפילוסופית והאמונית הרגילה קיים עולם ממשי אותו אני תופס ומכיר. אני מקיש כעת על לוח מקשים, מתבונן במסך, אחר כך אשלח את מה שכתבתי, והוא ימצא כנתון פיזיקלי על גבי מדיה, ואני מקווה כי איתי ואחרים, כולם אנשים ממשיים, חיים נושמים ואוכלים, יקראו ויעירו על השטויות שכתבתי.

ומלבד העולם הממשי הזה קיים אלהים, אשר ממשותו מוחלטת והכרחית, בניגוד לממשות המקרית של העולם.

12. לא התרשמתי מדבריו של לייטמן שהם מלוכדים ומנוסחים היטב, גם לא מתוכן שיטתו. אבל לא קראתי בספרו, מה שהוא הכרחי, אלא הסתפקתי במה שכתוב כאן ובהפניה, ואלו עדיין אינם מקור מוסמך להשען עליו.

13. עניין אחרון וחיוני. נדרשים לכל אדם גם זמן, גם מלאכה גדולה וקשה, לגבש את רעיונותיו ולנסחם כראוי. הרוב, אשר אינו יוצר בעצמו ומסתפק בקריאה שאינה תמיד מעמיקה, קשה לו להעריך את קושי בנית הרעיונות לכלל איזו שיטה מגובשת. נחוצה איפא סבלנות גדולה מחד, אבל גם אפשרות להפנות שאלות, אל הטקסט הנקרא או אל האדם הכותב, ולבדוק אם התשובות יש בהן ממש למרות שעדיין אינן מגובשות אף מכילות סתירות. שאלות ותשובות אלו יש בהן כדי להעיד על רצינות הכותב ומחשבותיו, או על היפוכן.

עודד