| נשלח ב-8/5/2014 18:42 |
 |
| |
סיני שירדה בו שנאה או: את מי להאשים בסבל העם היהודי?
(המשך מאשכול קודם, http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=24&topic_id=3047871&whichpage=2&forum_id=1364#R_13 הוציאנו מעבדות לחרות? אז זהו, שלא ) חברנו אפרים בן ציטט לשון גמרא תמוהה (יש מי שיקפיד להוסיף "לכאורה"). שבת פט א-ב. על סמך גמרא זו הוא למעשה, לפי קריאתי את דבריו, הציג כתב אישום נגד ה' נותן התורה. בשל התורה אנו נרדפים וסובלים. ומי אשם אם לא השם. אלו דברים חמורים ומאתגרים. וצריך להתייחס אליהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2014 18:43 |
|
| |
קודם כל נבחן את הטקסט ואז את הפרשנויות שנאמרו עליו.
אני מעתיק כאן את לשון המדרש
ילקוט שמעוני תורה פרשת יתרו רמז רפד
והר סיני עשן כלו [שמות י"ט, י"ח]
מאי הר סיני? שירדה בו שנאה לאומות העולם
וחמשה שמות יש לו,
מדבר צין - שנצטוו ישראל עליו.
מדבר קדש - שנתקדשו ישראל עליו.
מדבר קדמות - שנתנה קדומה עליו.
מדבר פארן - שפרו ורבו ישראל עליו.
מדבר סיני - שירדה שנאה לאומות העולם עליו.
ומה שמו? - הר חורב שמו.
ופליגא [חולק על] דר' אבהו
דאמר ר' אבהו הר סיני שמו, ולמה נקרא שמו חורב? - הר שירדה בו חורבה לאומות העולם.
הגמרא שאפרים בן התייחס אליה מכילה דיון ארוך על משמעות שמו של ההר שעליו התגלה ה' ושאליו עלה משה כדי לקבל את התורה. ייראה לי שהנוסח המקורי והמלא יותר אכן מופיע בשבת פט ואילו הנוסח במדרש מאוחר. זאת כיון שהגמרא במסכת שבת מוסיפה את הדו שיח הבא:
תלמוד בבלי מסכת שבת דף פט עמוד א
אמר ליה ההוא מרבנן לרב כהנא: מי שמיע לך מאי הר סיני?
אמר ליה: הר שנעשו בו נסים לישראל.
הר ניסאי מיבעי ליה
אלא: הר שנעשה סימן טוב לישראל.
הר סימנאי מיבעי ליה
אמר ליה: מאי טעמא לא שכיחת קמיה [לא היית מצוי אצל] דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע, דמעייני באגדתא [=שמעיינים באגדה]?
דרב חסדא ורבה בריה דרב הונא דאמרי תרווייהו [שניהם בארו]: מאי הר סיני - הר שירדה שנאה לאמות העולם עליו. והיינו דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: חמשה שמות יש לו וכו'
נוספו לנו כאן שמות בעלי הדרשות.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2014 18:44 |
|
| |
רקע שאינו הכרחי
בפסוקים שונים ובפרשיות שונות מופיעים מספר שמות לאיזור שבו הלכו בני ישראל ואפשר שבו ניתנה תורה.
איני מחבב את בעלי ביקורת המקרא, אולם יש ביניהם המסתמכים על שינוי שמות אלו שכדי לטעון שהיו מסורות שונות לגבי המקום שבו ניתנה תורה. האם קראו לו "סיני", "חורב" וכיו"ב.
איני סבור שחז"ל סברו שיש מקום לפירוש כזה ולכן טרחו להציע חלופות. כן אני סבור שחז"ל הבחינו בשינויי הלשון, ובמקום לומר שיש כאן איזורים שונים, העלו את האפשרות שכל השמות מתייחסים לאותו איזור גאוגרפי. והם גם הוסיפו לדרוש את השמות שנקראו לו כאילו הם מתייחסים לעם ישראל, למתן תורה וכיו"ב.
וכאן יש לשאול אם חז"ל התכוונו באמת לומר שזו המשמעות המקורית של השמות ולכן הם נבחרו, או שסברו שאלו שמות שנובעים מסיבות אחרות, אבל כיון שהם מילאו תפקיד בתולדות עם ישראל, ועוד בתקופה מכוננת, והם נזכרו במקרא, ממילא יש מקום לדרשם.
כמובן אפשר לטעון שאין כאן שום יומרה לפרשנות מחייבת אלא רק דרשנות שבאה לומר רעיון ותולה את הרעיון בדרשנות פסוקים.
לענין שבו עוסק אפרים בן, די לנו שחז"ל האמינו שהתוכן של הדרשות הוא אמיתי, יהיה מקורן מה שיהיה, דרשה של מילה בתורה או חשיבה עצמאית המגלה אמת היסטורית.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2014 18:45 |
|
| |
פרשנויות לדברי הגמרא
מה כוונתו של המשפט "שירדה שנאה לעובדי כוכבים עליו"? (לא קשה לנחש ש"עובדי כוכבים" זו הגהה צנזור ומן הסתם המקור היה "גויים" אבל לא בדקתי בפועל).
הנה כמה אפשרויות שהיו בהיסטוריה של הפרשנות.
"הר שירדה שנאה של ה' לעובדי כוכבים עליו, משום שהם לא קיבלו בו את התורה" – שוטנשטיין.
שנאה לעכו"ם. שלא קבלו בו תורה – רש"י.
שנאה שעובדי עבודה זרה מרגישים כלפי עם ישראל. שורשה של שנאת ישראל הו אמעמד הר סיני. האומות מקנאות בישראל ובתורתם. שוטנשטיין בשם עיון יעקב, הרמב"ם באגרת תימן, ודברי יואל חלק ז עמ' 126.
אפרים בן:
"אומרת הגמרא:" , מדוע נקרא שמו "סיני"? – מכיוון ששם ירדה שנאה לישראל,"(מסכת שבת דף פט',ב')-הטעם להיותנו שנואים ע"י אומות העולם היא מחמת קבלתנו את התורה. שנאת עולם זו לעם ישראל, אינה נובעת מן העובדה שאנו עם מפורז ומפורד בין הגויים, (כפי שיש כאלו שרצו להאמין שעם הקמת מדינה עצמאית תיעלם השנאה), אלא ששנאה זו נובעת מעצם היותנו "גוי אחד בארץ"-עם אחד יחיד ומיוחד, אשר שם ה' נקרא עליו." (לקוח מן הלינק המצוטט לעיל באשכול )
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2014 18:47 |
|
| |
אני מבקש לעסוק בשתי שאלות.
מה הכוונה המקורית של הדרשן, אם ניתן לעמוד עליה?
אם הכוונה היא שעם ישראל נרדף בגלל שקיבל תורה ושם ה' נקרא עליו – האם אין זה סיבה להאשים את ה' על כך?
זו טענתו של אפרים בן, אם הבנתיו. ואמנם זו טענה שעושה רושם חריף וחצוף כלפי שמיא, אבל זו אינה סיבה לדחות את השאלה אלא, להפך, להתאמץ לברר אותה ולענות עליה. כי אין מרפא לטעות אלא בהסבר.
אפשר גם לשאול לגבי הפרשנויות שניתנו למימרה זו. אפשר מאד שפרשנותו של אפרים בן אינה מקורית לו והוא יכול להצביע על פרשנים שקדמו לו, גם אם לא הרחיקו לכת במסקנותיהם כמוהו.
***
פשט ודרש ב"הר שירדה שנאה"
הדרשן דורש חמישה שמות.
צין – שנצטוו עם ישראל.
קדש – שנתקדשו עם ישראל
קדמות – שניתנה קדומה עליו.
פארן – שפרו ורבו עליה ישראל.
סיני – שירדה שנאה לעכו"ם.
ושיטת ר' אבהו המקבילה
חורב – שירדה חורבה לעכו"ם עליו.
אפשר לחלק את הדרשות לשלושה סוגים. דרשות המשבחות את המקום שבו נתברכו ישראל. דרשות שדורשות את השמות נגד הגויים. ודרשה נוספת שמאזכרת, לפי הנראה, מדרש אחר לגבי חשיבות התורה שקדמה לבריאת העולם.
השם "קדומה" מבטא לדעת הפרשן את קדימות התורה.
"צין" ו"קדש" מתייחסים לעם ישראל שצווה ונתקדש. יש להאריך בפירוש האמירות הקצרות האלו שהרי כל אחד מבטאת רעיון שונה במקצת. אבל יש לזכור כי הדרשן מוגבל על ידי המילה המקורית שממנה עליו לצאת על מנת למצוא משהו טוב לומר. "פארן" מציין פריה ורביה של עם ישראל, ואיני יודע אם הכוונה לפריה באותו זמן של מתן תורה, באותו דור (שהרי נתרפאו בני ישראל לפי אחד המדרשים מכל מומים), או לדורות בכלל.
שני המדרשים האחרונים הנוגעים לעניינו הם:
סין – שירדה שנאה לאומות העולם.
חורב – שירדה חורבה לאומות העולם.
כמדומה שההקבלה הזו מעידה שבעלי המימרא הבינו שמדובר כאן ביחס שלילי כלפי הגויים. זו יכולה להיות "שנאה" וגם את הרעיון הזה אפשר לפרש באופנים שונים: שנאת ה', שנאה של עם ישראל, ויש לדון מדוע מגיעה להם שנאה, ואפילו נניח כהנחת יסוד את המדרש שהתורה הוצעה לגויים. אבל הדברים נאמרו בתקופה שבה אכן היה יחס קשה מאד בין עם ישראל לעמים מסויימים אחרים.
בדומה לכך, הדרשן טוען שמהר חורב מובטח לנו עונש לגויים שהם נגד ישראל (או שהם בעלי עבירות כשלעצמם).
כמדומה שהדמיון בין שתי הדרשות מעיד שהפרשנות המקורית אינה מתייחסת לרדיפות עם ישראל שהתנהלו בידי אנטיוכוס ואנשיו, הרומאים בדורות מסויימים, הנוצרים ושאר אויבינו, אלא לכעס של אלוקים אוהב הצדק והמשפט, השונא עבודה זרה, כלפי אלו האומות שנכשלות בכך, ולעונש המצפה לאותן אומות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2014 18:48 |
|
| |
האצילות מחייבת
גם לפי הפירוש שהגויים מקנאים בעם ישראל על בחירתו, ולכן הם שונאים אותו ואף רוצים להרגו, האם יש להאשים את הקב"ה בכך?
זו כמדומה טענתו של אפרים בן.
איני רוצה להסיט את הדיון, אבל אני סבור שעמדה כזו יש בה טעות היסטורית. לא תמיד היה זה עם ישראל שדן את עצמו לשנאה נצחית. אם הנוצרים השמיצו אותנו ושנאו אותנו, יתכן שהיתה זו הכנסיה הנוצרית שדחפה אותם לכך, מתוך התחרות הדתית שבין דת שבאה לרשת לבין הדת שממנה יצאה. האם גם זו אשמת היהודים, או התורה, או נותן התורה? כמובן יש עוד דוגמאות לרדיפות יהודים וכל אחד טעונה בדיקה במקומה. על כל פנים לגלגל את הכל על ה', על בחירת עם ישראל ועל התורה – נראה לי לא מדוייק.
לעומת זאת, אם באים לדון על המידה שבה ה' לעתים מודד לעם ישראל עונשים, הנה מקור טוב מזה.
הנה הציטוט מדברי הנביא.
עמוס פרק ג
(א) שִׁמְעוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר יְדֹוָד עֲלֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל כָּל הַמִּשְׁפָּחָה אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר:
(ב) רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲוֹנֹתֵיכֶם:
כלומר, הבחירה של עם ישראל היא גם עסק יקר ומסוכן. אנו, העם הנבחר, אם לא נעשה את חובותינו, עלולים חלילה לשלם ביוקר. כפי שההיסטוריה מלמדת.
האם לא עלול מאן דהוא לומר: כבר עדיף להיות גוי? להיות פטור מן הבחירה הזו המאמצת והמחייבת?
כאן יש מקום לדיון ארוך.
רק אוסיף כאן ציטוט שבגוגל מייחסים אותו ליורם קניוק. אמנם אני זוכר ציטוט שונה במקצת מתוך שיר ולא מתוך סיפור, והשיחה שם בין האלוקים לבין המלאכים. אשמח על בירור הדבר.
וזו לשונו (החריפה, האפיקורסית, המעוררת דיון באמת):
"כשמת אחרון היהודים עצר אלוהים את נשימתו לרגע ואמר, הם נגמרו?והמנכ"ל אמר, כן. הוא אמר, היה בהם משהו, מה זה היה? והמנכ"ל אמר, הם אהבו אותך בכל לבבם. והוא אמר, איזה בזבוז, ועצם את עיניו לעוד אלף שנים, שחלפו בדיעבד, אחורה וקדימה".
(מתוך "היהודי האחרון" של יורם קניוק).
כמדומה שאפרים בן התכוון לאמירה כזו, אם גם כתב בפחות חדות.
האם סבור אפרים בן שר' יוסי בר' חנינא התכוון לפרשנות כזו?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2014 21:28 |
|
| |
הסוד הוא ב"וָאַבְדִּיל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים", התבדלות יוצרת עויינות.
כבר בכתבי האנטישמיים היוונים מימי בית שני מדברים על ההתבדלות של היהודים כסיבה לשנוא אותם.
למעשה כבר המן טען כך "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים ודתיהם שונות מכל עם", כלומר למרות שהם מפוזרים בין העמים הם אינם מתבוללים כדרך העולם, שכן דתם שונה מכל עם המבדלת אותם משאר העמים.
ההתבדלות היא כלי נפלא המשמרת את היהדות, אבל משמידה את היהודים.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2014 21:48 |
|
| |
וכשהתבוללו בגרמניה טענו שהם משתלטים לטענה הזאת אין שום ביסוס שונאים אותנו
בכל מקרה.
הטרגדיה הכי גדולה היא בכלל של הציונים שטענו שאם נקים מדינה ונהיה ככל העמים הכל יבוא על מקומו בשלום
ועינינו הרואות שהשנאה נשארה אותה שנאה רק התירוצים מתחלפים.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2014 22:06 |
|
| |
השנאה ליהודים החלה מההתבדלות היהודית. ברור אבל שעם הזמן נוצרו מכך סטיגמות על היהודים (כמו אוהבי בצע וכדו'), ככה זה כשישנה בקרבך אוכלוסיה שאינך מכיר.
לבטח אתה יודע שקשה לעקור דעות קדומות והפוך שם רע לשם טוב.
הנצרות בוודאי הקצינה את השנאה ליהודים פי כמה וכמה, גם האיסלם לאחר מכן. אני ציינתי רק איך החלה השנאה ליהודים, לדעתי היא החלה כתולדה מההתבדלות היהודית.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2014 22:10 |
|
| |
מיימוני,
אשריך על הכתיבה היפה והמבוארת בטוב טעם.
האם באמת אמירתו של אפרים בן הפתיעה אותך? וכי לא מצינו הטחת דברים כלפי שמיא בדורות שלפנינו?
"וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל". בוחרים חז"ל לדרוש שבגלל הכסף והזהב שהרבה להם ה', עשו את העגל.
משה רבינו הטיח דברים כלפי מעלה. אם זה מפורש בכתוב כמו "למה הרעות לעם הזה?", אם זה בדרשת חז"ל שהבאתי קודם. "ודי זהב" "בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די, עשו עגל מזהב".
"הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא אלהים בצבאותינו". דרשת חז"ל בעניין זה תמוהה. נראה בבירור שהמשורר סבור כי ה' עזב את העם, ודורש ממנו לחזור ולגאול אותם.
גם דבריו של קניוק רמוזים אולי בפסוק "הבט משמים וראה ... נחשבנו כצאן כטבח יובל ... ובכל זאת שמך לא שכחנו". אלא שגם כאן המשורר פונה מיד לבקש "נא אל תשכחנו".
נראה, שכן היה מקובל להטיח דברים כלפי מעלה. אבל אולי כשיטת ברסלב של בן המתרפק כלפי אביו. (או אולי זו מחלוקת חוני ושמעון בן שטח?). כלומר האשמה לצורך בקשה.
לכן אולי ניתן לנסח את דבריו של אפרים כ"ה', בגלל התורה שנתת לנו בכפיה, הבאת עלינו שנאה של אומות העולם, צרות וסבל בל יתואר. זו תורה וזו שכרה?!"
יש רק לקוות שלא נענה בתשובה של "שתוק, כך עלה במחשבה מלפני" :)
תוקן על ידי orelzion ב- 08/05/2014 22:11:29
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2014 22:21 |
|
| |
זה התחיל הרבה קודם. מסיני, צווני לשדר לסביבה כי אנחנו קדושים והם טמאים
במדבר פרק כג ט) כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב:
בהמשך אתם קרואים אדם ואין אומות העולם אדם,
לבין שבו לכם פה עם החמור, לבית זירמת סוסים זרמיהם, לבין כל השוכב עם בת עכו"ם כאלו שוכב עם בהמה.
ועוד ועוד ועד.
ואחר כך רצחנו להם את בן האלוהים. הינו המצטיינים והמצילחים בכל תחום הפכנו לקנאה סמויה וגלויה.
התחלנו לקבל את רוב פרסי הנובל יחסית ראשונים בפולוטיקה בכלכלה בעיתונות במדעים ורפואה היי טק וכ' למה שיפסיקו לשנוא אותנו? זה עבר לקוד הד.נ.א. של כל גוי. הוא יונק את השנאה עם חלב אמו.
לבודדים שאינם שונאים אנחנו קוראים -חסידי אומות העולם- לא צדיקי אומות העולם!
ולמה? כי על פי הדין של הגוי הוא חייב לשנוא אותנו. והחסידים עושים לפני משורת הדין.
אגב כמי שמכיר את היהודים והישראלים בחו"ל יש לנו תרומה גדולה להמשך השנאה הזו.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2014 22:45 |
|
| |
לא בסיני היה הדבר. יש לחזור אל ההתחלה ממש.
'וירד העיט על הפגרים וישב אותם אברם' [בראשית טו 11].
העיט יורד לארוחה המוזמנת לו, אברהם מסלק אותו. תמונה מטבע הדברים. אבל השעה אמורה להיות מיוחדת, מזומנת לשנים בלבד. והנה, בברית הראשונה בין אלהים ואברהם מתערב שלישי חורש רע. האל אינו מונע את הופעתו ואינו מגרש אותו. העיט ילווה את בני אברהם. הרי תחילת מימוש הברית היא הבטחה כי בני אברהם ימסרו לידיו של העיט ויהיו עבדים ויתענו בארץ זרה. גזרה היא.
יש כאן תפיסה של גורל היסטורי אי רציונלי, אוייב שמעבר לטבעף אשר יתגלם תמיד במהלך חייו של עם בני אברהם.
עודד
הערות.
הטחת דברים כלפי שמים. דבר זה מותר כאשר הם נאמרים ביושר. האדם אינו מסוגל להבין את הנהגת המציאות. לפעמים צידוק אותה מציאות נעשה בחוסר יושר ואמת פנימית והיא פסולה.
שנאה. כאשר מתבוננים במבט רחב יותר נמצא כי איננו קורבנות שנאה יחידים. עמים רבים נלחמים מתוך שנאה זה בזה, ויש המשמידים את האוייב ללא זכר. מסעי צלב לא היו מכוונים רק לכיבוש ארץ ישראל.
המקרה של היהודים והנוצרים הוא מיוחד במה שהנצרות נולדה מתוך היהדות. קיומם השפל של היהודים בארצות הנוצרים שימש עדות לדחית הברית הישנה והעדפת החדשה על פניה. בה בעת אסור היה לאבד את העדות הזו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2014 23:40 |
|
| |
הפשט הפשוט שרוצים חז"ל לומר עם המשפט הזה שמסיני ירדה השנאה לעולם ליהדות, היא שהתורה היא אנטי תזה למשטר.
התורה כידוע היא תורה וחוקה אישית. תורה שכל פרטיה חייבים להכיר אותה וללמוד אותה בכדי להיות אישית טובים ולהתנהל באופן אישי עם מוסר וערכים.
המשטר בניגוד לתורה טוען ש"אלמלא מוראה של מלכות ?! איש את רעהו חיים בלעו" בעצם זה הצידוק היחידה של קיומו של המשטר.
בא התורה והיהדות וטוענת שלא. אפשר אחרת. והוכיחו את זה במציאות כל היהודים באלפי שנות קיומו של התורה.
לא רק אפשר אחרת, רק דווקא הם השורדים היחידים עם משמעות חיים אמיתיים.
ולכן לא פלא שירד השנאה.
חז"ל לא חושבים שצריך היה לרדת השנאה. הם חושבים שיכלו לאמץ את התורה כמנו ואז היית גאולת האדם. אבל לצערינו זאת המציאות שהאומות וכל אלה שרוצים להיות כמוהם, שונאים יהודים וכל מה שהם מיצגים.
האם צריכים אנו להיכנע ולאמץ את חשיבתם ? האם צריכים אנו לחשוב שאנו זאבים אחד לשני שאלמלא המשטר היינו פשוט אוכלים אחד את השני ?
לא חושב !! אני לא אוכל אף אדם בלי המלכות. אני לא אגזול אף אדם בלי המלכות, ולא רק אני, רק כל אדם בכל מקום לא היה צריך משטר. ואת זה הוכחנו בכל הדורות.
כלומר אנו לא נחנך את ילדינו ולומר להם שאתם בעצם רשעים וחיות טורפות שאלמלא המורא של המשטר ?! הייתם אוכלים אותי חיי. לא ולא אני לא מוכן לחנך את צאצאי כך ואפי' לא לתת להם את הרעיון שקיים כזה דבר.
אז נראה לי שדווקא האומות צריכים לתקן את עצמם בעניין זה ולא אנחנו.
תוקן על ידי maxmen ב- 08/05/2014 23:41:26
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2014 01:14 |
|
| |
אנטישמיות מתועדת לראשונה בתקופה ההלניסטית (אם נכלול את מגילת אסתר, אז בתקופה הפרסית.) הסיבה לאנטישמיות הקדומה ההיא היא שנאה דתית. ההסבר בקצרה הוא כנראה שמונותאיזם, שמטבעו אינו מכיר בזכות קיומה של אמונה אחרת, מעורר את שנאתה של כל אמונה כזו. עם התפשטות המונותאיזם לאומות העולם, נוצרה שנאה דתית חדשה שבנויה על הטעם הקודם וטעם מקביל: שנאת המונותאיסטים עצמם ליריביהם. החטאים המיוחסים ליהודים - צליבת ישו בנצרות והכפירה במוחמד באיסלם, מבטאים את הטעם הראשון. לדעתי כך ניתן לדרוש את דברי הגמרא.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2014 11:27 |
|
| |
אריאל הליניסתית? במדבר פרק כב ג) וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (ד) וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא .
אילו ביטויים אלה לדעתך, פרו שמיים?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/5/2014 11:51 |
|
| |
המואבים והמדייניים היו שמיים.. אין להשוות בין שנאה טבעית של עמים שכנים ויריבים ,וק״ו פחדו של יושב הארץ מפני המון פולשים זרים המופיעים בשכנותו, לבין האנטישמיות הקלאסית.
|
|
|
|
|
