| נשלח ב-12/9/2013 18:53 |
 |
| |
נשים שאוכלות ושותות עד שחשכה
רמבם שביתת עשור פרק א הלכה ז
נשים שאוכלות ושותות עד שחשכה והן אינן יודעות שמצוה להוסיף מחול על הקודש אין ממחין בידן שלא יבואו לעשות בזדון,שהרי אי אפשר שיהיה שוטר בבית כל אחד ואחד להזהיר נשיו והנח להן שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין ,וכן כל הדומה לזה,
השאלות ,האם מי שרואה אדם שהולך לעשות עברה והינו שוגג האם אין זה מחלק מצוות התוכחה להוכיח לפני המעשה?
האם לדעת הרמבם יש נפק,מ בין מצוות עשה למצוות לא תעשה ?
האם נ ש י ם הינו מיקרי או שיש כאן אלמנט של נשים דעתן קלות ומוטב שיהיו שוגגין ?
מצינו בגמרא ג דברים שיאמר אדם לבני ביתו בערב שבת עם חשכה ערבתם עישרתם הדליקו את הנר ,האם שוב עניין נשים בעניין?
אחזור על הגדרותיי בנשים דעתן קלות מול בינה יתרה ניתנה לאישה ,
בינה יתירה לאשה אינו תוספת שכל שניתן לה אל עודף רגישות שמושרש בה שעולה בכל נידון לכדי טיעון,
כל גבר יודע שבויכוח עם אשה היא מעלה טיעונים מזכרונה גם מלפני עשור שכבר מזמן שכחת ובזה הגבר לא מתחרה איתה ,
מאותו שורש נובע גם עניין הבינה יתרה ניתנה לאשה,
לעניין נשים דעתן קלות אפשר לחקור האם הוא עניין גיאוגרפי או מציאות קיימת,
בעבר נשים לא התחנכו בסמינרים ,ובקושי קרוא וכתוב,
יש כמובן סיבות אחרות לקלות דעת ,אחת מהם הוא שוב הרגש ,
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2013 19:51 |
|
| |
בינה הינה חריצות השכל הבאה אחרי התבוננות. בינה יתירה לנשים הינה כשרון בינה הקודם בזמן מאשר באיש, או שיש בה מעלת הבינה במידה יתירה מבאיש (עפ"י תורה תמימה לבראשית פרק ב הערה מח).
באשר לשאלותיך, עיין משנה ברורה לאורח חיים סימן תרח, ב.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2013 21:55 |
|
| |
מ שאלה ברוח טובה.
ויקרא פרק כג
(כז) אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיקֹוָק:
יש כלל גדול- כל מקום שכתוב בתורה אך למעט הוא בא! מה בא האך הזה למעט?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2013 22:48 |
|
| |
ירוחם,
חז"ל דרשו יכול יהא יום הכפורים מכפר על השבים ועל שאינן שבים וכו', ת"ל אך חלק (שבועות יג.).
לפי דעת זקנים, רשב"ם, ספורנו ושד"ל, שאר ימים טובים נקראים מקרא קודש לאכול ולשתות ולהתענג וזה אסור בכל אלו לכך כתיב אך לומר שאינו נקרא נקרא קודש אלא לכבד היום להקריב קרבן ולאסרו במלאכה אך ועניתכם את נפשותיכם כי יום כפורים הוא.
לדעת רמב"ן ורבינו בחיי, פשט הפסוק שאך פירושו אמנם, הבטחה לאמתת הענין. כלומר, באחד לחודש יום הדין אמנם בעשור לחודש יום כפורים, על כן תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו.
לפי רבי ירוחם, אם כיוונתי לרוח דבריך, אך ביום הכפורים תענו את נפשותיכם, אולם בשאר הימים אל תתענו ואל תגזרו חומרות המענות את עם ישראל.
תוקן על ידי מם80 ב- 12/09/2013 22:53:36
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2013 23:06 |
|
| |
מם
כונתך לרמא שמבדיל בין המפורש לסתום
המשנה ברורה מוסיף בשם הלבוש שדןקא בברור לו שלא יקבלו אבל בספק אם יקבלו חייב להוכיחם,
עכ,פ בדברי הרמבם לא מצינו חילוקים אלו,
לגבי התורה תמימה שציטטת אין סתירה לדבריי ,בס,ה ניסיתי להגדיר איך ולמה זה עובד בצורתו,
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2013 23:52 |
|
| |
ביליצר,
התורה תמימה ביאר שגם נשים מצוות בריבוי אכילה ושתיה בערב יום הכפורים, ובד"כ מאחר שפטורות מרוב מצוות עשה התלויות בזמן, זו חביבה עליהן ומוסיפות בה עד שתחשך, ולכן יש לחוש שגם לא תשמענה אם נמחה בהן.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2013 00:10 |
|
| |
כתב עוד התורה תמימה:
"
הדעת יונח על המושכלות הראשונות שתופס מוח כל איש תיכף לשמיעה, והבינה היא הרעיון הבא לאחר התפיסה העיונית בישוב עמוק ובזמן מרובה, ובכח רעיון כזה להבין דבר מתוך דבר ולהמציא חריצות ושכל דק, ולכן אע"פ שהנשים יש להן כח בבינה יתירה אבל דעתן בתפיסת דבר במושכל ראשון קלה היא בלא יסוד נאמן ולזה הסכימו בעלי הגיון."
מאחר שבדורות האחרונים לא רק נשים אלא גם הרבה אנשים מסתמכים יותר מדי על בינתם, לפיכך, כשלומדים תורה, רצוי להקשיב היטב לדברי ראשונים, ובמיוחד לרמב"ם ולרש"י, כי שניהם היו אנשי דעה.
תוקן על ידי מם80 ב- 13/09/2013 00:11:21
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2013 01:30 |
|
| |
יסוד הפסיקה של הרמב"ם נמצא בביצה ל:
והא הני נשי דשקלן חצבייהו ואזלן ויתבן אפומה דמבואה ולא אמרינן להו ולא מידי אלא הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין.
הנח להם. פירש רש"י: בדבר שהרגילו בו ולא יחזרו בהם. מוטב שיהיו שוגגין ולא יעשו מזידין. פירש רש"י: לעבור כשידעו ולא יניחו בכך.
משמע שלפי רש"י הדיוק בדברי הרמב"ם הינו נשים הרגילות לאכול ולשתות עד שחשכה ועושות זאת בשוגג.
פירש המגיד משנה (תלמיד תלמידו של הרשב"א ומגדולי מפרשי הרמב"ם):
תוספת יוה"כ דאורייתא וקא חזינן לנשי דאכלו ושתו עד שחשכה ולא אמרינן להו ולא מידי ואמרו שם טעמא מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין וכתב רבינו וכן כל הדומה לזה ומבואר שם והכונה בכל דבר שאינו מפורש בכתוב ונהגו בו היתר ומסור לכל. והקשו המפרשים והיאך אפשר להן לצמצם שלא יוסיפו כלום ותירצו נראה מכאן דתוספת עינוי של יוה"כ יש לו שיעור ולא ידעינן ליה ותירוץ אחר יש שאין פורשות אלא מחמת ספק בין השמשות ולא קודם לכן וכבר כתבתי פ"ה מהלכות שבת שזמן תוספת קודם לבין השמשות.
הרב המגיד פירש שכוונת הרמב"ם בכל דבר שאינו מפורש בתורה ונהגו בו היתר (כפירוש רש"י - בדבר שהרגילו בו) ומסור לכל.
תוקן על ידי מם80 ב- 13/09/2013 01:50:42
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2013 02:04 |
|
| |
מם
ציטוטים יפים מהתורה תמימה ,
הרמבם הוסיף את נימוק השוטר ולכן אין לכאורה שינוי בין הסתום למפורש ,
הדבר הסתום הינו סיבה לאי הידיעה כדוגמה קלאסית,
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2013 02:52 |
|
| |
ביליצר,
הרב המגיד פירש שמדובר בכל דבר שנהגו בו היתר ומסור לכל, כלומר שההיתר פשט ברוב בני אדם (שהרי הרמב"ם כתב שאי-אפשר שיהיה שוטר בבית כל אחד ואחד להזהיר נשיו). לפיכך, סביר להניח שאין זה אפשרי אלא בכל דבר שאיננו מפורש בכתוב. ואמנם כך שלושת האיסורים שהביאה הגמרא.
לפי רבינו חננאל היו שתי נוסחאות לגמרא, והראשונה והני מילי בדרבנן אבל באורייתא לא שבקינן להו. ולשיטת הרמב"ם כל דבר שאינו מפורש בכתוב לא קרי ליה דבר תורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2013 11:46 |
|
| |
מ
תודה על הרעיון היפה בשמי.
אבל לא רק לזה כיוונתי.
האך -בא למעט את העינוי, למרות שכתוב ועינתם בציווי של עשה.שלא יהיה בקום ועשה-אלא בשב ואל תעשה.
הזהר עונה תשובה אחרת- העינוי בפועל מתחיל רק משעות הצהריים, האדם עד שעות הצהריים לא מרגיש רעב חזק וכו'
גמח"ט
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2013 11:48 |
|
| |
מם
מהו דעת הרמבם בדבר מפורש ואין נשי ביתו יודעות ,האם ילבש את מדי השוטר?אין זה מסתדר עם לשון הרמבם,
גם בודאי שאין לחלק בדבריו בין ספק יקבלו לודאי יקבלו ,כן גם משמע מהתורה תמימה שציטטת
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2013 12:22 |
|
| |
ירוחם,
פירושך נבון.
גמר חתימה טובה
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2013 12:48 |
|
| |
ביליצר,
הרמב"ם איננו מדבר על נשי ביתו אלא על נשות כל בית, כלומר איסור שאיננו מפורש בכתוב שמנהג היתרו פשט בשוגג ברבים.
כך גם משתמע מפירוש התורה תמימה.
על דבר שאיסורו מפורש בתורה, עיין הלכות דעות פרק ו, שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תרח סעיף ה.
גמר חתימה טובה
תוקן על ידי מם80 ב- 13/09/2013 12:52:52
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2013 13:12 |
|
| |
ברור נשות כל בית ,למה ישתנה דין השוטר בין הסתום למפורש?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2013 14:35 |
|
| |
דבר שאיננו מפורש בכתוב ופרצו בו רבים, קשה מאד למחות כי בד"כ הרבים נוטים להאמין יותר במנהג מאשר במה שאיננו מפורש בכתוב, ועל-כן אין ממחין בידן כדי שלא יבואו לעשות בזדון; אולם בדבר המפורש בכתוב מוחין בידן.
תוקן על ידי מם80 ב- 13/09/2013 14:39:37
|
|
|
|
|
