רבי שמואל סלנט, גאון מופלג בתורה ומנהיג בחסד, היה מורה הוראה בירושלים במשך כשבעים שנה, בהן התחבב על כל תושבי ירושלים. תלמיד של רבי צמח שפירא, רבי יצחק מוולוז'ין, רבי צבי הירש ברוידא, ורבי יוסף זונדל סלנט, ומורה של בני ירושלים לדורי דורות.
אשכול זה יעסוק ולו במקצת בדרכו ההלכתית, באמצעות ראשי הפרקים הבאים: מתינות, סברה ישרה, להקל קשה מלהחמיר, אל תסתכל בקנקן, וכבוד הבריות
נשלח ב-6/8/2013 22:15
מתינות
רוב הטעויות נובעות מחוסר המתנה להבין את הדברים בפשטותם או מרצון לדון על סמך ידיעות חלקיות. על-כן מתינותם של חכמים מסוגלת ליישר ולהייטיב לבריות.
פעם בישלו הרבה בשר לצורך סעודת נישואין ובמקרה נשפך כד של חלב בשיעור דמנכר לתוך תבשיל הבשר. אספו כל טיפות החלב שנשפכו מחוץ לתבשילים ומה שנשאר בכד, ומדדו יפה ומצאו שחלק החלב שניגר לתוך התבשילים יש בו כדי לאסור את התבשילים. המחותנים היו אובדי עצות, כי מלבד ההפסד המרובה לא היה סיפק בידם להכין תבשילים אחרים, ושעת החופה קרובה. הביאו את השאלה לפני רבי שמואל מבלי לקוות שימצא צד היתר. ביקש רבי שמואל מהשואלים לבוא אחר כך. חשבו הבריות שודאי ברצונו לעיין בהלכה, אולי ימצא צד היתר. כשחזרו אליו בפעם השניה, הורה להם: מותר! ראה שהם מפקפקים, ואמר להם: הודיעוני שעת הסעודה ואבוא לאכול מן התבשילים. לאחר זמן נתברר, שרבי שמואל שלח לקרוא אליו את החלבן, וביקשו לגלות לו את האמת אם הוא מוזג מים בחלב וכמה, והבטיח לא לגלות זאת לאיש. החלבן הודה, ורבי שמואל חישב ואחרי סיכומו נתרבה שיעור ההיתר ובטל האיסור. אותו חלבן חזר בתשובה וממנו נודע הדבר.
מתון היה רבי שמואל במיוחד בעניני גיטין. כשהיו באים אליו בעל ואשתו להתגרש, היה משתדל ככל יכולתו להשלים ביניהם. פעם באו אליו איש ואשתו, ולמרות השתדלויותיו לא הצליח להשלים ביניהם. ראה שאין דבריו נשמעים, והחל לסדר את הגט. שאל את האשה לשמה. אמרה לו: רטשקה. תמה על השם המוזר. הסבירו לו שעיקר שמה רייצה אלא שבמשך הזמן כינו אותה רטשקה. אם כן, אמר רבי שמואל לזוג, יש כאן שאלה איך לכתוב את שם האשה בגט, לכו לבתיכם ושלושים יום לא תקרא האשה אלא בשם רייצה. חזרו הבעל ואשתו לביתם, התפייסו זה עם זו, ולא הוסיפו עוד לבוא לבית הרב.
רבי מאיר היה עוסק בתורה יומם ולילה והיה יושב בתענית ולא אוכל אלא ארוחה קלה בערב. אשתו הציקה לו שיחדל מתעניותיו, ולא נשמע לה, כי חשב את נדרו לנדר שאין לו התרה. נמלכה אשתו והלכה לרבי שמואל וקבלה על תעניותיו של בעלה. שלח רבי שמואל אחריו ואמר לו: היותך שרוי תמיד בתענית אי אפשר שתהא דעתך צלולה לתורה, המתשת היא גופה כוחו של אדם, והתיר לו נדרו וגזר עליו, שמכאן ואילך יהא אוכל ושותה כבני-אדם. ורבי מאיר נשמע לגזירה
תוקן על ידי מם80 ב- 06/08/2013 22:52:38
נשלח ב-6/8/2013 22:16
סברה ישרה
רבי שמואל היה רגיל לחזור אחרי דברי רבי חיים מוולוז'ין: "העיקר לאחוז בסברה ישרה, ואשר איננה ישרה אף אם היא מחודדת תרחיק, וכל גדולים הראשונים והאחרונים לא נשתבחו זה מזה אלא בסברה ישרה, וכל הישר בסברה גדול מחברו".
רבי אליעזר דן נסע לחו"ל בשליחות הישיבה, ורבי שמואל קיבל עליו את התפקיד להגיד את השיעור בישיבה בזמן היעדרו של ראש הישיבה. לפני שיעורו הראשון, התכוננו אליו היטב בני הישיבה, שביניהם היו גדולי תורה מפורסמים, כדי שיוכלו להראות את כחם בפלפול ובחריפות. כאשר עבר רבי שמואל על השיעור, משנה גמרא עם רש"י, לא נשאר לשומעים על מה להתווכח ועל מה להתפלפל, כי מפשטות לימודו כל הקושיות נפלו מאליהן.
בליל שבת, בהפסקה שבין קבלת שבת ותפילת ערבית, ישבו המתפללים ליד שולחנו של רבי שמואל ושוחחו. קלטה אזנו את שיחת רבי יהושע שסיפר לנוכחים כי בין תרנגולותיו ישנה אחת הנגועה בכנים באופן יוצא מן הכלל, ובהזדמנו פעם בביתו של הרב מבריסק, סיפור לו על כך ואחרי שעיין בדבר, פסק לו הרב שאין כל חשש והעוף כשר. כשמוע זאת רבי שמואל, התערב בשיחה ולבקשתו חזר רבי יהושע על סיפורו. אזי רבי שמואל פסק מיד: איננה כשרה. רבי יהושע נדהם, ולא להעז לשאול מה הטעם. כשנזדמן שוב לבית הרב מבריסק, סיפר לו על פסקו של רבי שמואל. הרב מבריסק התעמק שנית בסוגיה, ולא מצא כל מקור להטריף במקרה זה. ביקש הרב מבריסק מרבי יהושע לשאול בשמו את רבי שמואל על מה התבסס פסקו. כשבא רבי יהושע לפני רבי שמואל ושאלו, לקח זה את ידו בחיבה כדרכו, ואמר לו: אמנם דין זה לא נזכר בפוסקים, אך השכל מחייב שהתרנגולת המלאה כנים ואין ביכולתה לסובב את ראשה ולנקות במקורה את גופה, כדרך כל התרנגולות, מפרקתה שבורה, ועל-כן היא איננה כשרה. הוסיף ואמר: מלבד ארבעת חלקי השלחן ערוך, יש עוד חלק חמישי הוא "השכל הישר", יש להבין ענין מתוך ענין. כדי להוכיח את דבריו ציווה להביא את התרנגולת לבדיקה, ונתברר שאמנם המפרקת שבורה. כשמוע זאת הרב מבריסק, קם מלוא קומתו ואמר: זהו חד בדרא.
פעם לקח אחד מבני הישיבה כוס תה בהשאלה מחברו ותוך כדי שימוש הכוס נפלה ונשברה. ישבו אותה שעה במסיבה מגדולי החכמים של ירושלים והחלו לדון ולהתפלפל אם הוא חייב לשלם או לאו. החליטו להביא את השאלה בפני רבי שמואל. פסק כי הוא פטור מלשלם, מסיבה שהפליאה את המתדיינים בפשטותה. הוא אמר כי בסך הכל הכוס שווה פרוטות אחדות וטובת ההנאה של השימוש אינה שווה פרוטה.
נכנס אצל רבי שמואל בחצות הלילה רבי יעקב, איש מעשה וירא שמים, וסיפר לו שנזכר על מיטתו שלא בירך ברכת המזון לאחר פת ערבית ושאלו מה דינו. אמר לו רבי שמואל: תנוח דעתו של מר, אין הוא חייב בברכת המזון, כי לא אכל פת ערבית. לא אמר רבי יעקב דבר מפאת כבודו של רבי שמואל, ויצא. משחזר לביתו, מצא על שולחנו פת ערבית בשלמותה. בא אצל רבי שמואל ואמר לו: יסלח לי רבינו, שהטרחתיו טרחת חנם, נתקיימו דבריו, מצאתי פת ערבית של אתמול ארוכה על שולחני, אין זה אלא רוח הקודש. אמר לו רבי שמואל: לא ממנה ולא מקצתה, מסברה קיימתיה חזקה על אדם כשר כמו מר, שלא ישכח ברכת המזון אחר הסעודה, ואם אין ברכה אין סעודה.
תוקן על ידי מם80 ב- 06/08/2013 23:01:03
נשלח ב-6/8/2013 22:17
להקל קשה מלהחמיר
רבי שמואל היה ידוע כמיקל המחפש תמיד דרך להכשיר. כאשר העירו לו שהוא מיקל, היה מתרעם ואומר: "אני פוסק כהלכה. מורה הוראה צריך הרבה ללמוד ולהבין מה שהוא לומד. כדי להחמיר אין צורך הרבה ללמוד".
המימרות "התורה חסה על ממונם של ישראל" ו-"כח דהיתרא עדיף" היו נר לרגליו.
אברך, שהיה סמוך לשולחן חותנו, החליט לצאת לעולם המסחר. לקח את כספי הנדוניה שקיבל, קנה פרה ושחט אותה על מנת למוכרה לכבוד שבת. בעת בדיקת הריאות נתעוררה שאלה. הלך לרבי שמואל. התבונן רבי שמואל בפניו ואמר לו להואיל לבוא בעוד שעה. כעבור שעה חזר האברך, ורבי שמואל דחה אותו שנית לעוד שעה. כשחזר האברך שנית, שאלו רבי שמואל: אם ישחטו כעת פרה אחרת, היוכלו למכור את הבשר ולבשלו לכבוד השבת? ענהו האברך: ודאי שלא, השעה מאוחרת ואין כבר שהות לכך. אם כן, אמר לו רבי שמואל, לך ומכור את הבשר ויאכלו העניים וישבעו. לתמיהת הנוכחים על סירובו לפסוק תחילה, הסביר רבי שמואל: "שאלה קשה הביא לפני האברך, ורציתי להתעמק בהלכה. מכיון שעלול היה להיות הפסד מרובה, ובינתיים לא היה בכדי שיעשה, החלטתי להכשיר את הפרה".
פעם באו אל רבי שמואל תלמידי חכמים והתפלפלו אתו בשאלה שפסק להכשיר. אחרי שניצח אותם, אחד מהם פנה אליו ואמר לו: אותנו ניצחת, אך מה יהא בעולם האמת שתצטרך להשיב לדברי ה"בית יוסף" והרמ"א? על כך ענה: הן תסכימו לדעתי שמוטב שאעמוד לדין בפני הנ"ל בחשבי שירדתי לסוף דעתם מאשר להיות נתבע לדין על ידי השור שהטרפתי אותו שלא כדין.
תוקן על ידי מם80 ב- 06/08/2013 22:49:16
נשלח ב-6/8/2013 22:18
אל תסתכל בקנקן
שאלו את רבי שמואל אם מותר להשתמש בסוכר דק עם "הכשר" בפסח. השיב רבי שמואל ואמר שמוטב להשתמש בפסח בסוכר גביש בלי הכשר מאשר בסוכר דק עם הכשר.
רבי יעקב היה מקפיד תמיד בלבושו, וכסותו נאה ונקיה. פעם באו אל רבי שמואל וסיפרו לו, כי רבי יעקב נתפקר רחמנא ליצלן וסימניו מעידים כי לבש מעיל שמידתו קצרה ממידת המעילים הרגילים שהיו אנשי ירושלים לובשים בימים ההם. אמר להם רבי שמואל: "במטותא מכם, דבריכם אולי נכונים, אבל מסקנתכם ודאי שאינה נכונה, ואין בה אלא כדי בלבול ראש בעלמא, ויש בה משום הוצאת שם רע על יהודי יקר ונכבד שמעטים כמותו. כי אמנם ראיתי יהודים שיודעים "לעמוד" תפילת שמונה-עשרה ארוכה, אבל מי "שעומד" כל כך הרבה שנים על יד קופה של כסף, בתור גזבר של ראש הקהל בירושלים, ומעולם לא נגע בפרוטה כלשהי - כזהו רק רבי יעקב היקר ולא איכפת לי כלל אם הוא לובש מעיל ארוך או קצת קצר מכפי מידה זו."
הכניסו אצל רבי שמואל אדם מוכה ופצוע ודמו שותת. רבנו, צעקו המכניסים, אלה מעשה ידיו של פלוני, שעשה דין לעצמו והיכה את חברו, יצווה רבנו לעכב את חלקו ב"חלוקה" עד שיעמוד למשפט. רבי שמואל קרא לשמשו וביקשו למהר ללכת לביתו של פלוני ולראות מה שלומו. כבוד תורתו, התרעמו האנשים, האיש הזה שהכנסנו לבית רבנו כולו מלא פצעים, ואלו מעשי ידיו של פלוני. השיב להם רבי שמואל: אני רואה כל זאת, אבל מי יודע מה שלומו של פלוני? חוששני כי הוא הוכה כל כך עד שלא היה לו כח לבוא לכאן. כשחזר השמש, נודע כי נתאמתו חששותיו של רבי שמואל, ופני המתלוננים חפו.
תוקן על ידי מם80 ב- 06/08/2013 22:45:34
נשלח ב-6/8/2013 22:18
כבוד הבריות
הלכה הינה תורה שפוסקים לציבור. לפיכך, פוסקי ההלכה מחויבים לאהוב את הבריות ולהכיר את הציבור בטרם פוסקים הלכה. רבי שמואל היה מוכשר בלעמוד על טיבו של כל אדם. כמורה הוראה ביתו היה פתוח יומם ולילה להסביר פנים לבאים בשאלות איסור והיתר, דיני ממונות ועסקי ציבור, והקדים שאלה לכל עניין ציבורי. בפסח היה מסיים את הסדר בשעה מוקדמת, נח קצת להפיג את שכרות היין, ואחר כך מוכן ומזומן להורות בהלכות החג ולהשיב לכל שואל. היה אומר בתשובותיו אם יש את נפשכם עשו כך, או לדעתי זו הדרך הנכונה.
לפני רבי שמואל בא יהודי שעלה מוילנה והיה מראשי הקהל שם. תוך כדי שיחה, שאלו אם בירושלים קיימות תקנות. השיבו רבי שמואל: אמנם ישנן תקנות, אך אינן קבועות ומגובשות. כעבור זמן מה הופיע שנית לפני רבי שמואל ובידו תקנות מסודרות. מסרן ביד רבי שמואל וביקש לשמוע את חוות דעתו. רבי שמואל לקח את המחברת, עלעל בה, ולאחר מכן העיר: יפה מאד, קבעת תקנות רבות, אך בתוכן חסרה רק תקנה אחת האומרת: שכל אדם מישראל הבא להשתקע בירושלים, אסור לו לחבר תקנות כל עוד שאינו גר בה לפחות עשר שנים.
בערב שבת בא עני לפני רבי שמואל בשאלה על כשרות העוף ששחט לכבוד שבת. לאחר בדיקה פסק רבי שמואל שהעוף איננו כשר. כשהלה חזר לביתו, מיהר רבי שמואל ושלח את הרבנית להשיג על חשבונו עוף אחר ולתתו מיד לעני כדי שלא ישאר בלי בשר לכבוד השבת.
פעם לאחר שפסק דין תורה בדיני ממונות, התרעם המפסיד ואיים לשבור את כל השמשות בביתו של רבי שמואל. פנה הרב אל הנוכחים ואמר להם: וכי הוא חושב שאני אחריש, אשתוק ולא אעשה דבר? הלה נבהל וברח מיד לביתו. לאחר-מכן שאלו אותו האנשים, מה היה בדעתו לעשות? השיב רבי שמואל: הייתי קורא מיד לזגג, שיקבע שמשות חדשות.
כשביקר רבי שמואל אצל הפחה הירושלמי, ראה הלה כי בעת שישב בכורסתו הרים את שולי הקפטן (קפוטה), וכן הרכיב משקפים על מצחו. אמר לו הפחה: אשאלך שתי שאלות: מה הסיבה שהרמת את שולי הקפטן, האם לא נאה לך לשבת עם הקפטן על הכורסא שלי? ואם אינך מביט דרך המשקפים מדוע הנך מרכיבם על המצח? השיב לו רבי שמואל: בעברי ברחוב נתלכלך ודאי הקפטן מהאבק ולא רציתי שהכורסא תתלכלך מהאבק, לכן הרמתי את שולי הקפטן; ובעברי ברחוב הרכבתי את משקפי, אך בבואי אליך הרכבתים על מצחי כדי לראות את פניך בעיני.
נכנסו אל רבי שמואל מטובי העיר ואמרו לו את הצעתם: רבים המטיילים בשבת בחוצות שמחוץ לעיר העתיקה, שאין שם עירוב ונכשלים באיסור הוצאה בשבת; יגזור נא רבי שמואל ובית דינו שאסור לטייל מחוץ לעיר והכל ישמעו ויראו. השיב להם רבי שמואל: חושש אני למיעוט שלא ישמעו בקולי ואינני גוזר; מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים. נחרדו המבקשים ואמרו: רבינו, מי יזיד חלילה לעבור על האיסור? הלא דבריך נשמעים על הכל. אמנם כן, אמר רבי שמואל, דברי ברוך ה' נשמעים תמיד, ברם, יודעים אתם למה? מפני שמעולם לא גזרתי גזירה על הציבור, אלא אם כן הייתי בטוח שכל הציבור יקבלוה בלב מלא רצון ובנפש חפצה. אם כן, נענו לו המבקשים, יגזור נא והכל שומעים ומצייתים לקולו. אמר להם רבי שמואל: נס כזה, שהיה הקול נשמע אל כל ישראל, לא קרה אלא למשה רבינו, רבם של ישראל, אבל נחנו מה?
תוקן על ידי מם80 ב- 06/08/2013 22:25:25
נשלח ב-7/8/2013 14:03
סיפורים יפים ומעניינים, מהו מקורם?
נשלח ב-7/8/2013 16:05
הסיפורים לוקטו בזמנו ע"י יעקב רימון ויוסף זונדל וסרמן. המקורות כוללים דברים מפי הרב אהרון חיות, הרב שמואל אפרים טיקטין, הרב צבי פסח פרנק, הרב טוקצינסקי, הרב זרח בנט, פנחס גרייבסקי, ועוד.
נשלח ב-7/8/2013 18:19
תודה, מעניין מאוד.
אחד הדברים המעניינים יותר באופי הסיפורים בכלל ובר' סלנט בפרט, שהוא אחד האנשים הפחות מוכרים לסגנון לימודם ותשובותיהם ההלכתיות [תורת רש"ס הינו ספר בלתי מסודר ולא נמצאו בו חידושים מדהימים בעיניי, לפי מס' פעמים שפתחתיו]. לפעמים כמה שפחות כתוב, מחדש ומבריק - הרבה יותר אמיתי וישר!
תוקן על ידי אחרחוק ב- 07/08/2013 18:20:23
נשלח ב-7/8/2013 19:23
תלמודו של הרב שמואל סלנט היה מבוסס על בקיאות, סברה ישרה, ודעת הוראה הלכה למעשה. לענ"ד ייחודו היה בצניעותו ובתשומת לב-ישר לפרטים. לרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל הצעיר, היה אומר: "כל גדולי התורה, ספרדים ואשכנזים, לא נשתבחו אלא בסברה ישרה, וכל הישר מחברו גדול מחברו. אף אתה, לך בדרכי הגדולים, והתרחק מסברה מחודדת גם כשהיא נראית כעמוקה".
תוקן על ידי מם80 ב- 07/08/2013 19:21:06
נשלח ב-7/8/2013 20:36
מ הוא לא למד קצות? רב חיים? רש"ש? אם אכן- כן ,גדול שבגדולים היה.
נשלח ב-7/8/2013 20:50
מ אנא הדגם סברה ישרה לעומת סברה שאינה כזו.
נשלח ב-7/8/2013 21:30
פעם התגלו חילוקי דעות בין רבי שמואל מסלנט לאחד מגדולי הדור. הציע רבי שמואל שיפנו אל הרב מקוטנה וירצו בפניו את טענותיהם כדרכם תמיד. הרב השני סירב בטענו שאיננו רואה כל תועלת בדבר, מאחר והרב מקוטנה נוטה תמיד לצד רבי שמואל. אזי הציע לו רבי שמואל, שאמנם ילכו אל הרב מקוטנה, אלא הפעם יחליפו את טענותיהם, רבי שמואל ירצה את טענות הרב השני והלה ירצה את טענות רבי שמואל. כן עשו. הרב מקוטנה הקשיב לטענותיהם, ופסק שהפעם הצדק עם הרב השני. והוסיף: "תמהני על רבי שמואל שתמיד מסביר את דבריו בסברה ישרה ובהירה, מה ראה על כך שהפעם לא עשה כן". רבי שמואל שתק והרב שני חייך וסיפר לרב מקוטנה את האמת.
סברה ישרה זו סברה אמתית וברורה ללא פניות.
נשלח ב-7/8/2013 21:37
הדגם
נשלח ב-7/8/2013 23:55
רבי שמואל סלנט סבר שהרב מקוטנה מקבל את האמת ממי שאמרה, וזו סברה ישרה.
לעיון בסברות ישרות, עיין לדוגמא סוגיות בספרים שו"ת משפטי עוזיאל ושו"ת ציץ אליעזר.
בד"כ סברות ישרות הינן תולדה של בקיאות והבנה בשכל ישר, תכונות המצויות תמיד אצל רש"י והרמב"ם.
תוקן על ידי מם80 ב- 08/08/2013 00:21:30
נשלח ב-8/8/2013 08:33
מ אחר כל האריכות, אנא הצג בפנינו סוגיה או בעיה, פתרון או הסבר של שכל ישר ומולו הסבר של שכל עקום.
