מדוע פותה האדם להיכנס לגן העדן

" למה אדם הראשון אינו שש להיכנס לגן עדן?

לפי התרגום של יונתן בן עוזיאל על הפסוק, אדם הראשון נמצא בהר המוריה, מרגע בריאתו. האדם נוצר מעפר הנמצא מתחת למקום המזבח, בהר הבית. (ראה מדרש רבה בראשית יד,ח). לכן, אדם מתנגד לעזוב את הר הבית כדי להיכנס לגן עדן. הר הבית הינו המקום הקדוש ביותר בעולם, והקרוב ביותר להקב"ה. מי מסוגל לעזוב מקום של שכינה, בשביל דבר לא נודע, אפילו אם זה הגן עדן. התרגום יונתן בן עוזיאל, מכנה את הר הבית: מקום של פולחן ועבודת ה' "    מקור: גוגל.

פרוש רש'י כאן אינו מובן לי משני טעמים. האחד, הבאת האדם לגן העדן נאמרת פעמיים: 'וישם שם את האדם', 'ויקח ה' אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן'. שני פעלים חזקים, השמה והנחה, אותם מבצע האלהים, ואינו מניח לאדם לפעול בעצמו. הטעם השני משום הכפילות. תפקיד הפתוי שמור לנחש ואינו יאה לאלהים.

תפקידו של האדם בגן עדן הוא לעבוד את האדמה ולשמור על הגן. שלשה ארועים קורים בגן והם חשובים להבנת תכליתו של הסיפור המוזר הזה. האחד הוא בריאת כל היצורים החיים. אלו מובאים אל האדם והוא מכנה כל אחד בשם. משמעות העניין שיש לאדם כושר להבחין ולהבדיל ולהכיר, כלומר כושר שכלי ושיפוטי, המתבטא במתן השמות. השני הוא בריאת האישה. השלישי הוא הפתוי. אכילת פרי עץ הדעת הופכת אותם ליודעי טוב ורע. הם רוכשים את כושר הבושה, היא ראשיתו של כל מוסר. בעבור הפרת הצו מגורשים השנים מגן העדן.

עזיבת האדם את גן עדן היא תחילת החיים הממשיים של האדם. לא האדם נטע את הגן, מחוץ לו הכל יהיה מעשה ידיו. אם נשוב להתחלה, לפסוק ה', נגלה מצב קמאי: 'וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח, כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה'. כל הארץ ממתינה, גם האלהים ממתין, עד לסיום פרשת הגן. עם סיום הפרשה תחל הארץ לפעול, האלהים ימטיר גשם, האדם יעבוד את האדמה, והעולם, כמנהגו מאז, ינהג.

מה טעם פרשת הגן? בחינתו של האל במה שאין הוא יכול להביא את הרע, אי אפשר שתוטל בו אשמה. אבל הרע הוא חלק הכרחי בעולם הארצי, שהוא בהכרח עולם של אור וצל והמון גוונים של אפור. במת החיזיון הוכנה איפא, והמשתתפים במחזה הפרשה יפעלו בעצמם וישאו באשמה ובאחריות.

בחינתו של האדם במה שהכושר המוסרי הוא אוטונומי וספונטאני עבורו. הוא מבין את הצו שנצטווה לקיים. בנפשו מתחולל מאבק והוא נכנע לפתוי. החטא היה הכרחי כדי לעורר את הכושר המוסרי שלו. מעשה מוסרי טוב או רע, שיפוט מוסרי, אלו יהיו יחודיים לאדם ותלויים אך ורק בהכרתו, וברצונו החופשי. הטבע כשלעצמו אינו טוב או רע מבחינה מוסרית. [ובמקביל, הוא אינו יפה או מכוער מבחינה אסתטית].

נותרה שאלה אחת. האם עלילת המחזה כפי שארעה לא היתה צפויה מראש כדי שתשרת את תכליתה, קיום העולם הזה.
עודד

תוקן על ידי 932woland ב- 12/08/2014 23:36:36

כל זה מתבסס על ההנחה שגן עדן הוא מקום אוטופי, אפילו, לא מהעולם הזה.
אבל פשוטו של מקרא לא כך הוא. התורה מתארת גן עדן שבעולם הזה, אפשר אפילו לדייק שמדובר במסופוטמיה.
"ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים" את השניים הראשונים איננו מכירים בשמות, אבל את השניים האחרונים ניתן בהחלט למקם "חדקל הוא ההולך קדמת (למזרח) אשור" ופרת.
ההיסטוריה המקובלת טוענת שהחקלאים הראשונים התיישבו באזור מסופוטומיה. בהחלט יתכן שזהו גן העדן. הפיתוי לשבת במקום אחד ולא להמשיך לנדוד, היה כי הארץ הייתה משופעת במים ומלאה בכל טוב חקלאי, רוב סוגי הזרעים והחיות שעד היום משמשים את בני האדם כמקור מזון ראשוני, גדלו בר במסופוטמיה. ואולי זו הכוונה בפיתוי.
ניתן אולי גם לומר, שזו משמעות נתינת השמות, האדם החל לסווג ולמיין את החיות והצמחים השונים, ולמעשה החל בתהליך הפיכתו לחקלאי.
החטא הקדמון אם תרצו, היה רצונו של האדם להשיג יותר כח ועצמה ממה שאלוהים נתן לו. אם האדם אכן היה רק מפתח את הארץ ("לעבדה ולשומרה"), ולא מחפש לכבוש שטחים ובהמות ונשים - אולי היה נשאר ב"גן העדן". אבל כמו שאמר עודד הרע הוא חלק הכרחי בעולם הארצי. ויתכן כי זה היה רע הכרחי על מנת לייצר בסופו של תהליך חברה מוסרית וערכית יותר (תהליך שאנחנו עדיין בעיצומו).

עודד
"החטא היה הכרחי כדי לעורר את הכושר המוסרי שלו."
לפי פירושי כאן (מסעיף 4 והלאה) הכושר המוסרי נמצא באדם מטבעו "בצלם אלוקים ברא את האדם", והחטא רק עושה הגשמה (לשון גשמיות) לדעת הרוחנית. זהו בהחלט כשלון. עם זאת, ודאי שזה חלק מהתכנית האלוקית - אבל לא כדי ליצור כושר מוסרי אלא כדי להגביר את הטוב בדרך עקיפה ע"י מלחמתו ברע.