צום - על פי רופא או רב ?

רמב"ם ( פירוש למשניות יומא ח, ג): "יש בענין זה חלוקי דינים נבארם לך. והוא שחולה כל זמן שביקש לאכול מאכילין אותו, ואפילו אמרו כל הרופאים שאינו צריך אוכל, מאכילין אותו עד שישבע. ואם הורה רופא מומחה שצריך לאכול, והוא אומר איני צריך כלום, מאכילין אותו ואין שומעין לדברי החולה. ואם נחלקו הרופאים ואמרו מקצם צריך להאכילו ומקצתם אמרו שאינו צריך, שומעים לבקיאים או לרוב. ואם היו שווים במנינם ובמומחיותם, לפי דעתנו מאכילין אותו, לפי הכלל אצלינו ספק נפשות להקל.

אני מכיר הרבה אנשים שנוהגים לאחר החלטת הרופא להתייעץ עם הרב האם לקבל את דבריו לגמרי .

ורק עם ההיתר של הרב הם סומכים על ההחלטה הרפואית .

בסימן תריח שבשו"ע הרב לא מצאתי על צורך לפסיקת רב אלא רק על הצורך בדעת רופא או דעת החולה.

תוקן על ידי נישטאיך ב- 15/09/2013 16:15:54

יש בהלכות נידה על הגמרא שכתוב שצריך לשאול רופא נידון שלם האם די באמירת הרופא או שיש צורך בהיתר רב על פי דברי הרופא ואישור הרב לממצאי הרפואה .

כנראה שבשאלות פקו"נ יש לשאול רופא ולא רב או רעבע.

ברור שיש לשאול רופא .

שאלתי היא אחרי דברי הרופא האם יש חיוב להתייעץ עם רב .

ועוד יותר מה יהיה הדין במקרה שהרב סותר את דברי הרופא וטוען שאין היתר הלכתי לדבריו ?

<שאלתי היא אחרי דברי הרופא האם יש חיוב להתייעץ עם רב>

ועניתי שבשו"ע הרב אין כן זכר בהלכות הנוגעות לצום חולה ביום הכיפורים, (או בסימן שכח בהלכות הנוגעות לחולה בשבת),
שיש לשאול "רב" בנוסף לרופא, או להתחשב בחוות דעתו של רב.

כעת נברר מקרה שחוות דעת הרופא נוגדת את ההלכה המקובלת. בנושא זה נראה פסק הלכה למעשה של ראש הרבנים מרן הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל. 

נתעוררה שאלה: באשה<* style="color: #0077ff; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: medium; line-height: 20px;">"חולה מסוכנת שהרופאים אמרו שתרופתה היא שתתעבר, ועיבורה לא יוכל לבא כי אם שתתיחד עם בעלה שבעת ימים אחר התחלת וסתה, ומובן שאי אפשר שתמנה ז' נקיים",אחרי שיקול מקיף בנושא זה הוא כותב:<* style="color: #0077ff; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: medium; line-height: 20px;">"... ובכל זאת קשה לי למעשה להתיר בנ"ד על פי דעת הרופאים, מפני שאני מסתפק הרבה בידיעתם בפרטיות כל כך להחליט, שדוקא אם תתיחד בשבעה ימים אחר תחילת הוסת תתעבר, ואם יעברו איזה ימים יותר לא תתעבר. וביחוד מפני שדבריהם סותרים דברי חז"ל. שהרי בין לרבי אמי בין לרבי יוחנן בנדה ל"א ע"ב : אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה שהפירוש הוא להפך בימי טהרה האחרונים הסמוכים לוסת או סמוך לטבילתה, אבל לומר שתתעבר דוקא בשבעת הימים אחר התחלת הוסת זהו נגד הידיעה שקבלנו מחז"ל, ודבריהם נאמנים יותר מדברי הרופאים, שידיעותיהם הן רק השערות בעלמא, וידוע שהרופאים הרעישו לבטל מציצה, ואמרו שיש בזה סכנה וכל חכמי ישראל בטלו דבריהם מפני שאינם נאמנים נגד דברי חז"ל שחכמתם היא מכוח דבר ה' הנאמן לעד. על כן נראה לי שצריכים לנסות לחוש קצת לדברי הרופאים...."והוא מציע דרכים שונות לפתרון הבעיה ההלכתית בהתחשב במידה ידועה בהצעת הרופאים. 

אנו רואים כאן שפסק בצורה ברורה שאם דעת הרופאים היא בניגוד לדעת חז"ל אז אין דעתם קובעת. במקום אחר בספרו מדגיש הרב שדעת הרופא רק יוצרת ספק כמו שכתב:<* style="color: #0077ff; font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: medium; line-height: 20px;">"באמת נראה שדבריהם של הרופאים בכלל אנו מחזיקים רק לספק. שגם בעצמם א"א שיחזיקו דבריהם בתורת ודאי, שלפעמים יש שאחד וגם רבים מניחים יסוד מוסד בחכמת הרפואה (והה"ד בכל החכמות), ורבים מחליטים הדבר לדבר אמת ואח"כ בא דור אחר וחקרה שכל דבריהם מהבל המה, ומה שזה בונה זה סותר, ואין דבריהם כי אם באסמכתא ואומדנא אם כן יש לכל דבריהם דין ספק".הרי לפנינו שחוות דעת הרופא יוצרת רק ספק, ואם דבריהם נוגדים את ההלכה הרי הם בטלים "מפני שאינם נאמנים נגד דברי חז"ל שחכמתם היא מכח דבר ה' הנאמן לעד"

גם הרב קוק סבר ככה .

אם רופא בקי אומר שאם לא יאכילו את החולה אפשר שיכבד עליו החולי ויסתכן, אפילו אם החולה אומר אינו צריך, ההלכה הינה ששומעים לרופא. גדולי ישראל היו נוהגים להאכיל ביום הכפורים חולים שיש בהם סכנה, פן יפשעו אנשים אחרים בנפשותיהם, בחושבם שאינם צריכים לאכול.