הוא_אה, נראה כי דברים רבים עמומים במחשבתך, אינך יודע ועל כן אינך מבחין ואינך שואל כראוי. כדאי לך, בתחילה, לדאוג שתהיה לך גישה אל האנציקלופדיה העברית [הנח את ויקיפדיה בצד]. האנציקלופדיה הזו, אשר נכתבה בידי מומחים מעולים, היא מקור ראשוני מצויין לדברים שאתה שואל, והם מאד מבולבלים אצלך. קודם שאתה כותב כאן, ראוי שתפתח אותה ותקרא את הערכים אזרחות, מדינה, אינדיבידואל, מטפיזיקה ועוד.
'כאזרח מדינה' השאלה הראשונה היא מה היא המדינה שאתה אזרח בה? לדעתי מדינת ישראל היא 'רפובליקה'. המושג הזה הוא בשפה הלטינית, ויצירתו בתורת המדינה הרומית. המילה 'רפובליקה' מורכבת משתי מלים: רס, פובליקה. רס – דבר, עניין. פובליקוס – ציבורי, שייך לעם. המדינה היא דבר, עניין השייך לאזרחים של העם, אפשר לחשוב על כך כעל עסק השייך לבעלי מניות – האזרחים. לכל אזרח מניה אחת. כלל האזרחים קובע את הזכויות והחובות של כל אחד. ההתנהלות של העסק – המדינה נקבעת על ידי חוקים ומערכת משפט משמשת לברורי תלונות על הפרת חוקים, חובות וזכויות. מדינה כזו בנויה על אזרחים שהם חופשיים, בעלי אינטרסים שונים, הפועלים למימוש האינטרסים שלהם במסגרת כללי משחק הוגנים.
כבעל מניה, אזרח, [תעודת הזהות שלך היא מעין מניה], בעסק – המדינה, צריך שתהיה אדם בעל השכלה, המסוגל להבין בעסקי המדינה השונים, להביע עמדה, להשתתף בחיים הפוליטיים, ולדאוג לאינטרסים של העסק שלך, הן האינטרסים הכללים – של המדינה בכלל, והן האינטרסים הפרטיים שלך, או של קבוצה, מפלגה, של אזרחים. רפובליקה טובה זקוקה לאזרחים שהם אינדיבידואליים, משכילים, ומסוגלים להתאחד למען אינטרסים משותפים.
התאור כאן מאד אידאלי ורושם קו כללי בלבד. בפועל, רפובליקה אינה שוויונית בהכרח. ברומא זכויות האזרח נקבעו לפי שומת ההון שלו. בעלי ההון נשאו בחובות גדולים יותר. כל הבניה הציבורית ברומא, והיא ענקית ומרשימה עד היום, מומנה על ידי אנשים פרטיים כמתנה לציבור. אבל בעלי ההון ניצלו היטב היטב את ההזדמנויות שהרפובליקה העניקה להם. ונציה, רפובליקה מפוארת שעל פי הדגם הרומי, גם היא העניקה זכויות שונות לאזרחים שונים. ארצות הברית גם היא רפובליקה לפי הגדם הרומי, מעניקה זכויות שוות לכל אזרח, בשונה משתי הקודמות.
הרעה החולה של הרפובליקה שהשלטון בה הוא ביד העם [דמוקרטיה], היא כאשר האזרחים הופכים מאנשים פרטיים ומשכילים, אינדיבידואליים, להמון, עדר של אנשים חסרי השכלה [תבדיל בין השכחה לבין ידע מקצועי. אלו שני דברים שונים]. עדר זה הולך שבי אחרי 'איש חזק' ומעלה אותו לשלטון. הבעיה היא במה שאחר כך אי אפשר לסלק אותו, ומתקבלת דיקטטורה. המרשם של החוקיות הזו רשום על שמו של אפלטון. אינדיבידואל, אזרח ברפובליקה צריך להכיר את כתביו.
אין לשיחה הזו דבר עם דטרמיניזם. לאדם תודעה חזקה מאד של חופש, והוא פועל בהתאם הן בעסקיו הפרטיים והן בעסקי מדינה.
מטפיסיקה, או 'פילוסופיה ראשונית' עוסקת במכלול בעיות יסוד של הכרת המציאות, הכרת האדם המכיר את המציאות וכדומה. היא תחום מחשבה קשה ביותר המחייב ידע מעמיק מאד. מזלות וכוכבים, אסטרולוגיה, קלפים וקריאת קפה אינם אלא דברי הבל עבור פתאים וטפשים. הכנסת היא המוסד המחוקק של המדינה. אין לה שום קשר למטפיסיקה, אלא לתחום של המשפט והמחשבה המדינית. התנ'ך אינו עוסק במטפיזיקה. גם הפסיכולוגיה אינה שייכת למטפיזיקה.
כל חשיבה, וחשיבה פילוסופית בכלל זה, היא תמיד מעשה של אדם פרטי, אינדיבידואל, אי אפשר אחרת. אנשים מפרים את החשיבה הפרטית על ידי דו שיח, בעל פה או בכתב. אנשים עשויים להיות שותפים למחשבות מסוימות.
רפובליקה היא מדינה של אזרחים חופשיים, ויש לכולם אינטרס לדאוג להשכלת האזרחים. לכן זו צורת משטר שנותנת עידוד רב לחשיבה וליצירה של האדם הפרטי. שלטון רודני דואג להגביל את החופש של בני המדינה כדי לשמור על השלטון של הרודן. במדינה כזו מתפתחת מחשבה פרטית מחתרתית. אחת מבעיות היסוד הבסיסיות של המשטר בברית המועצות היתה במה שהקומוניזם, כרעיון אינטלקטואלי ביסודו, העניק השכלה רחבה חינם, והשכלה זו פועלת לרעת השלטון הרודני.
הערה קצרה על המחשבה היהודית. היא אינה כוללת את המושג 'אזרח' בתוכה. המדינה אינה נתפסת כדבר ענין או עסק השייך לציבור, ובפועל, רוב זמנו העם היהודי לא חי במסגרת עצמאית. לא התפתחה אצלו מחשבה מדינית והיסטורית כדרך שהתפתחו ביוון ברומא, ובתרבות האירופית במשך זמן ארוך מאד מאד, וכמובן שהוא חסר כל התנסות מעשית. לכן אין ברירה אלא לקבל רעיונות אירוםיים ולנהוג על פיהם.
עודד