| נשלח ב-21/5/2013 12:26 |
 |
| |
בית הדין חייב תשלום כתובה לאשה לא נשואה
http://www.bhol.co.il/Article.aspx?id=54667 תקדים: בית הדין חייב תשלום כתובה לאשה לא נשואה "לפני מספר ימים ניתן פסק הדין החדשני, בו קבע בית הדין בדעת רוב כי למרות שנישואי הצדדים לא תפסו על פי ההלכה, מגיעים לאישה דמי מזונות וכתובה. בית הדין נימק את פסק דינו בכך שהאישה הוטעתה, הייתה בטוחה שהנישואים תקפים לכל דבר והתחייבה בכלל ההתחייבויות של אישה נשואה''. לפני מספר שנים פתחתי אשכול (http://www.bhol.co.il/Article.aspx?id=54667) בו טענתי, כי מאחורי פסק הדין של בית הדין הרבני לחייב אדם שנישא בנישואין אזרחיים בגט, עומדים מניעים פוליטיים, ולא הלכתיים, אך איני בטוח מה עומד מאחורי פסק דין זה של בית הדין הרבני בתל אביב. אין ספק שבכתבה חסרים פרטים רבים, למשל, אם הם נישאו בנישואים פרטיים, בפני "רב" שלא בדק אם העד הנוסף כשר לעדות קידושין, או למה לא חייבו אותם בגט לחומרא, או באם בני הזוג נרשמו לנישואין ברבנות, ונישאו בפני רב מאושר ע"י הרבנות לעריכת נישואין, והם נרשמו כנשואים במשרד הפנים על סמך אישור נישואין של הרבנות. בקיצור, העיקר חסר מן הספר. מה שמעניין אותי הוא, מדוע "למרות שנישואי הצדדים לא תפסו על פי ההלכה, מגיעים לאישה דמי מזונות וכתובה", ומדוע אם "האישה הוטעתה, והייתה בטוחה שהנישואים תקפים לכל דבר והתחייבה בכלל ההתחייבויות של אישה נשואה", היא סיבה לקבלת כתובה? למה היא התחייבה יותר מפילגש שאין לה כתובה?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2013 12:31 |
|
| |
מכלל דינא דמלכותא- מעמדה כמו ידועה בציבור, יש לה את כל הזכויות כמו לכל אשה נשואה, ומכלל מה שכתוב בתורה. ועשית את הישר והטוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2013 14:47 |
|
| |
"או למה לא חייבו אותם בגט לחומרא" - דומני שכבר עלה פה (אולי מפי מיכי??), ש"גט לחומרא" הוא יותר מכשול מאשר פתרון. מכל מקום, אם מוצאים שהקידושין לא תפסו, מה ענין גט לחומרא פה?
ולענין החיוב בכתובה - הכתובה היא שטר, ויש בו חיוב כספי. אמנם מותנה בתנאים, כגון נישואין, אבל אם הבעל טען שהם נשואים (לדוג'), הרי הוא מחייב את עצמו בממון, ולא מחייב את האשה באיסורים.
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2013 15:20 |
|
| |
שכני הטוב
בענין הגט לחומרא. איני מבין איזה מכשול יש לו? בא נלמד סוגיא בענין.
הגמרא אומרת- המקדש את האשה על מנת שאין עליך מומים- קידשה, ונמצאו עליה מומים- הקידושים בטלים.
האומר לאשה הרי את מקודשת על מנת שאין עליך נדרים, נמצאו עליה נדרים, אינה מקודשת, אבל חייבת גט לחומרא.
האשה הראשונה אם תלך אחר הקידושין לרופא וירפא את המומין, הדבר לא יעזור. כי בשעת הקידושין היו עליה מומין. ולכן אינה צריכה גט.
אבל האשה שהיו עליה נדרים- הרי היא יכולה ללכת לחכם בהמשך,ויתיר לה את נדריה, התרת החכם הרי מבטל את הנדר מעיקרא, כאילו מעולם לא נדרה, ואז הרי הקידושים לא מבוטלים , כי הרי אין עליה נדרים, ואם תתחתן עם אחר ילדיה יהיו ממזרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2013 15:38 |
|
| |
| נישטאיך כתב: |  | מה שמעניין אותי הוא, מדוע "למרות שנישואי הצדדים לא תפסו על פי ההלכה, מגיעים לאישה דמי מזונות וכתובה", ומדוע אם "האישה הוטעתה, והייתה בטוחה שהנישואים תקפים לכל דבר והתחייבה בכלל ההתחייבויות של אישה נשואה", היא סיבה לקבלת כתובה? למה היא התחייבה יותר מפילגש שאין לה כתובה?
|
|
משום שלפלגשות אין כתובה משא"כ לנישואין ישנה כתובה. והיא סברה שהיא נשואה ולא פילגש.
וכנראה שיסוד הסברא כאן היא שכתובה היא ממון הנלווה לנישואין וחיצוני לנישואין ואף אם הנישואין אינם תקפים הסכם הממון אינו בטל. וכמו שאחד יתחייב לחבירו בהסכם ממון שיתן לו ממון אם יעשה כך וכך.
אלא שיש כמובן לומר שכל הנ"ל לא נכון מכיון שהבעל יכול לטעון שהתחייבות הכתובה כפופה לכשרות הקידושין. מה שכמובן נכון [גם בלי להגיע להלכות תנאים].
אלא שבזה ישנו ענין שיש שישייכו אותו לנושאים מטא-הלכתיים.
הרי מדובר באופן שאין הבעל טמן מראש מוקש בדמות עד פסול.
אלא הבעל עצמו התייחס לתקופת חייהם המשותפת כנישואין לכל דבר. וגם היום מסתמא כך הוא רואה את זה. חילול השבת של העד לא בדיוק מטריד אותו.
זה לא נראה שהבעל התכוון להכפיף את חיוב הכתובה שלו לכשרותם של העדים ע"פ דין תורה.
שילוב של שני ענינים אלו יכול להוביל לחיוב כתובה. אף ללא חיוב גט.
[אפשר גם לדון שהם הוחזקו בעיר כנשואים. אך זה יחייבם גם בגט לחומרא לכה"פ].
תוקן על ידי דה_וינצי2 ב- 21/05/2013 15:38:50
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2013 15:45 |
|
| |
נישואין = אסורה לאחרים.
כתובה = הסכם ממון.
פילגש = אסורה לאחרים ואין הסכם ממון.
להפך, אם היו פוסקים אחרת, היינו אומרים עליהם שהם חמורים נושאי ספרים.
תוקן על ידי maxmen ב- 21/05/2013 15:48:25
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2013 15:54 |
|
| |
ירוחם "דינא דמלכותא" אינה מרק עוף, ולא ניתן לענות בה על דבר בלתי מובן. כתבת: "מכלל דינא דמלכותא-מעמדה כמו ידועה בציבור, יש לה את כל הזכויות כמולכל אשה נשואה, ומכלל מה שכתוב בתורה "ועשית את הישר והטוב", ואיני מבין מה היה ברצונך לומר. בכתבה נאמר: "ועל כן פסק בית הדין הרבני כי נישואי הצדדים אינם תקפים ואין לאישה זכאות למזונות וכמובן שלא לכתובה, לאור פסק דין זה ביטל בית המשפט לענייני משפחה את תשלום מזונותיה של האישה''. אם לדעתך ה''דינא דמלכותא'' קובע שלידועה בציבור שנכרדה מהידוע בציבור שלה, ישנה זכות לתבוע מזונות, למה ביטל בית המשפט לענייני משפחה את תשלום מזונותיה של האישה, לאחר שבית הדין הרבני קבע שנישואיה אינם תקפים? היכן ראיתה שלידועה בציבור, יש את כל הזכויות כמו לכל אשה נשואה? היכן ראית שלידועה בציבור מגיע תשלום כתובהמבחינת החוק או ההלכה? היכן ראית שלידועה בציבור מגיעים תשלומי מזונות, לאחר שה"ידועים" נפרדו אף אם הכתובה תקפה מבחינת דיני החוזים, הרי ההתחייבות מותנית בנישואים, ואם בה"ד פסק שלא היו נישואים, מהיכן הופיעה הפסיקה שהאשה זכאית לכתובה ומזונות מפני שהיא הוטעתה, והייתה בטוחה שהנישואים תקפים לכל דבר, והתחייבה בכלל ההתחייבויות של אישה נשואה.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2013 16:03 |
|
| |
נישטשיך.
את התוקף החוקי של ידועה בציבור אני לא מכיר.
אמנם מבחינת ההלכה יש לשלב כמה גורמים הלכתיים שמהווים תוקף מסויים לידועה בציבור כדלהלן.
שילוב של: ביאה+ הן הן עדי ייחוד הן הן עדי ביאה+ כונסה לביתו+ אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות.
[כמובן שיש לדון בענין 'אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות' בדורנו].
אלא שכל זה מעורר גם את הצורך בגט לחומרא ולא רק בכתובה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2013 16:22 |
|
| |
נישט
זה באמת לא מרק עוף אלא פסיקת בג"ץ, שהכיר באשה שחיה עם גבר תחת קורת גג אחד כזוג נשוי לכל דבר. שחל עליה דין הידוע בציבור. ולכן חלים על הבעל המדומה אותם דינים שחל על בעל לפי דת וישראל.
פסיקת בגץ הוא חוק בישראל- ומכאן חל עליו דינא דמלכותא,
הוספתי ואמרתי שחל על הבעל גם מצוות התורה של ועשית את הישר והטוב, ראה גמרא בב"מ סוף פרק השיכר את האומנים. ותבין מה היתה כוונתי.
קראתי רק מה שאתה כתבת- לא עיינתי בתיק. החדשות האחרות שהבאת, לא היו לפני, בכל מקרה עדיין אני חושב שנכון כתבתי.
בענין העד המחלל שבת. במחילה זו המצאה חדשה וחומרה חדשה , עד הפסול לעדות הוא עד שבית דין הכריז עליו כרשע, הפסול לעדות.
ולא לפי שמועות או תובנות של רבנים שונים שמחליטים שהוא רשע, אין לרב סמכות לפסול עד לעדות רק לבית דיןיש את הסמכות לכך.
הבריתא אומרת- האומר לאשה אר את מקודשת לי על מנת שאני צדיק- נמצא רשע גמור. מקודשת, !
למה? הרי הוא לא צדיק, לפי התנאי. עונה הגמרא דילמא הרהר תשובה,
ועכשיו לעניננו- אולי אותו עד מחלל שבת הרהר תשובה? והרי אם הוא הרהר תשובה שוב אינו פסול לעדות ?
ואזי הקידושין תקפים!
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2013 16:34 |
|
| |
השכן <אם מוצאים שהקידושין לא תפסו, מה ענין גט לחומרא פה?> כוונתי היתה לשאול למה במקום למצוא שהקידושין לא תפסו, למה הם לא מצאו שהקידושין כמעט תפסו וצריך גט לחומרא.בתי הדין של הרבנות טובים בלמצוא מציאות.
<אבל אם הבעל טען שהם נשואים (לדוג'), הרי הוא מחייב את עצמו בממון, ולא מחייב את האשה באיסורים> מהבחינה ההלכתית או מהבחינה המשפטית? _______ דה וינצ'י
<והיא סברה שהיא נשואה ולא פילגש> אז מה אם היא סברה? <כנראה שיסוד הסברא כאן היא שכתובה היא ממון הנלווה לנישואין וחיצוני לנישואין ואף אם הנישואין אינם תקפים הסכם הממון אינו בטל. וכמו שאחד יתחייב לחבירו בהסכם ממון שיתן לו ממון אם יעשה כך וכך> אם ניתן להפריד בין חחלק הממוני והאיסורי בנישואין, במה טעה השופט ברק ב"הלכת בבלי''?
<הבעל עצמו התייחס לתקופת חייהם המשותפת כנישואין לכל דבר. וגם היום מסתמא כך הוא רואה את זה. חילול השבת של העד לא בדיוק מטריד אותו> הכתובה היא חובה דתית, וההלכה קובעת שבאם לא היו נישואין, אין חיוב כתובה. אם הם חשבו את תקופת חייהם המשותפת כנישואין לכל דבר, מדוע לא חייבום בגט לחומרא, ובפי ששאלתי בפתיחת האשכול. ברצוני לציין למה שכתבתי באשכול שאליו הפניתי בפתיחת אשכול זה: איני חסיד גדול של "גט לחומרא", ובטוחני שהגט נדרש לא מבחינה הלכתית אלא מבחינה פוליטית.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2013 18:47 |
|
| |
בקידושין יש שני דינים. האחד, שהיא מיוחדת לו, ודיו זה תלוי ברצונו לקדשה וברצונה להתקדש לו שאין האשה נקנית אלא מדעתה. השני, שהיא אסורה לאחרים, ודין זה זקוק לבירור, ולכן תלוי גם בעדות. לפיכך, אם אחד מעדי קידושיו פסול לעדות מדאורייתא, אין קידושין. אם איש קידש אשה וכתב לה כתובה והשניים חיו יחדו כאיש ואשה נשואים על כל חובות הנישואין, ואח"כ התברר שאין קידושין כי עדות הקידושין פסולה, נכון לסבור שלמרות שהדין השני התבטל הדין האחד קיים, ומלכתחלה לו ידעה שהקידושין פסולין לא היתה מוכנה לחיות עמו כאשה נשואה לו, ומאחר שהכתובה תלויה בעיקרה בדין האחד, הכתובה שהיא הסכם ממוני ביניהם תופסת. זה מה שהבנתי לענ"ד.
תוקן על ידי מ80 ב- 21/05/2013 19:03:28
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2013 23:57 |
|
| |
נישטשיך.
תגובתי כולה הינה הסבר אחד ארוך.
הסכמתם לנישואין ולא לפלגשות מעמיד את הדין ודברים שבינהם גם על חיוב כתובה.
הפרדת הסכם הממון מהסכמי האישות מנטרל באופן עקרוני את תליית הכתובה בנישואין הלכתיים.
חוסר האיכפתיות שלהם מפסולו של העד מנטרל באופן מעשי את את תליית הכתובה בנישואין הלכתיים.
ההוספה הנוספת שלי בהערה השניה הייתה לדון שישנם נישואין. והיא חולקת מקום לעצמה. אך זה יצריכה גם גט.
תוקן על ידי דה_וינצי2 ב- 21/05/2013 23:57:47
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2013 05:52 |
|
| |
"גורם משפטי ציין כי בישראל קיימים עשרות אלפי זוגות שנישאו כשאחד העדים בטקס הנישואין אינו שומר שבת, כך שבנישואין היה נוכח רק עד אחד כשר, הרב שנשלח מטעם הרבנות לערוך את החופה". (מתוך הכתבה). האם מסדרי הקידושין אינם חוששים לברך שבע ברכות לבטלה? _________ דה וינצ'י אין הכרח שהצורך בגט לחומרא, יחייב את הבעל בתשלום הכתובה. לשאלתך בענין הביאות: כל הביאות שבעולם אינן יוצרות נישואין, ורק ביאה לשם קידושין יוצרת נישואין. "... וגם הא ידוע לכתר"ה שהעדים שחתמו על הכתובה וגם הם היו עדי הקידושין הם ידועים למחללי שבת שא"כ נמצא שלא היו קידושין בעדים כשרים שאינה מקודשת, דמצד הביאות שידוע לעלמא מצד שדרין כאיש ואשתו הא אף אם היה שייך לומר על מופקרים כאלו שאין בועלים בעילת זנות הא הם היו סבורים שהיו קידושין גמורין ועל סמך קידושין ונישואין שלהן בעל, ובפרט שליכא במופקרין כאלו אין אדם בועל בעילת זנות שלכן נמצא שלא היתה מקודשת כלל". (שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ד סימן מו). _________ ירוחם <זה באמת לא מרק עוף אלא פסיקת בג"ץ, שהכיר באשה שחיה עם גבר תחת קורת גג אחד כזוג נשוי לכל דבר. שחל עליה דין הידוע בציבור. ולכן חלים על הבעל המדומה אותם דינים שחל על בעל לפי דת וישראל> התוכל לציין לפסיקת הבג"ץ שקבעה, שעל הבעל המדומה חלים אותם הדינים שחלים על בעל לפי דת וישראל? חיובי הבעל לפי דיני ישראל הם תוצאה של הנישואין, בעוד שחיובי ה"ידוע" הם תוצאה של התקשרות "חוזית" בין בני הזוג ה"ידוע", ואיני יודע איך ניתן לחייב אדם שלא התחייב, במפורש או מ"כללא", בחיובי הדינים שחלים על בעל לפי דת וישראל. <הוספתי ואמרתי שחל על הבעל גם מצוות התורה של ועשית את הישר והטוב, ראה גמרא בב"מ סוף פרק השוכר את האומנין. ותבין מה היתה כוונתי> אני מצטער, לא הבנתי את כוונתך.
באשר לדבריך בענין עד מחלל השבת. לא התייחסתי לשאלת ביטול הנישואין, מפני שהסיפור כפי שהוא בכתבה, מלא ביותר חורים מאשר גבינה שוויצרית, התיחסתי רק לעובדה שאף שבית הדין הרבני העליון אישר את פסק הדין של בית הדין הרבני קמא שלא היו נישואין, ובאותה עת חייב את ה"בעל" בתשלום כתובה (ומזונות) שהיא תקנת חז"ל לאשה נשואה, מפני שהאשה הוטעתה, והייתה בטוחה שהנישואים תקפים לכל דבר, והתחייבה בכלל ההתחייבויות. _____________ מ80 <בקידושין יש שני דינים. האחד, שהיא מיוחדת לו, ודיו זה תלוי ברצונו לקדשה וברצונה להתקדש לו שאין האשה נקנית אלא מדעתה. השני, שהיא אסורה לאחרים, ודין זה זקוק לבירור> החקירעס הישיבתיות של "צווי דינים", טובות לשיעורי הראשי יסיבעת, אך אין בהם כדי לחייב אדם בחובות מדאורייתא ומדרבנן של זוג נשוי. ואם אדם אמר לאשה "הרי את מקודשת לי", וכתב לה כתובה והשניים חיו יחדו כאיש ואשה, ואח"כ התברר שאין קידושין כי עדות הקידושין פסולה, התברר שהם לא חיו יחד כבעל ואשה, אלא כאיש ואשה, שחשבו שהם בעל ואשה. <הכתובה שהיא הסכם ממוני ביניהם תופסת> "כתובה היא שטר התחייבות של הבעל בלבד ולא הסכם. רק הבעל מקבל קנין ולא האשה. ... וחיוב המזונות נאמר בה רק אחרי שאמר לה "תהי לי לאשה ואנא אפלח ואעביד ואזון ואפרנס וכו'". זהו מקור חיוב מזונותיה, ולא גמול ותמורה להתחייבות האשה ... כל כתובה נכתבת, לפי מ"ש הפרישה וגם התומים, משום שאותו חיוב ממון שחייבוהו חכמים, חייבוהו שיכתוב אותו בשטר...". (הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא "מזונותיו של בן מרדן", תחומין כרך טז עמוד 78). הכתובה אינה לא הסכם ממוני ולא התחייבות, שהרי הוא חייב בכתובה בין אם ירצה ובין לא ירצה, ורק תוספת הכתובה היא התחייבות, והיא רק תוספת לעיקר, וכשאין עיקר אין תוספת. ואם חז"ל חייבו את הבעל לשלם כתובה לאשתו, איני יודע איך ניתן לחייב בתשלום כתובה, אדם שחשב שהיא אשתו, לאשה שחשבה שהוא בעלה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2013 10:31 |
|
| |
נישטאיך,
חכמים תיקנו כתובה לאשה כדי שלא תהיה קלה בעיני בעלה להוציאה. מה שכתוב בכתובה, בין עיקר בין תוספת, הוא התחייבות של בעל לאשתו.
אתה שואל אם אין קידושין, הרי איננו בעלה, אז איך ניתן לחייבו בכתובה? לענ"ד כדאי להבדיל בין שני מצבים. האחד, האיש היה סבור שהוא בעלה והאשה שהיא אשתו, אזי אם הוא אדם הגון ישלם לה את מה שנתחייב בכתובה, אולם נראה שאין בית הדין יכול לחייבו בכך וצ"ע. השני, האיש ידע שאיננו בעלה ואילו האשה היתה משוכנעת שהיא אשתו לכל דבר, אזי מאחר שהונה אותה הונאת דברים, בית הדין יכול לחייבו לשלם לה מה שכתב בכתובה.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2013 10:49 |
|
| |
נישט
בענין החוק של הידוע בציבור ראה http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A2_%D7%91%D7%A6%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8
אם יש הסכם ממוני למה לי חוק של הידוע בציבור.
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פג עמוד א
רבה בר בר חנן תברו ליה הנהו שקולאי חביתא דחמרא. שקל לגלימייהו, אתו אמרו לרב. אמר ליה: הב להו גלימייהו. - אמר ליה: דינא הכי? - אמר ליה: אין, +משלי ב'+ למען תלך בדרך טובים. יהיב להו גלימייהו. אמרו ליה: עניי אנן, וטרחינן כולה יומא, וכפינן, ולית לן מידי. אמר ליה: זיל הב אגרייהו. - אמר ליה: דינא הכי? - אמר ליה: אין, +משלי ב'+ וארחות צדיקים תשמר. הדרן עלך השוכר את האומנין.
כפי שאתה רואה. במקרים מסוימים לא בדיוק ההלכה היבשה קובעת
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 22/05/2013 10:49:54
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2013 07:29 |
|
| |
מ80 >חכמים תיקנו כתובה לאשה כדי שלא תהיה קלה בעיני בעלה להוציאה< חכמים תיקנו כתובה לאשה כדי שלא תהיה קלה בעיני בעלה להוציאה. <מה שכתוב בכתובה, בין עיקר בין תוספת, הוא התחייבות של בעל לאשתו> להבנתי: מה שכתוב בכתובה, הבעל חייב לאשתו מתנאי ב"ד, ואילו התוספת, הוא התחייבות של בעל לאשתו. <אזי אם הוא אדם הגון ישלם לה את מה שנתחייב בכתובה> אם הוא היה אדם הגון לפני שהיה (וכשהיה) נשוי לאשתו, הרי שהוא הפסיק להיות כזה מצד עצמו, בשעה שהחליט להתגרש, ובסיוע עורכי הדין, כשהגיש את התביעות לבית הדין הרבני ולבתי המשפט. השכן
אני לא שונא עורכי דין, אחי הוא עו"ד, ובנו התקבל ללשכת עורכי הדין לפני מספר ימים.
__________ ירוחם <אם יש הסכם ממוני למה לי חוק של הידוע בציבור> אם יש חוק של הידוע בציבור הסכם למה לי הסכם ממוני? ראה כאן ותבין למה רצוי שיהיו שניהם: http://www.gov.il/FirstGov/TopNav/Situations/SSituationsInLife/SMarriage/SMAlternativeMarriage/SMANonMaritalPartners מיסוד זוגיות בחוזה או בהסכם ממון |
| כדי להיחשב כידועים בציבור מבחינת מוסדות שונים, כמו המוסד לביטוח לאומי ובתי המשפט בישראל, אין חובה לחתום חוזה. עם זאת ייתכן שתרצו לערוך חוזה כדי להסדיר את החיים המשותפים ביניכם, למנוע אי הבנות ולהגדיר את חלוקת הרכוש במצבים שונים.
כדי לערוך חוזה חוקי שמקובל על שני הצדדים, פנו לעורך דין שינחה אתכם כיצד להכין חוזה קביל מבחינה משפטית.
כמו כן, תוכלו לערוך הסכם ממון בעל תוקף משפטי. באתר שירות ייעוץ לאזרח תמצאו מידע על עריכת הסכם ממון. |
<אמר ליה: דינא הכי? - אמר ליה: אין, למען תלך בדרך טובים> ידעתי. גם ידעתי שאין כופין על לפנים משורת הדין בכל מקרה, וגם לא ברור מהן דרכי הכפיה ומי יכול לכפות. (ראה כאן פסקי דין רבניים חלק ה פס"ד בעמוד 133:
"(א) כשם שהיחיד, כך גם הציבור חייב בלפנים משורת הדין. וכמו את היחיד כך גם את הציבור, כופין על זה. (ב) מחלוקת היא בין הפוסקים, מה הם דרכי הכפיה לעשיית לפנים משורת הדין, אם כפיה ממש, או רק כפיה בדברים, היינו שבית הדין מחייב ומצווה, אולם אינו אוחז באמצעי כוח לביצוע הצו"),
בודאי ידוע לך (וכפי שכתבת בהודעתך) שהלכות למען תלך בדרך טובים ו"לפנים משורת הדין", אינן הלכות כה "פשוטות", מפני שהן סותרות להלכה בסיסית אחרת של יושר משפטי, ראה רמב"ם הלכות סנהדרין פרק כ הלכה ד: "אסור לבית דין לחוס על ההורג שלא יאמרו כבר נהרג זה ומה תועלת יש בהריגת האחר ונמצאו מתרשלין בהריגתו, שנאמר ולא תחוס עינך ובערת דם הנקי, וכן אסור לבית דין לחוס על מי שנתחייב קנס שלא יאמרו עני הוא זה שלא בכוונה עשה אלא מגבין ממנו כל שיש לו בלא חנינה שנאמר ולא תחוס עינך, וכן בדיני ממונות אין מרחמין על הדל, שלא תאמר עני הוא זה ובעל דינו עשיר הואיל ואני והעשיר חייבין לפרנסו אזכנו בדין ונמצא מתפרנס בכבוד, על זה הזהירה תורה ודל לא תהדר בריבו...".
תוקן על ידי נישטאיך ב- 23/05/2013 07:54:14
|
|
|
|
|
|
