| נשלח ב-12/8/2014 19:52 |
|
| |
מוסר ואבולוציה
שלום לכולם.
רגש אנושי בסיסי הקיים בכל אדם (כמעט) אומר שמחובתנו להתנהג בצורה מוסרית. מהי התנהגות מוסרית? יש על כך מחלוקות בין תרבויות שונות אך לענייננו נסתפק בדוגמא פשוטה המוסכמת על כולם- רציחה בלי שום סיבה היא התנהגות לא מוסרית. כלומר, כל אדם מסכים שמוטלת עליו חובה (מעין "צו קטגורי" קאנטיאני) לא לרצוח אחרים.
הנחת יסוד פשוטה תגיד- אם הרגש הזה טבוע בכולנו, ובצורה כ"כ חזקה, כנראה שהוא באמת נכון. איזו סיבה יש להגיד שכולנו חיים באשליה וסתם מדמיינים דברים? אם כך אנו מרגישים- כנראה שהחובה המוסרית הזו היא אכן דבר אמיתי.
עד כאן אני מניח שהרבה יסכימו איתי.
ומכאן לשאלה שברצוני להציג:
מה תאמרו על הטענה שיש הסבר אלטרנטיבי לרגש המוסרי הזה, ומכאן יש להסיק שאין סיבה לומר שרגש זה הוא אכן אמיתי?
אם נאמר שיש סיבות אבולוציונית לכך שהרגשות המוסריים התפתחו בנו, האם זה אומר שאין כל בעיה לומר שהדמיון סתם מתעתע בנו?
מהן אותן סיבות אבולוציוניות? יש על כך דעות שונות, ואין ברצוני לדון בהם כעת (מי שזה מעניין אותו יכול לקרוא את ספרו של ריצ'רד דוקינס "הגן האנוכיי"). בהנחה שהסיבות האלו אכן משכנעות, האם מסקנה מתבקשת היא לומר שהמוסר זה סתם אשליה?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2014 00:53 |
|
| |
ריצ'רד דוקינס אכן נמצא בתוך המערבולת הזאת. משום שאם המפץ הגדול הוא מקרי - אכן יש כאן אופציה ל'דפקט' של "גן המוסר".
אבל אם אנו מניחים שכח עליון תבוני (= אלוקים) חולל את המפץ - אין זה רלוונטי אם המוסר הוא רגש אמיתי או מלאכותי. כיון שהוא חלק מהדיסק הקשיח שהוכנס בתוכינו על ידי מחולל המוסר עצמו בכוונה תחילה.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2014 13:17 |
|
| |
להבנתי יש כשל בהבנת העניין.
ההתפתחות, אבולוציה, אינה גורם מתכנן ומכוון, ודאי שאינה כיד מכוונת אל תכלית. ההתפתחות גם אינה מכוונת אל מצב טוב יותר או חיובי מבחינת קיומו של היצור והמין שלו.
התפתחות יצור חי נעשת על פי השינויים הגנטיים שבגופו ועל פי המצב שבו היצור מצוי. תזונה טובה ואקלים מתאים משפרים את גידולו וחוסנו של היצור וההפך. כתוצאה מן ההתפתחות הגנטית הזו, משגשגים אלו המתאימים לתנאי המחיה במקום שבו הם נמצאים , ונעלמים היצורים שאינם יכולים להתרבות כיוון שאינם מתאימים לתנאי המחיה במקום בו הם נמצאים.
זרעים של צמח אשר משך חיותם קצר ינבטו רק במקום בו יש די רטיבות עבורם במשך הזמן שחלף מאז הבשלתם. הם לא יעמדו בתנאי מדבר אשר בו הגשם מופיע אחת לכמה שנים וחיותם תאבד קודם שינבטו.
ההתאמה נוצרת בדיעבד ולא כתוצאה של תכנון.
במדבר היבש ינבטו רק זרעים בעלי משך חיות ארוך, ולכן הם מסוגלים להמתין לבא הגשם.
אצל רבים ממיני הסחלבים התפתחו פרחים בעלי מנגנוני התאמה מיוחדים למין מסוים של חרקים אשר רק הם יכולים לאבק אותם. נוצרה תלות מוחלטת בין מין מסוים של סחלב למין מסוים של חרק אשר רק הוא יכול לאבק אותו. אם אותו חרק יעלם מן האזור או יופיע בזמן שונה ממועד פריחת הסחלב התלוי בו, לא תהיה הפריה. אם השינוי הזה יהיה קבוע, נגזרת כליה על אותו מין של סחלב. לכן סבורים כי רבים מן הסחלבים האלו מצויים בדרך ללא מוצא, והגיעו לסוף דרכם.
ועוד דוגמה. נפח גולגולת האדם גדל, הראש שלו גדל. הזדקפותו של האדם והליכתו על שנים דורשים אגן ירכים צר. שתי רגליו של האדם צמודות זו לזו. אין קשר בין שני תהליכי ההתפתחות האלו. לא היה גורם מתכנן אשר התאים ביניהם, לכן האישה מתקשה ללדת, ועל הולד לתמרן את יציאתו החוצה. הוולד האנושי אינו מפותח ונדרשים לו עוד חודשים רבים להשלמת התפתחותו, דבר המערים קושי רב על האם ומגביל אותה מאד.
אם תחריף אי ההתאמה בין נפח הגולגולת למרווח בעצמות האגן, לא תוכלנה הנשים ללדת לידה טבעית, ולו האדם היה חית בר, היה המין הזה עובר מן העולם. קודם שידע האדם לשמור על היגינה היו הנשים מתות מזהום לאחר נתוח קיסרי. בסופו של התהליך היו נותרים רק בעלי התאמה, לו היו כאלה.
מכאן שההתפתחות של היצורים אינה פועלת דווקא להמשך קיומם. היא אינה פועלת למען איזה דבר.
רגשות אמהים אתה מוצא גם אצל בעלי חיים. הפילות הבוגרות של העדר מסיעות לפילים הקטנים ומגינות עליהם. ודאי שהדבר תורם לשרידות עדר הפילים, אבל אינו נעשה מתוך שיקול מוסרי.
התפתחות הידע האנושי ויכולת ממושו מסיעים הרבה לשרידותם של אנשים בעלי ליקויים ומאפשרת את התרבותם. כאן מופיע עימות חריף בין הטבע, אשר על פיו אנשים אלו אינם מסוגלים לחיות ולהתרבות, ובין ערכי המוסר של האדם, הרואה בחיים ערך אשר יש להתאמץ מאד כדי לשמר אותם אף על פי, ולמרות אי התאמה של הפרט לתנאי חיים רגילים.
מוסר הוא כושר שכלי. ככזה הוא אינו מותנה ישירות בהתפתחות הגנטית של האדם. יכולתו של המוסר להועיל לקיומו של המין האנושי תלויה בהקשרים נפשיים וחברתיים מורכבים ומסובכים. כוח השפעתו של המוסר חלש מאד ביחס לכוחות הנובעים משיקולים של תועלת, אנוכיות והיפעלויות אחרות של הפרט ושל החברה.
עודד
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2014 13:20 |
|
| |
עודד האם הכושר השכלי אינו אבולוציוני?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2014 13:43 |
|
| |
המוסר האנושי והמוסר האלוקי הם שני דברים שונים לחלוטין. המוסר האנושי משתנה, כפי שאמרו- פורנוגרפיה זה ענין של גאוגרפיה. דוגמה למוסר אנושי מספרת לנו התורה
בראשית פרק כ
(יא) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי:
כלומר לקחת אשת איש לא היה מוסרי, אבל רצח כן היה בנורמת המוסר, מה עשה אדם מוסרי שחשק באשת איש? הוא רצח את הבעל. וכך הוא נשאר מוסרי. היום בעדננו אשת איש זו לא בעיה מוסרית, אבל רצח כן.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2014 14:02 |
|
| |
ירוחם,
איני חולק על ההנחה שלך שהמוסר האנושי הוא רלטיביסטי.
אמנם הדוגמה שהבאת ניתנת לפרשנות אחרת.
אם מישהו היה לוקח את אשתו של אברהם ומשאיר אותו בחיים - הוא היה משאיר פוטנציאל לנקמה. וזה לא משתלם.
יכול להיות ש"אין יראת ה' במקום הזה" - הכוונה: "אין מוסר כלל במקום הזה".
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2014 16:00 |
|
| |
עודד וירוחם,
לא ברור לי כיצד דבריכם מתקשרים לדיון שהצגתי.
אשמח לשמוע דעות של אנשים נוספים- האם ההנחה שרגשות המוסר נוצרו כתוצאה מאבולוציה מובילה למסקנה שמוסר זה אשליה?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2014 17:02 |
|
| |
פלמוני, מה זה משנה אם המוסר נוצר כתוצאה מאבולוציה או כתוצאה מהחלטה אנושית? בכל מקרה המוסר אינו אשליה.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2014 17:24 |
|
| |
פלמוני האבולוציה (ובכלל המדע) אמורה (ואכן מנסה לעשות כך) להציע סיבה לכל אמונה/מחשבה וכו' שיש לנו. כך גם היא אמורה להסביר מדע אנו מאמינים למראה עינינו (למשל שיש מאובנים במעבה האדמה) ומדוע אנו מציעים תיאוריות מסוימות כדי להסביר את מראה עינינו (למשל תאוריית האבולוציה). יש כאן לולאה מובנית במדע, שכן הוא צריך להסביר מדוע אנחנו מאמינים בו, ובכך הוא חותר תחת עצמו, וכפי /האריך הרב מיכי בספרו אלקים משחק בקוביות. הבעיה כאן היא לרק מוסר, אלא כאמור כל אינטואיציה שיש לנו. קשה לראות איך הערעור הזה על האינטואיציות יכול להתקבל שכן הוא מערער גם על עצמו. נראה שאין לנו ברירה אלא להמשיך ולהאמין באינטואיציות שלנו.
אפרים, לא הבנתי את דבריך. אם המוסר נותר על ידי האבולוציה הרי שאין לו קיום טרנסצנדנטי והוא לא שונה מכל דחף אחר שיש לנו. יש לנו דחף מוסרי ודחף לנקום ואין ביניהם שום הבדל אונטולוגי.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2014 17:48 |
|
| |
אפרים,
אם רגשות המוסר שבנו נוצרו כתוצאה מכך שזה טוב להישרדות- אז אין סיבה להגיד שהם אכן אמיתיים.
יש3,
באופן כללי, אכן יש מקום להאמין לאינטואציות שלנו, ולומר שהם אכן משקפות את המציאות נאמנה. אך שים לב שכאן יש חריג- הטענה שהאינטואציה המוסרית טמונה בנו מכיוון שזה טוב להישרדות.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2014 18:19 |
|
| |
פלמוני, הסברתי לך שאין כאן חריג. על כל אינטואיציה שלנו, מדעי המוח צריכים למצוא באיזה מערכת/תאים היא נמצאת, ואז אנשי האבולוציה צריכים לשאול את עצמם כיצד המערכת הזו מועילה מבחינה אבולוציונית (ואם היא לא מועילה אז להניח שהיא אקראית ותיעלם במיליוני השנים הקרובות).
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2014 18:44 |
|
| |
יש, אני רואה את הדברים אחרת. בגדול יש סנכרון בין האינטואיציה שלנו לבין המציאות האובייקטיבית. סנכרון זה, כמובן, הוא תולדה של אבולוציה. מכאן שבד"כ אין מניעה להגיד שמה שנראה לנו אמיתי ונכון הוא באמת כזה. לגבי מוסר, כאמור, יש סיבה מיוחדת שלא לומר כך..
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2014 19:03 |
|
| |
שוב, אין שום סיבה מיוחדת. אתה בכלל לא עונה לטיעון שלי. אולי דוגמה תעזור. ניקח למשל את הסיבתיות. האם קיימת סיבתיות? האינטואיציה אומרת שכן. אבל אם נניח לרגע שלא (כומ שאתה עושה עם המוסר) נוכל לשאול האם היא מועילה אבולוציונית וכמובן שנענה שכן. אמור מעתה ייתכן שאין סיבתיות אבל יש לנו את האינטואיציה הזו כי היא מועילה ולכן שרדה. אותו דבר לגבי אמונת הסנכרון שאתה מציג בהודעתך. אתה מאמין שיש סנכרון, אבל האם זה כך? כמובן שאמונה בסנכרון היא דבר מועיל, שהרי אחרת לא נוכל להחליט על שום דבר, ולכן האבולוציה השאירה אותה.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2014 19:16 |
|
| |
יש,
אני לא בטוח שהדוגמאות שהבאת טובות, ולכן בנתיים אני לא מקבל את הטענה שלך.
לגבי סיבתיות- אכן כיום אנו יודעים שיש בטבע גם דברים הנוצרים יש מאין, בניגוד לאינטואיציה הבסיסית של כל אדם שלכל דבר יש סיבה. ההסבר שסיבתיות מועילה מבחינה אבולוציונית יכול להסביר את הפער הזה...
לגבי אמונת הסנכרון- אני לא "מאמין" בסנכרון אלא אני "יודע" שהוא קיים. העובדה שבני אדם מפתחים תאוריות מדעיות, מעמידים אותן למבחן ומצליחים בו- מוכיחה את זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2014 19:31 |
|
| |
לגבי סיבתיות, לא הבנתי מה קשורים תהליכים אקראיים לעניין. המדע מניח לגבי רוב הדברים סיבתיות והשאלה אם יש לזה הצדקה. ההצדקה היחידה היא אינטואיציה. לגבי סנכרון, אתה לא יודע את זה. אם אין סנכרון הרי שאנו חיים באיזשהי מציאות מדומינת. במציאות המדומינת שלך אתה מדמין מדענים מדמין מבחנים ומדמיין הצלחות. איך מכאן אתה יודע שיש סנכרון, אין לי מושג.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2014 19:39 |
|
| |
בכל אופן, הדוגמאות ניתנו רק לשם ההבנה, ואינן עיקר העניין. עיקרו של דבר הוא שאין לך שום יכולת לדעת משהו ללא ההכרה או המודעות, ולהכרה או המודעות אפשר למצוא הסבר אבולוציוני (וכאמור, גם אם אין לי הסבר, אני יכול להשאר בצ"ע, או לומר שזה פשוט מוטציה גנטית אקראית ששרדה רק כמה אלפי שנים אבל לא תשרוד בטווח זמן אבולוציוני). האבולוציה (יחד עם מדעי המח) מתימרת להסביר כל פרט באדם כולל את כל האינטואיציות שלו.
|
|
|
|
|