| נשלח ב-16/6/2014 06:32 |
 |
| |
ביקור גברים אצל תינוקת בת יומה - כבוד וצניעות.
ידעתי על השאלה למה לא עורכים "סעודה" מעין "שלום זכר" לאחר לידת בת, וגם ידעתי על התירוצים השונים לשאלה זו, אך משום מה התירוצים לא נראו לי, עד שראיתי את תירוצו של גאון ירושלמי: אין זה מכבוד הגברים והצניעות, שיבואו עשרה גברים לומר שלום או לנחם נקבה בת יומה.
העליתי את דבריו כאן: https://db.tt/5UkuWUFw גם מצאתי ב"ערוך השולחן" (יורה דעה הלכות מילה סימן רסה): "... ועוד כתב דנהגו לעשות סעודה ומשתה בליל שבת לאחר שנולד זכר נכנסים אצל התינוק לטעום שם והוא ג"כ סעודת מצוה עכ"ל ואין הלשון מדויק שמתחיל בסעודה ומשתה ומסיים בטעימה ובאמת אין המנהג בסעודה רק בטעימת פירות וקורין זה בן זכר ולמחרת בשבת אחר התפלה נכנסים אצל היולדת ליתן מז"ט וקורין לזה שלום זכר, ונוהגין שלא לטעום כלום ואומרים שזהו מתקנת המדינה לבלי להכביד על הבעל ברית". האם פירוש דבריו הוא, שבליטא נהגו ר"ל ללכת אל היולדת לאחל לה מז"ט? איני יודע מי הוא אותו ירושלמי, אך תשובתו הזכירה לי את מאמרו של ר' יהושע: "חסיד שוטה, ורשע ערום, ואשה פרושה, ומכות פרושין - הרי אלו מבלי עולם". (סוטה דף כ עמוד א).
תוקן על ידי נישטאיך ב- 16/06/2014 07:04:47
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2014 08:07 |
|
| |
נישטאיך
מרתק, כרגיל.
אני מנסה להעתיק את המקור שהבאת.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2014 08:28 |
|
| |
שוב...
האם הפעם ילך?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2014 08:32 |
|
| |
חשבתי להעתיק רק כמה מילים אבל נישטאיך, שוב כרגיל, העתיק את הרוב. רק לקמן הוא כותב, הגאון הירושלמי, ש-
אינו כבוד וצניעות שיבואו אנשים לומר שלום לנקבה לנחמה על שכחת התורה שלמדה וגם בלאו הכי לא שייך לנחם לנקבה על שכחת התורה ... כיון שלא למדה כל התורה כולה אלא רק ההלכות שלה..."
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2014 08:36 |
|
| |
מבין הדברים שיש להעיר עליהם, אתייחס דווקא לסיפא.
ראו כיצד מתפתחים מנהגים וכיצד מאומצות פרשנויות.
נישטאיך ודאי יכול לציין למקור הראשון ולמקורות הבאים שהביאו כי המנהג ל"שלום זכר" הוא גם לניחום התינוק על שכחת התורה, כאשר הכוונה לסיפור שהתינוק לומד את כל התורה בבטן אמו וכיצד הוא אינו יודע כעת? מפני שהמלאך גם משכיח ממנו. ולכן הוא צריך תנחומים.
וזה מעורר את השאלה מה עם בנות. וכי הן גם לומדות. והתירוץ, שאיני יודע אם המחבר דנן מחדשו, הוא שבנות ילמדו רק מה שנוגע להן. וכאן צריך עיון: הבן ילמד גם מחלוקות של אחרונים - שהרי יש לדון אם הוא לומד רק הלכה למעשה, והרי ההלכה תלויה ברב הקהילה שלו - או גם שיטות, ואז הוא לומד שיטות אחרות בין אחרונים ואולי ראשונים.
ועוד יש לדון אם הוא לומד גם גישה היסטורית ללימוד ההלכה והתורה....
וכל זה לא שייך בבת שאמורה רק ללמוד הלכות מעשיות. אבל לפי איזו שיטה? האם המלאך מלמד אותה לפי הקהילה בה נולדה? לפי הקהילה שאליה תשתייך עם נישואיה? זה מבלבל...
ולפי דרכנו מצאנו מדוע אסור לקבל בנות ממגזר ס. לסמינר א. כי המלאך לימד אותן הלכות לפי שיטת הרב שלהן... סמיילי עצוב מאד.
מה שאני בא להראות כאן הוא כיצד החשיבה וההסבר מתקבעים לפי תפיסה מאד פשטנית של מדרש. וזה חוששני אופייני מאד לפסקי הלכה בזמננו. ואפשר לתת לזה עוד ועוד דוגמאות.
האם ניתן לתקן זאת? כיצד?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2014 10:17 |
|
| |
ועל כך אמר שלמה- מעוות לא יכול לתקון.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2014 13:15 |
|
| |
מיימוני
ואם ספרדיה התחתנה עם אשכנזי או להיפך, מה לימדה המלאך?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2014 13:52 |
|
| |
עכשיו הבנת למה 40 יום לפני הלידה מכריזין בת פלוני לפלוני (ולא פלוני לבת פלוני), שיהא סיפק בידה ללמוד לפי מנהגי בעלה, וכמובן מ יום זה הזמן ללמוד כל התורה, כמשה
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2014 14:20 |
|
| |
ת"ט
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2014 15:00 |
|
| |
ואם כבר שואלים למה בת פלוני לפלוני- ולא בת פלוני לבן פלוני?
שמעתי כי אם אדם מתחתן מספר פעמים, סימן שהמלאך היה מגמגם.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2014 06:40 |
|
| |
המקור הראשון הוא (המהרש"ל, ראה בהמשך הודעתי) הדרישה מובא בט"ז (יו"ד סימן רסה ס"ק יג):
"... ובדרישה (יו"ד סוף סימן רסד) הביא מתשובת מהר"ר מנחם, מה שנוהגים בשבת לבקר אצל התינוק הנולד, שהוא אבל על תורתו ששכח כדאיתא פ' המפלת עכ"ל".
אלא שייתכן, שהדרישה אינו עוסק ב"שלום זכר" שנוהגים לעשותו בליל שבת, אלא בביקור בבית היולדת בשבת אחר התפילה, שאותו הזכיר ה"ערוך השולחן".
ייתכן ש"מהר"ר מנחם" בדברי ה"דרישה", הוא רבי מנחם ריקאנטי, (הידוע בשם "הריקנטי"), שהדברים בענין ברכת שהחיינו בברית מילה, הם בספרו - "פסקי ריקנטי" סימן תקצג. גם ייתכן שמה שכתב הט"ז: "ובדרישה הביא מתשובת מהר"ר מנחם מה שנוהגים בשבת...", הם טעות, מפני שמה שכתב הדרישה "מתשובת מהר"ר מנחם בסימן ק"ב", מתייחס למה שכתב לפני כן, (בענין ברכת שהחיינו בברית מילה. ראה בית יוסף יורה דעה סימן רסה), ולא על מה שכתב לאחרי מכאן (בענין "מה שנוהגים בשבת לבקר אצל התינוק ..."), ואולי מה שגרם לט"ז לחשוב, שמה שכתב הדרישה "מה שנוהגים בשבת..." מקורו בריקאנטי, הוא מה שה"דרישה" כתב: "מה שנוהגים בשבת לבקר אצל התינוק שהוא אבל על תורתו ששכח כדאיתא פ' המפלת עכ"ל", מבלי להביא לשונו של מי הם, וכבר העירו ב"הגהות והערות" (טור הוצאת "מכון ירושלים- שירת דבורה", הערה נד) שהם דברי המהרש"ל, שכתב באותו הלשון בחידושיו לטור (נדפס ב"חידושי וביאורי המהרש"ל" לטור, יו"ד סימן רסה, הופיעו בסוף טור הוצאת "אל המקורות", "הוספות ליו"ד חלק ב"), וייתכן שאליו היתה כוונת הדרישה במה שכתב "עכ"ל", גם ייתכן שמדברי הדרישה (שבדפוס) הושמט שדבריו הם דברי המהרש"ל, (שהיה מורו ורבו של בעל הדרישה, (לאחר שלמד אצל הרמ"א), כמו"ש ב"הקדמת הפרישה והדרישה לטור" בד"ה והנה אנוכי הקטן).
"המצאה" למקור המנהג, מצאתי גם בספר "נפש הרב" "ירושלים תשנט, עמ' רמב) בשם הגרי"ד סולובייציק, שהמנהג לעשות "שלום זכר" בליל שבת, החל בביקורי רב הקהילה, בבית היולדת בליל שבת:
"... ובט"ז שמה הביא טעמים לסעודה זו, ורבינו /הגרי"ד סלובייצ'יק/ הציע, שאולי י"ל על פי דברי הרמב"ם, דכשעושים דברים לחלל את השבת מטעם פיקוח נפש, אין עושין אותם לא על ידי נכרים, ולא על ידי קטנים, ולא על ידי עבדים, אלא על ידי גדולי ישראל וחכמיהם, זהו תוכן דברי הרמב"ם שם . והנה היולדת במקצת דינים, דינה כחולה שיש בה סכנה עד שבעה ימים, דהיינו, שאם שתקה, וכל שכן אם אמרה צריכה אני, מחללין עליה את השבת . נראה דמהאי טעמא היה נהוג, שהרב היה הולך בליל שבת לבקר אצל היולדת, לראות אם צריכה איזה חילול שבת. ובודאי אינו מן הנכון שהרב ילך לבדו, ובודאי (!) הלכו עמו ראשי הקהל ללוותו. וממילא נצמח מזה המנהג, שהכל הלכו יחד (?!) ללוות את הרב בלכתו אל בית היולדת".
אין ספק שהסברו של הגרי"ד סלובייציק למקור המנהג, לא נאמר אלא על דרך הצחות, מפני שהוא מעורר שאלות רבות, כגון, אם הוא החל מפני שהרב היה הולך בליל שבת לבקר אצל היולדת, כדי לראות אם היא צריכה איזה חילול שבת, מה לי יולדת בן, ומה לי יולדת בת, והיה עליו ללכת גם לבית יולדת בת, וא"כ, למה לא צמח מזה מנהג לערוך "סעודה" בליל שבת, גם לאחר לידת בת, וכן, מדוע לא מצאנו בכל מקור שהוא, שהרבנים הלכו לבקרבליל שבת חולים אחרים שיש בהם סכנה.
התחלתי להתעניין במקורות מנהג ה"שלום זכר" עם לידת נכדי, שנכנס לברית בע"פ ש.ז. ואי"ה אעלה קישור למה שכתבתי בנושא זה בימים הקרובים, וייתכן שתמצא שם תשובות לשאלותיך.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 17/06/2014 06:57:30
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2014 07:14 |
|
| |
קודם כל מזל"ט על הנכד! היינו אמורים לפתוח על זה אשכול ברכות, לא?
בינתים טול
וכמובן איקון ירוק על ההסבר המושקע.
ואני מבקש לחזור לנושא העקרוני שהעליתי, אם כי זו הסחת דעת של כוונת האשכול המקורי. האופן שבו אנו (כלומר חלקנו) תופסים אמירות של חז"ל בתור תיאור של מציאות.
דוגמא אופיינית לדעתי: מדוע אסור לעבור לפני המתפלל (18)? מפני ששכינה לפניו. האם באמת שכינה נמצאת דווקא שם, או שזו לשון אחרת לבטא את הרעיון שהוא שקוע בעמידה לפני ה', ולא יאות להפריע לו, ולא יאות גם להרגיל עצמנו לזלזול כזה? אבל צאו ובדקו בפוסקים וראו עד כמה המשל הזה על הימצאות השכינה משפיע על ההלכה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2014 11:31 |
|
| |
מיימוני מה שהעליתי בהודעתי הקודמת הוא מתוך מה שכתבתי (בערך 30 עמודים) על מנהג ה"שלום זכר". ______________ כתבת: <דוגמא אופיינית לדעתי: מדוע אסור לעבור לפני המתפלל (18)? מפני ששכינה לפניו. האם באמת שכינה נמצאת דווקא שם> דוגמה מסייעת לשאלתך, היא צורת הישיבה בעת ביקור חולים. בשבת דף יב עמוד ב מצאנו: ''אמר רב ענן אמר רב: מנין ששכינה סועד את החולה - שנאמר +תהלים מא+ ה' יסעדנו על ערש דוי. תניא נמי הכי: הנכנס לבקר את החולה לא ישב לא על גבי מטה ולא על גבי כסא אלא מתעטף ויושב לפניו, מפני ששכינה למעלה מראשותיו של חולה, שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי. תניא נמי הכי: הנכנס לבקר את החולה, לא ישב לא על גבי מטה ולא ע"ג ספסל ולא על גבי כסא, אלא מתעטף ויושב ע"ג קרקע, מפני שהשכינה שרויה למעלה ממטתו של חולה". אותו מאמר מופיע בנדרים דף מ עמוד א, בשינוי : "ואמר רבין אמר רב: מניין שהשכינה שרויה למעלה ממטתו של חולה? שנאמר: יי' יסעדנו על ערש דוי. תניא נמי הכי: הנכנס לבקר את החולה, לא ישב לא על גבי מטה ולא ע"ג ספסל ולא על גבי כסא, אלא מתעטף ויושב ע"ג קרקע, מפני שהשכינה שרויה למעלה ממטתו של חולה, שנאמר: יי' יסעדנו על ערש דוי. תניא נמי הכי: הנכנס לבקר את החולה לא ישב לא על גבי מטה ולא על גבי כסא אלא מתעטף ויושב לפניו, מפני ששכינה למעלה מראשותיו של חולה". כשהמאמר מופיע בשאילתות דרב אחאי (פרשת אחרי מות שאילתא צג) נוסף מלאך המוות מעל רגליו: "... דאמר רבא הנכנס לבקר החולה לא ישב לא על גבי מטה ולא על גבי ספסל אלא לפניו על גבי קרקע מפני ששכינה למעלה ממטתו של חולה ומלאך המות מעל רגליו מניין ששכינה למעלה ממטתו שנ' יי' יסעדנו על ערש דוי ומניין שמלאך המות מעל רגליו שנ' מטתי בדמעתי ערשי אמסה". המאמר הובא להלכה ברמב"ם (הלכות אבל פרק יד הלכה ו), ללא הטעם שבברייתא: "הנכנס לבקר את החולה לא ישב לא על גבי מטה ולא על גבי כסא, ולא על גבי ספסל, ולא על גבי מקום גבוה, ולא למעלה ממראשותיו, אלא מתעטף ויושב למטה ממראשותיו ומבקש עליו רחמים ויוצא". וראה "צורת הישיבה בביקור חולים", "מנהגי ישראל" ו, עמ' עד-פ.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2014 15:06 |
|
| |
ביקש הקב"ה להיות בעליונים. אבל חכמנו הורידו אותו לתחתונים. כאמרם כאן ת שכון.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2014 03:41 |
|
| |
מיימוני <קודם כל מזל"ט על הנכד> תודה. על איחולי מזל טוב, ראה כאן: https://db.tt/jErjkv8m
תוקן על ידי נישטאיך ב- 18/06/2014 03:44:36
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2014 07:26 |
|
| |
נישטאיך
תודה על המקורות. שכחתי אותם.
לדעתי הם מתפרשים בדיוק כמו באיסור לעבור על פני המתפלל 18. כלומר, מי שנתון במיטה במצב של מחלה קשה בוודאי עסוק מפעם לפעם בקריאה לה' שירפא אותו, וזה מה שביטאו חכמים באמירה "שכינה למעלה מראשו". כלומר, שהוא שקוע בתפילה, לפחות מפעם לפעם, ואולי גם ברגע זה שאתה המבקר יושב לידו, ושאכן ה' מקשיב לתפילתו.
ישיבה באותו מקום מפריעה לו לכוון ומראה זלזול בפנייתו לה' בדיוק כפי שמעבר לפני המתפלל נכנסת לרשות הפרט שלו ברגע כל כך חשוב בחייו.
וכמובן, לשבת "למעלה ממראשותיו של חולה" נראה כהתנשאות.
ואם אני צודק, זו הסיבה שהרמב"ם מביא את ההלכות האלו בלי הדימוי הגשמי שמתווסף אליהן, כאילו ה' תופס מקום ליד המתפלל. וכפי שכתבתי, התפיסה הפשטנית של אמירות כאלו של חז"ל היא מגורמי התפיסה המגשימה גם בזמננו זה.
וזו דוגמא טובה מאד לדעתי שמראה כי הבעייתיות של אמירות מגשימות קיימת לא רק במקרא אלא גם אצל חז"ל. ולדעתי, כפי שכאן הן רק דרך ביטוי כך גם כאן. בשני המקומות, בשתי התקופות.
|
|
|
|
|
