ליבוביץ וחרדי ?

תוקן על ידי זבחוטם ב- 03/07/2014 15:12:37

מיימוני, על הסתירה בדברי לייבוביץ עמד גולדמן, והסביר אותה באופן פשוט: אמנם מוסר הוא קטגוריה אתיאיסטית אבל אין מניעה שיהודי שומר מצוות יחוש מחוייב אליה בנוסף להלכה. ומכיון שהמוסר אינו חלק מההלכה אין כל מניעה לקיים אותו מתוך הזדהות נפשית ולא רק באופן קאנטיאני. אגב, גישתו של קאנט למוסר היתה שיש לקיימו מתוך תחושת חובה, ודומני שלייבוביץ הסכים לגמרי עם זה. אבל לדעתו זו מחוייבות אתיאיסטית ולכן היא חיצונית להלכה. אני חושב שהוא טעה כאן, ונכון יותר לומר שזו מחוייבות חוץ הלכתית, אבל לא בהכרח אתיאיסטית.

1.      אין סתירה בדברי ליבו'. הערך המרכזי והעליון שלו היה הדת וכאשר זו מתנגשת עם ערך אחר הוא יידחה בפניה. כאשר איננה מתנגשת בערכים הומניים הוא אימצם וציפה גם מאנשים שאינם דתיים לאמצם ומכאן חיבובו ע"י השמאל, שלא הבין כי הערך העיקרי שלו הוא הדת ודבריו ההומניים הם משנה מסדר שני.

למיימוני, בקשר לסתירה שהצגת בין הרמב״ם לליבוביץ׳- קראתי בספר של מיכה גודמן על חילוק שעשה, אם אינני טועה, אבי רביצקי, שטען שליבוביץ׳ דיבר על מניעי האדם לקיים מצוות בעוד הרמב״ם דיבר על ״מניעי״ הקב״ה לצוות מצוות אלו. לעצם הדיון ליבוביץ היה מאז ומעולם ציוני דתי והיה לבר באגודות ציוניות דתיות כשעלה לארץ ואם אינני טועה גם לחם במלחמת העצמאות. הוא אמר דברים קשים מאד על הרב שך והרב עובדיה יוסף ונגד כל הדרך החרדית.

לפני שפתחתי את האשכול צץ לי ישר ההשואה בין ליבוביץ למנדלסון ,
אמנם שיטות שונות ,אבל שניהם מובילים להכחדה,
אינו מן הנמנע להשוות לפחות באופן חלקי את דעת הרמבם לליבוביץ ,אך הרמבם בכל זאת דגל במתוך שלא לשמה בא לשמה מה שאין כן ליבוביץ,

לא הבנתי את הדיון כאן ומה מטרתו.

לעניין הקדושה.
רצון קדוש מיחס קאנט לאלהים בלבד, משום שרצון מוסרי זה אינו נגוע בהטיות זרות לצו המוסרי. לייבוביץ מיחס קדושה לאלהים בלבד. [בציבור יש, כידוע, אינפלציה של השימוש במושג הזה, מה שגורם לזילותו]. אין הדבר מונע ממנו ומאחרים ליחס ערך עליון לחיי אדם ולכבוד האדם ומכאן נדרש הציווי המוסרי. לעומת זה, הפרקטיקה של הקדושה נוהגת לבטל את קדושתו של מי שאינו מסכים לדעת מאמינים 'קדושים' בעיני עצמם, בעלי כח ובעלי שנאה יוקדת, והוא מוצא עצמו נרדף ונטבח. חדלתי להתפעל מן 'הקדושה', מוטב בני אדם רגילים על הארץ.
משבר ההשכלה קיים איתנו עד היום הזה. תאור המשכילים כמי שפרשו מן החברה החרדית אינו נכון לדעתי. אחד המניעים להשכלה ולחרדיות גם יחד הוא היקיצה ממשיחיות השקר שסחפה רבים וטובים, עד שנוכחו לדעת כי היו פתאים.
בה בעת התרחשה באירופה המערבית והמרכזית מהפכה תרבותית מקיפה ועמוקה, אחת הגדולות והתקיפות שארעו למין האנושי. המשכילים לא יכלו להימלט ממנה, אבל חלק גדול מן העם היהודי נמצא במזרח אירופה, באזורים מפגרים מאד ביחס לאירופה המערבית. [התאור הזה הוא סקיצה בלבד].
עודד

גושניק,
ערוך השוואה בין דברי הרמב"ם בסופ"ח מהל' מלכים, לבין דבריו בפיהמ"ש פרק גיד הנשה. הראשון עוסק במוטיבציה של האדם לקיים מצוות (מתוך מה האדם צריך לקיים), והשני עוסק במבנה המערכת ההלכתית עצמה (למה היא דורשת מאיתנו לקיים).

גושניק

איני אחראי לדבריו, אבל קשה לי להאמין שהוא חושב כך

רוב הדתיים מקבלים עליהם סמכות כלשהי, לא כאלוה, ז.א שאינו מעל צווי הדת