הדת, ואנשים לא חכמים.

מה יעשה אדם שאיננו חכם, אך בעל מודעות עצמית. ויודע הוא שאין בכוחו  בגלל שיכלו, להגיע לאמת בעניין עבודת בוראו,   מה עליו לעשות. ???

לסמוך על חכמים אחרים, השאלה איזה ???         והוא מסכן רואה שכל אחד אומר משהו אחר, והוא לא יכול לדעת מי מהם מדבר לעניין.

שוקע הוא בדכדוך רב, כי רצונו לעבוד את בוראו, ואינו יודע איך.!

מסתבר, שיש פתרון.  כותב הרמב"ם ע"ז פ"ב ה"ג 'כל מחשבה שגורמת לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה מוזהרים אנו שלא לעלות על לבבנו ושלא נסיח דעתנו לכך ונמשך אחר הרהור הלב מפני שדעתו של אדם קצרה ולא כל הדעות יכולות להסיג האמת על בריו'. וכמובן אותם בני אדם שאין דעותיהם קצרות אליהם נשואות עינינו.

כלומר אל לך להיות מדוכדך, נולדת למצב מסוים   דע, אסור לך לחשוב, עליך לסמוך על אותם הנקראים חכמים לפי הסביבה שלך, ועל פיהם יושק דבר.  (מישהו אמר דת השכונה...)

(הדברים לא נכתבו בזלזול ח"ו, אלא בצורה שמציגה את תחושתי בצורה הטובה ביותר.)

תוהה ומתהה,
א]האם הרמבם שינה את דיניהם המעשיים בין החכם לזה שאינו?

ב]מנין לך שהרמבם מדבר כאן על אמת מוסתרת ?
אולי כונת הרמבם לומר שמתוך חקירות תגיע למסקנות בלתי נכונות ולא תשיג את האמת הביתי של כאן נמצא כאן היה על בוריו ולכן אל תחקור,

מה כל כך אבסורדי? הלא מדובר על משהו נשלט ששייך עליו ציווי, מפריע לך האיסור לחשוב? ואהבת לא תשנא וכו' יותר קשה. אך לעניות דעתי הרמבם מדבר על מחשבות כגון "היסח הדעת" ו"הימשכות אחר הרהור הלב" - דווקא, כי הלא הרמבם פירש אהבת השם וידיעתו על ידי מחקר, כן פירש חלק מיסודי הדת בחקירה (בחירה תורה משמים) כמו כן את כלל הדת בליבון וחקירה (נבואה ניסים) את המצויינות הדתית שומר לחוקר מחקר אלוה (מורה ג נא). לכך נראה בוודאי שאין רמבם סבור איסור טוטאלי על החקירה, אלא מדובר על זנות המחשבה הנפוצה בפורום.

‎ולא עבודה זרה בלבד הוא שאסור להיפנות אחריה במחשבה, אלא כל מחשבה שגורמת לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה--מוזהרין אנו שלא להעלותה על ליבנו, ולא נסיח דעתנו לכך ונחשוב ונימשך אחר הרהורי הלב:  מפני שדעתו של אדם קצרה, ולא כל הדעות יכולות להשיג האמת על בורייו; ואם יימשך כל אדם אחר מחשבות ליבו, נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו.
...
ב,ו  ועל עניין זה הזהירה תורה, ונאמר בה "ולא תתורו אחרי לבבכם, ואחרי עיניכם, אשר אתם זונים, אחריהם" (במדבר טו,לט)--כלומר לא יימשך כל אחד מכם אחר דעתו הקצרה, וידמה שמחשבתו משגת האמת.  כך אמרו חכמים, "אחרי לבבכם", זו מינות; "ואחרי עיניכם", זו זנות.  ולאו זה, אף על פי שהוא גורם לאדם לטורדו מן העולם הבא, אין בו מלקות.


יש לעיין ולראות שהרמב"ם מדבר כאן על רוב העם ולא על מיוחדים. משמע שאין זה איסור מוחלט.
עובדה היא שהרמב"ם קרא את כל ספרי הע"ז שהיו בימיו (באגרותיו), ולא חשש לפסק ההלכה שלו...

תוקן על ידי אלקרטאווי ב- 07/07/2013 15:16:27

אלקטר,

האם קראת מה שכתבתי?

אורותי, האמת שמתחילה לא קראתי בעיון... אך ראוי להבהיר בדברי רמבם שאין כאן איזו פריווילגיה מעמדית שלה זוכה רבן כמו שעשוי להשתמע מדברי החברים, אלא על כולם באופן כללי מוטל לחקור בדרך הראויה, וההיתר ללמוד ע"ז מכח הצורך להבין ולהורות כע"ז מג ב. כאלקטרא אני לוקה בזנות הלשון, אבקש את סליחתך.

תוקן על ידי אלקרטאווי ב- 07/07/2013 15:32:10

טעות, מצטער.

תוקן על ידי תוההה ב- 07/07/2013 19:07:24