עבודת ה' לשמה מה היא

שמעתי על לימוד תורה לשמה.

היום נתחדש לי על המושג (החדש בעיני, סליחה על הבורות): "עבודת ה' לשמה"


???

"ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם" - זה מה שאנוכי מכיר.

היכן הבעיה?
מסכת אבות פ"א מ"ג הוא היה אומר, אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס, ויהי מורא שמים עליכם.
אחד מיני רבים

ואצטט ממש"כ במקום אחר:
<

בעלבעמיו

באמת שלא הבנתי את כוונתך המילים לא כולם רמבמיסטים אין בהם תועלת לגבינו

הנושא הפשוט של עבודת ה' שלא לשמה היינו ע"מ לקבל פרס מדבר באדם שמבין ומכיר בחובה הבסיסית של עבודת ה' אלא שקשה עדין לעמוד בפיתוי, ואז ניתן לו החישוב של שכר ועונש כתמריץ. וכתמריץ שניתן ע"י ה' בתורתו ככתוב בפרשת והיה אם שמוע נחלקו הדעות כמה חסרון יש בדבר להסתמך על התמריץ הלזה, או שהוא מיועד רק לקטנים ועמי הארץ. אבל דבר פשוט ומובן מעיקרו שאין בזה דיון על גוף מהות עבודת האלוקים שיש בה ערך ולא רק כגרמא והיכי תמצי להנאות העולם הזה. זה דבר פשוט וברור.
וממילא כשאנו מחפשים להגדיר את הערך הזה אין שום תועלת ותוספת בערך של הכרת הטוב, אכן אם הוא משמש כתמריץ אין בו פגם, [ומ"מ עדיין אינני רואה סיבה למי שמאמין בחיוב עבודת ה' להסתייע בערך הבינוני הזה בשביל להקל עליו את הבחירה] אבל אין שום טעם שהוא יצטרף לגוף המרכיב של ההגדרה של חיוב עבודת ה'.

ובמאמר המוסגר החלוקה לך בציר הזמן בין עבר לעתיד אינה מדויקת, אם העתיד קובע ז"א שאין במעשה הזה שום ערך אלא כפטנט לזכות בטובות ובשכר המצופה, ואם יש כאן הכרת טובה על העבר הרי יש כאן מעשה ערכי, ועדיין אין זה הערך שעובד ה' שוקד עליו

תוקן על ידי זבחוטם ב- 18/08/2014 09:03:38

זבחוטם יקר,

כוונתי היא, שבלימוד התורה שייך ללמוד על מנת לעשות ושייך לימוד סקרני ושייך "כדי שיקרא רבי", לקנטר וכו'. וכנגדם - הלימוד לשמה - לשם התורה.

מה שאין כן בעבודת ה' - אם אתה עובד אותו - אז אתה עובד אותו. ואם יש לך למשל 30% מניעים נסתרים - אז באחוז הזה - אינך עובד אותו אלא את האינטרסים שלך. 

בקיצור: העבודה - מעצם טבעה היא לשם האדון. אחרת היא לא עבודה. לימוד - יכול להיות לכל מיני מטרות.

זב חוטם

(ברוך הבא אל הפורום! חבל עם זאת על הניק שבחרת. הוא אינו מכבד מספיק את בעליו. אם תחליף אותו, תוכל לציין בהערת שולים "זב חוטם לשעבר", סמיילי).

העלית נושא מעניין מאד, ולצערי אין לי דברים ברורים בו. וזו דווקא הזדמנות לחשוב יחד.

אם בוחנים את הנושא של "לשמה", אפשר לעשות זאת ממספר זויות, וכך ראוי לעשות.

א. היסטוריה של המושג. יש לעקוב אחרי הופעותיו במקורות, מן המקרא (יש?) אל חז"ל (כפי שציינת במסכת אבות), אל הראשונים ואל הרמב"ם ואל האחרונים, כמו גם חסידים ומקובלים - ואל הפילוסוף ישעיהו לייבוביץ ע"ה.

ב. פירוש המושג. מה זה "לשמה"? ומה זה כולל? האם זה רק "העדר", או "שלילה" של אינטרסים? ובמיוחד: האם "לשמה" מתייחס להעדר אינטרסים בעולם הזה או גם בעולם הבא? (שלא על מנת לקבל שכר בגן עדן)?

ג. מה המערך הנפשי של בעל ה"לשמה"?

עבור סעיף זה כדאי להביא דוגמאות פשוטות שממחישות את בעל ה"לשמה" לעומת ה"לא לשמה", ואולי יש יותר מ"לא לשמה" אחד.

ד. האם יתכן מבחינה פסיכולוגית מצב של "לשמה"?

ה. מה ההבדל מצד תורת הגמול בין בעל "לשמה" לבין בעל "שלא לשמה"?

כאן יש הבדלים בין שיטות.

אדגים כמה שיטות מחשבה, אם כי מן הסתם לא בעיון הראוי.

1. המשפט המצוטט מפרקי אבות מציג לראשונה את הרעיון של "לשמה" עד כמה שידוע לי, אם כי הוא עושה זאת רק במובן של לא לצפות לשכר. האם יתכן שבעל המאמר מתכוון רק למנוע נשירה של האדם שומר המצוות שייתקל במכה או באסון, שייראו לו לא בהתאם לאורח חייו (כמו איוב), ולכן ינטוש את הדרך מתוך ייאוש ("שווא עבוד אלוקים")?

במיוחד, האם זה אומר שהוא מחזיק בשיטה דומה לשל רבי יעקב נכדו של אחר כי "שכר מצוות בעולם הזה - אין"? (לשון הגמרא: שכר מצוה בהאי עלמא ליכא"?

2. הרמב"ם בהחלט אינו נגד שכר מצווה. הוא רק סבור שצריך לדעת מה שכר המצוה האמיתי. לפי ההבנה האיזוטרית בדבריו, השכר האמיתי והיחיד הוא הנצחי, כלומר הידבקות של החלק היודע שבאדם בשכל הפועל/הידיעה הא-לוהית. כאשר הרמב"ם כותב ש"צריך לעשות האמת מפני שהוא אמת" פירוש הדברים אינו שולל את הרצון של האדם לחיות לנצח אלא רק מכוון אותו לפירוש האמיתי והיחיד של הישרדות כזו. ממילא, אין לצפות, לפי הפירוש האיזוטרי (=החבוי) ברמב"ם, לשכר על ידי השגחה בעולם הזה. (ולא כתבתי שאני מסכים לזה אלא שכן היא דעת רבנו הרמב"ם).

3. ישעיהו לייבוביץ מציג עמדה חריפה בהרבה. במונח של אליעזר גולדמן (פרופסור למחשבת ישראל שהיה חוקר מעמיק חשוב וכמובן יהודי שומר מצוות), הוא יכול להוות דגם לאמונה בלתי אשלייתית. לפי השיטה הזו, עם גווניה (לא נהיר לי אם לייבוביץ יכול להחשב למייצג של הגישה הזו, אך יש אחרים שכן, ויש מחקר מעניין של נילי זיוון על אנשים שטענו שכך הם חיו) - אדם כזה עושה את האמת מפני שהיא אמת בלי לצפות לשום קיום בעולם הבא. זו, לפי הבנתי, לא שיטת הרמב"ם אלא שיטה קיצונית יותר.

4. יש סתירה - או סתירה לכאורה - בין הדרישה מן האדם לבצע מצוות ולאהוב את ה' בלי לצפות לשכר לבין האמירה שה' רוצה בטובתנו ולשמח אותנו. כמדומה ששתי דרישות אלו מובאות אצל הרמח"ל וההולכים בשיטתו, וכמדומה שזה נכון גם לגבי החסידות (או מייצגים שלה, וכאן אני זקוק למומחים שישלימו ויתקנו את דברי) ולגבי אישים כמו ר' חיים מוולוז'ין. זה האחרון אף מציע בספרו "נפש החיים" פרקטיקה מעשית למי שרוצה לזכות ל"לשם שמים", כאשר הוא ילמד תורה חלק מהיום בלי לצפות לשכר כלל. זאת מתוך ההבהרה שאדם אינו מסוגל לכך לחלוטין ובוודאי לא בשלב ראשון בלי לתרגל זאת.

הפסקה האחרונה מציגה פרדוקס. פרדוקס מחשבתי ודתי. יש סתירה בין הערך של "לשמה" במובן של "לעשות בלי לצפות לשום שכר" - משל אפשרי לכך הוא האוהב שאינו מצפה לתמורה אלא שמחתו בנתינה לאהוב (או האהובה) - לבין האמירה התיאולוגית והקשה מבחינה פילוסופית - והמובנת מבחינה רגשית - כי ה' אוהב אותנו ורוצה רק לתת לנו טוב. אם זה כך, אז האם כאשר אני מייחל לקבל את הטוב האלוקי, האם איני מגשים את רצון ה'? זו סתירה מובנית - או מובנית לכאורה - בתוך מערכת הגותית שתבקש להחזיק בשני ערכים אלו, "לשמה" ו"רצון ה' להיטיב".

[quote]... הנושא הפשוט של עבודת ה' שלא לשמה היינו ע"מ לקבל פרס מדבר באדם שמבין ומכיר בחובה הבסיסית של עבודת ה' אלא שקשה עדין לעמוד בפיתוי, ואז ניתן לו החישוב של שכר ועונש כתמריץ. וכתמריץ שניתן ע"י ה' בתורתו ככתוב בפרשת והיה אם שמוע .....

תוקן על ידי זבחוטם ב- 18/08/2014 09:03:38

מימוני
חוששני שאתה מנתח ניתוח אמנם נפלא, אבל לא כלפי הנידון שהעלתי
הנך מדבר על העיכוב של הכוונה השכלית של הגברא העובד כחלק מן המרכיב [אפשר אפילו המרכזי] בעבודת השם, האם באמת הצורך הוא צורך אמיתי, כי עבודת ה' בלי כוונה לש"ש כגוף בלא נשמה [פראפזה כמובן] או לא.

אני מדבר על עצם המהות של עבודת השם מצד עצמה מה מהותה וכלפי מה היא מכוונת, ברור שהיא ערך מסוים - הערך המוחלט היחיד - גם אם המחוקק אינו מצריך שהמקיים את החוק יהיה לו מטרה מוגדרת במעשיו, ברור שמהות החקיקה תלויה בערך שניתן לה, הרי ישנה משמעות לחוקי התורה בכך שה' חקק אותם ולא אדם. השאלה היא מה הגדרתה של המשמעות הזו, מה מייחד חוקים אלו בכך שה' נתנם ולא בן גוריון, כי בן גוריון לא ברא אותי וה' כן או כי בן גוריון הוא אדם - הבל וריק ואינו מחויב המציאות, וה' אלקים אמת הוא מחויב המציאות.

אקווה שתעזור לי גם בזה 

בעלבעמיו

כנ"ל למימוני, אינני מדבר על הערך שהאדם המקיים את המצוות יכוון לעבודה לשמה
אני מדבר על עצם הערך האומר שצריך לשמור מצוות מה מהותו