האם יש עתיד לאמונת תורה מן השמים? (לחג השבועות)

יפה מאד. שתי הערות:
1. כשדיברתי על פסיקה מסדר ראשון לא התכוונתי לחזרה לתלמוד, אלא להתחשבות בפוסקים ובתלמוד על בסיס קונטקסט והתחשבות בשינויי נסיבות.
2. לגבי פסיקה מסדר 0, יפה העירו לך שם בתגובה. עליך להסביר כיצד יש משמעות למחוייבות לתורה אם הכל נוצר בידינו. כדי להציע אלטרנטיבה שמותירה מחוייבות להלכה אתה צריך לבנות את ההלכה מחדש. מהי מקור מחייב? מהם דרכי הפרשנות? מה נמסר מסיני ומה לא (אם בכלל)?

אברם
קריאת ביניים - אתה וודאי יודע עד כמה הרב קוק הסתייג מביקורת המקרא.

חז"ל אומרים שהברית הראשונה בוטלה. ולכן קצת מוזר לחגוג את הברית הזה במקום את הברית השני שהיה בתאריך אחר.

כאילו אותם חוקרים מלומדים ידעים באמת מי כתב את מה ומי הלחים את הטקסטים ולמה
הלחים אותם ומתי.
הכל השערות ודמיונות הרי אף אחד לא מצא את המקורות הקדומים האלה.
גם ההוכחות שהבאת במאמר שהפנית אליו רעועות מאד.
סתם לדוגמא מה שכתוב על הנביאים.
ניתן לתרץ בנקל שהנביאים היו מעבירי התורה באותה התקופה ומהם למדו תורה ולא שהם עצמם כתבו אותה.
גם המילה "כהנים" הכוונה אנשים חשובים משמשים במשרה גבוהה ולא כהנים במשמעות של היום
בני אהרון הכהן.
כמו כהן מדין או כהני מצרים.
נראה כאילו יש להיטות יתר לחפש מקורות ולפרוך את הדעה שהתורה נתנה משמים.

דייר
יש להעריך את עוצמת הקושיות מול עוצמת התירוצים.

לעצם המושג תורה משמים:

המושג תורה משמים הגיע יותר מאוחר אחרי שלמה המלך שחשב שהיקום דטרמיניסטי וסטטי.
עד שלמה חשבו שהיקום דינמי ולכן התורה אומרת שבכל דור תהיה נביא כמשה (לא מספיק נביא אחד לכל הדורות ולכן לא מספיק תורת משה). ולכן לכאורה התורה מעידה שאין תורה משמים רק כל דור ודור צריך תורה ונביא לדור ההוא. כלומר השמים עצמו לא יכול לתת תורה סטטית כי השמים עצמו לא סטטי.
מכאן הספרות אחריו של התורה, כמו המשנה והתלמודים וספרות ההלכה עד ימינו.

אז מה כן יש בתורה שכל כך קריטי לכל נביא שבכל דור ?
התשובה שבתורה (מבראשית עד הכניסה לארץ) הוא בסיס תבוני בסיס מחשבתית ולא ספר חוקים.
רק תלמיד חכם שמבין את הבסיס החשיבתית של התורה ? הוא יכול להיות רועה צאן !!

הבסיס החשיבתית של התורה (שהיא באמת משמים = אין אמת אחרת) בקצרה.

כל אדם (זכר ונקבה) הוא בהווה אדם ראשון התכני האימא הראשונה התנכי.
זה המציאות של היקום הדינמי. שיש עבר הווה ועתיד. ולכן כל אדם הוא בעצם אדם ראשון לכל צאצאיו.
והאדם חיי ונצחי לאורך חץ הזמן על ידי צאצאיו. הוא יכול למות ולא לחיות רק את השבעים השנים שלו. אבל אנו מתחילים עם האדם שרוצה לחיות לנצח (ראה אדם שימות, אז ידע את אשתו וילד את קין ואמרה קניתי את השם = אני נצחיה כמותו על ידי צאצאי), מבחינתו במציאות היקומית הוא אדם ראשון ואשתו אם כל חיי בעתיד.

במצב הזה אין עוד מוסר וחוקי משפחה. אפי' שפה אין ואפי' חקלאות אין. פשוט גן עדן = לקטים\ציידים.
האדם משכנע את עצמו שכדאי שפה כביכול האלוהים בעצמו ברא את העולם עם שפה (ויאמר יהי ויהי) כלומר כל אדם בהווה מבין את כדאיות שבשפה.

אחריו מבין שבלי חוקי המשפחה אין לו שרידות. כי האדם אין לו משיכה דטרמיניסטית לבת\ן זוגו. שרידותו היא דעתנית לגמרי. (זה עומק של דברי חז"ל שהאדם הראשון דפק כל מה שזז בג'ונגל, כלומר בלי דעתנות אין לו שרידות) וכאן הוא צריך את חוקי המשפחה המסורתית.

לדור הבא הוא צריך חינוך וסביבה שגם צאצאיו ישרדו, מכאן הוא צריך את החקלאות. כלומר להיפרד מהג'ונגל ולחיות בסביבה אנושית עם חינוך ברור לשם שרידות הילדים (ולכן היהודי בהווה נפרד גם מהג'ונגל האנושי המודרנית כי שם אפשר לחתן את בנך עם בן אחר במקום עם בת, ולחתן את הבת עם בת אחרת, מכאן תבינו למה התורה דינמית ולא סטטית כי חייבים תורה בכל דור ודור מחדש לפי הג'ונגל מסביב).

אוקיי אחרי ההפרדה מהג'ונגל יש סכנה חדשה שאף בעל חיים לא התנסה בזה (לא ממש מדיוק אבל העיקרון ברור) והיא הרציחות בתוך המין עצמו. שאנו מופרדים ? הריבים ושונאים מתחילים מבפנים. שזה כמובן הרצח של הבל על ידי קין.

וכאן צריך את תחילת המוסר של "לא תרצח" כלומר התורה אומרת שבלי המוסר החינוכי אז הרצח הוא טבע לגמרי. (אלוהי הבייביסיטר לא ימנע זאת ולא יתערב להציל את הנרצח ישירות הוא רק אומר שאם אתה רוצח אז מחר יבוא עליך רוצח כלומר צריך להפעיל את השכל ולהבין שרצח לא כדאי תבונית, ומצד שני זה טבעי לרצוח ולכן צריך חינוך ומוסר תבוני)

אוקיי, עד כאן אנו מבינים שצריך שפה וצריך להיפרד מהג'ונגל וצריך חינוך ומוסר.

אחריו מתחיל התורה לציין אילן יוחסין לומר שרק שכל ילד נולד עם יוחסין, יש אפשרות שהוא ימשיך את האילן הנצחי שלך.
אבל שהילד נולד במקרה מחוץ לחוקי המשפחה, אז הוא כביכול הפקר כי אין לו נחלה כלומר אין לו את הטבע אחרי שהומצאה חוקי הקניינים. (בעתיד נתיר ממזרים מהסיבה שאמרתי לעיל כי כל אדם הוא אדם ראשון בהווה לכל צאצאיו בעתיד, ואין באמת קניינים רק בינתיים שאין לבני אנוש שכל ודעת וצריך גבולות ועמים ומדינות, אז חייבים להגדיר מיהו בני או מי אזרח במדינה. לעומק ממזר = אין לו אזרחות)

עד נח שלא היה חלוקת הטבע כלומר עוד לא המציאו את חוקי הקניינים והצו המוסרי של לא תגנוב.  אז בני אנוש היו כל הזמן בגזל ולכן נכחדו. מכאן נח המציא את הקניין על ידי חלוקה והמצאת הירושה (בלי המצאת הירושה אין קניינים באמת כי הנולדים נולדים בלי הטבע וזה בלתי אפשרי כי יגזלו את האחרים, כלומר בכדי שהמצאת הקניין תהיה מציאותית צריך לקחת בחשבון את כל הנולדים בכל שניה ביקום ולכן המצאת הירושה היית קריטית. מצד שני היה כשל לגבי הממזרים שנולדים בלי הטבע ולכן אומרים חכמינו שבעתיד באמת נתיר ממזרים. ) וכמובן כתוצאה הומצאה הצו של "לא תגנוב"

מכאן תבינו למה רק נח כביכול קיבל שבע מצוות, הוא בעצם לא קיבל רק המציא כמובן.

מאז נח, בני אנוש שמרו שלא תהיה עריות (מאותו סיבה שלא תהיה לילד את הטבע אחרי החלוקה והקניין וכמובן בגלל שרידותו האישית של כל אחד שאת זה כבר אדם חקק = חוקי המשפחה.) המציאו את הדינים בגלל חוקי הקניין והחלוקה והירושה. כמובן התירו אכילת בעלי חיות טהורות (שלא שורדות לבד בג'ונגל כלומר במילא נאכלים) לצורך למנוע אכילת בשר אדם. אבל ברור שעדיף מתחילה בכלל לא לאכול בעלי חיים אך ורק מתים (יש בעיה עם מתים בגלל המחלות ולכן המציאו את השחיטה)

אחרי נח המציאו את הישויות כמו החברה = עבודה זרה. שלא מכיר לא בחוקי המשפחה (הרי ילדים שייכים לחברה וגיוס רווקים ורווקות תוכיח) ומכירה בקניין על ידי כיבוש וכסף, ולכן אברהם ממציא את דגל האישי שזה ברית המילה לומר שאין ישות ודגל אחר חוץ מצאצאיך עד עולם, ואין קניין בכוח הכיבוש ומכוח הכסף אך ורק על ידי החלוקה של נח או חלוקה אחרת שנעשה עם חוקי הירושה. ולכן הולך אברהם לארץ ירושתו מחלוקת נח.

עד כאן אמור היה התורה להספיק לכל אדם כלומר אברהם הוא כל אדם בהווה בנסיבות האנושית הקיימת במציאות הסביבתית של כל אדם בהווה. ולכן כל גר נקרא אברהם.

אבל התורה עשתה חסד עמנו וממשיכה לספר מה היה בהמשך שהריב בין האחים גרם למכור את יוסף ויוסף הצליח לצמוח דווקא בארץ שלא שלו ואחיו רצו אליו וכל זרעם נמכרו לעבדים מהסיבה שהכירו בכוח הכסף לקנות את האדם לעבדות כמו שיוסף עצמו עשה עם אזרחי מצריים שקנה אותם לפרעה.

משה בקושי מצליח להציל אחד מחמש מבני ישראל ויוצא ממצרים והולך לארץ ירושתם ( חייבים להבין שאם מדובר על אלוהי הבייביסיטר הבעל כוח והבעל גבורה, אז למה פשוט לא נותן להם את ארץ מצרים עצמו ? למה צריך לצאת וללכת ארבעים שנה לארץ ישראל ? מכאן תבינו מהי לעומק אלוהי ישראל, אלוהי ישראל לא מכיר בכיבוש או בכוח הכסף, אלוהי ישראל מכיר אך ורק בחלוקה, וכל זמן שלא עושים חלוקה אז אנו ממשיכים לדבוק בחלוקה של נח לבניו ולכן אלוהי ישראל מכיר אך ורק בארץ ישראל כקניין ליורשים של אברהם שהוא היה יורש של שם)


משה יודע שבלי שניתן לבני ישראל את הבסיס החשיבתית הזו, אז כל עמלו היית לריק ולכן מצווה לכתוב על אבנים את התורה שלו. מכאן קיבלנו את התורה משמים כביכול.

ומשה מסכם בקצרה את התורה ביום מותו, ובעיקר עוסק במצוות ארץ ישראל.
1, חלוקה של הארץ לכל הפרטים וחוקי הירושה.
2, אי אפשר למכור אותו לצמיתות כלומר כל אדם חייב להיוולד לטבע, ואין בכוח הכסף ומכוח חוקי הקניין לשלול ממך את הטבע.
3, שמיטה וביטול הכסף כל כמה שנים מאותו סיבה שהכסף לא תוכל לקנות ממך את הטבע ולא לקנות אותך לעבד.
4, איסור ריבית מאותו סיבה שהכסף לעומק הוא דמיון ודמיון לא יכול להוליד צאצאים = ריבית. וכמובן עצם הריבית הוא כביכול שאתה מכיר בנצחיות הכסף ולא היא כנ"ל.

זה כל התורה שקיבלנו משמים. ולכן שהגר הגיע להלל הוא לא מכר לו תורה משמים לא מכר לו אלוהי הבייביסיטר, הוא אמר לו דבר פשוט מאוד שזה יסוד היסודות של התורה. "דעלך סני - לחברך לא תעביד. זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור".

(המשך לתשובה לר' מיכי) - עתה גיליתי כי פרופ' בנימין זומר התנבא בסגנון דומה לגבי איך יהודי מאמין, שמאמין גם במחקר המקרא, יכול ללמוד תורה ואף להרוויח מכך, ואצטט את דבריו, שיש כמובן לקראם במלואם:

ותשובה\מחשבה נוספת:
צריך לדלות מהמקרא את ערכי היסוד הבסיסיים שעליהם אין כל מחלוקת. יכול להיות שבסוף מדובר בערך עליון אחד, עליו עמד קויפמן, והוא "המונותיאיזמוס (אני אוהב את המצלול של המילה הזאת:)  הישראלי" - ערך זה מקפל בתוכו את האמונה באל אחד במובנו האמיתי ביותר, יחד עם האמונה בעם ישראל כמחויב לברית עם אותו אל.
תוכן הברית הוא-הוא נושא הדיון.
לדעתי יש עוד ערך אחד לפחות, שנדחק לפינה עקב אלפיים שנות, אך בדורנו הודגש מאוד ע"י הראי"ה קוק, ולאחריו הראי"ה השל, והוא היותו של עם ישראל "תקוות האנושות".
האתגר האנושי הגדול הבא - שהר' מיכי היה מן הראשונים לעמוד עליו - הוא לא תורה מן השמיים, אלא נושא הבחירה החופשית, שגם הוא ודאי מערכי היסוד של המקרא כולו, אבל זה כבר אשכול נפרד לגמרי.