גונן גינת על פרשת המרגלים
.
(הועתק מעמוד הפייסבוק שלו)
==============================
מה חשבו פעם בחסידות גור. הנה פירושים שמוטב לדלג עליהם כדי לא להרבות מבוכה. פרשת המרגלים. הייתי בטוח שבסוף השבוע הזה, נוכח פרשת השבוע, מישהו אחר יעשה את העבודה בשבילי. אבל לא עשו, אז אין לי ברירה. זה ייקח קצת (וזה עוד מאוד בקיצור) אבל שווה. עפ"י סבי מורי, ר' אברהם בר-אוריין, זו הפרשה הנדרשת ביותר בתורה. והכל בגלל שאלה אחת: איך קרה שהמרגלים עשו חטא כל כך גדול? אין כמעט ויכוח בין המפרשים שמדובר בגדולי הדור. "כולם אנשים - ראשי בני ישראל". "כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות", "כולם אנשים - ואין אנשים אלא צדיקים". אז איך קרה שצדיקים חטאו כל כך? יש כמה פרשנים שלוקחים את כל הארוע של פרשת המרגלים לכיוון של מאבק פוליטי על השלטון. האנשים שהיו ראשי העם חששו שכאשר יגיעו לארץ ישראל, מעמדם כבר לא יהיה כבעבר. יש את זה כבר בגמרא, בזוהר, ופרשנים רבים אימצו את הגישה הזו. אלא שהפירוש הזה מעורר כמה שאלות קשות: 1. האם אלה השיקולים של גדולי ישראל? פוליטיקות? 2. והרי משה בחר אותם - ביחד עם ה' - ואלה הטיפוסים שהם בחרו? שמוכנים לוותר על ארץ ישראל כדי לא לאבד את הג'ובים? יש גבול גם לטעויות שאפשר לייחס למשה (שלא לדבר על ה'). 3. ונניח שזה מה שמעסיק את גדולי ישראל. מה באמת הבעיה? אם אתם גדולי ישראל כאן, תמשיכו להיות גדולי ישראל גם שם. ויש עוד שאלות קשות, כמו, אז למה כל העם נענש. התמיהה הראשונה היא זו שלדעתי עוררה את ה"שפת אמת" לכתוב את פירושו בנושא. (רקע: רבי יהודה לייב אלתר, האדמור השני בשושלת גור, חי באמצע המאה ה-19. אחד הסיפורים הידועים עליו הוא שבמשך שנות מלחמת רוסיה-יפן סירב לישון במיטה אלא על ספסל עץ, כהזדהות עם קשייהם של יהודים שגוייסו. נפטר בן 58. נחשב לממשיך דרכו של סבו. חלק ניכר מילדותו הוא גדל אצלו, בעל חידושי הרי"מ). ציטוט: "איתא בזוה"ק כי המרגלים חשבו: הכא אנן רישין ובארעא לא נזכי להיות רישין. אכן, לכאורה נראה כי ודאי כל מה שאמרו המרגלים היה בעבור כללות בנ"י. וכיוון שנבחרו להיות שלוחי בני ישראל - ודאי היו בטלין אל הציבור. ואיך נוכל לומר עליהם שדיברו מחמת נגיעת עצמותם? אבל נראה לבאר העניין, כי דור המדבר בכלל היו בחינת ראש. כי הדור שיצא ממצרים ושמעו הדברות בסיני, הם ראשין לכל הדורות". (במילים אחרות: הכא אנן רישין, כאן אנחנו ראשים, לא מדבר על המנהיגים - אלא על כל העם. ו"ראשים" לא הכוונה למעמד אישי אלא לרמה רוחנית גבוהה). המשך ה"שפת אמת": "והדורות נמשכים בבחינת אבות ותולדות מרישין ועד רגלין כמ"ש על דורותינו עיקבא דמשיחא. אכן דור המדבר היו כולם בחינת ראשין. ובודאי אמת הדבר כי הכניסה לארץ היה מדרגה אחר מדרגה - והם לא רצו שיפלו ממדריגת רישין כנ"ל. ודור המדבר היה להם התגלות כבודו ית' כדמיון התגלות הנשמה בראש. ובודאי מי שהוא במקום עליון קשה לו ליפול למדריגה תחתונה כמו שקשה אל הנשמה לרדת למטה. ובע"כ האדם נברא. אבל היה להם לבטל את עצמם לעשות רצון הבורא ית'." (כלומר, החטא היה הרצון להמשיך ברמה רוחנית גבוהה. תכף ההסבר המלא). מדלג קצת ב"שפת אמת" והולך להמשך אותה פרשה. הוא מנסה להשיב על השאלה מדועה נסמכה מצוות "והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה" לפרשת המרגלים. "כי ניחם אותם השי"ת בעבור כי תרעומתם היתה שלא להיות נחותי דרגא. דמעיקרא, דור המדבר היה בחינת משה רבנו ע"ה, שהוריד להם תורה ומן ולחם מן השמים. ובחינת א"י - היא לחם מן הארץ ביותר יוכלו להרים תרומה. כי חשוב לפניו ית' מה שמרוממין בחינת השפלות אליו ית', שבעבור זה היתה כל ירידת האדם מעולם העליון לעוה"ז. וכמו כן היה מחשב למרגלים כיורדין משמים לארץ ובחי' דור המדבר היה רק התורה". הוא אומר עוד כמה דברים, אבל נעזוב. אז מה בדיוק הוא אומר? בני ישראל חיו במדבר, והמדבר הוא המקום של שיא הרוחניות. בעברית של ימינו: הם לומדים תורה בישיבה ולא צריכים לדאוג לעניינים גשמיים. אין דאגה לאוכל (מן), לא למים (באר מרים), כמעט שאין אויבים. לפי ה"שפת אמת" המנהיגים רצו להישאר בישיבה ולעסוק בתורה כל היום. הם חששו מהכניסה לארץ. הם אמרו בלשוננו, עכשיו אנחנו בישיבה, לומדים תורה כל היום. אם וכאשר ניכנס לארץ - פתאום צריך לעסוק בפוליטיקה, בצבא, במסחר. בחיי המעשה. במילים שלהם, נפסיק להיות ראש, ראשים. הם לא דיברו על עצמם, על המנהיגים - אלא על כל העם. הם לא רצו להפסיק להיות אברכים בישיבה ולצאת אל החיים. טוב היה להם בעולם שכולו לימוד תורה. וזה - אומר מי שהיה מראשוני ראשי חסידות גור - היה החטא שלהם, כי ה' כן דורש שתצאו מהישיבה ותיכנסו לחיים ותלכלכו את הידיים שלכם בעבודה ובצבא ובפוליטיקה. לפי ה"שפת אמת", אין ערך ללימוד הלכות ולפילפולי תורה בלי חיי המעשה, עבודה וכלכלה וצבא. ההלכה עוסקת בכל תחומי החיים, ואין ערך ללימוד בלי יישום של התורה בחיים. ועוד הוא אומר בלשוננו, ה' רוצה שתיכנסו לארץ ותביאו איתכם את עולם הערכים היהודי לכל תחומי החיים. לכלכלה, למסחר, לצבא. אבל הם לא רצו לעזוב את הישיבה. וזה - לפי האדמור השני בשושלת חסידות גור - היה חטא המרגלים. ה"שפת אמת" אינו היחיד שסבור כך (ואגב, הוא חוזר על כך בעוד מקומות בפירושו). יש עוד כמה וכמה מפרשים שזו גישתם. למשל, ה"כלי יקר" על דברים א', ג'. הוא אף חריף יותר. לטעמו החשש מארץ ישראל הביא את העם אף לשינאה כלפי א"י. לקרוא עד הסוף. (רבי שלמה אפרים מלונטשיץ, חי בפראג במאה ה-15-16, היה רבה של פראג אחרי המהר"ל, הדור של השל"ה הקדוש). "'רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם' - זו תוכחה ראשונה, על שהאנשים שנאו את הארץ ונישבו בהר זה ישיבה של קבע, ולא פנו להם אל האָרֶץ, מקום מיוחד לקיום המצוות, ו'רב לכם' הוא מלשון 'רב לכם בני לוי' (במדבר ט"ז, ז') כלומר המעט הוא המרד והמעל הזה כי רב הוא באמת לכם עניין שֵבֶת ישיבה של קבע בהר הזה... ואמר, 'ונסע מחורב ונלך את כל המדבר וגו', והיה לו לומר 'ונפן ונסע מחורב' כדרך שאמר 'פנו וסעו', אלא כך אמר להם: עדיין בפחזותכם קיימתון כי אני אמרתי 'פנו וסעו': כשתלכו מהר חורב, מקום שלמדתם עליו תורה - תפנו פניכם אל הארץ מקום שמירת התורה. כי לא המדרש עיקר אלא המעשה. ואתם בלכתם מחורב, רוח אחרת היתה עמכם ליסע ממקום מיוחד לתלמוד תורה, ואל מקום שמירת המצוות לא פניתם פניכם". ויש עוד שזו דעתם.
 |
|
|