"כל התפילות מתקבלות, אך פועלות במישורים שאנחנו לא יכולים להבין",

ירוחם,

ירוחם, יש לדייק בברכה שאנחנו אומרים. אנחנו מברכים שומע תפילה ולא מקבל תפילה. ממילא הייתי אומר שכל התפילות נשמעות. האם הן מתקבלות ואם כן באיזה אופן אנחנו לא יודעים. אבל אנחנו מברכים בשם ומלכות ללא חשש שהן נשמעות. האמת היא שזה מעלה סוגיה רחבה יותר והיא עניין התקשורת בין בורא ונברא. יש כזו לכאורה ומה גדריה וגבולותיה?

.


הן יקטלני לו אייחל.

מואדיב

סבורני שאיוב מציג, לפחות בקטע שאמרת, תפילה מסוג אחר. תפילה שהיא השתפכות הרגש על המצוקה של מי שרוצה להאמין וקשה לו מול הסתירה שהוא רואה בין מה שלדעתו מגיע לו, כערך (לא כרצון) לבין מה שקורה בפועל. אבל הוא גם יודע שאין סמכות משפטית שבפניה ניתן לערער - אלא אלוקים.


***
ירוחם,

כרגיל בסיפור אחד קצרצר הצגת משנה אקזיסטנציאליסטית שלימה (ואני הפכתי אותה לפילוסופיה עם מילים קשות).

האדם זקוק - רוצה - מבקש - תובע.

אבל גם אם זה נכון, גם לגבי אישית (ומתי לא, ולפעמים יותר מאחרות) עדיין נכונים דברי מ.

פעם שמעתי/קראתי סיפור שעומד על נקודה אמיתית לדעתי:
אביו של נחשון וקסמן הי"ד נשאל לאחר רצח בנו (כמדומני ע"י עיתונאי) מה הועילו התפילות, הרי הן לא נענו. הוא השיב שהתפילות נענו, והתשובה של אלוהים היתה "לא"!
(הוא הוסיף משפט שיש בו תוכן נוסף שיש לדון עליו ש"לאבא מותר לענות לא", אבל מבחינתי זה לא נחוץ)

העובדה שיש תפילות שאינן נענות לא גורמת לי לחשוב שאין ערך בפנייה אל אלוהים ובקשה ממנו. הדבר הטבעי ביותר שאדם מאמין עושה, כמעט באופן אינסטינקטיבי, הוא לפנות אל אלוהים בבקשות. גם בגלל שבידו לעשות הכל, וגם בגלל האמונה שהוא מעוניין שיהיה לנו טוב.
האם זה אומר שתמיד אלוהים יקבל את הבקשה? לא. (אם אשאל למה הוא לא עושה לי את הטוב שאני מבקש, התשובה הפשוטה היא שודאי שהוא רואה תמונה מלאה יותר משאני רואה). אבל זה לא אומר שלא אפנה אליו בבקשות.

אגב, בחז"ל כתוב במפורש שתפילות לא בהכרח נענות. זה עולה בבירור מכך שהם טוענים שיש תפילות שמובטח שתיענינה, ומכלל הן אתה שומע לאו.