פטור עוסקים בתורה משירות בצבא - לפי ההלכה

החלטתי לפתוח את האשכול כי הדיון מעניין וחשוב, וגם קצת אקטואלי.

התלמוד (למשל בבא מציעא קח א: "הכל לאיגלי גפא, ואפילו מיתמי, אבל רבנן לא - מאי טעמא? רבנן לא צריכי נטירותא" - כולם חייבים לשאת בנטל תיקון חומות העיר, ואפילו יתומים, אבל תלמידי חכמים לא, ומדוע? כי תלמידי חכמים אינם צריכים שמירה (רש"י: תורתן משמרתן)), ובעקבותיו שולחן ערוך (יורה דעה רמ"ג), אכן קובעים שעוסקים בתורה פטורים משירות הגנתי סדיר בצבא בזמן שאין מלחמה כוללת (בלי קשר לסיכון רוחני וכיו"ב) ואף פטורים ממס (ואפילו ההגמון מטיל מס על תלמידי החכמים, חובה על היתר לשלם את מיסם, שם בהג"ה). לפני שמואדיב יצטט על חתן מחופתו, ברור שבכל 'איגלי גפא' יש גם אלמנט של להגן על ישראל מיד צר, ועדיין ההלכה פוטרת אותם - כי להגן על ישראל מיד צר מדובר במקרה כוללני (כמו נניח במלחמה כוללת כמו מלחמת ששת הימים. דא עקא שכיום אין תועלת צבאית באדם שלא עבר הכשרה. הטענה היחידה שאני רואה כאן היא לטעון שעליהם לעבור הכשרה כדי שאם וכאשר היל"ת תהיה מלחמה כוללת הם יוכלו לתרום את חלקם. לא נראה לי סביר, אם זו הייתה הסיטואציה גם השולחן ערוך היה צריך להזכיר זאת. לכל היותר הם יהיו מחויבים לקלף תפוחי אדמה במלחמה כזו, אם כי מהתיאור התלמודי של מלחמות משה רבינו ודוד המלך נראה שחלק מהמתגייסים פשוט לומדים תורה). 
אינני מדבר על סברות חוץ הלכתיות, ועד כמה זה פרזיטי, ועד כמה האמירה שתלמידי חכמים לא צריכים שמירה עומדת במבחן המציאות. זה אכן פרזיטי ותלוש מהמציאות והיה כזה גם מצידו של רב יהודה שקבע את הקביעה הנ"ל, אבל עדיין זו ההלכה;
האם יש פה תביעה הלכתית כלשהי, או, rather, תביעה מהחרדים להתאים לערכים שאינם מאמינים בהם (כמו ניראות בפני חילונים, השתנות ההלכה על ידי קריאה יוצרת, דינים שונים למצב של אתחלתא דגאולה (שגם אינם מאמינים בו וגם אינם חייבים להסכים שהדינים יהיו שונים במצב זה, כמו ש, לפי המסופר בתלמוד, גם במלחמות שניהלו משה רבינו ודוד המלך, תפקידם של חצי או שליש (בהתאמה) מהמתגייסים היה פשוט ללמוד תורה), פלפול הלכתי שיצא ממנו שיש למחמיר לחייב כיום עוסקים בתורה לשרת בצבא על מה לסמוך ("יש להחמיר בדוחק"), וכיו"ב)?

עוד מקורות בערך של גיוס בני הישיבות בויקישיבה
ראו דברי המאירי בהערה 6, כמה אקטואלי, מבהיל על הרעיון!


------------------------------------------------------



'טיעונים' שבוודאי יעלו ואין בכוונתי להתייחס אליהם:

1. לא כל החרדים, ואפילו לא כל האברכים, עוסקים בתורה ברמה של תורתו אומנותו.

על אברך שעוסק במשרה תורנית כלשהי בוודאי אין טעם לדון. על אחד שמוכר מוצרי תינוקות מהבית בשעות הערב כבר התייחס השולחן ערוך עצמו (שם): "ודוקא תלמידי חכמים שתורתם אומנותם, אבל אין תורתם אומנותם - חייבין. ומיהו אם יש לו מעט אומנות או מעט משא ומתן להתפרנס בו כדי חייו ולא להתעשר ובכל שעה שהוא פנוי מעסקיו חוזר על ד"ת ולומד תדיר נקרא תורתו אומנותו:" והרי ברור שכך הוא שכן גם האמוראים עסקו בכל מיני עיסוקים חוץ תורניים, והשולחן ערוך עצמו (שם) מתייחס כמובן מאליו למקרה שבו התלמיד-חכם עוסק בסחורה, שיש להקדים אותו לאחרים.
על אנשים שעובדים על המערכת אינני דן, גם האפולוגטיקנים החרדים מסכימים (לפחות מן השפה ולחוץ, ובמנותק משאלת הסיכון הרוחני) שבחור שלא לומד בישיבה (או לא-לומד בישיבה) עליו לשרת בצבא.
אני דן, כדברי הכותרת, על עוסקים בתורה.


2. "אתה חרדי" (משפט שכתב בעלבעמיו פעם, "זרוק חרדי לאווירא - אעיקרו קאי" פרפרזה על משפט תלמודי).

אד הומינם קלאסי, אין טעם לדון.



3. ולמה הם לא עובדים לפרנסתם? הרי הרמב"ם כתב (אם כי רבים חלקו עליו)... ולמה הם לובשים בגדי איכרים פולנים מהמאה ה17? ולמה הם מדירים נשים (דיון בפני עצמו באיזו עמדה תומכת ההלכה הקלאסית, וראו הודאת בעל דין. נא לא להסיט את האשכול לכיוון זה)? ולמה הם זורקים אבנים בשבת?

לא רלוונטי. הדיון ממוקד בשאלה ספציפית.

תוקן על ידי רציוסקפטי ב- 15/07/2013 02:58:51

.



אייזין,
ראה בדף היומי של היום

מאי חזית דדמא דידך סומק טפי?



ובעברית קלה,
עזוב את פותח הדיון, ואת השעשוע שהוא רוצה להפיק ממנו.

מה תענה לעצמך, כשלא תצטרך להציג הצגה כלשהי. מה תענה לעצמך כשתגיע לכל המצוות שאתה דש בעקבך כשאתה מותיר לאחרים לקיים מצוות אלו, ואתה - מבחירה ומהחלטה שלך - מחליט להתעלם מהן?

בעל בעמיו ומואדיב,

היה מוגזם לצפות מכם לתגובה עניינית? (מואדיב - כדאי קודם שתבהיר מה מקור החיוב ההלכתי, לפני שאתה פונה לרגש ומאיים איך הקב"ה יתבע ממנו (את מה שעדיין לא הוכח כחיוב הלכתי). כמובן כל הטיעונים היפים על דמים סמוקים, מצוות חסד, שילוב תורה ועשייה על פי היהדות וכו' היו רלוונטיים גם בתקופת רב נחמן ורב יהודה, ובכל זאת הם פסקו מה שפסקו)



מרובקה,

תודה על הלינקים.

ה'פתחי תשובה' שאתה מצטט, זה בקטע של "קים לי כדעה שאתה חייב לי כסף ולכן בית הדין יחייב אותך לשלם לי"?

תוקן על ידי רציוסקפטי ב- 15/07/2013 13:09:18

מעניין שכל אותם אלו שממליצים על עשיית שינויים בהלכה ומתן טווח רחב לרבנים לנהוג לפי שיקול דעתם וכו'
נהפכים לפוסקי הלכה נקרנים וחפרנים בהתאמה מדוייקת למקורות כדי להוכיח מתוך טקסטים עתיקים שהחרדים חייבים להתגייס, כבדו את החלטות הרבנים שעושים שינויים בהלכה ונוהגים לפי שיקול דעתם, תפסיקו לדחוק אותם עם טקסטים.

רציו, שאלתך מוגדרת היטב וטובה. בדרכי שלי אשאל מה דינה של הלכה אשר אינה מתאימה ואינה יכולה להתאים למציאות.
אני מביא כאן מה שכתבתי לך באשכול ה'קינות' הסמוך, בהתאמה לשאלה המוגדרת היטב שלך.

כל עולם ההלכה, וכל מה שהתפתח עליו, ארעו בתנאי קיום א-נורמליים אשר בהם לא היתה מדינה ולא היה שלטון מעשי אל מול אותה 'רשות' הלכתית, וזו האחרונה לא נאלצה אף פעם להתמודד עם בעיות מדינה, ולא לפתח תאוריה מעשית של המדינה שתבחן במציאות. מלוקסוס כזה נהנו רק יהודים וצוענים. כידוע, המחיר על תנאי 'לוקסוס' גבוה מאד מאד.

גם מציאות החיים של העולם המודרני שונה ללא הכר מן המציאות שבה חיו חכמינו, אותם אנחנו מזכירים בדיונים. חשוב למשל על מכלול התפקידים והשרותים האזרחיים המצויים כיום בידי המדינה. בימיו של רש'י אדם אינו מצפה לשרותי חינוך, בריאות, תעסוקה, פתוח משק, כספים, תחבורה, סעד ועוד.

אתה כותב כי בעל 'השולחן ערוך' פותר עוסקים בתורה משרות הגנתי סדיר. מה הבין יוסף קארו בעסקי צבא? היה לו צורך בכך? האם פגש אי פעם את מטה הצבא במדינתו ללמוד על פעולת הצבא? האם קרא ספרות מתאימה? התשובה לכך שלילית. הוא יושב אל שולחנו ומפנטז על דבר שאין לו מושג. הרי גם בימיו, גם בימים קדומים הרבה יותר, ודאי וודאי בימינו, צבא אינו אוסף סתמי של אזרחים, אשר פעם בעשר שנים, כאשר הפעמון מצלצל, יוצאים כולם מהבית, עם מקל ביד ויוצאים למלחמה. זה לא צבא, זה אספסוף שדינו שחיטה. הפיכת המון אזרחים לצבא יעיל הוא תורה קשה, מורכבת ומסובכת מאד מאד, המחייבת מחשבה עמוקה, לימודים, מקצועיות והתמחות, ומסגרות אימונים קבועות בהם משתתפים כולם, החל מהטבח ועד המטכ'ל וכל חברי הממשלה. וצבא, בזמן העתיק קו'ח בימינו, הוא עסק יקר מאד. כה יקר עד שהוא עלול למוטט את כלכלת המדינה שלו. אבל קארו לא היה אחרי אי פעם בחייו על כלכלה של מדינה. אז הוא כתב...

על תלמידי חכמים שאינם צריכים שמירה, או מה שמוסיף רציו מרש'י, תורתן משמרתן, - על כך נדמה לי שאין צורך להרחיב את הדיבור, אינני מכיר מציאות שבה הרעיון הזה פעל. רש'י אמור היה לדעת עד כמה שמרה התורה על לומדיה בפרעות תתנ'ו. צבא השם יכול היה להישחט, להתאבד או להתנצר. אבל למה להרחיק בזמן, ב 6.3.2008 רצחו מחבלים שמונה תלמידים בישיבת מרכז הרב בירושלים. המחבלים לא מכירים בהלכה, לא שמעו על רש'י, ו'חיילי השם האמיצים' לא היו אלא בחורים תמימים, חסרי ישע שנרצחו. כיצד אפשר לסמוך על חיילי השם האלו שיגנו על העם, אם אינם מועילים אפילו לעצמם.

מצבנו ההיסטורי והרוחני גרם לכך שחלק מן ההלכה שלנו שוב אינו יכול להיות תקף למציאות וכרח החיים, ומציאות החיים אינה יכולה להתיישר עם הלכה אשר בחלקה לא היתה מציאותית אפילו בזמן יצירתה. עניין הצבא הוא רק עניין אחד העומד על הפרק. ההלכה לא הכירה מדינה ריבונית של יהודים, לא הכירה כלכלה מודרנית, השכלה. ודאי שאינה מסוגלת לתפוס את האישה המודרנית אשר כלל לא התקימה בימיה, אבל היא מציאות חיה.
משבר עמוק בעם היהודי לפני כ 300 שנים, גרם ליהדות החרדית לנעול את עצמה בפני העולם שבחוץ. מאז אותו הזמן עברה האנושות את אחת המהפכות העמוקות והרחבות ביותר משחר ימיה. איש לא המתין כי המסתגרים בחדר יפתחו את התריס ויציצו החוצה. אני נזכר במקסמן שהיה כותב לי 'את זה לא למדנו בחיידר'. זו הבעיה. ה'חיידר' כאן הוא משל לקנה מדה שהכל נמדד על פיו, ומתחוור לפתע כי הוא מצוי מזה 300 שנים בדמיון ואין לו עוד תוקף במציאות. זה השבר העצום בעם היהודי. רציו הטיב לכוון אליו.   
לדעתי התורה היא תורת חיים ולא תורת התאבנות. לא חרוט על הלוחות אלא חירות על הלוחות. אני מניח כי, בכנות, צבור רחב, גם זה השייך לחילוניים, מעונין מאד בעולמה של היהדות וההלכה. ויהדות ההלכה אינה מוכשרת היום למלא את התפקיד הגדול המוטל עליה. היא דוחקת עצמה אל הפינה, מפגינה זעם, שנאה גדולה, וחולשה גדולה. חולשה זו עלולה לכלות אותה קודם שתספיק להתחדש ולמלא את יעודה. 
עודד

ד_ר_ל_צ. ראה מש"כ ב

רציו,
לא ענית לי, מדוע במצוות אחרות יש חובת הכנה?

איזין,
למה אתה חושב שאני טועה לגבי היכולת לשמור רמה רוחנית בצבא. הייתי שם, ראיתי בדיוק מה קורה.