עם כל מעלותיו של מרדכי היהודי, מדוע היה רצוי רק ל"רוב אחיו"? ובעיקר, מדוע נכתב במגילה שהיה רצוי רק לרובם? אם באמת נכתבה המגילה כדרך שנכתבים ספרים של חול, האם לא היה מרדכי מקשט (או מורה לקשט) את שמו במחמאות? האם היה מזכיר שהוא רצוי רק לרובם של אחיו?
(ניתן להשוות זאת לספר מתקופה לא רחוקה מאד, האוטוביוגרפיה של יוספוס פלויוס, שעשירה במחמאות ובסיפורים על מעלליו הייחודיים- דברי הכותב שורות אלו).
אלו דברי מו"ר.
ואני רויתי נחת, לא רק מההוכחה, אלא גם מהשאלה ומן ההעזה לשאול. הרב גדליה היה מוכן להעלות את השאלה כיצד יודעים שספר מן המסורת שלנו אכן ראוי לאמון שניתן בו. איני אומר שהוא ניגש עם חשדנות לספרי הקודש, ומסתבר שפשוט דיוק זה עלה בדעתו אגב לימוד. אבל היכולת לזהות את הדיוק הרשימה אותי ואף נתנה לי דגם. כל דבר ראוי לבדוק.
*** לימים נתקלתי בפירוש (נדמה לי של קויפמן) על מגילת אסתר. גילוי נאות: לא אהבתי מה שקראתי. המחבר היה ביקורתי כלפי מה שנראה לי ככתבי הקודש שלנו. אבל רעיונות ביקורתיים מחלחלים ואינם נותנים מנוחה. המחבר, כמדומה קויפמן, הצביע על סגנונה הכבד מאד של המגילה (חזרות רבות, פירוט רב מדי) וגם עסק בפסוק האחרון. וכאן, בלשון הגמרא, הטיל בליסטרה שניפצה את ראיתו של מו"ר.
מאי "רוב אחיו"? - אחיו הרבים.
לא "רוב" במובן של החלק הגדול מתוך כמות, אלא לשון "רבים". כמו, "אכלתי את רוב העוגה" לעומת "אכלתי עוגות רבות".
(ובאנגלית, MOST OF לעומת MANYׂׂ. קשה לי למצוא מקבילה עברית. אולי "רבים" לעומת "רוב-מתוך"?).
בשעתו חשדתי במחבר אותו ספר, שהוא מתאמץ לקלקל את ההבנה הפשוטה בפסוק.
אז הבה נתבונן יחד, כפי שהשנה שמתי לב בלימודי הדף היומי.
למעשה, הרב גדליה הלך בעקבות הדיון בגמרא. אבל בגמרא עצמה אפשר למצוא את שתי ההבנות, בשני פסוקים מן המגילה.
המונח "לרוב" (או, כפי שהוא מופיע במגילת אסתר, "ורוב" ב"רוב בניו" של המן) צריך להיות מוקבל לשימוש זה בתנ"ך. לצערי, כיון שפרוייקט השו"ת אינו מאפשר חיפוש עם ניקוד באופן שאני יודע להשתמש בו, נאלצתי לסקור חלק מן המאות הרבות של מציאות של "רב" ו"רוב" (שהרי ללא ניקוד אפשר גם לקבל רב בקריאה של ))RAV. אני מביא דוגמא אופיינית:
מלכים א פרק א
(יט) וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא וְצֹאן לָרֹב
כאן מדובר בלשון "הרבה מאד".
אבל המילה "לרוב אחיו" מופיעה בסמיכות. האם זה השימוש של MOST או של MANY?
ובכן, לשון "לרוב" בסמיכות לא מצאתי. לשון "ורוב" בסמיכות מצאתי.
אז נפנה לרגע אל המופע השני במסכת מגילה.
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף טו עמוד ב
ויספר להם המן את כבוד עשרו ורב בניו, וכמה רב בניו? - אמר רב: שלשים, עשרה מתו, ועשרה נתלו, ועשרה מחזרין על הפתחים, ורבנן אמרי: אותן שמחזרין על הפתחים שבעים הויא, דכתיב שבעים בלחם נשכרו, אל תקרי שבעים אלא שבעים. ורמי בר אבא אמר: כולן מאתים ושמונה הוו, שנאמר ורוב בניו, ורוב בגימטריא מאתן וארביסר הוו!
איך הבינו השואלים והמשיבים את "ורוב" בביטוי "ורוב בניו"?
בשוטנשטיין (שם עמ' 4 הערה 60 בשם המהרש"א) נראה שהבינו גם כן ש"רוב" כאן פירושו "הרבה".
ואכן, הביטוי "ורוב" בסמיכות מופיע לרוב בספר איוב. והנה דוגמא שפירושה חד משמעי.
אך דומה שהפשטות היא שעדיין מדובר בהרבה ולא ברוב-מתוך.
*******
למרות שהאמוראים מבחינים ש"ורוב בניו" פירושו "הרבים", את הביטוי "רוב אחיו" פירשו כמו הבנתנו האופיינית, "רוב-מתוך אחיו".
הנה הדיון:
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף טז עמוד ב
כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרב אחיו,
לרוב אחיו - ולא לכל אחיו, מלמד: שפירשו ממנו מקצת סנהדרין.
אמר רב יוסף: גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות. דמעיקרא חשיב ליה למרדכי בתר ארבעה ולבסוף בתר חמשה. מעיקרא כתיב אשר באו עם זרבבל ישוע נחמיה שריה רעליה מרדכי בלשן, ולבסוף כתיב הבאים עם זרבבל ישוע נחמיה עזריה רעמיה נחמני מרדכי בלשן.
רש"י הבין שמדובר באמירה אחת ארוכה, ופירש שהאחים שפירשו ממרדכי לא היו מתוך כלל היהודים אלא אותם חכמי סנהדרין וחבריו (היינו אומרים היום: עמיתיו) של מרדכי שהקפידו עליו שביטל תורה לעבודת המלך.
לולא פירוש זה אפשר היה לומר שכמו כל אדם שקרוב למלכות, גם למרדכי צצו מתנגדים. קל להיות חביב על הכל כשאין תפקיד רשמי. כשיש, יהיו כאלו שיתלוננו שהרב שמן מרוב אכילה על חשבונם (המקור לבדיחה זו מן הגמרא המתארת כיצד עם ישראל חושדים במשה רבנו... זה לא חייב להיות ביאור היסטורי אלא תיאור אופיני של גורלו של מנהיג).
על כל פנים, הגמרא מפרשת את "רוב אחיו" כמו הרב גדליה.
אולם הפירוש המילוני מתוך השוואה לשאר המקרא אכן מצדיק את דברי החוקר.
"רצוי לרוב אחיו" במובן של "אחיו הרבים". זה לשון שבח שמחבר המגילה חולק למרדכי.
רב אדם יקרא איש חסדו, ואיש אמונים מי ימצא (משלי כ, ו). אפשר לפרש רב - רוב בני אדם, ואפשר לפרש רב - הרבה בני אדם, ושתי המשמעויות מכוונות לאותה הוראה. אולם בפסוק ורצוי לרוב אחיו, רש"י וראב"ע פירשו ולא לכל אחיו, ורבי משה אשכנזי, תלמידו של שד"ל, ו-ש.ל. גורדון פירשו לאחיו הרבים; ואין המשמעויות זהות. הבלשן יהושע שטינברג, במילונו לתנ"ך, אחרי שהביא רב דוגמאות לשימוש במלה רב במשמעות של כמות גדולה, הביא שלוש דוגמאות לשימוש במלה רב במשמעות חלק הגדול מן הכלל ובכללן הפסוק רצוי לרב אחיו.
נשלח ב-1/8/2014 08:04
מ
תודה!
אז מתברר שכבר הראשונים נחלקו בדברים אלו... ואנכי לא ידעתי (זה מה שקורה כאשר לומדים בעיון עצמי ובלי להסתייע ברבותינו, כדבריך בכל מקום).
התוכל לציין את הדוגמאות של "רוב" במובן של "רוב-מתוך"? של שטיינברג?
לצערי פרוייקט השו"ת אינו מספיק כדי לעזור לנוכח חוסר האפשרות להתמקד בחיפוש מסויים, לפי משמעות. מסתבר שמאגרי מידע ממוחשבים יכולים להביא אותנו עד מקום מסויים ולא יותר...
ברור שהמילה רוב מתפרשת לפי ההקשר וברור שלפירושו של קויפמן המילה אינה מוסיפה מאומה. מה ההבדל בין רצוי לאחיו או לאחיו שהם רבים? ולא רק שאינה מוסיפה אלא גם מיותרת. וחבל שיש צורך להעיר הערה פשוטה כזו
נשלח ב-1/8/2014 09:18
תלמיד טועה,כדי לבאר מילה צריך ךבדוק איך היא מפורשת במגילה עצמה.הרי במגילה יש לנו את הביטוי רוב בניו שכאן ברור לפי ההקשר שפרושו הרבה(שהרי המן התגאה שיש לו הרבה ילדים) כך גם לגבי הפסוק על מרדכי.
נשלח ב-1/8/2014 10:12
עיקר הפליאה בעיניי היא הגמרא עצמה שמסיקה לכולהו אית להו פירכא מלבד דשמואל ,מהא דקיימו וקיבלו עליהם ,קיימו מה שקבלו כבר ,מהיכי תיתי?
נשלח ב-1/8/2014 10:15
תלמיד ,ברור שיש הבדל , רצוי לחביריך או חביריך הרבים , עוד מעידה הפסוק ,רצוי לרוב אחיו שרבים הלכו אחר מרדכי ,
תוקן על ידי חסדא ב- 01/08/2014 10:31:52
נשלח ב-1/8/2014 10:19
שו"ת הרשב"א החדשות (מכתב יד) סימן שסז
ואומר כי דברים אלו כשאר כל הדברים שיראו בעיני כל חולק בתורתנו שהם הפך הנאות וכל שכן מה שנגלתה חטאת העם הגדולה2, יחזק בעיני כל בעל שכל שכלל תורתנו וכל מה שכתוב בה מן הנסים והאותות וקרבתנו אל השי"ת אמת. ויתבונן כל בן דעת, אם יש עם רבים או יחידים חוקקים על ספר חטאיהם הגדולים ומרים3 הלב, למען יעמדו ימים רבים לזכור עון להתפש. ואלו יכתבו אותם מרצונם אין אונס. לא יתכן שיסבול זה דעת מי שקרוי אדם שיתכן זה במי שיש לו שום שכל אנושי. ועתה ראה חטא אשר הגדילוהו מן הנטיה מן האמת והנאות שאין ערוך אליו, הוא ענין העגל, וכן ענין המרגלים וכפירתם במה שאמר להם אבי הנביאים משה רבינו ע"ה עד שהגיעם ענשם ליפול פגריהם לכל פקודיהם במדבר, וזה נכתב לנו על ספר, וכאלה רבים. זה כלו וכל מה שבתורה מעיד עדות אמת מספרנו4 המקודש אמת לא נוסף בו ולא נגרע ממה שהיה וקרה מן המרי או מן הגדולה דבר רק נכתב הכל באמת.
[למה יש לי תחושה שקויפמן פירש רוב -הרבה, דווקא בגלל שלא ייתכן שייכתב גנאי על מרדכי??]
נשלח ב-1/8/2014 10:29
פרים גם בתוך המגילה י שצורך לשים לב להקשר
נשלח ב-1/8/2014 11:24
תלמידטועה הוא אשר אמרתי ההקשר ברור בשני המקרים הן לגבי המן והן לגבי מרדכי במידה שווה. אין שום הבדל.
ואם ברצונך לחלוק על דברי עליך להוכיח את ההבדל.
תוקן על ידי אפריםבן ב- 01/08/2014 11:26:07
נשלח ב-1/8/2014 12:45
מיימוני כתבת: "
אבל רעיונות ביקורתיים מחלחלים ואינם נותנים מנוחה
"
אז אולי עדיף להימנע? ע"ע בני ברק
נשלח ב-1/8/2014 14:28
מיימוני,
רש"י, ראב"ע ורבי יוסף אבן נחמיאש, הראשונים, פירשו לרב אחיו - ולא לכל אחיו, כמפורש בגמרא (מגילה טז:).
רבי משה אשכנזי, מהאחרונים, פירש (בפירושו הואיל משה): ורצוי לאחיו הרבים או גם לגדולים שבהם כי דורש טוב לעמו ולא לעצמו. ופירושו השני מבוסס על פירוש שד"ל לאסתר ד, ג: לרבים - לגדולים ולחשובים. ומצאתי שמדרש איכה רבתי נחתם בפסקא: את מוצא שמדות טובות של הקב"ה בהשפע בפרוי וברבוי, הטוב ברבוי, החסד ברבוי, הרחמים ברבוי, הצדקה ברבוי, באמונה ברבוי, הפדות ברבוי, בהרכה ברבוי, השבח ברבוי, השלום ברבוי, הטוב ברבוי, ..., השלום בריבוי שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך אל תקרי בניך אלא בוניך וכו'.
אם-כך, יש שלשה פירושים לפסוק ממגילת אסתר ורצוי לאחיו: א. ולא לכל אחיו (ולא לכל הסנהדרין). ב. לאחיו הרבים. ג. לכל אחיו ובכללם אחיו הגדולים (כלומר הסנהדרין).
שלשת הפסוקים שהביא יהושע שטיינברג לשימוש במלה רב במשמעות חלק הגדול מן הכלל: משלי כ, ו; אסתר י, ג; איוב ד, יד.
נשלח ב-1/8/2014 14:38
למה אם המגילה נכתבה שלא ברוה"ק לא יתכן שכותביה הקפידו לכתוב אמת? אנשי כנסת הגדולה היו אנשים דגולים והיו נאמנים למסורת העתיקה של אי הסתרת חסרונות גדולי ישראל.
נשלח ב-1/8/2014 15:04
אריאל ,אתה דבק ברעיון של גילוי החסרונות כי הוא מוצא חן בעיניך אבל אין לך כל הוכחה שזוהי כוונת הפסוק . המחבר של מגילת אסתר השתמש כבר במילה רוב בנושא של רוב בניו של המן אז ברור שניתן להקיש מכאן על כוונתו לגבי מרדכי . נראה שהרעיון שלך שאנשים דגולים יהיו נאמנים למסורת העתיקה ולא יסתירו חסרונות של גדולי ישראל מאפיל אצלך את ההגיון הלשוני.
נשלח ב-1/8/2014 15:10
אני רוצה לומר שגם אם נניח שהפירוש הוא רוב ולא הרבה עדיין לא תהיה שום ראיה לרוה"ק. זאת מבלי להיכנס לנושא הלשוני.
נשלח ב-1/8/2014 15:56
תודה על התגובות.
אנסה לעשות סדר.
הנושא כאן הוא רק (או "רק") השאלה מה פירוש קטע הפסוק "רצוי לרוב אחיו".
כפי שסיכם מ80, יש לנו כמה אפשרויות, (ואני משנה קצת מדבריו מפני שדברי נראים לי יותר, ולדבריו יש כאן ארבע אפשרויות):
א. רוב אחיו ולא כולם (הגמרא לעיל, הראשונים שהזכיר מ)
ב. אחיו הרבים (קויפמן, לפי מה שכתבתי שזכור לי, ואני מקוה שלא טעיתי בזה).
ג. אחיו החשובים (ר' משה אשכנזי, שד"ל).
מהי עדות הפסוקים במקרא? הדוגמאות שהבאתי לעיל הן מעט מהרבה. עד כמה שראיתי - ואפשר להתרשם למעלה - שם "רוב" בא בלשון "הרבה".
והנה הראיות לשימוש מילולי במובן של "חלק גדול" או "רוב-מתוך" ע"פ שטיינברג
צריך לראות את הפסוק בהקשר אך אני מביא שתי דוגמאות של פירושים מפרוייקט השו"ת ושתיהן יכולות להיות פשט המילים.
רש"י משלי פרק כ פסוק ו
(ו) רב אדם יקרא איש חסדו - הרבה יש בני אדם הבוטחים אל אוהביהם המבטיחים אותם חסד וקוראים להם בעת דוחקם: ואיש אמונים מי ימצא - המבטיח ועושה: איש חסדו - המבטיח לו לעשות חסד:
אבן עזרא משלי פרק כ פסוק ו (ו) רב אדם - כלומר הרוב בבני אדם כל אחד יקרא חסדו כלומר יתפאר שיעשה חסד ולא יקראהו מי ימצא פ"א שיאמר אמת על נפשו:
על זה הייתי מעיר שיש משהו משותף ל"רוב" מתוך כל. כלומר, תמיד כאשר מדברים על "הרבה" אין מתכוונים ל"כל". זו לאו דווקא הנגדה. שיש כאלו שדווקא לא. ואולי אחזור לנקודה זו בסוף.
את הפסוק הזה מצאתי גם אני ואיני זוכר אם הבאתיו למעלה. הבעיה שקשה למצוא בו משמעות מסויימת. עצמותי הרבות? רוב עצמותי ולא כולן? ושוב אני חוזר להערה שלי על ההבדל בין "רוב" ל"כל".
