| נשלח ב-18/6/2013 15:56 |
|
| |
ספר התורה העתיק בעולם: הרבנים היו פוסלים פורסם ב: ynet
ספר התורה העתיק בעולם: הרבנים היו פוסלים
האותיות האסורות בספר תורה שתוארך כבן המאה ה-17 עוררו את חשדו של פרופ' פראני. בדיקה העלתה שהספר נכתב לפני 850 שנה, וכי הוא העתיק בעולם. לו היו פוסקי ההלכה מתייחסים לממצא, היו נאלצים לבחון מחדש את חוקי כתיבת הסת"ם
יצחק טסלר
התגלית שחשף פרופ' מאוּרוֹ גבַּריאלֶה פֶּראני אמורה הייתה לזעזע את כל שומרי המצוות בעולם. אלמלא התעלמו ממנה כל גדולי התורה, היו נדרשים להתמודד עם ממצא העלול לערער על חוקי היסוד של כתיבת הסת"ם, ומכאן על כשרותם של כל המזוזות, התפילין וספרי התורה שבידינו.
בחודש פברואר האחרון, בחן הפרופ' האיטלקי ספר תורה שאוחסן באוניברסיטת בולוניה ותוארך כבן המאה ה-17, ומצא כי מדובר בעותק נדיר במיוחד: בספר התורה הופיעו אותיות וסימנים שנכתבו באופן המנוגד בתכלית לכללים שקבע הרמב"ם במאה ה-12, והתקבעו מאז כהלכה מחייבת בכל קהילות ישראל.
האותיות והסימנים ה"אסורים" עוררו את חשדו של פרופ' פראני, והוא שיגר דגימה זעירה מהקלף לשתי מעבדות מובילות בעולם. בדיקות תארוך הפחמן העלו באופן חד-משמעי כי הספר נכתב, למעשה, בין המחצית השנייה של המאה ה-12, לתחילת המאה ה-13. בעצם, קבעו המעבדות, מדובר בעותק העתיק ביותר של ספר תורה שנמצא עד כה.
נשמה של יהודי התגלגלה אלי
פרופ' פראני, הנחשב למומחה הגדול בעולם לכתבי יד עבריים באיטליה של ימי הביניים, ביקר השבוע בארץ לרגל קבלת תואר ד"ר לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית, על מחקרו במהלך 30 השנים האחרונות.
ב-1984 הצטרף פרופ' פראני למיזם "הגניזה האיטלקית", שהחל בו פרופ' ג'וזפה (יוסף) סרמונטֶה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, שלוש שנים קודם לכן. בשנת 1992 מונה פרופ' פראני לעמוד בראש מיזם הגניזה, ובמשך שני עשורים איתר אלפי פיסות של כתבי־יד עבריים שאבדו בארכיונים ובספריות ברחבי איטליה, כולל ספרים עתיקים שהוחרמו ואבדו, ויצירות ספרותיות שכלל לא היו מוכרות לחוקרים.
פרופ' פראני (64), שאינו יהודי, נדרש למעט מיסטיקה כדי להסביר את המשיכה שלו לכתבי היד העבריים. "אני מרגיש את עצמי יהודי בלב ובנפש", הוא אומר. "אני לא יודע אם אני מאמין בגלגול נשמות, יכול להיות שנשמה של של יהודי שנשרף באושוויץ הגיעה אלי, אבל אני יודע ששם המשפחה של אמי היה 'מנטובני', זהו שם משפחה גם של יהודים וגם של נוצרים באיטליה. אז יכול להיות שאני צאצא של יהודים", את המשפט האחרון הוא אומר בעברית.
טעות של ספרן
ספר התורה העתיק שגילה לאחרונה, שהה שנים ארוכות בארכיון של אוניברסיטת בולוניה, שנוסדה ב-1088 ונחשבת לראשונה שבמוסדות האקדמיים בעולם המערבי. אורכו 36 מטרים, גובהו 64 ס"מ, והוא כתוב על עור כבשים רך, בניגוד לרוב ספרי התורה העתיקים הכתובים על קלף העשוי עור פרה.
לדברי פראני, החוקרים היו בטוחים כי מדובר בעותק מהמאה ה-17, מכיוון שכך תיארך אותו ספרן יהודי בשם ליאונלו מודונה, שעבד בספריית האוניברסיטה בשנת 1889. רק לאחר בדיקות המעבדה, התברר כי הוא העותק ששרד יותר מכל ספר תורה אחר.
פרופ' פראני מבהיר, כי אמנם "כתר ארם צובא" נחשב לעתיק יותר, שכן הוא נכתב כבר בשנת 930, אלא שהוא אינו ספר תורה הכולל את כל חמשת חומשי התורה. לדברי הפרופ', הכתר הוא "קודקס", כתב יד שנכרך לספר, הכולל רק חלק מהטקסט המקראי. עוד הבדל חשוב בין השניים הוא כי "כתר ארם צובא", נכתב בטבריה, בשיטת כתיבה שאיננה מקובלת כיום, ואילו ספר התורה שנמצא באיטליה כתוב על פי השיטה הבבלית, עם אותיות מרובעות הדומות מאוד לאותיות המופיעות בספרי התורה של ימינו.
ויש גם המון כללים זהים
על פי שיטת כתיבת הסת"ם הנהוגה מאז ימי הרמב"ם, זוכות חלק מהאותיות הכתובות בספר תורה לתגים – מעין עיטורים קטנים המתנוססים ככתרים על ראשי האותיות. האותיות המרכיבות את מילת הקוד שעטנז-גצ זוכות לשלושה תגים כל אחת, והאותיות בדק-חיה מסתפקות בתג אחד בלבד. רבים מהפוסקים יפסלו ללא כל היסוס ספר תורה שבו אין התגים מתאימים לחוק הנ"ל.
פרופ' פראני מסביר כי בספר התורה האיטלקי יש מערכת שונה וייחודית של תגים. עיון בפרק של שירת הים, מעלה כי בספר מאוניברסיטת בולוניה האותיות ף' וך' מעוטרות בתג אחד, האות ה' בשלושה תגים ומעל האות צ' מתנוססים לא פחות מחמישה תגים.
ספר התורה העתיק בעולם: הרבנים היו פוסלים
האותיות האסורות בספר תורה שתוארך כבן המאה ה-17 עוררו את חשדו של פרופ' פראני. בדיקה העלתה שהספר נכתב לפני 850 שנה, וכי הוא העתיק בעולם. לו היו פוסקי ההלכה מתייחסים לממצא, היו נאלצים לבחון מחדש את חוקי כתיבת הסת"ם
יצחק טסלר
התגלית שחשף פרופ' מאוּרוֹ גבַּריאלֶה פֶּראני אמורה הייתה לזעזע את כל שומרי המצוות בעולם. אלמלא התעלמו ממנה כל גדולי התורה, היו נדרשים להתמודד עם ממצא העלול לערער על חוקי היסוד של כתיבת הסת"ם, ומכאן על כשרותם של כל המזוזות, התפילין וספרי התורה שבידינו.
·
בחודש פברואר האחרון, בחן הפרופ' האיטלקי ספר תורה שאוחסן באוניברסיטת בולוניה ותוארך כבן המאה ה-17, ומצא כי מדובר בעותק נדיר במיוחד: בספר התורה הופיעו אותיות וסימנים שנכתבו באופן המנוגד בתכלית לכללים שקבע הרמב"ם במאה ה-12, והתקבעו מאז כהלכה מחייבת בכל קהילות ישראל.
האותיות והסימנים ה"אסורים" עוררו את חשדו של פרופ' פראני, והוא שיגר דגימה זעירה מהקלף לשתי מעבדות מובילות בעולם. בדיקות תארוך הפחמן העלו באופן חד-משמעי כי הספר נכתב, למעשה, בין המחצית השנייה של המאה ה-12, לתחילת המאה ה-13. בעצם, קבעו המעבדות, מדובר בעותק העתיק ביותר של ספר תורה שנמצא עד כה.
נשמה של יהודי התגלגלה אלי
פרופ' פראני, הנחשב למומחה הגדול בעולם לכתבי יד עבריים באיטליה של ימי הביניים, ביקר השבוע בארץ לרגל קבלת תואר ד"ר לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית, על מחקרו במהלך 30 השנים האחרונות.
ב-1984 הצטרף פרופ' פראני למיזם "הגניזה האיטלקית", שהחל בו פרופ' ג'וזפה (יוסף) סרמונטֶה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, שלוש שנים קודם לכן. בשנת 1992 מונה פרופ' פראני לעמוד בראש מיזם הגניזה, ובמשך שני עשורים איתר אלפי פיסות של כתבי־יד עבריים שאבדו בארכיונים ובספריות ברחבי איטליה, כולל ספרים עתיקים שהוחרמו ואבדו, ויצירות ספרותיות שכלל לא היו מוכרות לחוקרים.
פרופ' פראני (64), שאינו יהודי, נדרש למעט מיסטיקה כדי להסביר את המשיכה שלו לכתבי היד העבריים. "אני מרגיש את עצמי יהודי בלב ובנפש", הוא אומר. "אני לא יודע אם אני מאמין בגלגול נשמות, יכול להיות שנשמה של של יהודי שנשרף באושוויץ הגיעה אלי, אבל אני יודע ששם המשפחה של אמי היה 'מנטובני', זהו שם משפחה גם של יהודים וגם של נוצרים באיטליה. אז יכול להיות שאני צאצא של יהודים", את המשפט האחרון הוא אומר בעברית.
טעות של ספרן
ספר התורה העתיק שגילה לאחרונה, שהה שנים ארוכות בארכיון של אוניברסיטת בולוניה, שנוסדה ב-1088 ונחשבת לראשונה שבמוסדות האקדמיים בעולם המערבי. אורכו 36 מטרים, גובהו 64 ס"מ, והוא כתוב על עור כבשים רך, בניגוד לרוב ספרי התורה העתיקים הכתובים על קלף העשוי עור לדברי פראני, החוקרים היו בטוחים כי מדובר בעותק מהמאה ה-17, מכיוון שכך תיארך אותו ספרן יהודי בשם ליאונלו מודונה, שעבד בספריית האוניברסיטה בשנת 1889. רק לאחר בדיקות המעבדה, התברר כי הוא העותק ששרד יותר מכל ספר תורה אחר.
פרופ' פראני מבהיר, כי אמנם "כתר ארם צובא" נחשב לעתיק יותר, שכן הוא נכתב כבר בשנת 930, אלא שהוא אינו ספר תורה הכולל את כל חמשת חומשי התורה. לדברי הפרופ', הכתר הוא "קודקס", כתב יד שנכרך לספר, הכולל רק חלק מהטקסט המקראי. עוד הבדל חשוב בין השניים הוא כי "כתר ארם צובא", נכתב בטבריה, בשיטת כתיבה שאיננה מקובלת כיום, ואילו ספר התורה שנמצא באיטליה כתוב על פי השיטה הבבלית, עם אותיות מרובעות הדומות מאוד לאותיות המופיעות בספרי התורה של ימינו.
ויש גם המון כללים זהים
על פי שיטת כתיבת הסת"ם הנהוגה מאז ימי הרמב"ם, זוכות חלק מהאותיות הכתובות בספר תורה לתגים – מעין עיטורים קטנים המתנוססים ככתרים על ראשי האותיות. האותיות המרכיבות את מילת הקוד שעטנז-גצ זוכות לשלושה תגים כל אחת, והאותיות בדק-חיה מסתפקות בתג אחד בלבד. רבים מהפוסקים יפסלו ללא כל היסוס ספר תורה שבו אין התגים מתאימים לחוק הנ"ל.
פרופ' פראני מסביר כי בספר התורה האיטלקי יש מערכת שונה וייחודית של תגים. עיון בפרק של שירת הים, מעלה כי בספר מאוניברסיטת בולוניה האותיות ף' וך' מעוטרות בתג אחד, האות ה' בשלושה תגים ומעל האות צ' מתנוססים לא פחות מחמישה תגים.
חמישה תגים מעל האות צ'. ספר התורה האיטלקי
השינוי באופן כתיבת התגים, היה פוסל מיידית את הספר האיטלקי על פי רבים מהפוסקים, או לחילופין,
גורם לרבנים איטלקים מהמאה ה-12 לפסול את כל ספרי התורה, התפילין והמזוזות שבהם אנו עושים שימוש כיום.
עוד כלל הנהוג היום, שבו לא עומד ספר התורה העתיק, הוא זה המכונה "פניה שווים", שעל פיו צריכים להיות קצוות האותיות ישרים ומאונכים. קצוות האותיות של הספר הבולוני הם אלכסוניים למדי, ולא היו עומדים בבדיקת תקינות של רב בן ימינו.
עם זאת, כללי כתיבת סת"ם אחרים בני ימינו נשמרו גם לפני 850 שנים. למשל, הוא כתוב בצורה של "אריח על גבי לבנה", כלומר שלוש עמודות של טקסט בכל יריעת קלף, המילים כתובות בגובה אחיד ועוד.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2013 16:06 |
|
| |
וידועים דברי החזון איש על כתבי יד.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2013 16:20 |
|
| |
צחוקים איתך. מיימוני היה אומר שמשה בן עמרם עובד אלילים ושנרב/מיכי היו אומרים ששמואל הנביא חרדי שלא ראוי להנהגה. סו? אז יאמרו
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2013 16:20 |
|
| |
מה לך מרחיק לכת. הרי נתגלו במערות מ"י תפילין מתקופת התנאים. האם התפילין היו מרובעות? לא ממש. האם סדר הפרשיות היה כדרש"י או ר"ת? נדמה שמצאו גם וגם. האם הכתב היה כהלכה המודרנית. לא ממש. אז מה ניתן ללמוד מזה?
כלום.
א. אנחנו לא יודעים האם מה שנתגלה כאן ושם נכתב על ידי הזרם המרכזי או על ידי איזה קהילה צדדית שלא ידעו (או לא ידעו טוב) את הנהלים. או שלפני הרמבם היו שיטות שונות ואלה עפעס לא שמעו על הרמב"ם או לא הבינו אותו.
ב. כבר חז"ל הבינו היטב שהלכה ושיקול הלכתי מתקדמים עם הזמן ולכן משה לא הבין כלום בבית מדרשו של ר"ע. ולכן ספר התורה הנ"ל פסול כי כך היא ההלכה כיום. גם אם היתה יוצאת בת קול ואומרת שכך צריך לכתוב ס"ת לא היה בזה כלום. הלכה לא מתעניינת בארכיאולוגיה ולעיתים רחוקות במציאות.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2013 16:22 |
|
| |
יהדות אורתודוקסית TM - נצמדים למסורת של התעלמות ממה שקרה קודם
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2013 16:27 |
|
| |
ירובעל ועל זה אמר יהודי חכם, מהפכן הוא מי שמנסה להחזיר עטרה שלפני אלפים שנה ליושנה, שמרן הוא מי שמשמר את מאה השנים האחרונות.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2013 16:37 |
|
| |
[בע"ב,
לי לא ידועים דברי החזו"א בעניין. האם תוכל להאיר את עיניי?
ירובעל,
"הלכה לא מתעניינת בארכיאולוגיה ולעיתים רחוקות במציאות" - ]
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2013 16:39 |
|
| |
| yerubaal כתב: |  | מה לך מרחיק לכת. הרי נתגלו במערות מ"י תפילין מתקופת התנאים. האם התפילין היו מרובעות? לא ממש. האם סדר הפרשיות היה כדרש"י או ר"ת? נדמה שמצאו גם וגם. האם הכתב היה כהלכה המודרנית. לא ממש. אז מה ניתן ללמוד מזה?
|
|
שכנראה תפילין מרובעות (או אולי תפילין בכלל) אינן הלכה למשה מסיני במובן של המשפט בעברית (כמובן שהמילה המלטפת 'פרשנות' קיימת גם כאן, יתכן ש"הלכה למשה מסיני" משמעותה בפרשנית מדוברת "משהו שהחלטנו זה עתה" "משהו עושה לי נעים בגב" "דובי קוטב נוטים להיות בצבע לבן" וכו')
תוקן על ידי רציוסקפטי ב- 18/06/2013 16:39:52
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2013 16:42 |
|
| |
והרי כל ס"ת הם במסורת כת"י.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2013 17:03 |
|
| |
חזון איש קובץ אגרות ח"ב מכתב כג. כג. אחדשה״ט וש״ת באהבה, יקרתו הגיעני. לא מצאתי בהם חדש. הצילומים מהכ״י אין דרכי להעמיד עליהם, כי לא ידענו מי כתבם ושפיר י״ל דכתב הסופר כמו שהוא רגיל, והדבר ידוע בעניני הלכה שלא לסמוך הרבה על מציאות חדשות, דק על ספרי הפוסקים שנמסרו מדור לדור בלא הפסק. יש עוד דברים, אבל איני מוצא תועלת להאריך. הדו״ש באהבה אי״ש כדרכו (שלא) בקודש הכוונה, כמובן רק למה שסותר את חזונו. חזון איש קונטרס השיעורים סימן לט ד"ה אח"כ. (עמוד נח) אח"כ ראיתי תשובת גאון... [ואף שאין לסמוך על כת"י הנמצאין בהפסקת מסורת דור דור אבל כאן נראין הדברים שהם דברי גאון] ...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2013 17:28 |
|
| |
[ייתכן,
תודה!]
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2013 18:43 |
|
| |
מה החידוש?! האם איננו יודעים שההלכה זה דבר שמתפתח. לפני קביעת ההלכה כל אחד הולך כרביה. מזמן הפסיקה לקביעת ההלכה כוותיה יש זמן מיכוח וכו'. ורק אח"כ יש אחידות מסוימת.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2013 20:08 |
|
| |
הרי גם יש משערים שהחזו"א השתמש בשיטתו לגבי ס"ת הרן וצ הפוכה עד טענת זיוף ,
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2013 23:07 |
|
| |
החזו"א הוא הדוגמה הקלאסית של התפתחות ההלכה, באופן דמכאן ולהבא למפרע... רוב הכרעותיו אינן ע"פ חקירה מה הראשונים הבינו. אלא שמה שהבין ע"פ 'הכינור התלוי בלב האדם' (ל' במכתב לר"א פלצינסקי כמדומני) היא האמת. החידוש המיוחד אצלו שגם בשאלה מהי דעת הראשונים הוא משתמש בטכניקה זו. כידוע ליודעי ח"ן
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2013 23:10 |
|
| |
הסתירה מובנית בתשובת החזו"א. לדבריו, אנחנו סומכים "על ספרי הפוסקים שנמסרו מדור לדור בלא הפסק". דהיינו, ספר שמתאר מילולית את צורת האות - הוא מסורת. ספר תורה שבו האותיות נמצאות מול עינינו - הוא לא מסורת. תמוה. מכל מקום, תנוח דעתכם. ספרים שמתארים את האותיות (ברמת ריבועי הפינות, תגים וכד', כמו שקיים היום) קיימים רק מהאחרונים. בספרות הראשונים, שלא לומר קודם לה, העיקר הוא צורת האות, בכלליות (קוצו של יו"ד הוא מחלוקת לפחות מימי ר"ת, אבל איני זוכר מקום בו מתוארת היו"ד עצמה בקשר למחלוקת הזו!) ודברים הפוסלים באות. הרמב"ם, למשל, שמאריך לתאר בהלכות סת"ם את הפרשות הפתוחות והסגורות, וכיצד מתייגים את האותיות (לחלוטין לא כפי מנהגנו, עד כדי פסול!), לא טורח לכתוב לגבי צורת האות אלא זאת: "לפיכך צריך להיזהר בצורת האותיות, שלא תדמה היוד לואו, ולא ואו ליוד; ולא כף לבית, ולא בית לכף; ולא דאל לריש, ולא ריש לדאל; וכן כל כיוצא בהן, עד שירוץ הקורא בהן".
ואין מה ללכת רחוק כל כך. כל מי שראה ספרי תורה מלפני 100 שנים, מצא שינויים גדולים ממה שנחשב היום למסורת. אגדיל ואומר, שספרי התורה שקרא בהם החזו"א בליטא, שונים בפרטים "הלכתיים" מאלה הנמצאים בפוניבז' היום.
בעיני ראיתי לפני כ20 שנה ספר שהובא מצפון אפריקה, ונזקק לתיקון. האותיות לא היו עוברות מבחן מינימלי של מגיה מודרני. במיוחד אני זוכר האות ה"א שבכל הספר פינתה הימנית היתה עגולה, למ"ד כפופה לאחור כשמעליה אות שיורדת מהשורה, פ"א בגובה השורה (ענין מקובל בספרים מצפון אפריקה), אותיות מתוייגות ומקושטות, ועוד.
הספר הזה היה בשימוש עשרות שנים, בלי פוצה פה ומצפצף. הגיע זמנו ובלה, ולא היה מקום לתקנו (לא מחמת צורת האותיות אלא שכבר נסדקו ולא היו בנות תיקון). הספרים החדשים בבית הכנסת הרי נכתבו בצורה המודרנית, וגם צורה זו תשתנה במהרה, כשישתנה הכתב...
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2013 23:43 |
|
| |
הספר תורה האיטלקי שהתגלה כשר לכתחילה לפי דעת חז"ל והרמב"ם, והכתבה ב YNET גובלת בעמארצות וניסיון ליצור תמונה כאילו נתגלו כאן דברים שונים מהמסורת של חז"ל.
הלכה פשוטה היא ברמב"ם שיש אות שיש עליה 7 תגים, כך שמה שנכתב בכתבה שמציאותם של 5 תגים פסול, זה חוסר ידע ותו לא.
רמב"ם הלכות ספר תורה
ז,ח וייזהר באותייות הגדולות, ובאותייות הקטנות, ובאותייות הנקודות, ובאותייות שצורתן משונות כגון הפיין הלפופות, והאותייות העקומות כמו שהעתיקו הסופרים איש מפי איש. וייזהר בתגין ובמניינם--יש אות שיש עליה תג אחד, ויש אות שיש עליה שבעה; וכל התגין--כצורת זין הן, דקין כחוט השערה.
ז,ט כל הדברים האלו, לא נאמרו אלא למצוה מן המובחר; ואם שינה בתיקון זה, או שלא דיקדק בתגין, וכתב האותייות כולן כתקנן, או שקירב את השיטין, או הרחיקן, או האריך בהן, או קיצרן--הואיל ולא הדביק אות לאות, ולא חיסר ולא הותיר, ולא הפסיד צורת אות אחת, ולא שינה בפתוחות וסתומות--הרי זה ספר כשר.
גם מה שנכתב, שאותיות הספר נכתבו באלכסון, ואין בהם את הכלל של "פניה שווים", שעל פיו צריכים להיות קצוות האותיות ישרים ומאונכים. דבר זה הוא המצאת פוסקים אחרונים, ולא נזכר בתלמוד וברמב"ם (ראה ברמב"ם שציטטנו), כך שספר קדמון זה אינו מחוייב להמצאות אחרונים, ותו לא.
 |
|
|
|
|
|