בקרובי אקדש

הוא אשר דיבר ה' בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד וידום אהרון

לפי דבריך בכל גילוי שכינה חייב למות מישהו- מקרובי ה'? ומה משמע אכבד?
ביריחו היתה קללה- איזו קללה היתה כאן?

הגלוי שכינה הראשון ,חניכת המשכן, וכן בבנית עיר חדשה הזוהר בשעת גלוי האידרא רבא מתו שלש מתלמידיו,ומביא את הפסוק של בבבכורו יסדנה ועין בירושלמי סנהדרין פ"י ה"ב שמשבח את חיאל בית האלי על מות בניו בשעת יסוד העיר בכא"פ נראה שבשעת התחדשות והתעלות מסוימת צריך להיות מות ? אולי שייך גם לעקדת יצחק?

משה אומר לאהרן "הוא אשר אמרתי בקרובי אקדש" נראה שהיה מתוכנן מראש... בכא"פ מהדוגמאות שהבאתי נראה שיש אידיאל כל שהוא בקרבת ה' עד מוות גופני שהיא בעצם התאחדות הנשמה, בחינת "ואהבת את ה אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך" אלא שזה לא לכל אחד אלא לקרובים אל ה' גם עשרת הרוגי מלכות נראה שמתוכנן מראש וכמו שאמרו חז"ל שתוק כך עלה במחשבה היינו מחשבת הבריאה מחיבת ענין זה וכן מצינו בר' עקיבא כשיצא למות שאמר כל ימי היתי מחכה מתי יבא לידי.. ואכן צ"ב ענין זה וירוחם אשמח לשמוע דעתך המלומדת על הענין

ונראה שהיה לבעל האידרא על מה לסמוך כשפיתח את תורתו הנפלאה , הגם שהיא לא תורתך..

לא בכל גילוי שכינה יש מוות, אבל כאן זה כן היה נחוץ. מדוע?
(אזהרה: אני הולך לערבב כאן פשט ודרש, דבר שאני עצמי לא אוהב לעשות. אבל גם אם נתעלם מהדרשות שאביא להלן, אפשר להגיע לאותה מסקנה ע"פ הדרש בלבד).
1. ע"פ חז"ל (ומובא ברש"י פרשת פקודי), רק כאשר ה' יתגלה במשכן, עמ"י ידע שהתכפר להם על עוון העגל.
2. כאשר משה עובד בשבעת ימי המילואים, אין גילוי שכינה. ע"פ חז"ל (ומובא ברש"י), רק כשאהרון יעבוד ה' יתגלה.לכאורה זה נראה תמוה (לאור העובדה הקודמת),שהרי אהרון עצמו היה מעורב בחטא העגל, שמנע עד כה את ההתגלות. ניתן להסביר שדווקא בשל כך, אהרון הוא זה שצריך לתקן.
3. שאלה: "גם באהרון התאנף ה' להשמידו". אמנם ה' לא הרג את אהרון, איךהיכן העונש על חלקו בחטא העגל?
4. שאלה מפורסמת נוספת: מה היה חטאם הגדול של נדב ואביהו, שמגיע להם עונש מוות על כך?
חיבור פשוט של שתי השאלות: אם ישלנו חטא גדול ללא עונש מספק, ועונש גדול ללא חטא מספק, אפשר לחבר בין השניים, ולומר שמות נדב ואביהו הוא עונש לאהרון על חלקו בחטא העגל.
5. פירוש מחריד זה איננו שלי. כותב אותובמפורש "בעל הטורים" בפירושו הארוך, וכן רש"י רומז זאת בפירושו לחטא העגל בספר דברים.
6. הוכחה פשטנית אחרונה: ירבעם עשה מעשים דומים לשל אהרון, בנה עגלי זהב ובדה חג מליבו. ירבעם המשיך לחיות ומת מזיקנה, אך עונשו היה ששני בניו נדב ואביה מתו, כמו בני אהרון נדב ואביהו.

מסקנה: התגלות ה' הגיעה כשאהרון עבד ביום השמיני, אך עם ההתגלות באה מידת הדין והענישה את אהרון במות בניו. בנקודה זו התכפר עוון העגל ("ביום פוקדי ופקדתי")

הערה נוספת (יותר חשובה מכל האמור לעיל) ההבדל הגדול בין אהרון לירבעם הוא התגובה שלאחר העונש. ירבעם התעלם ממות בנו והמשיך לחטוא. אהרון קיבל את הדין והמשיך להיות אבי שושלת הכהנים.
כמו סיפורים רבים בתנ"ך, הגיבורים שלנו לא ניכרים בכך שהם היו תמיד למעלה, אלא בכך שהם הצליחו לעלות משפל המדרגה לרום המעלה.
גם לירבעם הייתה אפשרות כזו, והוא לא עשה אותה, לכן הרמב"ם מביא אותו כדוגמא לבחירהחופשית שלילית. 

ירבעם עשה מעשים דומים לשל אהרון, בנה עגלי זהב ובדה חג מליבו. ירבעם המשיך לחיות ומת מזיקנה, אך עונשו היה ששני בניו נדב ואביה מתו, כמו בני אהרון נדב ואביהו.

ההבדל הגדול בין שני המקרים ירבעם עשה מה שעשה מחוץ לכתלי המקדש,
נדב ואביהו הכניסו אש זרה לתוך המקדש.

ירוחם בתור מדקדק במקרא ואוהב פשט,איך אתה מתעלם מדברי משה הוא אשר אמר ה' בקרובי אקדש!!! אמר לשון עבר, ואיך לדעתך דברי משה גרמו לאהרון נחמה "וידום אהרן? הבנת האידרא זועקת מהמקר למתבונן!1!

אכן הבנת הענין עצמו טעונה ביאור רב, היינו אידיאל מסירת הנפש, ומצינו כעין זה בעקדה וכו בקבנות אמרו חז"ל לא זוכר את הלשון המדויק שהקרבן נחשב כאילו האדם עצמו קרב לה' ולאו דוקא בקרבן חטאת , גם בעולה וכן בזהר נראה באידרא זוטא שמות ר שמעון היה בהגיעו להתעלות מיסטית שלמה, ואולי גם הוא היה מחוץ לביהמ"ק היינו מחוץ לסדר העבודה הממסדי ,והוסיף בעצמו ענין "אשר לא ציוה ה' והאם אכן יש ענין אישי לאדם להתעלות מעל הדת הממסדית או שמא ' גדול המצווה ועושה ממי שאינו' או אפשר שענין זה נאמר דוקא על דברים המצווים, אבל מי שמלאו ליבו לקדש עצמו אדרבה ואדרבה מוגדר כקרוב ה' ומתקדש?ואולי זה ענין שבט לוי שכתב הרמב"ם שעוזבים עניני העולם ומקדישים עצמם לתורה ואפשר ששורש ענין זה נמצא בנדב ואביהוא?