אתם קרויים אדם

דברי מם80 מלמדים כי חובה לדעת לקרא טקסט על פי המובן שנתן בו הכותב, ולא על פי המובן היום, אחרי כמעט אלפיים שנים.

האם הטענה של רשב'י תקף? האם רק אנחנו 'בני אדם', בני חורין? בתקופתו התקיימה אסכולה הנודעת בשם 'סטואה', שהיו לה אוהדים רבים מאד [מצויים סטואיקנים עד היום הזה]. בתפיסתה, כל אדם הוא יצור תבוני, הלוקח חלק בתבונת העולם כולו, שהיא הלוגוס או האש היוצרת, פנאומה, המפלשת את היקום כולו. התבונה היא מוסרית, ועל האדם לחיות על פיה, להכפיף אליה את ההיפעלויות הרגשיות ולחיות בשלווה. [עד היום מפורסם המושג 'שלווה סטואית' – שאינה מופרת על ידי היפעלויות]. כיוון שאדם החי על פי התבונה, המושלת בטבע כולו, הרי שהוא חי חיים במכוון לטבע. גם אדם משועבד הנתון למרותו של אחר, משועבד מבחינה חיצונית בלבד, עדיין הוא בעל תבונה, ואם הוא משתדל לחיות על פיה, הוא חופשי לפחות באופן פנימי. התפיסה הזו היא קוסמופוליטית. כל בני האדם הם אזרחי הפוליס [העיר] העולמית, ותפקידם לדאוג לקוסמטיקה שלה, להיותה יפה וטובה מבחינה מוסרית.
מבחינה מדינית וחברתית, תקופתו של רשב'י היא תקופת הפריחה והשיא של האימפריה הרומית, והנחשבת לאחת הטובות בתולדות האנושות. תושבי האימפריה זכו לממשל יציב, מאורגן היטב, הוגן, היוצר את ה'פקס רומנה' - השלום הרומאי ושומר עליו. התקופה מסתיימת עם מותו של מרקוס אורליוס, אשר שלט בין 161 ל 180. זה הקיסר הפילוסוף, שהיה סטואיקאן, וספרו 'הרהורים' שתורגם לעברית הוא בעל חשיבות להבנת הסטואה.
חיבור סטואי הוא הספר החיצוני 'חכמת שלמה'. גם פילון האלכסנדרוני הושפע מן האסכולה הסטואית.
עודד

אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם. רשב"י לא אמר אתם אדם ואומות העולם אינם אדם, אלא אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם, שהקב"ה הוא שאמר: אתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. מה הכוונה? קריאת שם אמתי לדבר מורה על צורתו. שמו הפרטי של האדם הראשון - אדם, מלשון אדמה, מורה על יכולת התבטלותו כלפי רצון ה'. ואתם אדם. פירש רש"י: אינם כבהמות בעיני. והרי בהמות מתבטלות כלפי אדונן ועושות את רצונו, אז מה ההבדל בין אדם לבהמה? אלא שהבהמה בה מהותה, ואילו לאדם יכולת בחירה וממילא בחירתו לעשות את רצון בוראו איננה בהכרח טבעית אלא דורשת ענוה ויראה ומחשבה ויגיעה. לפיכך, אתם קרויים אדם, שבמעמד הר סיני באומרכם נעשה ונשמע ממש הייתם כאדם הראשון לפני שחטא, ואין אומות העולם קרויים אדם כי אומות העולם טרם יצאו לחירות מחטאו של דור הפלגה.

כוונתו לשלימות האדם עם תכונות אלוקיות שיש רק ליהודים שהם חלק אלוקי ממעל .

עיין תפארת ישראל למהר"ל מפראג, פרקים א-ג.

יש אדם בבחינת אדמה לעליון שזה ישראל .

ויש אדם מן האדמה וזה הגויים .

מ

הצגת כמה פרשנויות יפות ומעוררות מחשבה.

אני תוהה איזו מהן משקפת את כוונתו של רשב"י, מה שאני קורא "הפשט ההיסטורי" בדבריו. למה התכוון. לדוגמא, האם רשב"י סבר שכל בני האדם נבראו בצלם אלוקים במובן של זכויות שוות, או שאין הבדל בהיותנו בני אדם בין יהודי לגוי. מובן שתרבותית אנו שונים, וגם הלכתית יש לנו מחוייבויות שונות זה לזה. אבל איזו נקודה הוא ביקש להדגיש?

בדומה לכך, עודד וולאנד ניסה לבאר את דבריו לפי שיטות פילוסופיות חיצוניות. שיטות אלו יכלו להיות ידועות לחכמים בגלל הגלובליזציה של דעות ששררה אז. אבל באיזו מידה חכמים נאלצו או רצו להתמודד עם דעות כאלו? יש בכך גישות שונות בין החוקרים. שוב, זו אפשרות שצריך להביא בחשבון. אבל אביע כאן את דעתי. מתודולוגית, גם אם חכמים מתייחסים לדעה שמגיעה מבחוץ, הם עושים זאת לאחר שיקול ולא בתור חיקוי.

כמדומה שצריך לראות את הדברים בהקשרם לפני שמפרשים אותם מחדש במסגרות מחשבה מחודשות, גם אם מסגרות מחשבה אלו הן בנות מאות שנים. כוונתי כאן לדברי מ80.

הנה דוגמא להנחות יסוד שאינן מוצדקות לדעתי בדבריו:

כתב המהר"ל מפראג:

על פשט השם אדם: