הרמב"ם, פרה אדומה, התגלות המשיח

ברמב"ם סוף פרק ג' מהל' פרה אדומה: "ותשע פרות אדומות עשו משנצטוו במצוה זו עד שחרב הבית בשנייה, ראשונה עשה משה רבינו, שנייה עשה עזרא, ושבע מעזרא עד חורבן הבית, והעשירית יעשה המלך המשיח מהרה יגלה אכי"ר" עד כאן לשונו. ומקורו במשנה פרה פ"ג מ"ה שנחלקו בה כמה פרות אדומות היו עד חורבן בית שני שבע או תשע (והמשנה מונה "מי עשאם") והרמב"ם פסק כדעת חכמים שהיו תשע פרות, ומוסיף "והעשירית יעשה המלך המשיח כו'".

...וצריך ביאור: ההוספה "מהרה יגלה אכי"ר" (=אמן כן יהי רצון) שלכאורה אין מקום בספר הלכה לבקשה ותפלה על ביאת המשיח, ואפילו אם תרצה לומר שיש מקום לזה, היה צריך לכתבה בפרקים שבהם עוסק בענין מלך המשיח, בפרק י"א וי"ב של הלכות מלכים בדיני משיח וימות המשיח, ואיך זה ששם אין הרמב"ם כותב לשון של בקשה ותפלה על ביאת המשיח ודוקא בהלכות פרה אדומה שאינו עוסק כלל בענין המשיח אלא בהלכות פרה אדומה (וענין משיח בא רק בדרך אגב) הוא מוסיף תפלה זו.

ויש לומר הביאור בזה:

בנוגע החיוב להאמין בביאת המשיח פוק רמב"ם בהל' מלכים (פי"א ה"א) "וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו .. הוא כופר.. בתורה ובמשה רבינו". והיינו שלא די בזה להאמין בביאת המשיח, אלא הוא מחוייב לקוות ולחכות לביאת המשיח.

ואם כן מובן, שכשם שענין האמונה בביאת המשיח הוא ענין תמידי, על דרך זה החיוב של "מחכה לביאתו" הוא חיוב תמידי. יהודי חייב תמיד לקוות ולחכות למשיח וכפי שאומרים בתפילה – "כי לישועתך קוינו כל היום".

ענין זה של "מחכה לביאתו" שכפשטות לשון ההלכה הוא ענין של הרגש (ולא ידיעה בעלמא) נובע מכך שהוא מרגיש שאינו יכול להגיע לשלימות בלי ביאת המשיח, בהרגישו שללא זה הוא במצב של "חסר", ולכן מובן מזה שזה שהוא במצב זה של מחכה למשיח, שכשהוא מזכיר ענין איזה שהוא השייך למשיח ואפילו בדרך אגב – מעורר הדבר אצלו רגשי צפיה למשיח, וממילא זה נעשה אצלו כמו "צרכו" וצריך איפוא להתפלל על זה שיתמלא חסרונו שיזכה מהרה ובהקדם לביאת המשיח.

וזהו שנתכוון הרמב"ם בזה שהכניס את התפלה "מהרה יגלה אכי"ר", ועוד הדגיש "מהרה", וכתבה דוקא שלא במקומה, להורות הלכה עד כמה צריך להיות ענין "מחכה לביאתו, שאפילו כשענין המשיח עולה בדרך אגב ובענין אחר, צריך הדבר מיד לעורר אצלו את התפלה "מהרה יגלה אכי"ר".

נתבאר לעיל אודות דברי הרמב"ם בעינן פרה העשירית שיעשה המלך המשיח, שמסיים: "מהרה יגלה אכי"ר" – שמכאן ראיה והוכחה שכאשר מזכירים אודות משיח צדקנו, יש לסיים "אמן כן יהי רצון".

... ומובן שאין מקום לשאלה מהכלל הידוע שהרמב"ם סומך על מה שכתב בהלכות שלפני זה ולא על מה שכתב בהלכות שלאחרי זה, ועל פי זה, מדוע לא כתב אכי"ר בפעם הראשונה שהזכיר אודות משיח – כי: כלל זה אמור רק בנוגע לחסרון פרט מסויים באיזה הלכה (או שנכתב בלשון סתם), שאינו יכול לסמוך על מה שכתב בהלכות שלאחרי זה, מכיון שבינתיים יבואו לטעות שלא כהלכה, מה שאין כן בנוגע להוראת הלכה חדשה, כבנדון דידן (שבענינו), שכאשר מזכירים על דרך משיח צריכים להוסיף "אכי"ר" – לא שייך לשאול למה לא כתבה הרמב"ם לפני זה, כפשוט.