מהו הגבול לכבוד החכמים?

בשבת האחרונה קראתי את הסיפור הבא:

רבי כלפון משה הכוהן, רבה של ג'רבה, הלך פעם אחת ברובע היהודי ואוזניו קלטו שיחה בין שני יהודים, אחד שאל את חבירו: "רבי דויד, מה השעה?", וזה הציץ בשעונו והשיב לו.

בבואו אל בית הדין של הרב השמש לקרוא לאותו דויד. היהודי בא, מבוהל מהזימון הפתאומי, והרב שאל אותו: "האם אתה תלמיד חכם?". השיב היהודי: "לא, יהודי פשוט הנני". אמר הרב:" אם כן, מדוע כאשר פנה אליך חברך בתואר 'רבי דויד' ענית לו, ולא העמדת אותו על אעותו? תואר זה שמור לתלמידי חכמים שעמלו רבות עד שזכו לו".

הרב קנס את היהודי בסכום סמלי והסביר: "אם כל יהודי בשוק ייקר 'רבי', ייגרם מזה העדר הכבוד לחכמים הרואיים באמת לתואר זה".

עד כאן הסיפור.

סיפור זה מגלם את הכבוד בדרוש לתלמידי חכמים.

אך לא אכחד, שבשעה ראשונה ולא הצדקתי כלל את אותו רבי כלופן (שלא לומר התרגזתי עליו) כלום, זו דרכה של תורה? וכי מה היה כאן יהודי שאל את חברו "רבי מה השעה?" ומתוך נימוס קרא לו 'רבי' האם זו סיבה ראויה לקנסו?

אמנם, לאחר זמן, קראתי שוב את הסיפור, והפעם ממש הסיפור 'תפס אותי', אכן!
לא כל 'הרוצה ליטול את השם יטול', צריך וחובה להבהיר היטב לציבור שישנם רבנים והם אינם כשאר העם!

האם אני צודק? 

ישנם כאן כמה פרטים שדרושים הבחנה וניתוח, מהו כבוד? מיהו רב? ועוד.

אשמח להרחיב, אשמח עוד יותר לשמוע את דעתכם.

------
אגב, השם שלי 'הרב גדליה' נעשה קודם קריאת הסיפור....

תוקן על ידי הרב_גדליה ב- 30/06/2013 11:51:29

השכן,

עפ"י הסיפור דוד אשם בכך שלא מחה על התואר השקרי שכונה.

חברו שקראו בכינוי זה חשבו לתלמיד חכם, ומה הוא אשם? 

וכאמור, הבעיה היא שהוא לא מחה בכך.
 

הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או דבור אחד אפילו אות אחת צריך לנהוג בו כבוד שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד וקראו רבו אלופו ומיודעו שנאמר ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי והלא דברים קל וחומר ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומיודעו הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או דבור אחד אפילו אות אחת על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד ואין כבוד אלא תורה שנאמר כבוד חכמים ינחלו ותמימים ינחלו טוב ואין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו (אבות ו, ג).

אייזין, רבי עקיבא וריש לקיש לא הוכרו מנערותם עוסקים בתורה. גדולי ישראל.. הלכות ופסקים..' ככל הנראה אתה מתכוון למ"ב חלק ז - גם לשיטת החינוך במצוות "ועשית", יש צורך בגדר ת"ח (ע"ע מאי ת"ח וכו').. וחכם שבדור... וגם בציוויים העונים להגדרות החינוך (תרתי משמע).

רב הוא אדם שעמד בבחינות וקיבל הסמכה. כך דוקטור [מלטינית, מורה] הוא מי שעמד בבחינות וקיבל הסמכה. [אני חושש שאצל חלקם זה הרבה יותר קל]. 
אמוראי בבל מתכנים רב. תנאים ואמוראים של א'י מתכנים רבי. 
אבל ל'רב' משמעויות נוספות: אדם נכבד, אדון, בעלים, מורה. 'רבי' הוא כנוי של מלמד.

 'רבי יהודי' – כינוי רווח בפניה אל יהודי זר, כעין התואר מר. 'רבי יהודי. מה רצונך ואעשה? (מנדלי מו'ס)[מלון אבן שושן]. אפשר שפניה זו אינה מקובלת בכל מקום.
'רבי, לך שרי (מותר) ולי אסור' (ירושלמי מגילה עד א) – טענה בפיו של אדם הרואה עצמו מקופח ומופלה לרעה [מלון אבן שושן].

 נראה לי שהרבי של ג'רבה טעה בשיפוט שלו, הן לגבי פרוש המילה, הן לגבי כוונת הצדדים. שני הצדדים התיחסו לעניין כפנית נימוס, ולא כהעמדת פנים של יומרה. ואיזו העמדת פנים נדרשת כדי להשיב את השעה הנכונה? הרי ילדון בכתה א' כבר יודע להשיב כהלכה על השאלה. הרבי, בהגזמה רבה, אולי מתוך קנאה למעמד, פרש דבריהם שלא כראוי. גם בהתנהגות שלו טעה, שכן די היה להבהיר לאדם את שגיאתו, לו היתה כזו. נזיפה, לא היה לה מקום כאן, קנס ודאי שלו. אולי היה רודף כבוד יתר על המידה. נדמה לי שהתנהגותו מגוחכת. 

אם אדם משתמש שלא כדין באיזה תאר הדורש הסמכה, הוא עובר עברת הונאה. ודאי, אין לזה מקום בשאלת השעה. 

העובדה שאדם הוסמך לאיזה דבר אינה הופכת אותו לחכם, גם לא למלומד. אלו דברים שונים לחלוטין. הסמכה היא אישור של גורם מוסמך, להשתמש בידע שלך בתחום מסוים. אדם יכול להעשות מלומד גדול מבלי שהוסמך לכך. 

כל אדם, כאדם, ראוי לכבוד, וכל אדם חייב בכבודו של אדם אחר.

הרבה נוהגים להתבטל בפני רב או מורה, 'הוא גדול בתורה', וסבורים שבכך הם מכבדים אותו. טעות גדולה בידם. זילות יש בדבר, כלפי התורה וכלפי האדם. אין כבוד גדול יותר כלפי המורה מתלמיד שבגר, ויכול להקשות עליו או לחלוק, ואין זילות גדולה מהמתבטל בפניו ומתרחק מחפוש האמת.
עודד

הרב גדליה

ברוך הבא לפורום! 

(או השב?)

הסיפור שהבאת צרם לי.

אולי תוכל לציין לו מקור כי אפשר שיש פרטים נוספים שחסרים לנו.

לפי הניתוח שהוצע, בקהילה ההיא ובארץ ההיא היו מקפידים לא לכנות אדם בתואר "רב" אלא אם כן הוסמך לכך.

משל למה הדבר דומה, לעורך דין או רופא בזמננו, שרק מי שעמד בבחינות והוסמך (ועמד בתנאים נוספים) רשאי לתפקד כעורך דין או רופא, והמתחזה גם אם הוא באמת בעל יכולות ייענש.

ועם כל זאת, דומה שיש כאן הפרזה על המידה.

כפי שהעירו כאן, אין איסור לכנות את חברו "רב" ולפעמים זו אפילו חובה.

מה יש לומר עוד כדי לסנגר על העונש? הרי אין עונשים אלא אם כן מתריעים. האם הרב הקונס התריע קודם בפני הקהילה שיש להקפיד על הכינוי "רב"?

נחזי אנן (=נראה אנחנו, הזמנה לבדיקה שבידנו לעשות): מי שהיום יפנה לחברו בתואר "דוקטור רופא" גם אם אינו כזה, האם יענישו את המכנה או את מקבל הכינוי, כל עוד לא היתה מטרה גלויה של התחזות? (נניח כדי לרמות אדם שלישי).

למרות כל ההסתייגויות, עלינו להניח שהיתה תקנה מפורסמת בקהילה להקפיד שלא להשתמש בכינוי "רב" ומי שעשה זאת ומי שקראו לו כך ידעו שזה יעלה להם בעונש האמור.

בלי זה - אפשר היה לחשוב שהקונס עשה שלא כראוי.

אשמח מאד לשמוע שאני טועה. לא נעים לחשוד ברבנים.


***
איני יודע אם זה דומה, אבל יש תשובה ששכחתי את פרטיה, שבה נענש פלוני מפני שאמר שה' גילה לו איזה דבר, כאשר כוונתו היתה שהבין זאת בשכלו. אם מישהו זוכר את התשובה ויביאנה או יפנה אליה, מוטב. זה אמנם נושא אחר, אבל עדיין דומה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");