הנבלים המנוולים משכם / מוצא השומרונים

2. שומרונים 1,000 לפנה"ס?


המקורות היהודים, מהתנ"ך ועד חז"ל, טוענים בקביעות שמוצא השומרונים מעמים מסופוטמיים שונים שהוגלו לשומרון בתקופה האשורית.
חוקרים רבים כיום נוטים להאמין כי השומרונים הם צאצאי עשרת השבטים, שרידי ממלכת ישראל שהוסיפו לגור בארצם גם משהפכה לפחוה אשורית. עם זה מסכימים השומרונים אלא שהם מספרים על פילוג אחר שיסופר להלן.


אני איני מתעניין במוצאם האתני של השומרונים (שם האמת היא כנראה באמצע) אלא במוצא דתם.
בנושא זה, לכאורה, יסכימו גם תומכי המסורת שמקור השומרוניות בממלכת ישראל, שהרי כהן ישראלי לימד את השומרונים 'משפט א-לוהי הארץ'. וכך כתב ארתח:
"במשפט אחד: השומרונים הם צילומצב של ישראלי ממוצע בימי הושע בן אלה: מאמין בתורה, מאמין בקדושת שכם, לא מאמין בנביאים שהמליכו את בית דוד, משתמש בכתב עברי ובהפסקת נקודות, משתמש בלוח שונה בחודש, שונא את היהודאים, ומפרש את התורה אחרת מהם. כל נסיון להציגו כמשהו אחר שנולד במקרה בתקופה מאוחרת אבל נראה כאילו הוא צילומצב של ישראלי בימי הושע בן אלה, הוא פלפול לא מזיק."

האם הוא צודק? כדי לבדוק זאת עלינו לחקור את דתו של ישראלי ממוצע בימי הושע בן אלה.

3. ארבעת חטאי ירבעם

בספר מלכים מתוארת סדרת רפומות דתיות שביצע ירבעם עם הקמת ממלכתו. לאחר מכן, עם סיכום הקדנציה של כל אחד ממלכי ישראל, מוזכר שהוא לא סר מכל חטאת ירבעם.מכאן עלינו להסיק שתיקוני ירבעם שימשו כדת המדינה של ממלכת ישראל עד סוף ימיה.
הרעיון הכללי הניצב בבסיס חטאי ירבעם הוא התנתקות מיהודה תוך החייאת מסורות ישראליות עתיקות - בעיקר מימי האבות ועד יהושע. אין זה מקרה שמעשהו הראשון כמלך היה לבנות את שכם - מקום הברית של יהושע עם השבטים, ומעשהו השני בניית פנואל - המקום בו נקרא יעקב לראשונה ישראל.

ואלו הם חטאיו:

(1) ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב ויאמר אליהם רב לכם מעלות ירושלים הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים ויתן את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן.


כפי שניתן לראות בבירור בפסוק, ירבעם התכוין שהעגלים הם הם ה'. הוא הא-ל המוציא את בנ"י ממצרים. (וע"ע בתולדות האמונה הישראלית לקויפמן ובפתיחה לדורות הראשונים לרי"א הלוי) הנביאים הקפידו שלא להזכיר את השם המיוחד על העגלים כדי להדגיש את השקר באמונה זו אולם בהושע נזכר פעם אחת ואל תעלו בית און (בית אל) ואל תשבעו חי ה'. (ד, טו)
נראה בבירור שהעגלים נחשבו להתגלמות הא-ל עצמו. כפי שנאמר בדה"י ועמככם עגלי זהב אשר עשה לכם ירבעם לאלוהים (ב, יג, ח)
אם כן, היה כאן חטא חמור בהרבה מהגשמה סטנדרטית של הא-ל - כלומר אמונה שלה' יש גוף דמיוני שאינו ניתן להשגה. דבר שהיהדות אינה רואה בחומרה כה רבה. כאן היה זיהוי של ה' עם גוף פיזי מסויים, דבר שאותו הרחיקה התורה בנחרצות.

ברור שהעגלים מקבילים לעגל אהרן. אפילו המשפט בו מציג ירבעם את העגלים הוא ציטוט של דברי העם בתורה (אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים)
איך ירבעם הסתדר עם הגינוי למעשה זה בתורה? יתכן שהוא הסביר כי אהרן, נביא דגול והשני במעלה למשה, ודאי צדק במעשהו. היתה כאן רק טעות שולית, אולי הזמן לא התאים. אולי העם לא ידע את דרך הפולחן הנכונה, ועוד.
נראה שמכאן התפתחה אמונה לפיה ה' שוכן פיזית במקדשים. אמונה שמתוארת בעמוס הנשבעים באשמת שומרון ואמרו חי אלוהיך דן וחי דרך באר שבע (ח, יד) ומופיעה גם בכתובות ישראליות 'ברוך הוא להשם התימן ולאשרתו' או 'השם שומרון'. לעומת זאת, אין שום מקום בו מוזכר 'השם ירושלים' או בדומה לזה.

עיקר האמונה השומרוני הראשון: אימנתי בך ה'. הם מרחיקים הגשמה עד כדי פאניקה. כך בנוסח התורה תקנו כל מקום בו היה ניתן לראות רמז קלוש להגשמה. לדוגמא הפסוק ה' איש מלחמה נכתב בנוסחתם ה' גיבור מלחמה. גם בפירושיהם, תרגומיהם ומדרשיהם הם נמלטים מכל חשש קלוש להגשמה.
אם כן, אין כל שריד לחטא ירבעם, אמנם הגיוני לומר שדוקא האנטי הגשמה שלהם מקורה בריאקציה לתקופת העגלים הקדומה. יש להזכיר גם שלדעת חוקרים מספר נתבטלה עבודת העגלים בסוף ימי מלכות ישראל. (המלב"ים בפירושו לתרי עשר מתאר זאת כמאבק כחות רווי תככים, מרידות והלשנות לקיסר האשורי שהשתתפו בו הושע בן אלה ותומכי העגלים)

(2)אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ה' בירושלים...ויאמר אליהם רב לכם מעלות ירושלים.

ירבעם הדיח את ירושלים ממעמדה ויצר תחתיה מערכת מקדשים שבראשה ניצבו שני מקדשים ממלכתיים בבית אל ובדן.
נראה שירבעם פשוט התיר את הפולחן בכל מקומות הפולחן העתיקים של בני ישראל. כשאנו בודקים את זהות המקומות הללו במקורות מסוף ימי ממלכת ישראל מתגלים ארבעה מקומות מרכזיים.
בית אל - המקום בו התגלה ה' ליעקב פעמים, כרת אתו ברית וקרא את שמו ישראל.
דן - המקום בו נלחם אברהם במלכים (וגם מקום פסל מיכה. נראה שירבעם יצק תוכן קדום למקדש שהיה קיים במקום)
הגלגל - מקום המשכן בימי יהושע.
דרך באר שבע - מקום מגורי האבות.
פרט לאלו היו מזבחות 'על כל ההרים והגבעות'
אם כן, אנו רואים שוב את הדת הירבעמית - קידוש אתרים מחיי האבות עד יהושע.
סביר שהתקיימה עליה לרגל לבית אל ולדן, למרות שאין לכך אזכור מפורש בנביאים יש לכך מעט רמזים.

בניגוד חריף לזאת, השומרונים (בעיקר הרביעי שלהם) מאמינים בירושלים האחת שאין לסור ממנה. אלא שירושלים שלהם נמצאת בהר גריזים.
לדעתם, נעקד יצחק בראש ההר, יעקב הקים מצבה (וראה את הסולם) בתחתיתו. אדם ונח בנו עליו מזבח וגם גן העדן (!) היה על ההר.
י"ג שמות נקראו למקום: הר קדים. בית אל. בית א-לוהים. שער השמים. לוזה. מקדש. הרגרזים. בית ה'. ההר הטוב. המקום המבחר. גבעת עלמה. אחד ההרים. ה' יראה.

(השווה:
שבעים שמות קרא לירושלים. ירושלים, שלום, יראה, יבוס, גלעד, לבנון, ציון, (מרומים) [מרום, ים], כסא ה', עיר (ישראל) [דוד], יפה נוף, [הר ציון], ירכתי צפון, [קרית מלך רב], משוש כל הארץ, בעולה, חפצי בה, אבן מעמסה, אפרתה, שדה יער, מנוחה, אריאל, הר מועד, יפה, (על) בתולה, כלה, אשת נעורים, וכו' (שה"ש זוטא א, ד) )

"הרגרזים מוזכר אצלם בכל מאורע חגיגי. בשעת מילה ובשעת שחיטה הם מתכוונים לשם הרגרזים. הוא ה"מזרח" אליו הם פונים בשעת תפלתם ובשעת קבורת מתיהם. את הרגרזים הם מעלים בראש שמחתם ואבלם, ושלוש פעמים בשנה הם מקיימים את מצוות העלייה לרגל לראש ההר הזה. השומרוני קשור להרגרזים מיום היוולדו ועד יום מותו, וגם קבורתו היא בצלע הרגרזים." (בן צבי, ספר השומרונים, עמ' 141) ניתן לומר שהרגרזים השומרוני הוא אפילו מגה ירושלים. כמו כן ניתן לומר שעיקר המחלוקת ביניהם ליהודים היא סביב קדושת ההר.

אם כן, גם עיקר זה שונה מהאמונה הירבעמית. אלא שכאן יש לומר שבית אל (ואולי גם דן) נחשבה למקום אשר בחר ה'. אחרי חורבן ישראל, פיתחו השומרונים ריאקציה לנסיונות ההגמוניה היהודאים בימי בית ראשון, או סביר יותר לדחייה היהודית בתחילת בית שני. לפיכך הם הגדירו את המקום הקדוש שלהם לפי הפרמטרים של ירושלים היהודית.
הר גריזים בעיניהם הוא בית אל. מתי עברה בית אל להר גריזים? אין לדעת. (בהמשך אעלה אפשרות נוספת)

יש לציין כי בימי קדם נהגו השומרונים לקיים טקסים קבועים בגלגל.

(3) ויעש את בית במות. ויעש כהנים מקצות העם אשר לא היו מבני לוי...והעמיד בבית אל את כהני הבמות אשר עשה...וישב ויעש מקצות העם כהני במות החפץ ימלא את ידו ויהי כהני במות.
ובדה"י, נושא אביה בן רחבעם נאום מלחמה זועם באוזני הישראלים ותעשו לכם כהנים כעמי הארצות כל הבא למלא את ידו בפר בן בקר ובאילים שבעה והיה כהן ללא אלוהים(ב, יג, טו)

ירבעם הדיח את בני אהרן מכהונתם והקים תחתם מוסד כהונה חדש שהתרכז אולי בבית במות.
בראש המוסד ניצב לכאורה ירבעם עצמו, אם ככהן גדול ואם כשליט עליון, וההצטרפות למוסד התאפשרה לכל אזרח. מלאי הכהנים נשלחו לשרת במקדשים ממלכתיים ושאינם ממלכתיים.
זהו הצעד היחיד שאינו מגובה במסורת היסטורית (גם בימי האבות, רק הבכורות היו כהנים) אבל הרווח הפוליטי בו היה עצום. בכך מחק ירבעם את הכוח העצום שהיה לשבט הכהנים העתיק, כוח שגבר במציאות רב מקדשית בה יכולים הכהנים להחרים את מקדשי ישראל ולהכריח את העם להקריב בירושלים. בו בזמן אפשר ירבעם לכל פשוטי העם לזכות במעמד היוקרתי של כהנים והשאיר את הפולחן הדתי תחת שלטונו.

גם תקנה זו עומדת בניגוד חריף למסורת השומרונית, לפיה כהני שומרון מיוחסים יותר מכהני יהודה ועל הייחוס הנכון התפלגו היהודים והשומרונים.
בעבר לא התחתנו כהני גריזים עם שומרונים רגילים. (מסעות ר' בנימין מטודלה)
גם כאן ניתן לומר שמדובר בריאקציה מאוחרת. בנוסח "אתם אומרים שהכהנים שלנו לא מיוחסים? אנחנו נראה לכם מה זה מיוחסים" אבל הדברים קשים לאומרם. וגם זה יתבאר בהמשך.

(4) ויעש ירבעם חג בחמשה עשר יום לחודש השמיני כחג אשר ביהודה... ויעל על המזבח אשר עשה בבית אל בחמשה עשר יום לחודש השמיני בחודש אשר בדא מלבד (מלבו) ויעש חג לבני ישראל

בקריאה ראשונית נחשוב שירבעם פשוט יצר חג חדש משלו. קריאה מדוקדקת יותר תלמד אותנו דברים שונים לחלוטין.
ראשית, החג נעשה כחג אשר ביהודה. כלומר, החג הנחגג ביהודה בתאריך אחר (מן הסתם סוכות שנחוג בדיוק חודש קודם לכן ונקרא בתנ"ך 'חג' סתם) נחוג בישראל בחודש השמיני בחמשה עשר יום לחודש.
אבל יותר מזה, הנביא אומר בחודש אשר בדא מלבו. וכי את החודש בדה ירבעם? הלא את החג בדה!
רש"י על המקום אומר 'דרש להם הוא חודש האסיף ובו ראוי החג להיות' אם כן, ירבעם נתן פרשנות חדשה לפסוקי המועדות. אבל בתורה כתוב שהחג צריך להיות בחודש השביעי. התירוץ הפשוט ביותר הוא שירבעם טען כי החודש השמיני הוא השביעי. בעברית - הוא עיבר את השנה.

(מצאנו מקום אחד במקרא בו נעשה עיבור שלא כדין - כאשר חזקיהו עיבר את חודש ניסן. וגם שם קורא לזה הנביא ויועץ המלך ושריו...לעשות הפסח בחודש השני. וישחטו הפסח בארבעה עשר לחודש השני.
דרך אגב, אחת הסיבות לעשיית הפסח בחודש השניהיא שהעם לא נאספו לירושלים. העם, באותו מקרה, הוא בני ממלכת ישראל.)

על כך מוסיפים חז"ל ודורשים 'אף כל שבתות וימים טובים בדה ירבעם מלבו' ניתן לומר שירבעם ישב והמציא מגוון חגים שונים ומשונים שלא נזכרו בשום מקום בנ"ך. אבל הסבר הגיוני יותר הוא שירבעם פשוט יצר לוח שנה חדש.
ויהיו שיאמרו שעל זה התנבא ישעיהו חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, היו עלי לטורח, נלאיתי נשוא.
איך יראה לוח שנה כזה? אם עליו להתאים לעונות השנה ולכללי התורה, הוא לא יהיה שונה כל כך מלוח שנה יהודי. הוא יכלול מנגנון עיבור שונה (שהרי ידוע לנו שירבעם עיבר שנה) שיגיע גם הוא לתוצאה זהה. ועוד שינויים זעירים.

לוח השנה השומרוני כולל מנגנון עיבור מקביל לשלנו אבל שונה בתכלית. הם מעברים 11 שנים מתוך 32 במחזורים שראשיתם בכניסה לארץ. פרט לכך, אין אצלם שנה מלאה או חסרה. את לוח השנה קובע הכהן הגדול (כזכור, ירבעם היה כנראה הכהן הגדול בפולחנו) המפרסם לוח חדש מידי חצי שנה.
אם כן, כאן אנו מוצאים התאמה מושלמת בין תקנת ירבעם לנוהג השומרוני.

4. יתר עיקרי האמונה השומרוניים

העיקר השני - נבואת משה. כאן מחמירים השומרונים הרבה יותר מאתנו. משה בעיניהם אינו אדם אנושי אלא יצור מלאכי למחצה. לפי אמונתם לא יכולים להיות עוד נביאים פרט למשה שנא' ולא קם עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה'.

האם ניתן למצוא לזה מקבילה ישראלית? ובכן, בישראל הקדומה אנו מגלים יחס של כבוד לנביאים. הללו נחשבים בפשטות לשליחי ה', ובעוד שאחאב עובד הבעל רואה את אליהו כיריבו הרי יהורם בנו, עובד ה' בנוסח הירבעמי, רואה את אלישע כאביו הרוחני. ומשפט אחד מתלמידו מספיק כדי להפיל את בית אחאב.
אבל בישראל המאוחרת, בימי ירבעם בן יואש ויורשיו, מתגלה תמונה שונה בתכלית. אמציה כהן בית אל אומר לעמוס חוזה ברח לך אל ארץ יהודה ואכל שם לחם ושם תנבא.(ז, יא) כלומר, בארץ יהודה פרנסו את הנביאים. בישראל - לא. למעלה מזאת, משתקף כאן יחס ישראלי עויין לנביאי ה'.
עמוס מספר יותר מזה ועל הנביאים ציויתם לאמור לא תנבאו (ב, יב) לכאורה נשמע מכאן שתקנה ישראלית אסרה על נביאים להתנבא. יתכן שתקנה זו נומקה בבלעדיות נבואת משה והתגלגלה בסופו של דבר לשומרונים.


העיקר השלישי - התורה. עיקר זה זהה לשלנו. האם בישראל האמינו בתורה? נראה שכן. אנו רואים גם מלכים כאחאב שבענייני חוק נוהגים לפי כל פרטי מצוות התורה ועוד.
מה הם עשו עם כל אותן מצוות המנוגדות למעשיהם? מה שאנחנו עושים עם מצוות המנוגדות למעשינו.

העיקר החמישי - יום נקם ושילם. יום הדין הגדול שלנו, בו יוקם המקדש, יחיו המתים ויבוא התהב (המשיח). יום זה יבוא בשנת 6,100 לספירה השומרונית, ולפני שאתם רצים לברר מתי זה יקרה ולתפוס מקום טוב בהרגרזים אספר לכם שהוא כבר הגיע לפני 150 שנה.

בן צבי (ספר השומרונים, עמ' 142) טוען שעיקר זה הוא מאוחר ומקורו בשיבוש שומרוני בפסוק בדברים (לב, לה) לי נקם ושילם לעת תמוט רגלם כי קרוב יום אידם. גרסת השומרונים היא ליום נקם ושילם. אבל בעמוס נאמר הוי המתאוים את יום ה'! למה זה לכם יום ה'? הוא חושך ולא אור. כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדוב ובא הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש. הלא חשך יום ה' ולא אור ואפל ולא נגה לו. (ה, יח-כ) מכאן נלמד שבישראל הירבעמית התקיימה ציפיה לזמן המכונה יוֹם יְהוָה. יום ה' מוזכר גם בנביאים מאוחרים כחלק מחזון העתיד אבל בישראל ידוע רק השם יום ה'.
אם כן, את האמונה הזו אמצו השומרונים ועל פיה תקנו את הפסוק. כידוע, יוצר הנוסח השומרוני נוהג לתקן את נוסח התורה בקביעות כדי להתאימה לעיקרי אמונתו.

5. סיכום ביניים

אם כן, ראינו שבעה יסודות דתיים. מתוכם לארבעה (לוח השנה, יום נקם ושילם, איסור הנבואה, כנראה התורה) יש מקור ישיר בממלכת ישראל. שניים (ייחוס הכהנים, העגלים) יוסברו רק על דרך הריאקציה ואחד (הדחת ירושלים) מוצא שורש מסויים בלבד בממלכת ישראל.

כאן נוכל להוסיף ששיטת ירבעם, שקידשה את התקופה הקדומה מהאבות ועד יהושע, נמצאת גם היא בתיאולוגיה השומרונית.

תוקן על ידי אריאל73 ב- 13/07/2014 02:42:16

"הם הולכים ונכחדים"

למה?

בגלל איסורי התבוללות שלהם?

אתה עושה גזרה שוה מימי ירבעם לימי הושע בן אלה כאילו חייב להיות שהדת של ישראל קידשה את ירבעם כמנהיג רוחני. אבל במציאות לא נראה כך, ירבעם היה בסך הכל פוליטיקאי, נביאי ישראל שהיו הרבה אחרי ירבעם מזכירים את התורה וחוקיה וגם את  יחוד הכהנים, אין שום הוכחה לגשמות (האמת שגם אצל ירבעם עצמו אין הוכחה, בודאי לא מביטוי דברי הימים, ובכלל גם ביהודה איסור ההגשמה מאוחר מאד ועד ימי הרמב"ם היה בויכוח). הישראלי השרשי החי בהר אפרים היה הרבה יותר מייצג את עמו מאשר המלך הפוליטיקאי. וכך בדיוק נראה השומרוני. 

פתי, האמת שהמצב שלהם במידה מסויימת משתפר.
לפני 100 שנה הם מנו בערך 130 איש ומאז הם בעלייה מתמדת. היום הם מונים כמה מאות.
מה גרם את זה? שילוב של רדיפות והתאסלמות של רבים מחברי העדה. חמולות ערביות רבות בשומרון הן ממוצא שומרוני.
איסור ההתבוללות לדעתי דוקא שימר אותם. בלעדיו הם היו נמוגים מזמן בקרב הערבים. לעומת זאת, אם הם היו דת מיסיונרית יתכן שהם היו מצליחים יותר.

ארתח,1) את הגזרה שווה עושה מלכים שכותב על כל אחד ממלכי ישראל שהוא לא סר מכל חטאת ירבעם. (פרט להושע בן אלה שכבר הזכרתיו. ופרט גם למלך אחד שמלך חודש.)
2) כתוב שהגלות קרתה בגלל חטאי ירבעם אשר חטא ואשר החטיא את ישראל. אמנם הגיוני שהגרסה המלכותית הרשמית לא היתה זהה לחלוטין לגרסה העממית. השאלה רק באלו דברים. לא סביר, לדוגמא, שהישראלי העממי ראה בעגלים ע"ז או החזיק כהנים חשאיים מבני אהרן.
3) גם אני מסכים שהתורה היתה ידועה לישראלים. איפה בנביאים מוזכר ייחוד הכהנים?
4) לגבי ההגשמה שהיתה בעגל אצטט פסוק אחר מהושע (ח, ה-ו) זנח עגלך שומרון, חרה אפי בם, עד מתי לא יוכלו ניקיון. כי מישראל, והוא - חרש עשהו ולא אלוהים הוא כי שבבים יהיה עגל שומרון.
כלומר, אלו שאליהם פונה הושע מאמינים שהעגל הוא כן אלוהים.

תוקן על ידי אריאל73 ב- 13/07/2014 11:41:04

מלכים רק מציין את חטא ירבעם, שהמשיכו לעבוד שלא בירושלים, ולא שהצורה בה ראה ירבעם את האמונה היתה נר לרגלי הישראלים, ושוב גם מה שמלכים מציין הוא על המלכים ולא על העם.
העבודה בבמות מותרת לזרים, ואעפ"כ היו הכהנים מורי התורה ('ותורה מכהן') ובודאי נחשבו מתאימים יותר לפולחן, כמו שבפסל מיכה רואים ששמח האיש שהלוי נעשה כהן ולא סתם איש. ברור הרי שעלי הכהן היה הכהן הגדול בשילה, בזה מודים יהודה וישראל וכן בגדולתו של עלי, גם אם לא חייבים להיות דוקא מבניו, מובן שהיחוס הכי חשוב הוא להמשיך את מסורת עלי. היינו מצפים מאיש שילה בימי הושע שהכבוד הגדול ביותר שלו הוא יחוס לעיל שהיה הכהן הגדול בשילה. בשופטים מוזכר פנחס בן אלעזר הכהן, היו ערי כהנים, ועוד ועוד.
המושגים של 'הוא אלהים' או 'הוא לא אלהים' אינם בדיוק כפי שאנחנו רואים אותם, או יותר נכון, אנחנו בחשיבתינו המופשטת לא יכולים בכלל לחשוב עליהם, אין לנו אפשרות אחרת מלבד לראות אלהים מופשט. ברור שעבודת העגל אסורה על פי התורה שכן אין לעשות פסל ומסכה גם לה', אבל ברור גם שלא חשבו בישראל שהעגל הוא האלהים בעצמו, אלא התגשמות שלו או השראת שכינתו וכו', לפי המסורת שבתורה האל מתגלה ושוכן בכרובים, ולפי ירבעם גם בעגל, ההבדל הוא דק. הרי גם את המשכן והכרובים חרש עשהו,  ואעפ"כ האל הוא 'שוכן הכרובים'.

"אני איני מתעניין במוצאם האתני של השומרונים אלא במוצא דתם"

1) בימי השופטים אכן היתה עדיפות לכהנים אבל בימי ירבעם כתוב שהכהנים נטשו את ממלכת ישראל כי הזניחם ירבעם ובניו מכהן לה' אמנם תוכל לומר שבשלב מאוחר יותר היתה זליגה של כהנים חזרה לישראל. אבל אשמח לקבל איזשהו מקור שמזכיר את בני אהרן בישראל - אני לא מצאתי כזה. הפסוק 'ותורה תאבד מכהן' הוא ביחזקאל ומכאן שהוא מדבר על יהודה.
2) הקריאה הפשוטה היא שהעגל נחשב להתגשמות הא-ל. באיזה רמה ואיזו צורה? קשה לנו להבין את זה אבל ודאי יש להבדילו מהכרובים - השאלה רק במה.

ירבעם - וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְוַיַּעַשׂ, שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, רַב-לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלִַםהִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. כט וַיָּשֶׂם אֶת-הָאֶחָד, בְּבֵית-אֵל; וְאֶת-הָאֶחָד, נָתַן בְּדָן. ל וַיְהִי הַדָּבָר הַזֶּה, לְחַטָּאת ושם אַחַר הַדָּבָר הַזֶּה, לֹא-שָׁב יָרָבְעָם מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה; וַיָּשָׁב וַיַּעַשׂ מִקְצוֹת הָעָם, כֹּהֲנֵי בָמוֹתהֶחָפֵץ יְמַלֵּא אֶת-יָדוֹ, וִיהִי כֹּהֲנֵי בָמוֹת. לד וַיְהִי בַּדָּבָר הַזֶּה, לְחַטַּאת בֵּית יָרָבְעָם. נדב בן ירבעם -וַיֵּלֶךְ, בְּדֶרֶךְ אָבִיו, וּבְחַטָּאתוֹ, אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת-יִשְׂרָאֵל. בעשא- וַיַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה; וַיֵּלֶךְ, בְּדֶרֶךְ יָרָבְעָם, וּבְחַטָּאתוֹ, אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת-יִשְׂרָאֵל זמרי (שמלך שבוע)-עַל-חַטֹּאתָיו אֲשֶׁר חָטָא, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָהלָלֶכֶת, בְּדֶרֶךְ יָרָבְעָם, וּבְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, לְהַחֲטִיא אֶת-יִשְׂרָאֵל. עמרי-וַיֵּלֶךְ, בְּכָל-דֶּרֶךְ יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט, ובחטאתיו (וּבְחַטָּאתוֹ), אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת-יִשְׂרָאֵל. אחאב (שעבד גם את הבעל)- וַיְהִי הֲנָקֵל לֶכְתּוֹ, בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט; אחזיהו בן אחאב - וַיַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה; וַיֵּלֶךְ, בְּדֶרֶךְ אָבִיו וּבְדֶרֶךְ אִמּוֹ, וּבְדֶרֶךְ יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט, אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת-יִשְׂרָאֵל. יהורם בן אחאב - וַיַּעֲשֶׂה הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָהרַק, לֹא כְאָבִיו וּכְאִמּוֹ; וַיָּסַר אֶת-מַצְּבַת הַבַּעַל, אֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו. ג רַק בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט, אֲשֶׁר-הֶחֱטִיא אֶת-יִשְׂרָאֵלדָּבֵק: לֹא-סָר, מִמֶּנָּה יהוא - וַיַּשְׁמֵד יֵהוּא אֶת-הַבַּעַל, מִיִּשְׂרָאֵל. כט רַק חֲטָאֵי יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט, אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת-יִשְׂרָאֵללֹא-סָר יֵהוּא, מֵאַחֲרֵיהֶם: עֶגְלֵי, הַזָּהָב, אֲשֶׁר בֵּית-אֵל, וַאֲשֶׁר בְּדָן. ושם וְיֵהוּא, לֹא שָׁמַר לָלֶכֶת בְּתוֹרַת-יְהוָה אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵלבְּכָל-לְבָבוֹ: לֹא סָר, מֵעַל חַטֹּאות יָרָבְעָם, אֲשֶׁר הֶחֱטִיא, אֶת-יִשְׂרָאֵל. וכן הלאה..

6. הרובד הכוהני

עד כאן התעלמתי ממסורתם של השומרונים עצמם באשר למוצאם. זאת מכיוון שהכתבים העתיקים ביותר שבידינו בהם מוזכרת מסורת זו הם לכל המוקדם מהתקופה הביזנטית. (היו כתבים עתיקים יותר אבל הם לא שרדו)
כעת אנסה לבדוק האם יש חומר היסטורי באותה מסורת.

רשות הדיבור לשומרונים:

לדעת השומרונים, מקורם הוא בקבוצה של כמה משבטי ישראל שהתפלגו מיתר העם הרבה לפני ירבעם בן נבט. וזה המעשה:
אחרי מות אהרן הכהן, עברה הכהונה לאלעזר בנו, לאחר מכן, פנחס. אחריו, אבישוע בנו, ששי בנו, בחקי בנו. עוזי בנו. (כל זה זהה למקרא (דה"י א, ה, לא) למעט ששי שאינו נזכר.)
בימי עוזי היה איש אחד בשם אילי בן יפני (=עלי בן חפני - השומרונים אינם הוגים ח' וע') שלא היה ממשפחת הכהנים הגדולים. אילי סירב לקבל את עוזי,שהיה צעיר ממנו, ככהן גדול. לפיכך הוא מרד בו, נטש את המקדש בהר גריזים והקים לו מקדש בשילה.
אותה שנה נחלק העם לשלושה 'פרקות' (חלקים) האחד הלך אחרי עלי. האחד פנה אל אלוהים אחרים והאחד נשאר עם עוזי בהר גריזים. אותם אנשים ששמרו אמונים לכהן האמיתי הם הם השומרונים.
לאירוע שהיה אמור להיות האירוע המכונן בחיי השומרונים - התפלגות הממלכה בימי ירבעם- לא מייחסים השומרונים כל חשיבות.
לעומת זאת, מרד עלי נחשב בעיניהם לאירוע החשוב ביותר בעולם.
בעיניהם ההיסטוריה נחלקת לשנים - מבריאת העולם עד מרד עלי היא תקופת הרחותה (רצון) וממרד עלי עד היום היא תקופת הפנותה (הסתר פנים) החל מתקופת הפנותה הפסיקה השכינה להיראות במשכן ועוזי הכהן גנז את כלי הקודש במערה.
לפי אמונתם, תקופת הרחותה נמשכה 3,050 שנה. גם תקופת הפנותה תימשך 3,050 שנה ואז יבוא המשיח. (התהב)
האמונה בכהן מבני עוזי היא יסוד בסיסי בדת השומרונים.

אם כן, כדי להכחיש מסורת זו עלינו להניח שהסיפור המכונן של השומרונים (יותר מיציאת מצרים אצלנו, בערך כמו צליבת ישו בנצרות) הוא המצאה.
זה בהחלט יתכן אבל לא מאד סביר. הבה נבדוק את האפשרות האחרת:

האם ניתן להתאים את המסורת הזו למסורת העברית? במעשה פילגש בגבעה, (שופטים פרק כ, פסוק כח,) פנחס בן אלעזר הוא הכהן הגדול. בהמשך תקופת השופטים לא ידועה לנו זהות הכהן עד שאנחנו פותחים את ספר שמואל עם כהן גדול בשם עלי מבני איתמר. אין הסבר למעבר הכהונה מאלעזר לאיתמר
יוספוס (קדמוניות ח, א, ג,) מספר שמאז ימי אבישוע ניטלה הכהונה מבני פנחס והם היו הדיוטות עד ימי צדוק (הכהן בזמן שלמה שהיה מצאצאי עוזי)
במדרש מסופר ש'פנחס' היה הכהן הגדול בימי יפתח אולם מכיון שסירב להתיר את נדרו של יפתח ניטלה ממנו שכינה.

7. סיפורה של כת המנושלים

אם כן, ידוע לנו שבמהלך תקופת השופטים איבדו בני אלעזר את הכהונה לבני איתמר.
יתכן, והגיוני, שהמעבר לא היה חלק וקבוצת כהנים מבני אלעזר המשיכה לראות את עצמה כנושאת נזר הלגיטימיות הכהנית. בעוד חומסי השלטון מבני איתמר שולטים בשילה, פרשו אותם כהנים לבמה נדחת אי שם בהרי אפרים והוסיפו ליחל ליום המאושר בו ישוב נזר הכהונה לידיהם.
כעבור מאה שנה, זכה בן דוד רחוק של בני הכת (צדוק) בתפקיד הנכסף והיה לכהן הגדול של שלמה. אבל יאיר בן דליה (הכה"ג באותה תקופה לפי הכרוניקה השומרונית) וקומץ חסידיו כבר היו שקועים מדי בהסתגרותם הנכאה מכדי לשוב לכהן במקדש שאינו תחת הנהגת היורש הנכון והאמיתי עצמו.

הכהנים הוסיפו לנהל את הבמה הזעירה שלהם במשך מאות שנים.
לפי הכרוניקה הכהן בימי עמרי, הוא טוביה בן ישמעאל, נהרג 'בידי הישמעאלים שגירשו את השומרונים מהר גריזים. ומאז לא יכלו השומרונים לשכון בו ימים רבים.' (בן צבי, ספר השומרונים, עמ' 215) אם נקביל זאת למקרא ונחליף את המילה האנאכרוניסטית ישמעאלים בארמיים נגלה התאמה מפתיעה. כיוון שמלך ארם כבש את ממלכת ישראל בימי עמרי, דבר שלא נאמר במפורש אבל מוכח מפסוקים שונים במקרא.
בסופו של דבר הגיעו האשורים והגלו את ישראל אשורה, בהם, לפי המסורת השומרונית, הכה"ג עקביה.
נראה היה שהקיץ הקץ על אותה כת זעירה אלא שאז החלו הכותים לסבול מאריות עצבניים ומלך אשור חיפש כהן ישראלי. הגורל ההפכפך הפנה אותו בדיוק אל אחד הכהנים מבני הכת.
זה שב באושר אל הארץ והחל להרביץ ביושביה את תורתו, כולל סיפורים על הכהנים האמיתיים ובמתם המקודשת.
הכרוניקה השומרונית מספרת שעקביה גלה אשורה ומת שם. גם בנו חלאל מת בגלות אבל נכדו, שריה, שב לישראל.
(אין מכאן ראיה גמורה לשחזור שהצעתי כיון שיתכן ומדובר בשיבה בימי יאשיהו המתוארת בגמ' ע"ס פסוקים שונים)

8. יתרונות בתיאוריה זו

כשנבדוק עוד, יתגלה לנו שלפי זה מתיישבים דברים רבים.
(1) לפי השומרונים, עם הפילוג הפסיקה השכינה להראות במשכן וכלי הקודש נגנזו. לדברינו הסיבה לכך היא פשוטה - עוזי וקבוצתו נטשו את המשכן. הם ניסו להאמין שבמתם היא היא המשכן אבל נאלצו לראות שבמשכן חדש זה אין כלי קודש והשראת שכינה.
(2) כשאנו בוחנים את פרטי הפילוג, נראה בבירור שמדובר במחלוקת כוהנית הסובבת נושאים כמקומות פולחן וכדו'. לא מחלוקת מלכותית כפי שהיה אמור להיות.
(3) בכל ימי בית ראשון ועד החשמונאים היתה הכהונה ביד בני צדוק מבני אלעזר. קשה להניח שבזמן כזה הומצא סיפור על גזלת הכהונה ביד בני איתמר.
(4) ההיסטוריה השומרונית עד סוף ימי השופטים מספרת על תולדות כל עם ישראל. מסוף תקופת השופטים (שהם קוראים להם מלכים) מצטמצם הסיפור ומקיף את תולדות הכהנים ואנשיהם ומאחרי גלות אשור הוא שב להקיף עם שלם.
(5) שאלת ייחוס הכהנים תיפתר, כמובן. כיון שאין מדובר כאן בכהני ירבעם כי אם בכהנים אמיתיים קדומים.
(6) היחס להר גריזים יכול להיות שיקוף של תפיסת המקדש העתידי בימי שילה.

עם כל זה, עדיין אין זו יותר מספקולציה נועזת, אבל היא ראויה לבדיקה.