להתחתן עם חילוני?

מכירים את כל אתרי השו"ת באינטרנט בהם שואלים (בדרך כלל שואלות) אם מותר להתחתן עם חילוני, וכמובן שהמשיבים אוסרים בכל תוקף? הנה כמה דוגמאות שליקטתי באקראי מחיפשו בגוגל על המלים "להתחתן עם חילוני"

[בע"ב,

מה ז"א מנין לי? מהגמרא. עיין בדברים בעצמך וראה מתי ולמה משתמשים בטיעון הזה.]

אמשלום
סבר וקבל.

נדב,
1. לא הבנתי מה פתאום לפרש בדבריו שהאונס הוא עצם היותה נשואה לו. הוא כופה עליה לקיים אתו יחסים (לא בהכרח עם אקדח אלא מכוח הסמכות והכוח הגברי). זו היתה נורמה מקובלת שהבעל כופה את אשתו אם היא לא רוצה לקיים אתו יחסים.
2. בזמנו של המבי"ט אפילו אם האבא היה מאד רוצה הילדים לא יכלו להתחנך בבי"ס חילוני. לא היתה חיה כזאת.
3. לא הבנתי מדוע אתה חושב שלשיטתי יכפו אותם להתגרש כשנכנסה מרצונה. כמובן ההנחה שלו היא שטב למיתב הוא בכל תנאי (כל עוד הוא לא מתעלל בה). אבל אם היא נכנסה לעניין מרצונה אז ודאי שיש כאן טב למיתב.

מיכי: במקרה של המבי"ט מדובר במומר, הוא שלח את ילדיו למוסד חינוך דתי, השאלה של איזה דת...

נדב,
לא ראיתי את התשובה בפנים, אבל מומר במונחי הימים ההם אינו בהכרח מומר לדת אחרת. יש מומר לדבר אחד, ויש מומר לשבת שהוא כמומר לכל התורה. יש מומר לתיאבון ולהכעיס. כך שעולם המומרים אינו בהכרח עטוי בגלימת כומר או קאדי. הוא לא מזכיר שם שהבעל יאנוס אותה להגיע איתו לכנסיה או למסגד, אלא שלא יקיים נדרים ויאכל מאכלות אסורות. מתוך כך לא נראה שמדובר בהמרת דת במובנה העכשווי.
יתר על כן, אם הדיון הוא על מומרות ממש, יש על כך תשובות קדומות (כמו מהר"ם מרוטנבורג ועוד) שזו בהחלט עילה, ויש אף שראו בהמרה עילה לביטול הקידושין למפרע. ראה בפסה"ד שלי בעניין ביטול הקידושין.

כעת בדקתי בפנים.
ראשית, זה ח"ב (ולא ח"ג) סי' מז.
שנית, וודאי מדובר שם בעובר על דת (כלומר לא מקיים מצווה או מצוות מסויימות), ולא במומר לדת אחרת. השאלה בה הוא דן היא האם עובר על דת יהודית או משה קיים גם בגבר ולא רק באישה. אבל ודאי שאין לכך דבר עם השאלה האם מותר או אסור להתחתן עם אחד כזה. 

מיכי, למיטב שיפוטי לא כך הבין בעל הגהות רעק"א (אה"ע קנ"ד א).

נדב,
הרמ"א שם שעליו נסובים דברי רעק"א מדבר על ''מומר ושאר עובר על דת'' (וגם אצלו לא לגמרי ברור איזה מומר). אבל במבי"ט בכל מקרה ודאי מדובר על עובר על דת ולא מומר לדת אחרת. ע"ש בפנים. לכן כנראה גם רעק"א העיר זאת על הסיפא של הרמ"א (בהנחה שהרישא היא מומרות ממש).
אמנם לכאורה יכולת להביא חילך מהרמ"א עצמו שמדבר שם על מומר שי"א שלא כופים להוציא. אמנם לא ברור איזה מומר זה, ובודאי שאם המומר ההוא ישלח ילדים לבית"ס של גויים הרי זה לא גרע מעוון נדרים או שמאכילה איסורים וכדו' שמובאים שם כעילות כפייה. למרות שגם על הילדים אפשר לטעון שחינוכם כגויים הוא אונס ולכן אין סיבה למנוע זאת. אבל כל זה נראה לי מגוחך (ידועה מחלוקת תוס' והרשב"א האם מחללים שבת על הצלת ילד שנחטף לחינוך גוי. אבל היכא שלא נדרש חילול שבת נראה שלכו"ע חובה להצילו).
בנוסף לכל זה יש לזכור שהכפייה בה עוסקים המבי"ט והרמ"א היא מתי יש להיענות לתביעת האישה, כלומר הדיון הוא בזכויותיה של האישה ולא בכפייה על המצוות. לכן כל מה שהוא אומר זה שאם האישה במצב כזה לא בהכרח היא רוצה להתגרש או שיש לה זכות לזה (כי טב למיתב).
כמובן שגם זה מופרך לגמרי במשקפיים של היום, כמו כל הדיונים הארכאיים הללו שנותנים לחזקת טב למיתב משקל ותחולה מפלצתיים.