מהי התועלת בגזירות?

נישטאיך

יפה שאלת.

ואכן, זה אחד מסודותיה של הגאונות: להציג את השאלות הנכונות. דווקא הפשטות שבהן מאפשרת לשים לב למה שבדרך כלל נחשב ל"מובן מאליו".

אני מנסה לענות, ויש לראות בכך נסיון לרכז את המידע והאמונות המקובלות בתחומים אלו:

א. על אלו גזירות אנו מדברים?

כאן יש לעשות רשימה. יש גזירות של הגמרא.

יש למשל הרבה מאד דברים שאסור לעשות בשבת שאסורים רק מדברי חכמים, כגון לקרוא לאור הנר ללא השגחה, או להימנע מאופנים מסויימים של הטמנת חמין, ויש בתחומים נוספים, כגון לשמור הפסקה בת שש שעות בין אכילת בשר לחלב (לדעת הרמב"ם).

יש מנהגים ותקנות מאוחרים יותר. יש דברים שבדורנו נחשבים ל"דרבנן" למרות שאיש לא חתם על תקנה זו. יש לאידך גיסא חרם דרבנו גרשם שתוקפו לא ברור, או שפקע פורמלית, אבל דווקא הוא בעל חשיבות רבה...

למשל: יש טוענים שאסור לנסוע על אופנים בשבת (במקום שיש עירוב) מפני שעלול לתלוש ענף (דימוי מילתא=נושא לגזירה שלא לרכב על סוס) או שמא תישמט השרשרת (תקלה נפוצה באופנים שהיו כשהייתי ילד...) ויבוא לתקן בשבת.

ב. שאלת:האם הגזירות השיגו את מטרתן?

בשעתן, ודאי שכן.

אבל עדיין לא רשמנו את התכליות. האם המטרה היא אך ורק "להרחיק את האדם מן העבירה"?

ג. הצבעת על פרדוקס. יש גזירות שאיבדו את משמעותן. יש גזירות שהיה לגזור, אבל "אין סמכות".

נכון. וזה מתחלק לשנים.

1. גזירות שבטל טעמן. כאן יש דרכי עקיפה.

אולי כאן ראוי להוסיף גזירות שהן בעצם תולדה של פרשנות אפשרית אבל לא הכרחית ולעתים לא מדוייקת.

האם באמת יש תקנה של חכמים של "צום בכורות" בערב הפסח? האם באמת יש לאסור כריתת עץ פרי אם הוא מפריע ומיותר? הזכרתי רק שתי דוגמאות.

2. גזירות שהיה ראוי לגזור.

אני מזכיר כמה דוגמאות שייראו בלתי אפשריות. האם יש לתקן תקנות של כללי נסיעה ברכב? האם ישמעו לכאלו תקנות? האם יש לתקן תקנות בחיי החברה, כמו זהירות מזריקת לכלוך ברשות הרבים, תשלומי מס, מניעת העתקות הפוגעות בזכויות יוצרים? כאן אולי אנו מגיעים מגזירה לאיסורים ממש, אלא שכאן צריך לחדש פרשנות לאיסורים קיימים.

ובכלל, דיני נזיקין אצלנו אינם מספיקים כדי להגן על הפרט. אבל הרחבתי את היריעה מכפי שכתבת.



ד. הצבעת על מנגנון פרשני שמאפשר להתעלם מגזירות. לומר שהגזירה היתה "מותנית". זה מזכיר מבחינה מסויימת פתח של נדר. פתח יכול להיות דבר שכל אדם היה מסכים לו, אבל אין חושבים עליו עד לרגע שהחכם מצביע עליו. זה אמצעי שמשרת את חכמים כדי להתאים את ההלכה המסורה לצרכי הדור.

ותנאי לדבר הוא שצריך חכמים... יש לנו חכמים, אבל לא תמיד הם מפעילים את סמכויותיהם, או שיש להם הנחות יסוד - לדעתי - שמונעות מהם להתחשב בצרכים. ובכלל, מה הם הצרכים ומה הם הערכים שלאורם יש להתאים גזירות? האין זה ברור שאפילו בפורום שלנו יש כמסתבר אי הסכמות לגבי ערכים כאלו, וקל וחומר בין חכמים שונים בעם ישראל?

דומה שהפתרון היחיד הוא הקמת מוסד מעין סנהדרין, וגם זה בלתי אפשרי.

איני חפץ לדכא יוזמות. להפך. אבל כאשר אני מתבונן במה שכתבתי אני שואל את עצמי מה כן ניתן לעשות.

אולי כך: להכין רשימות מפורטות של גזירות קיימות, לנתח את דרכיהן, את כללי השימוש בהן, בחידושן, בביטולן, לבחון נושאים שונים שבהם צריך לבטל או לחדש, ולהציע את הנושאים, עם התיקונים, ואז אולי זה יעשה רושם?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מיימוני 

דוגמא לגזרה מותנית, שבעה נקיים במקון עקרות הלכתית.