לוטו - השתדלות או ייאוש ???

אייזין

אנסה למיין את הצדדים בשאלתך.

1. האם קנית כרטיס הגרלה היא השתדלות ראויה לפי ההלכה?

2. מדוע אנשים קונים כרטיסי הגרלה - מבחינה פסיכולוגית (אם ניתן לענות על שאלה כזו).

3. אלו הנחות יסוד לגבי המציאות עומדות ביסוד קנית כרטיס הגרלה?

והנה התשובות, לא לפי סדר.

2. אנשים קונים כי אנשים מקוים להרויח.

הסיכוי הוא מאד נמוך, אבל הטבע האנושי אינו נוהג לפי שיקולים רציונליים או סטטיסטיים.

לי תמיד נראה שהקונה משלם לא על הזכיה העתידית אלא קודם כל על החלום שמתחיל ברגע הקניה ונגמר ברגע ההגרלה. החלום הוא שירויח ויהיה לו למה שהוא צריך או רוצה: לפרוע חובות, לקנות מוצרים, לקנות דירה...

3. האם יש קשר בין תפיסות עולם לגבי בחירה חופשית ולגבי השגחה פרטית לבין קנית כרטיסי הגרלה? קשר פילוסופי - לדעתי לא.

אדם יכול לנמק את קנית הכרטיס בכך שזו הפעלת בחירתו החופשית במודע כדי לקנות סיכוי לעתיד כלכלי משופר.

אפשר לטעון שאדם קנה כרטיס מפני שאולץ לכך בידי נטייתו הנפשית להשקיע בחלומות...

אפשר להביע תקוה לזכיה בגלל שכל אחד עלול לזכות פעם, או בגלל שמאמינים בהשגחה פרטית ו"אולי מגיע לי", ואפשר לומר שכל דבר קבוע מראש, ואם נכתב שאזכה אזכה.

1. האם זו השתדלות ראויה?

כיון שהסיכוי נמוך מאד, מסתבר שמי שרוצה להרויח כסף באמת לא ישקיע בהגרלה. אז מה שהוא קונה, כמתבאר לעיל, הוא החלום. אם לאדם שווה לשלם כסף על חלום, ויש לו, אז האם זו שאלה הלכתית אם ראוי לעשות זאת?

בכל אופן, אם מישהו היה שואל אותי, הייתי עונה לא לקנות. חבל על הכסף.

יוצא דופן אחד ויחיד: יש הגרלות שבהן נאספים כספים לצדקה. אם הכספים באמת הולכים לצדקה (ולא להוצאות האירגון... המנופחות) אזי יש טעם לתרום, גם אם האירגון מציע איזו הגרלה לעידוד התרומות.

***
אני משער שכוונת אייזין היא לטיעון מהסוג הבא:

אם מגיע לי לקבל כסף, הוא יגיע גם בלי כרטיס הגרלה.

אם לא מגיע לי כסף, הוא לא יגיע גם עם כרטיס.

אז אסור לקנות.

למרות שדעתי נגד בזבוזי כסף להגרלות, הטיעון הזה לדעתי שגוי. זו גרסה של מה שמכנים הטיעון הפטליסטי. הטיעון הזה שולל כל התאמצות, מכיון שאם משהו אמור לקרות, הוא יקרה.

ה"חור" שבטיעון הוא שהוא לא מדוייק. טיעון מדוייק יהיה:

אם אשתדל, זה יצליח.

אם לא אשתדל, אז לא אצליח (ברוב המקרים)

לכן השתדלות כדאית.

כיון שהעולם הזה מתנהל, ברצון השם, באופן סיבתי, כלומר מעשה גורר תוצאה, לכן ראוי לנו לעשות את ההשתדלות הראויה. לעבוד כדי להתפרנס, ללמוד כדי שיהיה מקצוע רווחי, ללכת לרופא אם חלילה צריך, להתפלל גם כדי להיות ראויים לסייעתא דשמיא.

אני ער לכך שהצגתי אוסף של טענות ולא נימקתי אותן. אבל השואל שאל על דעת ההלכה והתורה, כמדומה, ועניתי לפי מה שאני מבין בזה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

איני מבין מהי השתדלות ראויה ולא ראויה. אני מבין שאתה מניח שהפרנסה אינה תלויה בהשתדלות הזאת, אז למה אתה עושה אותה? כל המושג הזה, השתדלות, תמוה ושטותי בעיניי.

לא הבנתי. אם הכל תלוי בקב"ה, אז מה שיצא קבוע מראש אם תקנה או לא, ובלי קשר לסיכויים. אז מדוע זה רלוונטי שהסיכוי הוא קטן? ובכלל, למה אתה חושב שהסיכוי הוא קטן אם התוצאה כלל אינה תלויה בהגרלה אלא בהחלטת הקב"ה? האם יש רק סיכוי קטן שמגיע לך? יתר על כן, האם בכל הגרלה יש בדיוק אחד שמגיע לו וכל השאר לא? זה באמת מקרה מופלא, הלא כן?

מיכי, אם הפיס הוא מס הטיפשים, זה דווקא מתאים למאמיני ה'השתדלות אליבא דידך ..

 

.


יש צד לפסול לעדות מי שממלא כרטיס הגרלה כזה.

זו דוגמה נפלאה שבאמת מביאה לאבסורד את ההבדל בין ספרדים לאשכנזים. היחס אל משחק בקוביה לא נובע מפורמליזם הלכתי (בטח למ"ד שאינו עסוק ביישובו של עולם, ויש לי חשד שגם לאידך מ"ד), והנה לפי פוסקי ספרד הוא בעצם אדם נהדר. זה ויכוח בהערכת אדם ולא בהלכה. הבעייה היא שברגע שיש ת"ח מובהקים שאינם רואים בזה פסול, זה עצמו מוכיח שהאחרים שחולקים עליהם טועים. הדבר דומה לראייתו הידועה של ר"ש שקאפ לגבי ספק פסי"ר. טענתו היא שספק פסי"ר צריך להיות אסור שכן יש מחלוקת תנאים לגבי מכבדות האם יש בזה פסי"ר. והרי אם יש תנא שסובר שזה לא פסי"ר, ודאי שהשני צריך להיות לפחות בספק.