מוסר ואבולוציה

שלום לכולם.

רגש אנושי בסיסי הקיים בכל אדם (כמעט) אומר שמחובתנו להתנהג בצורה מוסרית. מהי התנהגות מוסרית? יש על כך מחלוקות בין תרבויות שונות אך לענייננו נסתפק בדוגמא פשוטה המוסכמת על כולם- רציחה בלי שום סיבה היא התנהגות לא מוסרית. כלומר, כל אדם מסכים שמוטלת עליו חובה (מעין "צו קטגורי" קאנטיאני) לא לרצוח אחרים.

הנחת יסוד פשוטה תגיד- אם הרגש הזה טבוע בכולנו, ובצורה כ"כ חזקה, כנראה שהוא באמת נכון. איזו סיבה יש להגיד שכולנו חיים באשליה וסתם מדמיינים דברים? אם כך אנו מרגישים- כנראה שהחובה המוסרית הזו היא אכן דבר אמיתי.

עד כאן אני מניח שהרבה יסכימו איתי.

ומכאן לשאלה שברצוני להציג:

מה תאמרו על הטענה שיש הסבר אלטרנטיבי לרגש המוסרי הזה, ומכאן יש להסיק שאין סיבה לומר שרגש זה הוא אכן אמיתי?

אם נאמר שיש סיבות אבולוציונית לכך שהרגשות המוסריים התפתחו בנו, האם זה אומר שאין כל בעיה לומר שהדמיון סתם מתעתע בנו?

מהן אותן סיבות אבולוציוניות? יש על כך דעות שונות, ואין ברצוני לדון בהם כעת (מי שזה מעניין אותו יכול לקרוא את ספרו של ריצ'רד דוקינס "הגן האנוכיי"). בהנחה שהסיבות האלו אכן משכנעות, האם מסקנה מתבקשת היא לומר שהמוסר זה סתם אשליה?

ירוחם,

איני חולק על ההנחה שלך שהמוסר האנושי הוא רלטיביסטי.

אמנם הדוגמה שהבאת ניתנת לפרשנות אחרת.

אם מישהו היה לוקח את אשתו של אברהם ומשאיר אותו בחיים - הוא היה משאיר פוטנציאל לנקמה. וזה לא משתלם.

יכול להיות ש"אין יראת ה' במקום הזה" - הכוונה: "אין מוסר כלל במקום הזה".

עודד וירוחם,

לא ברור לי כיצד דבריכם מתקשרים לדיון שהצגתי. 

אשמח לשמוע דעות של אנשים נוספים- האם ההנחה שרגשות המוסר נוצרו כתוצאה מאבולוציה מובילה למסקנה שמוסר זה אשליה?

פלמוני, מה זה משנה אם המוסר נוצר כתוצאה מאבולוציה או כתוצאה מהחלטה אנושית? בכל מקרה המוסר אינו אשליה.

פלמוני
האבולוציה (ובכלל המדע) אמורה (ואכן מנסה לעשות כך) להציע סיבה לכל אמונה/מחשבה וכו' שיש לנו. כך גם היא אמורה להסביר מדע אנו מאמינים למראה עינינו (למשל שיש מאובנים במעבה האדמה) ומדוע אנו מציעים תיאוריות מסוימות כדי להסביר את מראה עינינו (למשל תאוריית האבולוציה).
יש כאן לולאה מובנית במדע, שכן הוא צריך להסביר מדוע אנחנו מאמינים בו, ובכך הוא חותר תחת עצמו, וכפי /האריך הרב מיכי בספרו אלקים משחק בקוביות.
הבעיה כאן היא לרק מוסר, אלא כאמור כל אינטואיציה שיש לנו. קשה לראות איך הערעור הזה על האינטואיציות יכול להתקבל שכן הוא מערער גם על עצמו. נראה שאין לנו ברירה אלא להמשיך ולהאמין באינטואיציות שלנו.

אפרים, לא הבנתי את דבריך. אם המוסר נותר על ידי האבולוציה הרי שאין לו קיום טרנסצנדנטי והוא לא שונה מכל דחף אחר שיש לנו. יש לנו דחף מוסרי ודחף לנקום ואין ביניהם שום הבדל אונטולוגי.

אפרים,

אם רגשות המוסר שבנו נוצרו כתוצאה מכך שזה טוב להישרדות- אז אין סיבה להגיד שהם אכן אמיתיים.

יש3,

באופן כללי, אכן יש מקום להאמין לאינטואציות שלנו, ולומר שהם אכן משקפות את המציאות נאמנה. אך שים לב שכאן יש חריג- הטענה שהאינטואציה המוסרית טמונה בנו מכיוון שזה טוב להישרדות.

פלמוני,
הסברתי לך שאין כאן חריג. על כל אינטואיציה שלנו, מדעי המוח צריכים למצוא באיזה מערכת/תאים היא נמצאת, ואז אנשי האבולוציה צריכים לשאול את עצמם כיצד המערכת הזו מועילה מבחינה אבולוציונית (ואם היא לא מועילה אז להניח שהיא אקראית ותיעלם במיליוני השנים הקרובות).

יש,
אני רואה את הדברים אחרת. בגדול יש סנכרון בין האינטואיציה שלנו לבין המציאות האובייקטיבית. סנכרון זה, כמובן, הוא תולדה של אבולוציה. מכאן שבד"כ אין מניעה להגיד שמה שנראה לנו אמיתי ונכון הוא באמת כזה. לגבי מוסר, כאמור, יש סיבה מיוחדת שלא לומר כך..

שוב, אין שום סיבה מיוחדת. אתה בכלל לא עונה לטיעון שלי.
אולי דוגמה תעזור. ניקח למשל את הסיבתיות. האם קיימת סיבתיות? האינטואיציה אומרת שכן. אבל אם נניח לרגע שלא (כומ שאתה עושה עם המוסר) נוכל לשאול האם היא מועילה אבולוציונית וכמובן שנענה שכן. אמור מעתה ייתכן שאין סיבתיות אבל יש לנו את האינטואיציה הזו כי היא מועילה ולכן שרדה.
אותו דבר לגבי אמונת הסנכרון שאתה מציג בהודעתך. אתה מאמין שיש סנכרון, אבל האם זה כך? כמובן שאמונה בסנכרון היא דבר מועיל, שהרי אחרת לא נוכל להחליט על שום דבר, ולכן האבולוציה השאירה אותה.

יש,

אני לא בטוח שהדוגמאות שהבאת טובות, ולכן בנתיים אני לא מקבל את הטענה שלך.

לגבי סיבתיות- אכן כיום אנו יודעים שיש בטבע גם דברים הנוצרים יש מאין, בניגוד לאינטואיציה הבסיסית של כל אדם שלכל דבר יש סיבה. ההסבר שסיבתיות מועילה מבחינה אבולוציונית יכול להסביר את הפער הזה...

לגבי אמונת הסנכרון- אני לא "מאמין" בסנכרון אלא אני "יודע" שהוא קיים. העובדה שבני אדם מפתחים תאוריות מדעיות, מעמידים אותן למבחן ומצליחים בו- מוכיחה את זה.

לגבי סיבתיות, לא הבנתי מה קשורים תהליכים אקראיים לעניין. המדע מניח לגבי רוב הדברים סיבתיות והשאלה אם יש לזה הצדקה. ההצדקה היחידה היא אינטואיציה.
לגבי סנכרון, אתה לא יודע את זה. אם אין סנכרון הרי שאנו חיים באיזשהי מציאות מדומינת. במציאות המדומינת שלך אתה מדמין מדענים מדמין מבחנים ומדמיין הצלחות. איך מכאן אתה יודע שיש סנכרון, אין לי מושג.

בכל אופן, הדוגמאות ניתנו רק לשם ההבנה, ואינן עיקר העניין. עיקרו של דבר הוא שאין לך שום יכולת לדעת משהו ללא ההכרה או המודעות, ולהכרה או המודעות אפשר למצוא הסבר אבולוציוני (וכאמור, גם אם אין לי הסבר, אני יכול להשאר בצ"ע, או לומר שזה פשוט מוטציה גנטית אקראית ששרדה רק כמה אלפי שנים אבל לא תשרוד בטווח זמן אבולוציוני).
האבולוציה (יחד עם מדעי המח) מתימרת להסביר כל פרט באדם כולל את כל האינטואיציות שלו.