קצת על כפילויות בתנ"ך

הבעיה האמיתית עם ביקורת המקרא - לפי דעתי - היא העובדה שמתוך התנ"ך עצמו אפשר להוכיח העתקת פסוקים. 

למשל בירמיה: פרק מ"ט פס' פס' י"ח מקביל כמעט לגמרי או לגמרי ממש עם פרק נ' פס' מ'.
פרק מ"ז פס'י"ט-כ"א מקביל כמעט לגמרי לפרק נ' פס' מ"ד-מ"ו. 
פרק מ"ז פס' כ"ב מקביל כמעט לגמרי לפרק מ"ח פס' מ'-מ"א. 
פרקמ"ח פס' מ"ג מ"ד מקביל כמעט לגמרי עם ישעיהו פרק כ"ד פס' י"ז-י"ח 
ירמיהו פרק נ' פסוקים מ"א -מ"ב מקיבילים כמעט לגמרי עם פרק ו' פס'כ"ב-כ"ג 
ויש עוד. 

ניתו לראות גם דמיון בסגנון באותו נושא, למשל בנבואות על מואב בישעיהו (פרק טז) ובירמיה (פרק מח) אמנם שם קל להסביר שבאמת הסגנון המתאים למואב - הרי הוא אותו סגנון - גם כשישעיהו הוא המתנבא וגם כשירמיהו הוא המתנבא

***

קשה לומר שכל המילים התאימו לנביא בדיוק בשתי המקומות באופן של דיוק-על, מלבד השינויים הקטנים. יותר סביר לומר שבאמת הנביא העתיק - ושינה מעט לפי הצורך, אבל עיקר העניין הוא המסר, בדיוק כמו  שהרמב"ם מסביר על משלים0 שנועדו להעברת מסר ואין לדייק בכל פרט של דמיון או הבדל בין המשל לנמשל.

***

 אביא כדוגמא פירוש שנתתי לשינויים הקטנים באחד המקומות של פסוקים החוזרים על עצמם:

בראשון מופיע "יאמר" בשני מופיע יאמרו. כי בראשון כל עיקר הנבואה היא, לכל העם, (כמו שיהיה כתוב בכתב ידי) על "והטלתי אתכם מעל הארץ הזאת... אשר לא אתן לכם חנינה", לכן הקב"ה לא פונה לעם פתאום ואומר "אל תדאגו, עוד יבואו ימים שתודו לי". אלא אומר בסופו של דבר, לא יהיה לכם כליון, אלא תהיה גאולה כזאת שלא "יאמר" ע"י מי שיאמר, את הכתוב שם. אבל בשני הנבואה היא למנהיגים, וגם הקדים שם שיהא מלך צדיק, ועל רקע זה, יותר נכון לומר "יאמרו". וכיוון שבשני זה נאמר ע"י ישראל דווקא, לכן מוסף אמירה בשם הקב"ה – אלוקי ישראל - "הדחתים", אבל בראשון שלא נאמר ע"י ישראל, אלא סתם, נאמר "הדיחם".

בראשון נאמר "והשיבותים" ובשני "וישבו". כיוון שבראשון, כאמור, מדובר שלא תהיה להם חנינה, ואיך ישבו. אלא ע"י הקב"ה: "והשיבותים". אבל בשני מדובר על המנהיגים בלבד, ולאחר שכבר ביאר שהקב"ה יקים מלך ("והקימותי") אז העם יוכל לקיים בעצמו "וישבו" (וכמובן זה לא סותר).

בראשון נאמר "אשר נתתי לאבותם" ובשני לא נאמר, מכיוון שבראשון נאמר קודם "על אשר עזבו אבותיכם אותי" ונאמר שם עוד פעמיים "אבותיכם", לכן הדגיש שיחזרו לאדמתם "אשר נתתי לאבותם".

בראשון נאמר "בני ישראל" ובשני "זרע בית ישראל". כי בראשון מדבר לעם, ובשני למנהיגים, וביחס המנהיגים הם אינם "בנים" ואנשים פרטיים אלא "בית" אחד.

בראשון נאמר "מארץ צפון" ובשני "מארץ צפונה", כי הה"א הנוספת שייכת (כעיקרון) לתיאור גיאוגרפי, וזה שייך בשני, שגיאוגרפית בנ"י הורחקו, בגלל חטאי המנהיגים, אך בראשון, זה הקב"ה שלא נותן להם חנינה, והקב"ה פועל גם שם, ואם כן זה "כוחו" ולא "כוח כוחו", ועל כן "ארץ צפון" בלי ה"א זה לא דווקא גיאוגרפי אלא גם ארץ שבה נגעה בהם יד ה', "כוחו".

יש עוד הבדל שבראשון נאמר "אשר העלה" ובשני "אשר העלה ואשר הביא", אולי הכוונה שבשני נאמר גם על הקמת המנהיגים, וזה שלב נוסף של הגאולה. גם בראשון עיקר הגאולה היא משעבוד מלכויות, לכן אין כל כך חשיבות ל"ביאה" שהיא השלב האחרון, לעומת ה"העלאה" משעבוד מלכויות, שהיא השלב הראשון והרלוונטי שם.

***

זה בדיוק מה שאמרתי: הוא ציטט בשינויים.

גם הפרקים בתנ"ך המסודרים לפי א"ב, קשה להניח שזה כוון ע"י דיוק על.

עם זאת, ברצוני להעיר, כי אני מאמין שאלוקים יכול לדאוג לדיוק על כזה גם ללא שהנביא יתכוון אליו. אלא שאז מדובר בדבר שהוא כעיקרון מעל להשגתנו הרגילה, ועל כגון זה נאמר במופלא ממך אל תחקור. וכמו שכתבתי לאחרונה למישהו, שהאמונה באלוקים טרנסצנדנטי דמיונית בדיוק כמו האמונה באלוקים גשמי - שניהם דברים בלתי ניתנים לתפיסה.