על המושג דת טהורה

צריך להבדיל בין שכבות עממיות ושכבות משכילות יותר בחברה. הנטיה של של החברה המודרנית לצמצם עד כמה שאפשר את פערי ההשכלה ולהעלות את רמת ההשכלה. אפשרויות רכישת השכלה רבות וטובות מאי פעם. בעבר הפער נתפס טבעי ואפילו רצוי. מצד שני, חברה פתוחה נותנת מקום למגוון תרבויות מבלי לקבוע שיפוט ערכי לגביהן. ועוד שהלימודים כיום נוטים לרכישת מקצוע, והאוניברסיטאות הופכות בתי ספר מקצועיים וחדלות להיות מוסדות להשכלה גבוהה.

עניני אמונה ודת מתאימים למסגרת הכללית הזו. אמונות ופרקטיקות עממיות מצויות תמיד, בכל מקום וגם אצלנו. דת אידאלית ואמונה אידאלית אינן בנמצא, אבל מצויים אנשים משכילים הקוראים טקסטים, לומדים, מחליפים דעות, מבררים ומגבשים השקפות ועמדות עצמאיות. אלו נוטים שלא לקבל דעות משום שהן 'מקובלות ומוסכמות' או משום ש'גדול' בעל סמכות הביע אותן או הסכים להן. אידאל אינו מתקיים במציאות, גם המשכיל הוא בעל מגמה והשקפה המשפיעות על מחשבותיו. אוסף מחשבות ורעיונות לרוב אינו מצליח להתגבש לכלל שיטה והאדם לומד לחיות במבנה חסר ובעל פגמים. את האמת המוחלטת שבסוף הדרך, אליה לא ניתן להגיע, מחליפה האמת שבדרך והיושר הפנימי שהיא מספקת.

עודד

מעניין שגם עודד וגם ירוחם נרתעים מהביטוי "דת טהורה" אבל בפועל מצביעים על העדפה ברורה לדת חוקרת ופסילה לדת השכונה שבוודאי כן נשענת על מכלול של דברים לרבות "גדולים" המשחקים תפקיד מרכזי בחייהם

ההגדרה שלך למה שמכונה "דת השכונה" מוזרה בעיני.
אתה לא מתכוון דווקא לדת שמבוססת על נהייה אחר החברה, אלא לכל דת שיש בה חוויה או מימד רגשי כלשהו של ציות לציווי ה'.
זו נראית לי הגדרה שלא משאירה שום דת שאיננה כזו.

כל מאמין שהקדיש מחשבה לענין מאמין שדתו היא הדת הטהורה ודתות אחרות (או דרכים אחרות) הן שגויות . תוכל לבדוק זאת אצלך. ולגבינו אנו נוחלי החכמה שזכינו והאיר לנו אור השכל, לדעתי אנחנו נמצאים כבר בדת הטהורה, שהרי אין ה׳ שואל מעמנו להיות עתה במצב המושלם אלא לחתור לקראתו כל ימינו. להגדרה זו אני מאמין שגם ירוחם ועודד יסכימו. והמון העם? לדעתי הם אבק - תינוקות שנשבו. המון העם, כמובן, יחלוק עלי.

לא אני המצאתי את המושג "דת השכונה". זהו מושג עצכ"חי נהוג שמבקש לומר שדת שמאמיניה לא התפלספו דיים על יסודותיה והציבום על יסודות לוגיים/למדניים איתנים היא דת נחותה הדומה יותר לאמונות טפלות מאשר לאמונה דתית. אולי המניע החזק ביותר של המעשה הדתי בדת השכונה הוא "מרגיש נכון" או "מרגיש לא נכון". לנענע לולב מרגיש נכון וטוב ולאכול שרימפס מרגיש לא נכון ורע. אפשר לקרוא לזה י"ש מעשית.

בדת העצכ"חית הנלקחת במשתמע כמובן מאליו נתפסת המתודה המחקרית לוגית לא רק ככלי מתאים למחקר דתי ולפרקטיקה דתית, אלא ככלי היחידי. כמובן שיש כאן השפעות מיימונידיות ונאו-מיימונידיות מובהקות. אתן דוגמא מהתייחסות להרגשה שמעשה מסויים "לא נכון". זה יכול להיות דרמטי כמו בפרשת העקידה או דברים יותר פרוזאיים. בדת העצכ"חית להרגשה "זה הדבר הנכון לעשות" או "לא נכון" אין מקום כחלק מהשיקול הדתי למדני. אמנם נכון שאדם יכול להרגיש כל מיני דברים וזה אינו מדד חד משמעי או מוחלט אבל לבטלו כליל מאד פרובלמטי. יהיו מי שירצו לומר (קונטרה לייבוביץ) שללא המרכיב הרגשי זו אינה פעולה אנושית כלל.

תוקן על ידי yerubaal ב- 21/01/2014 11:19:30

המונח "דת השכונה", אותו טבעתי, היה מכוון כלפי ההיאחזות הנואשת, הפסבדו אינטלקטואלית, בדת השכונה אליה במקרה נולדת, על ידי אנשי חיל מביני דעת, שאינם מסוגלים לצאת משכונתם ומלהטטים בכל כשרונם, להציגה כחשיבה רציונלית אותה הכירו באמצעות שכלם הנבדל, במקום להודות באמת הפשוטה, כי אילו לא נולדו בשכונה זו, לא היו מעלים על דעתם להאמין בסל האמונות של דת השכונה.

ייתכן,
האם יש קשר בין הפירוש שלך למושג "דת השכונה" (זכויות יוצרים?) ובין הפירוש שהעניק לו פותח האשכול?

ייתכן,
למה להזהר,הם מרביצים?

ייתכן, קודם כל תודה על ציון המקור שהכרתיו מהדיונים כאן אבל לא ידעתי מי הממציא. לגופו של עניין אני לא בטוח שלדת הנוהגת בציבוריות הרחבה יש יומרות רציונליסטיות כה משמעותיות. שם זה פשוט רגש של נכונות שמקושט בכל מיני דרשות ולהטוטים פרשניים. דווקא הדת העצכ"חית מתהדרת במלבושי שש של לוגיקה ומחקר שאפשר והם קצת כמו בגדי המלך.

חזק,

ייתכן
קבל אייקון ירוק