תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ג עמוד א
וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדלה נפלה עליהם ויברחו בהחבא.
מאן נינהו אנשים? - מי היו
אמר רבי ירמיה ואיתימא [ויש אומרים0רבי חייא בר אבא: זה חגי זכריה ומלאכי,
אינהו עדיפי מיניה, ואיהו עדיף מינייהו. - הם עדיפים עליו והוא עדיף מהם.
אינהו עדיפי מיניה - דאינהו נביאי, ואיהו לאו נביא. הם עדיפים כי הם נביאים והוא לא.
איהו עדיף מינייהו - דאיהו חזא ואינהו לא חזו. - הוא עדיף כי הוא חזה והם לא.
וכי מאחר דלא חזו, מאי טעמא איבעיתו? - ואם לא חזו, מדוע נבהלו?
אף על גב דאינהו לא חזו - מזלייהו חזו. אע"פ שלא חזו, מזלם חזה.
המפרשים (רש"י, שוטנשטיין בשיטתו) מסבירים שאין שום חידוש בכך שהסובבים את דניאל לא יחזו. אם צריך לומר זאת, הרי זה מפני שזה חידוש. וזה חידוש כי הם הנביאים והוא לא ואעפ"כ הוא היה החוזה ולא הם.
אבל עדיין היה להם משהו - מזל - יהיה מה שיהיה - שאיפשר להם לזהות שיש כאן משהו יוצא דופן, אולי מסוכן (כי התגלות היא גם מסוכנת, כפי שרואים זאת בעוד מקומות, ובוודאי שפחדו מפניה, כבמעשה ההתגלות לאם שמשון).
לפי המשך הגמרא נראה שאותה יכולת של "מזל" קיימת גם אצל שאר בני אדם, וכמסתבר לי (ובוודאי יהיה מי שיחלוק) - לאו דווקא יהודים.
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ג עמוד א
אמר רבינא: שמע מינה, האי מאן דמיבעית - אף על גב דאיהו לא חזי מזליה חזי. - מי שנבהל, אע"פ שלא חזה, מזלו חזה.
אבל זה כבר לא שייך להתגלות נבואית.
אפשר להביא עוד דוגמאות.
פרשת בשלח
(לא) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְדֹוָד בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יְדֹוָד וַיַּאֲמִינוּ בַּידֹוָד וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ:
קודם לכן משה מדבר עם ה' וה' עונה לו, אבל עם ישראל אינו מתרשם וכמסתבר אינו יודע על כך. העם מאמינים במשה דרך האמונה בהשם, כך נראה כאן.
ואפשר להביא עוד דוגמאות. אולי הבולטת שבהן היא תפילתו של אלישע על נערו.
מלכים ב פרק ו
(טו) וַיַּשְׁכֵּם מְשָׁרֵת אִישׁ הָאֱלֹקים לָקוּם וַיֵּצֵא וְהִנֵּה חַיִל סוֹבֵב אֶת הָעִיר וְסוּס וָרָכֶב וַיֹּאמֶר נַעֲרוֹ אֵלָיו אֲהָהּ אֲדֹנִי אֵיכָה נַעֲשֶׂה:
(טז) וַיֹּאמֶר אַל תִּירָא כִּי רַבִּים אֲשֶׁר אִתָּנוּ מֵאֲשֶׁר אוֹתָם:
(יז) וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע וַיֹּאמַר יְדֹוָד פְּקַח נָא אֶת עֵינָיו וְיִרְאֶה וַיִּפְקַח יְדֹוָד אֶת עֵינֵי הַנַּעַר וַיַּרְא וְהִנֵּה הָהָר מָלֵא סוּסִים וְרֶכֶב אֵשׁ סְבִיבֹת אֱלִישָׁע:
לפיכך התשובה לשאלתו של מוטיהו היא שהנבואה היא דבר פרטי ואין לאחרים מבוא בו.
כל זאת מן המקרא עצמו.
בכל אופן, איקון ירוק על השאלה שמעוררת בדיקה של נושא מעניין וחשוב.