ישנה תופעה בציבור הליטאי והספרדי שהחתן והכלה נפגשים בין תקופת האירוסין לנישואין .
המון פעמים זה לצורך קניה משותפת וקבלת בחירות משותפות על דברים הנוגעים לטובת הבית .
וכמו כן הכלה מגיעה לבית החתן ומגישה לבני הבית בשבת וגם לחתן .
מנגד בציבור החסידי זה ממש לא מקובל ואף מנוגד לכללים המחמירים .
גם בארצות הברית התופעה פושה יותר בקרב המגזרים הללו .
היו כאלה שרצו לתקן מספר מסויים של פגישות ולא לחרוג מהן .
אחד מראשי הישיבות רצה לתקן עד שמונה פגישות ואמרו לו הרבנים בדרך רמז .
קצתי בבנות חי''ת - שזה מאוס .
השאלה מה שורש האיסור הנהוג אצל החסידים או מה ההיתר לאדם לפגוש אישה שעדיין אסורה עליו ומצווה לשמור את עיניו ממנה כמו כל אחת אחרת ?
נשלח ב-15/10/2013 19:07
שאלה איז א טרייף
נשלח ב-15/10/2013 19:17
מי שמקפיד על "ולא תתורו" במובן של לא להרהר באישה אפילו פנויה וטוען כי אינו נכשל בזה בפגישות שבין האירוסין לנישואין שיעזוב מיד את השידוך...
נשלח ב-15/10/2013 19:25
יתכן יתכן ולפי שיטתך -אסור לו לאדם לשהות בבית -בערב פסח- שיש בו מצות?
האם ההחמרה זו ואחרות- לא מתיחסת לאדם, כאל בהמה- שלא יודע לפטפט ביצרו? כבהמות הינו? לחיות דימינו?
נשלח ב-15/10/2013 20:37
אספר לך. בישיבה בה למדתי, בשיעור ג' של ישיבה גדולה היה בחור חסידי שיצא באזור חנוכה לשבוע לחו"ל וחזר מאורס.
החתונה הייתה אמורה להתקיים בקיץ בחו"ל.
לילה אחד לאחר סדר ג' שוחחנו בחדרי שאלתי אותו האם הוא תגעגע לבחורה, האם הוא משוחח עמה או מתכתב עמה (זה היה בתקופה בה שיחות לחו"ל עלו הון תועפות).
התשובה שלו הייתה שלא. מדובר מבחינתו בבחורה זרה כל זמן שלא התחתנו ורק לאחר החתונה הוא יוכל לשוחח עמה ולדרוש בשלומה.
הם התראו יום לפני האירוסין וביום האירוסין ומאז עד החתונה לא נפגשו.
אצלי זה היה הפוך אומנם לא היו הרבה פגישות (בסוף הפגישה השישית נודע לי שכבר הכל מוכן לאירוסין מאחרי גבי) אבל מאותו זמן נפגשנו כל יומיים לארוחת ערב אצל ארוסתי וכל השבתות עשינו יחד. לאחר סיום המבחנים באוניברסיטה נפגשנו כל יום לארוחת ערב.
ביחס לשבוע של החתונה לא הסכמתי בכלל לשמוע על זה שלא ניפגש ובסוף בפשרה הוסכם כי עד השקיעה של הלילה שלפני החתונה ניפגש ומאז 24 שעות לא ניפגש.
אבל, אני חייב לציין כי זו הייתה תקופה דווקא מאד רגועה מבחינתי.
שני ניגודים, שתי עולמות....
נשלח ב-15/10/2013 23:24
איזיין כבר דשו בזה רבות לכאן ולכאן ועין ריש האיש מקדש דמצוה בו יותר מבשלוחו משום שאם לא יראנה יתכן ובסופו של דבר לא תימצא חן בעיניו ויעבור על ואהבת לרעך כמוך לכן ברורר שיפגש עד שישלול אפשרות כזו. וגם הנוהגים בפגישות הנח להם לישראל וכו'.
נשלח ב-16/10/2013 01:14
עד שיראנה אין הכוונה להיפגש כל יום .
אלא לראותה קודם גמר השידוך .
ואני שם דגש בדבריי בעיקר במפגשים אחרי שכבר התארסו .
השאלה הקשה יותר, היא לפי התקופה הארוכה יותר - שאחרי הנישואין.
האם יש היתר להפגש לאחר הנישואין? שהרי, רח"ל, אם יפגשו יבואו לכדי שיחה, וכל המרבה שיחה עם אשתו וגו'.
נשלח ב-16/10/2013 08:01
ראה ארוסה שביהודה
נשלח ב-16/10/2013 08:22
מואדיב, ראה רמב"ן פרשת ויצא לא:יח.
ת"ט - ארוסה שבחמינו היא לא ארוסה שבגמרא, אבל חד טעמא איכא.
נשלח ב-16/10/2013 08:40
איזיין העיקרון הוא אותו עיקרון ככל שירבו פגישות בכדי לשלול ההפך של ואהבת כן ייטב. וכן גם כפי שכתב מואדיב בהומור גם אחרי הנישואין צריכים ואהבת.
נשלח ב-16/10/2013 10:32
תלמיד
<ראה ארוסהשביהודה>
ראה את אותו ה"סיפור" כפי שהוא בירושלמי (כתובות
פרק א הלכה ה):
"האוכל אצל
חמיו כו' בראשונה גזרו שמד ביהודה שכן מסורת להם מאבותם שיהודה הרג את עשו דכתיב
ידך בעורף אויביך והיו הולכין ומשעבדין בהן ואונסין את בנותיהן וגזרו שיהא
איסטרטיוס בועל תחילה התקינו שיהא בעלה בא עליה עודה בבית אביה שמתוך שהיא יודעת
שאימת בעלה עליה עוד היא נגררת מכל מקום אין סופה להיבעל מאיסטרטיוס אנוסה הוא
ואנוסה מותרת לביתה כהנות מה היו עושות מטמינות היו ויטמינו אף בנות ישראל קול
יוצא ומלכותא שמעה ואילין ואילין מתערבבין מה סימן היה להן קול מגרוס בעיר משתה שם
משתה שם אור הנר בברור חיל שבוע בן שבוע בן, אף על פי שבטל השמד המנהג לא בטל".
תוקן על ידי נישטאיך ב- 16/10/2013 10:37:34
נשלח ב-16/10/2013 15:00
הנחה א. אסור להרהר באישה פנויה.
הנחה ב. גבר בריא מהרהר באישה שליבו נמשך אחריה.
מסקנה?
נשלח ב-16/10/2013 15:10
יתכן מאיפה ההנחה הראשונה?
יעקב אבינו למשל לא הרהר מעל ל8 שנים ברחל? כל אדם הרוצה לקדש אשה מהרהר בה עדיין- שהיא פנויה. לשיטתך- אדם הרהר באשה פנויה ורצה לקדשה. ולבסוף השידוך בוטל, האם הוא חייב- באשם?
ממתי יש איסור בהרהור? חוץ מע"ז, כל -הרהור אינו חטא.
נשלח ב-16/10/2013 15:27
ירוחם ונשמרת מכל דבר רע וכו' ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, אחרי לבבכם זו ע"ז ואחרי עיניכם זו זנות
