"קנאים פוגעים בו" - בתנאי שאין לו נגיעות?

שמעתי הרבה ווארטים שתכליתם לומר שמי שעושה מעשה קנאות כפינחס - צריך לזה תנאי שזה ממקום נקי לגמרי. והנני מפקפק בזה.

אם פינחס היה מסוכסך עם זמרי מימים ימימה - היה צריך להימנע?

ואם פינחס היה נכשל ח"ו לפני עשר דקות עם איזו כזבי אחרת ועושה תשובה מיד, ואח"כ רואה את זמרי - היה פחות מחוייב לקנאות?

פתיאמי
יפה שאלת - כנראה שזה דרוש כדי להרגיע אנשים שעוטפים את מעשיהם הרעים בקנאות.

ירוחם 
אהבתי,,,

וכעין זה מעודי תמהתי על עבירה לשמה. הנצי"ב ועוד אחרונים כותבים שמותר לעשות כן רק אם זה נעשה לשם שמים. זה נראה לי אבסורד. אם המעשה הוא ראוי (כגון יעל אשת חבר הקיני, או בנות לוט), האם בגלל שכוונתי לא לשם שמים אין לעשות זאת? וכי יעל אם היתה מתאווה לאותו אדם אסור היה לה לשכב עמו כדי להרוג אותו? וכי אז דמי ישראל נעשו הפקר? אם המעשה הוא נכון אז יש לעשותו בלי קשר לכוונה, ואם לא - אז אין לעשותו בלי קשר כוונה.

שמעתי מת"ח פעיה"ק שהחרם שלא ללמוד קבלה עד גיל ארבעים הוא מסננת למי שרוצה ללמוד באמת.
אף אחד לא יתחיל תחום חדש בגיל ארבעים.

מידיעה ,הרבה מתחילים אחרי גיל 40 ואף 60

להוסיף שמן למדורה:

הדין של "קנאים פוגעין בו" - הוא דין מחוץ למסגרת החוק הרגיל. ("הלכה ואין מורין כן", וכן אם זמרי היה הורג את פנחס - לא היה נהרג עליו, כידוע)

אם בא פינחס לשאול האם צריך לפגוע בו - התשובה היא פושרת. לא מחייבת. ("קריינא דאיגרתא" וכו')

זאת אומרת, יש כאן מימד ספונטני של חימה וכעס בשם האלקים, שמידת הכעס היא חלק נחות יותר באדם (בהשוואה לכח השכל), וחימה זו - משיבה את חמתו של האלקים, כך מסתבר.

עכשיו, אם מדובר בתנועה רגשית-ספוטנית - איך תוכל לחייב את פינחס לעצור ולחשבן עכשיו אם הוא נקי מפניות או לא. (א בריסקער קנאי) - הוא פשוט יסתבך עם עצמו ולא יצא מזה, ואדהכי והכי - כבר חס וחלילה 'יכלה אלקים את בני ישראל בקנאתו' !!!

בעל האשכול מניח שמותר להרוג או חייבים להרוג ולכן שאלתו במקומו, אם ההוא חייב מיתה אז מה לי מי השליח ?

אבל ההנחה מתחילה לא נכונה. פשוט אסור להרוג והגואל הדם של זמרי היה יכול לנקום בפנחס ולהרוג אותו מאותו היתר שפנחס לקח לעצמו.

התשובה הפשוטה היא שהוא היה אנוס להרוג כי הוא קנאי כמו כל גואל הדם שהוא אנוס להרוג.
אם כך בואו נבדוק האם באמת היה אנוס או הוא סתם רוצח ? ולכן רלוונטי האם הוא נקי או הוא פשוט לץ.

ולכן כאן רואים את הבורות של אלה שזועקים שהנערים היהודים חייבים עונש מוות.
הם לא חייבים עונש מוות כי היו אנוסים, וכמו שהם היו אנוסים להרוג, כך הגואל הדם יהיה אנוס לנקום בהם בחזרה וחוזר חלילה וחלילה.
על כן באים התורה וחז"ל ורצו למנוע מאנוסים להרוג, התורה עם ערי המקלט וחז"ל עם השלוחי בית דין ששמרו על הגואל הדם ולא נתנו לו לנקום.

לסיכום:
אין שום היתר להרוג כלומר הלא תרצח הוא אבסולוטית. גם לבית דין אין היתר רק להרתעה (שרבו הרוצחים = אין הרתעה ? אז אין יותר דיני מוות כי מה ההבדל בין סיבת הרוצח לבין סיבת בית דין ? שניהם רוצחים שפלים למען מטרה אינטרסנטית להם).
אבל יש רציחה שבא מאונס, כמו הבא להרגך השכם להרגו, כמו גואל הדם = נקמה, או כמו קנאי אנוס.
למען למנוע מהם להרוג באונס, צריך חינוך אישית ובעיקר להיות תבוני ולהבין שהנוקם יקבל נקמה מגואל הדם וחוזר חלילה וחלילה.

אבל אם הקנאי כביכול הוא רוצח בדם קר מימים ימימה ?! אז איזה אנוס יש כאן ? ולכן אי אפשר למנוע מגואל הדם לנקום בו בחזרה. ולכן אומרים חז"ל שעשרה ניסים היה לפנחס כך שכל אחד ראה שפנחס קנאי ואנוס באמת כלומר גם הגואל הדם הסכים לקנאות של פנחס.

יש כמובן שאלה אחרת מה היה החטא של זמרי ? ובמה פנחס קנא ? האם קנא ששכב עם כוזבי או קנא במרידה במשה רבינו ? על פי תגובת התורה\האלוהים מתברר שקנא במרידה במשה ואם כך למה באמת צריך פנחס להיות צדיק מראש ?
התשובה היא שאין הורגים בלי בית דין, ולכן חז"ל דורשים שהוא קנא דווקא ששכב עם כוזבי, וכאן הוא חייב להיות קנאי אמיתי אחרת הוא סתם לץ ולא אנוס, בכל זאת הגואל הדם יכול היה לנקום בו בכל מקרה גם אם היה אנוס וגם אם היה לץ. ולכן דורשים חז"ל שבוודאי קרה לו נסים שכל אחד ראה והסכים עם אנוסתו של פנחס.

כל זה כתבתי מהשרוול, כלומר מהזיכרון בלי לעיין שוב לפני שכתבתי את כל זה.
בברכה
max

["קשה כשאול קנאות": המשנה מתירה לקנאים לפעול באופן חופשי ואפילו לעבור על האיסור "לא תרצח". מדוע התלמוד מבקש דווקא להצר את צעדיהם?

מקסמן

אכן אין מקורי כמוך ואנכי לא ידעתי!

משמע מדבריך שהמעשה של פינחס הוא שלילי ביסודו - רק "הותרה או דחויה" מצד שפינחס אנוס ע"י קנאותו.

ואיך המעשה הזה, ה"בדיעבדי" - משיב את חמתו של אלקים, שחשב מלכתחילה לכלות את כל בני ישראל בקנאתו! ואיך זה מזכה את פינחס בברית שלומים ממנו?

רבי אברהם
תמיהני עליך שאתה רוצה לשמוט את השטיח מתחת רגלי כל אלו שעושים עבירות לשמה. והיות וזה לשמה  זה הופך למצווה.
שמעת וודאי על המצווה לגנוב מהמדינה מחילונים  לשמה. שמעת ודאי על המצווה, את זה מצווה להכות.
מצווה גדולה לזרוק אבנים בשבת. ועוד הרבה מצוות ה' אשר לא תעשנה.

המדרש אומר על פנחס לאחר שהרג את זמרי- בדין הוא שיטול את שכרו- אבל הרי קימא לן- שכר מצווב בהאי עלמא ליכא.? אז למה מכון המדרש?
הרי למה בעצם אין שכר בעולם הזה? הרי כתוב לא תלין פעולת שכירך? אלא כל זמן שהאדם בחיים הוא מצווה לקיים מצווה, ומשלמים שכר בגמר המלאכה. אני נותן צדקה היום, אני הרי אתן גם צדקה מחר  ומחרתיים.
אבל פנחס המצווה שהוא עשה שהרג יהודי. זו המצוה- בדין שיקבל את שכרו מיד. ויפסיק לעסוק במצוה הזו.

הנה עוד ווארט יהודי עתיק....