"תניא, רבי אליעזר אומר: בתשרי נברא העולם. רבי יהושע אומר: בניסן נברא העולם".
בגמרא ראש השנה (כז א) "אמר רב שמואל בר יצחק: כמאן מצלינן האידנא זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון, כמאן - כרבי אליעזר, דאמר: בתשרי נברא העולם".
רואים שחז"ל קיבלו את שיטת ר' אלעזר כנכונה, ולא זו בלבד אלא אף תיקנו לומר כן בתפילה [והרי "דובר שקרים לא יכון לנגד עני". ואכמ"ל].
התוס' (שם) הביאו בשם ר"ת אפשרות לשלב בין הדעות : "ומה שיסד ר"א הקליר בגשם דשמיני עצרת כר"א דאמר בתשרי נברא העולם ובשל פסח יסד כר' יהושע אומר ר"ת דאלו ואלו דברי אלהים חיים ואיכא למימר דבתשרי עלה במחשבה לבראות ולא נברא עד ניסן ודכוותה אשכחן בפרק עושין פסין (עירובין דף יח. ושם) גבי אדם שעלה במחשבה לבראות שנים ולבסוף לא נברא אלא אחד".
זכרוני שראיתי לאחד מהחכמים שגרס בתוספות "ואיכא למימר דבניסן עלה במחשבה לבראות ולא נברא עד תשרי". מכוח כמה הכרחיים. עצם שיטת ר"ת בהבנת המושג 'עלה במחשבה' ראוי ליחס ולביאור, מה שייך 'מחשבה' אצל הבורא, האם זה התמהמהות מחמת הספק? מושג מחשבה שנתפס אצלנו הוא מושג ששיך אצל הנבראים, איך מפרשים דבר זה אצל הבורא? אך אין זה עניין האשכול.
לעצם העניין. הדבר ברור שהמושג 'זמן' קשור קשר בל ינתק לחומר בלבד.
לגבי עצמותו של הבורא לא שייך המושג זמן. ההבנה בזה שזמן הוא לא בריאה עצמית אלא שינוי הכרחי במהות החומר. חומר מטבעו נפסד ומתכלה ונוצרים בו שינויים פיזיולוגים, כתוצאה מכך יש הקבלה לזמן. דהיינו אני יכול להסתכל על 'הזמן' שהחומר היה במצב מסוים, ו'כעת' הוא במצב שונה.
לאחר סידור מערכת השמש, וסיבוב הגלגלים כפי שהם מוכרים לנו, באופן של יום ולילה, קל יותר להגדיר את המושג של זמן, כמובן שזה מושאל, כי מושג 'הזמן האמתי' מיוחס לחומר, כמו שביארתי קודם. גם תנועות השמש והירח, ושינויי מצביהם, הם מוגדרים כזמן, באופן 'נגזר' כתולדה מ'יסוד' ההגדרה הקודמת.
דברים אלו מוסכמים על כל הפילוסופים [כפי מה שידוע לי] וכמדומני שהם ברורים יותר ופשוטים יותר לפי המדע העדכני.
לצורך השלמת המקורות אביא את דברי הרמב"ם [ספר מורה הנבוכים חלק א פרק נב. תר' הר"י קאפח.] בנושא:
"אמנם שהשם יתעלה אין יחס בינו ובין הזמן והמקום, זה מבואר (בפרק י"ג חלק ב'), כי הזמן מקרה דבק לתנועה, כשיביטו בה ענין הקדימה והאחור ותהיה נספרת, כמו שהתבאר במקומות הנפרדים לזה העניין, והתנועה ממשיגי הגשמים, והבורא יתעלה אינו גשם ואין יחס בינו ובין הזמן, וכן אין יחס בינו ובין המקום".
ובחלק ב פרק יג כתב
"כי הזמן מקרה בלא ספק, והוא אצלנו מכלל המקרים הנבראים, כשחרות וכלובן, ואע"פ שאינו ממין האיכות אלא שהוא בכלל מקרה דבק לתנועה, כמו שהתבאר למי שהבין דברי אריסט"ו בבאור הזמן ואמיתת מציאותו"
לאור הדברים הללו אני נבוך במספר שאלות
א. מה שייך לומר בתשרי נברא העולם, הרי קודם בריאתו לא קיים המושג זמן, ותשרי מאיין בא?. בהכרח צריך לומר 'שבתשרי נברא' פירושו שבשעת בריאתו היה העולם 'במצב של תשרי' [או ניסן]. מה פירוש הדברים? האם האקלים היה אקלים סתווי או אביבי? אילו תובנות נלמדות מהמחלוקת הזו?
ב. כשאני קובע את ראש השנה ביחס לזמן שבו נברא העולם [בהנחה שהוא תשרי], הרי נקודת הפתיחה [הבריאה לצורך העניין] היא נקודת 'חידוש הזמן', שהרי קודם לכן הוא לא היה קיים, וכשנבוא לתקן באיזה שהוא יום 'זכר' ליום הבריאה, לפי איזה מדד נקבע את אותו היום? אפשר לומר שאנו קובעים את ראש השנה לפי מחזוריות הירח [בשילוב השמש] כדרך קביעת הלוח, אבל קביעה זו היא תלויה בגלגלים, רק שלפי זה צריך לומר שבזמן הבריאה נקודת הירח והשמש עמדו כמו שהם עומדים בראש השנה, וזה לא נכון כיון שמחזוריות השמש היא אחת ל28 שנה [זמן ברכת החמה].
אותה שאלה בניסוח שונה: זמן ראש השנה כפי שהוא מתבטא אצלנו [ביטוי מציאותי בזמן] אין לו קשר עם נקודת בריאת העולם. אם הוא בא לסמן את הזמן ההוא, הרי באותו רגע התחיל הזמן, ולפי מה נקבע שלאחר 12 חודשים זוהי הנקודה? וגם מצד סדר הגלגלים זו לא אותה נקודה כיון שהיא חוזרת רק אחת ל28 שנים.
ג. לאלו שנוטים להאמין בתורת האבולוציה [ובאי סתירתה לתורה, אני מאמין שיש כאן רבים כאלה] צ"ע טובא, הרי הדבר ברור שעבר הרבה זמן מהנקודה בבריאה שבה נוצר החומר [ניקרא לו המפץ הגדול] לבין הזמן שהגלגלים [שמש ירח ושאר כוכבי הלכת שהולכים כפי מה שידוע לנו] מסודרים כפי מה שהם היום. א"כ ראש השנה שלנו לזכר מה, האם לזכר נקודת הבריאה הראשונית או לזכר המצב שקיים כיום. אולי לזכר התייצבות [בתהליכים אורגניים] האדם עלי אדמות?
ד. יש 'מסורת' האומרת [אינני מוצא לזה מקורות מדויקים, אבל כך מופיע בלוחות (לא לוחות הברית)] שבראש השנה נברא 'האדם' דהיינו שהעולם נברא בכה' אלול. כמה שאלות, אם המאורות נבראו ברביעי, אם כן כיצד ניתן לקבוע ולחתוך את הימים שלפני אותו יום, מה מגדיר אותם כ'יום', לפני שיש את מחזוריות השמש? [שאלה זו קשה גם על מעשה הבריאה כשקוראים אותו באופן הפשוט]. האם זה מסתדר עם 'תחילת מעשיך'? מה עם שאר החומר, החיות?
שאלה חשובה שאלת. והיא מלמדת לא רק על עצמה אלא על הגישה של חז"ל לתורה. ואכן בעינינו המודרניות (ואולי לא רק) הגישה עצמה מעוררת תמיהות.
אסכם בקצרה:
א. מדוע לא היה די לחז"ל בתאריך של ראש השנה עד שהוסיפו עליו פרשנות של "יום הדין השנתי".
ב. מדוע קישרו חכמים בין ראש השנה של א תשרי לבין המחלוקת ההיסטורית (או המטפיזית) באיזה יום נברא העולם.
ג. איך יש להבין את האמירה שהעולם נברא בזמן מסויים, או שהיה זמן של "תיכנון בריאה במחשבה", בהשוואה לקביעה הפילוסופית כי בבריאה נברא גם הזמן, כך שלא היה "זמן לפני".
אודות השאלה הראשונה אין לי תשובה מזומנת ואם יתיר הזמן אשתדל להביא.
לגבי השאלה השניה, יש כאן אכן קו עקרוני. אם אכן העולם נברא בהתאם לסיפור ב"בראשית" אז ודאי היה יום מסויים שממנו מתחילה הספירה. ואם צריך היה למצוא יום מסויים ליום הדין השנתי, האם היום שבו נברא העולם אינו מתאים לזה? הרי גם לגבי הבריאה עצמה מצאנו אמירות כי ה' בדק אם הבריאה כדאית, והתייעץ עם המלאכים וחלקם שללו זאת, ויש דעה שהיו נסיונות לברוא שכשלו, ועוד ועוד.
שאלה אחרת היא אם יש לראות בכל אלו אמירות עובדתיות או השערות של חז"ל או אפילו רק סיפורי מעשים יפים שנועדו להעביר מסר. לנו, היום, קל יותר לראות בכל האמירות האלו לא תיאורי מציאות שהיתה אלא נסיונות פרשניים והענקת חשיבות ליום ראש השנה. ולגבי הדרשות על התייעצות עם המלאכים ועל נסיונות בריאה שכשלו ניתן לומר שאלו משלים שבאים להראות לנו מדוע העולם לא יכול להחזיק מעמד בצורות הנהגה מקילות או מחמירות יותר, ולא שבאמת היו נסיונות כאלו.
לגבי השאלה השלישית, כמדומה שהבעיה הפילוסופית של בריאה מול זמן אינה נוחה לפתרון. יתכן שאין לה פתרון כלל והיא יכולה להחשב בין האנטינומיות. המונח "אנטינומיה" שימש אצל הפילוסוף החשוב עמנואל קאנט כדי לציין בעיה שאם אנו מנסים לחשוב עליה, היא מובילה לסתירות - בכל צד שנבחר בו.
אמנם הפתרון נראה פשוט, אם אפשר לקיימו מבחינה פילוסופית. אכן לא היה זמן לפני הבריאה. אבל לאחר שהיתה, אפשר בהחלט לשאול, כיון שמן הבריאה מתחילה ההיסטוריה, לאיזה יום בחלוקת השנה שלנו מקביל יום הבריאה הראשון.
ניתוח יפה. א) העולם נברא בתשרי ביחס אלינו. פירוש - כשאני בודק היום בי"ג אלול תשע"ד לפני כמה זמן נברא העולם אני מוצא שהוא נברא לפני 5,774 שנה פחות 16 יום. ב) חישוב השנה נקבע לפי הארץ שלנו. פירוש - הארץ מסתובבת סביב השמש (או לפי דעת תלמי שבה האמינו חז"ל - השמש סביב הארץ) במשך 365.25 יום כך שבסוף זמן זה היא חוזרת למקום בו היתה בבריאת העולם ביחס לשמש. זמן 28 שנה הוא הסיבוב של השמש סביב עצמה ביחס לגלגל. עדיין יש לשאול למה סיבוב הכוכב בו אנו גרים אמור לקבוע תהליכים שמיימיים. עוד יש לשאול שלמעשה שנה שלנו היא 354 יום כך שר"ה לא חל אף פעם בזמן שיבת הארץ למקומה. ולכן יש לתרץ שכל הרעיון הוא ההסכם - נקבע להתייחס לר"ה כיום תחילת השנה, ומשכך כיום בריאת העולם שהרי השנה התחילה עם בריאת העולם. הסיבה לכך היא שלפי חישוב הלוח שלנו זה הזמן המקביל לתחילת השנה האסטרונומית. ג) עד שחכמי האבולוציה יגנו על עצמם, אציין שיתכן וחז"ל טעו בעניין זה ועוד שאולי ברגע זה נזרקה נשמה באדם (מה שמתאים למסורת שהבאת) ד) תשובת בעלי המסורת תהיה שאז התחיל היחס הרוחני המיוחד בין ה' לבריאה/שהאדם שהוא עיקר הבריאה נקרא תחילתה, ועוד.
תוקן על ידי אריאל73 ב- 07/09/2014 09:37:36
נשלח ב-7/9/2014 11:58
<מזכרוני שראיתי לאחד מהחכמים שגרס בתוספות "ואיכא למימר דבניסן עלה במחשבה לבראות ולא נברא עד תשרי">
ראה שו"ת בני ציון (לר"ד שפירא, ירושלים תרחצ), ח"א סימן יד אות טז, שורה המתחלת דהא דכתבו התוס', בשם ה"שארית יעקב".
המסקנה העולה מדברי הרב מימוני ואריאל היא: שקביעת יום ראש השנה הוא
סוג של 'הסכמה' על הזמן, אבל זו לא הנקודה האמתית של תחילת הזמן. להטעים את הדברים
הייתי אומר שכיון שחלק חשוב [ונראה שאפילו המכריע ביותר] מקביעת צורת השנה, הוא מהלך
'עונות השנה' והמחזוריות שלהם היא שנותן סיום והתחלה לשנה החדשה. לכן נקבע איזה
שהוא יום כהתחלה. אפילו שהוא אינו מדויק מבחינת הבריאה.
הליום כזה יקרא 'תחילת מעשיך' ?
אבל נניח שחז"ל קבעו את מטבע הלשון ואת כל עניין ה'ראש' \'ראשית',
לפי מה שנראה לעני המון העם כהתחלה. עדיין המושג של 'בתשרי נברא העולם' אינו מובן,
הרי התשרי מתחדש כעת, אלא מאי, כוונתם 'העולם נברא במצב תשרי', דבר זה יסתור את
האמונה הרווחת שרק בימות נח התחדשו 'עונות השנה' [עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם
וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ: ע' שם במלבי"ם, יתכן ויש לזה מקור ברור יותר אבל
אינני זוכר]. יתכן ואמונה זו אינה מוסמכת דיה, ואין בה אלא 'סיפורי עם'.
לגבי הערת הרב מימוני : מדוע לא היה די
לחז"ל בתאריך של ראש השנה עד שהוסיפו עליו פרשנות של "יום הדין השנתי".
חז"ל גם הוסיפו את הפרשנות של 'יום
בריאת העולם', התבוננות פשוטה במקרא אינה מעלה שום רמז שיום זה הוא יום הבריאה.
בהנחה שזה כך, מה באמת המשמעות המקראית
ליום 'א' בתשרי'. הרי בשאר החגים המשמעות מובנת. יום כיפור- מחילה וסליחה. סוכות-
שמחת האסיף. שבועות- שמחת הקציר. פסח-
שחרור האומה ועיצובה לדורות. אבל בראש השנה הדברים עמומים קצת?
דווקא לגבי שאלתך [הר' מימוני]: "מדוע לא היה די לחז"ל בתאריך של ראש השנה
עד שהוסיפו עליו פרשנות של "יום הדין השנתי". נראה הסבר הגיוני, בתורה מוזכר יום זה 'כיום
הזיכרון', זיכרון למי?, לצורך מה?, כיצד קורה שאלוקים שוכח שצריך להזכיר לו?
ועוד שחז"ל ראו בפסוק "תִּקְעוּ
בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ: כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט
לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב": פרשנות ברורה של דוד שראש השנה (יום השופר) הוא יום
המשפט.
אריאל
דבריך מאירים, אבל עדיין אין הדברים
נוחים לי בפן הפילוסופי, כמו שהרבה מימוני הטיב להגדיר זאת בסוף דבריו. בפרט אם
נקבל את תורת האבולוציה כנכונה [כך אני נוטה] אין זה יום 'תחילת מעשיך', האדמה,
העולם כפי מה שמוכר לנו כיום נוצר בתהליכים, תחילת תוצר החומר, היא 'תחילת מעשיך',
דבר נוסף: כתבת "ברגע זה נזרקה נשמה
באדם", הנשמה היא בריאה רוחנית 'שנזרקת' כך לתוך המח/הלב, היא סוג של 'מלאך'
המנותק מהגוף? האם זה מתאים לתהליכים של התפתחות [מהקוף לצורך העניין, יתכן שהאדם
היה יצור עצמאי, והתפתחותו היא תוצר של 'שדרוג עצמי'], נראה לי שהדבר הוא משולל
לחלוטין
אף אם נקבל שתורת האבולוציה נכונה,
ברור שחז"ל לא 'שמעו עליה', הם פירשו את המקראות כפשוטם. אינני רואה בזה
מגרעת אצל חז"ל. [לדוגמה הרמב"ם כותב באיגרת תחית המתים שדור המדבר לא
היה יכול לקבל את המושג 'עולם הבא', לכן השכר המובטח לו הוא רק בתחום גשמי. יתכן
שחז"ל עם הכלים שלהם לא יכלו לקבל מושג 'אבולוציוני', מה שלפי המדע/הכלים/
הידע, העדכני נראה לנו פשוט.] בכל אופן המושג נשמה שנזרקה הוא רחוק מיכולת כלי
הקיבול שלי [אולי הנשמה?] לקבל.
בעל בעמיו
אינני גברא המסכסך בין גברים, אני יוצר
מנקודת הנחה שכולם [גם חכמי ישראל] הבינו בהנחה פשוטה את היסוד הפשוט שזמן קשור
לחומר [אם הם לא הבינו זאת, הם חטאו בהגשמת האלוקות במובן החמור ביות. ע'
מו"נ הנ"ל. עיקר שאלתי היא בפן הפילוסופי, אם כן צריך וחובה ליישב את
סכסוך הגברים הזה, בבחינת כל דאלים [בראיות כפי שלימדונו חז"ל] 'גבר'. גברא-
מלשון תגבורת.
נשלח ב-7/9/2014 13:48
עזרה דחופה 'ליום
הדין'
דבר נוסף שראוי לשים לב אליו
עצמות האלוקים אינה קשורה לחומר בהנחה כזו היא גם אינה קשורה לממד
הזמן,
א"כ מה שייך לומר שביום פלוני האלוקים דן אותי על מעשי, הרי 'דן'
היא פעולה 'מצדו' שאינה מייחסת לזמן, הזמן מתייחס אלי בלבד, איך הדברים משתלבים,
הם סותרים זה את זה?
לחידוד הדברים:
ידועים דברי הרמב"ם שה' יודע את העתיד, ובכל זאת הבחירה החופשית
אינה נפגמת, ואלו דבריו:
רמב"ם הלכות תשובה פרק ה
"כבר בארנו בפ' שני מהלכות יסודי התורה שהקב"ה
אינו יודע מדיעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם שהם ודעתם שנים, אלא הוא יתעלה שמו ודעתו אחד
ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו וכשם שאין כח באדם להשיג ולמצוא אמתת
הבורא שנאמר כי לא יראני האדם וחי אין כח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא, הוא שהנביא
אמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי, וכיון שכן הוא אין בנו כח לידע היאך
ידע הקב"ה כל הברואים והמעשים אבל ג נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם ואין הקב"ה
מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך, ולא מפני קבלת הדת בלבד נודע דבר זה אלא בראיות ברורות
מדברי החכמה, ומפני זה נאמר בנבואה שדנין את האדם על מעשיו כפי מעשיו אם טוב ואם רע
וזה הוא העיקר שכל דברי הנבואה תלויין בו"
ברור שהתחלת ההבנה בדברי הרמב"ם
הם ע"פ ההבנה שזמן אינו קשור לחומר וא"כ 'ידיעת הבורא' היא בממד אחר
מהזמן שלנו, וזה לא בהכרח סותר את ידיעת ה'עתיד', במילים אחרות המושג עתיד קיים רק
אצלנו, לא אצלו.
השאלה מתעצמת ביחס למושג 'יום הדין',
כיון שכאן זה עניין אקטיבי שהבורא אמור לעשות, איך זה משתלב עם ממד הזמן שלי??
דבר נוסף לא פחות קשה מה שייך אצל
הבורא יום מיוחד לדין, הרי ידיעתו את מעשי בני אדם היא תמידית, אלא ביום זה נופלת
ההכרעה כיצד לנהוג עם אותו אדם, האם כדי להוציא דבר אצל הבורא מהכח אל הפועל הוא
זקוק להכרעה? האם אלוקים הוא אקטיבי, אם כן הוא נתון לשינוי וזו שיא ההגשמה?
לפי פשוטו של תהילים ראש השנה הוא יום
הדין, ובזה הסברתי את המושג 'יום הזיכרון' [מושג קשה בפני עצמו] האם באמת זה משהו
שאפר להבין אותו?
אשמח לשמוע תשובה לשאלות מטרידות אלו.
אפשר להשתמש עם נשק יום הדין
נשלח ב-7/9/2014 14:19
בראש השנה אתה מכריע ומברר עם עצמך מה הכיוון שלך בחיים, ולפי זה ה' מחליט איך להמשיך איתך.
(ולא קשיא מ"הידיעה", כיון שה' החליט מראש לסלק את עצמו מידיעת בחירתך)
נשלח ב-8/9/2014 00:02
פתיאמי
דבריך נראים לי סותרים את עצמם.
אם כדבריך שיום הדין מתייחס אלי, דהיינו שינוי המעשים שבא מצדי, אבל
באמת ביחס לבורא אין כאן הכרעה אקטיבית שמתייחסת ל'יום מסוים', א"כ חז"ל
'עבדו עלינו', מדוע תיקנו בתפילה 'על המדינות בו יאמר אי זו לחרב', 'היום יעמיד
במשפט כל יצוריי עולם', 'המלך המשפט', הרי היחס הוא לא מצד הבורא, אלא אפשרות של
האדם לתקן, ולהגיע למצב מתוקן יותר בימים אלו.
כתבת: "בראש השנה אתה מכריע ומברר עם עצמך
מה הכיוון שלך בחיים, ולפי זה ה' מחליט איך להמשיך אתך". מדוע ה' מחליט באותו
זמן, האם שייך לומר שדווקא ביום מסוים ה' מחליט, איך החלטות האלוקים מוגבלות לזמן
מסוים?
ומה שהזכרת גבי ידיעה שה' 'מסלק את
עצמו' מידיעת בחירתך, דבריך נראים לי ככפירה גמורה, לדבריך ה' מונע את ומגביל את
עצמו, דהיינו שעכשיו הוא לא שלם? האם בכלל תיתכן מציאות כזו אצל עצמותו הרי הוא לא
נתון לשינוי, ואם יש באפשרותו להגביל את עצמו אין לך שינוי גדול מזה?
נישטאיך
תודה על מראה המקום.
לגבי הקישור הראשון שלך, יש שם דברים
מחכימים, אבל מעורבים שם אלפי מושגים קבליים, שהמח שלי לא מצליח להבין אותם, אני
מדבר במישור הפילוסופי, זו שפה אחרת לגמרי.
נשלח ב-8/9/2014 12:38
<רואים שחז"ל קיבלו את שיטת ר' אלעזר כנכונה, ולא זו בלבד אלא אף תיקנו לומר כן בתפילה [והרי "דובר שקרים לא יכון לנגד עני". ואכמ"ל>
ר"א בר חייא הנשיא ב"ספר העבור" (מהדורת פיליקובסקי עמוד 96) כתב:
"דעת החכמים הסכימה שהעולם נברא בתקופת ניסן ...".
כנראה שחז"ל של זה אינם חז"ל של זה.
האם מ"היום הרת עולם" הנאמר לאחר התקיעות בתפילת העמידה, ניתן להבין שר"ה הוא יום בריאת העולם, או שאינו יום בריאת העולם?
"היום הרת עולם לשון המקרא ורחמה הרת עולם (ירמי' כ' י"ז), הרחם יהיה הריון לעולם אשה שהריונה שוהה בגופה עולמים והיום הזה היה הריונו של עולם, היום הרת הארץ וכל תולדותיה, שהרי בתשרי נברא העולם, כדגרסינן בראש השנה כמאן מצלינן זה היום תחלת מעשיך כמאן כר' אליעזר [דאמר בתשרי נברא העולם]".
הסבר דומה אנו מוצאים ב"כלבו" (סימן סד) וה"אבודרהם" (סדר תפלת ראש השנה ד"ה היום הרת).
ואילו ה"שבלי הלקט" (סדר ראש השנה סימן רצ) מביא שני הסברים לתפילה, לפי שתי הדעות:
"ועל כל ברכה וברכה שלאחר התקיעות נהגו הקהל לומר פה אחד היום הרת עולם והיום יעמיד במשפט כל יצורי עולם וכו' ... יש מפרשין אותו על לשון המקרא ורחמה הרת עולם, הרחם שלה יהיה הרת עולם, כלומר אשה שהריונה שוהה בגופה עולמים, והיום הזה היה הריונו של עולם, והיום הרת הארץ כל תולדותיה שהרי בתשרי נברא העולם כדאמרינן התם כמאן מצלינן האידנא זה היום תחלת מעשיך כרבי אליעזר, ויש מפרשין היום הרת עולם הוא דין ומשפט העולם וראיה שלהם שכל מקום שנאמר במשלי ריב או או מדון או מצה מתרגמינן אותו הרת הא למדת שהוא לשון דין וזה שאומרים ותוציא לאור משפטנו היום קדוש".
<התוס' (שם) הביאו בשם ר"ת אפשרות לשלב בין הדעות<
אם לדעת התוספות אפשר לשלב בין הדעות, למה לא כתבו זאת כשהובאה המחלוקת בין ר"א ורבי יהושע לראשונה, ולא בעמ' כז עמ' א, אחרי מה ששאלו "ומה שיסד ר"א הקליר"?
הסבר של עיבור ולידה מופיע גם בספר פרי עץ חיים להאריז"ל (שער השופר - פרק ה, במהדורת אברהם ברנדויין, עמ' תקצ"ז ראש טור ב), ולדבריו, העיבור היה בתשרי והבריאה היתה בניסן:
" ... ומה שאנו אומרים בר"ה היום הרת עולם, ונחלקו רז"ל אם בתשרי נברא העולם אם בניסן, ואיך יחלקו במציאות במחלוקת זה, ואיך יצדק על זה "אלו ואלו דברי אלהים חיים"? והתירוץ לזה, כי יש עיבור ולידה, ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. כי בתשרי היה העיבור, וכן אותיות תשרי, והם אותיות ראשית. ובניסן היתה הלידה, שצריך נסים לצאת מן הבטן בעת לידתה, וכן מורה ניסן ענין נס, ובו היתה הגאולה בנס. וידוע כי כל יציאת מצרים הוזכרה בלשון לידה, ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמייך. וכן אמר כאן, היום הרת עולם לשון הריון, ולא אמר נברא העולם, כי בתשרי היה הריון".
האם האריז"ל לא ידע שהעולם נברא בתשרי?
האם אותו "אחד מהחכמים" שהגיה את דברי התוס', גם יגיה את דברי האריז"ל?
האם ניתן להחליט, הוחלט ומי החליט מתי נברא העולם?
ה"מהרלב"ח" (1483-1545, שו"ת סימן קמב בד"ה הקדמה ראשונה), כותב, שאין ראיה להחלטה על זמן הבריאה, אך נראה שסומכים על האומר שבתשרי נברא העולם:
"... והנה בין שני אלה הדעות עוד היום אין לנו ראיה מכרעת כלל לומר הלכתא כמאן, והנראה שאנו סומכים היום ע"ד האומר שנברא בתשרי והראיה על זה הוא מה שתקנו לנו אנשי כנסת הגדולה זה היום תחלת מעשיך כלו' על אדם הא' ובפירוש אמרו בפרק ראוהו בית דין כמאן מצלי' האידנא זה היום תחלת מעשיך כמאן כרבי אליעזר. עוד ראיה מדגרסינן בפסיקת' בפרק דרשו יי' בהמצאו והביאה הרב רבינו נסים פרק קמא דר"ה תניא בכ"ה באלול נברא העולם נמצאת אומר בר"ה נברא אדם הא' ראשונה עולה במחשבה ב' נתיעץ במלאכי השרת וכו' נראה מכל זה שהדעת אשר ראוי לסמוך עליו הוא דעת רבי אליעזר ואף על פי שאמרו ז"ל באותה הסוגיא תנו רבנן חכמי ישראל מונין למבול כרבי אליעזר ולתקופה כרבי יהושע ... וכבר כת' הרב רבינו נסים ז"ל דאיכא למימר דכי מנינן לתקופה כרבי יהושע לאו משום דס"ל כותיה במאי דאמר דבניסן נברא העולם אלא לפי שבו התחלת צמיחת האילנו' והפירו' שכל זה נמשך אחר מהלך החמה התחילו למנות ממנו עד כאן לשונו ואחרי שזאת הבריתא סובלת פירושים ראוי לנו לפרשה באופן שלא תסתור למה שייסדו לנו אנשי כנסת הגדולה וא"כ נתבאר מה שאמרתי גם דעת הרמב"ן בפ' נח כן הוא".
>האם האקלים היה אקלים סתווי או אביבי? אילו תובנות נלמדות מהמחלוקת הזו?<
ראה הרב שמואל בלקין, "מנין השנים ושנות המבול", "תלפיות" ח (ניסן תשכג) מסוף עמ' 251.
<מה שייך לומר בתשרי נברא העולם, הרי קודם בריאתו לא קיים המושג זמן, ותשרי מאיין בא?>
את "דבתשרי עלה במחשבה לבראות ולא נברא עד ניסן", כן הבנת? איך ייתכן זמן ששה חודשים לפני שנברא הזמן.
ראה "מושג הזמן בתורה, בספרי חז"ל והראשונים", מאת הרב מנחם כשר, ראה "תלפיות" שנה ה' חוב' ג-ד, (ניו יורק תשיב) עמ' 799-827. (נמצא במאגר "אוצר החכמה").
<יש שם דברים מחכימים, אבל מעורבים שם אלפי מושגים קבליים, המח שלי לא מצליח להבין אותם>
לא רק המוח שלך אינו מסוגל להבין אותם.
נשלח ב-8/9/2014 13:29
ואני ידעתי כי (אם כבר) העולם נברא בכ"ה באלול. ולא א בתשרי
נשלח ב-8/9/2014 14:28
גברא_רבה כתב:
פתיאמי
דבריך נראים לי סותרים את עצמם.
אם כדבריך שיום הדין מתייחס אלי, דהיינו שינוי המעשים שבא מצדי, אבל
באמת ביחס לבורא אין כאן הכרעה אקטיבית שמתייחסת ל'יום מסוים', א"כ חז"ל
'עבדו עלינו', מדוע תיקנו בתפילה 'על המדינות בו יאמר אי זו לחרב', 'היום יעמיד
במשפט כל יצוריי עולם', 'המלך המשפט', הרי היחס הוא לא מצד הבורא, אלא אפשרות של
האדם לתקן, ולהגיע למצב מתוקן יותר בימים אלו.
כתבת: "בראש השנה אתה מכריע ומברר עם עצמך
מה הכיוון שלך בחיים, ולפי זה ה' מחליט איך להמשיך אתך". מדוע ה' מחליט באותו
זמן, האם שייך לומר שדווקא ביום מסוים ה' מחליט, איך החלטות האלוקים מוגבלות לזמן
מסוים?
ומה שהזכרת גבי ידיעה שה' 'מסלק את
עצמו' מידיעת בחירתך, דבריך נראים לי ככפירה גמורה, לדבריך ה' מונע את ומגביל את
עצמו, דהיינו שעכשיו הוא לא שלם? האם בכלל תיתכן מציאות כזו אצל עצמותו הרי הוא לא
נתון לשינוי, ואם יש באפשרותו להגביל את עצמו אין לך שינוי גדול מזה?
נישטאיך
תודה על מראה המקום.
לגבי הקישור הראשון שלך, יש שם דברים
מחכימים, אבל מעורבים שם אלפי מושגים קבליים, שהמח שלי לא מצליח להבין אותם, אני
מדבר במישור הפילוסופי, זו שפה אחרת לגמרי.
תוקן על ידי פתיאמי ב- 08/09/2014 14:30:22
נשלח ב-8/9/2014 14:38
גברא רבה,
לגבי התפיסה שלי ש"אלוקים הגביל את עצמו" - אין כאן כפירה. משום שהוא כל יכול, לכן הוא יכול לסלק את עצמו מהיכן שירצה.
להיפך, התפיסה שלך האומרת שאין לו יכולת כזו - היא המקטינה אותו עשרת מונים ודו"ק.
וממילא תבין עניין ראש השנה. לאלוקים לא איכפת מתי נעשה "איפוס". העיקר שנעשה אותו. ברגע שרוב החכמים הסכימו (=חז"ל) שזה הזמן הרלוונטי לזה - הוא מתאים את עצמו ליומן שלנו.
ואין בזה שום פחיתות כבוד. אדרבא יש כאן יופי של ענווה.
נשלח ב-8/9/2014 14:57
פתיאמי כתב:
לגבי התפיסה שלי ש"אלוקים הגביל את עצמו" - אין כאן כפירה. משום שהוא כל יכול, לכן הוא יכול לסלק את עצמו מהיכן שירצה.
רובוט שמתנתק מהכח שמפעיל אותו יוכל להתחבר אליו שוב?
נשלח ב-8/9/2014 15:15
שלישי עיינת פעם בקבלה? בחסידות? הצמצום? תחתונים ועליונים,וכו וכו''
