לימוד פילוסופיה בראי היהדות.

ברצוני לשאול ולברר אודות פילוסופיה כללית, האם מבחינת היהדות יש בעיה בלימוד הזה. הברטנורא מפרש את דברי רבי עקיבא במשנה לגבי הקורא בספרים חיצוניים,שהכוונה לספרי מינים, כגון אריסטו. ואולי יש חילוק בין סוגי הפילוסופיה השונים. השאלה הזאת חשובה לי מאוד, לקחתי קורס באוניברסיטה הפתוחה, בשם בעיות בפילוסופיה של המוסר, ואני מסתפק אם לבטלו, יש לי אפשרות לבטל ולשנות קורס עדיין בלי לשלם,אבל זה רק לימים ספורים,אחר כך,אם אני ירצה לשנות, אני יצטרך לשלם דמי ביטול, אשמח מאוד לשמוע את חוות דעת חכמי הפורום.

הראשונים בספרד שלמדו פילוסופיה, עשו זאת אחרי שמילאו את כרסם ש"ס ופוסקים, וטעמם היה שחלק מהמושכלות נשכחו בישראל ונשמרו אצל חכמי אומות העולם, באופן הדורש לברר את התבן מן המוץ, והראשונים ידעו לברר ולזקק את הדברים. לדעת הרמ"א, הפילוסופיה היא הפרדס שאסור לטייל בו מרוב שהוא נשגב בסודותיו. לדעת רבינו תם, כוונת הפילוסופיה ותכונתה לדעת ייחוד השם (זה אולי נכון לפילוסופיה של ימי הביניים, אולם איננו נכון באופן כללי), אלא שמשחיתה את האמונה ועל-כן יש להתרחק ממנה. לדעת הרמב"ן, הפילוסופיה (האריסטוטלית) חכמה חיצונית ואיננה אמת. לדעת הרא"ש, התורה והפילוסופיה הפכים הם, צרות זו לזו, ולא ישכנו במקום אחד. לדעת יש"ר מגוריציה, פילוסופיה הינה כל החכמות והידיעות שמקורם הוא חקירת השכל האנושי. והחכמות הללו יכולות להועיל לתורה, בבטלן מחשבות הבל וכזב. מכל מקום, לענ"ד, מה שנקרא בדורות האחרונים "פילוסופיה" כולל דרכי חקירה ותחומי לימוד שלעתים שכיחות רחוקים מלהיות חכמה.
   

קסת

שאלה חשובה שאלת, וזו הזדמנות לטפל בכמה נושאים שפשוט לא מוכרים.

פילוסופיה, הלכה וחשיפה לעולם האקדמי.

***
פילוסופיה

המונח "פילוסופיה" בחברה שלנו, החרדית, מציין בדרך כלל את הפילוסופיה האריסטוטלית. כאשר מזכירים "פילוסוף" מתכוונים אליו. כאשר מדברים על "פילוסופיה" חושבים על האמונה שלו באלוקים אדיש לעולם.

המונח "פילוסופיה" מתייחס לדברים רבים ושונים. יש הרבה פילוסופיות. יש הרבה שיטות מחשבה. אולם המשותף לכולן הוא שאדם צריך לברר את האמת בעצמו, לחשוב וללמוד, והלימוד הזה יאפשר לו להגיע לאמת. או, לפי שיטות ספקניות, להבדיל בין אמת ודאית לספק, ואולי לדעת ששום דבר לא ניתן לידיעה ברורה.

בוודאי שהפילוסופיה שנלמדת בקורסים - והפילוסופיה מאז ימי הבינים - התפתחה הרבה. התפתחות במובן של התנערות מהנחות יסוד תמימות. בחברה החרדית שלנו לא מודעים לכך כמעט כלל.

לפיכך, פילוסופיה כלל אינה מה שמציינים במילה זו בחברה שלנו.

עד כאן לגבי העדר ידע לגבי מהי פילוסופיה.

אוסיף שאחד השימושים החשובים של הידע הפילוסופי הוא לדייק במילים ולזהות הנחות יסוד. מבחינה זו, זה לימוד מומלץ ביותר. פילוסופיה לפי זה אינה תוכן אלא דרך. דרך לבדוק את עצמנו ואת אמונותינו, לדעת מה אנו יודעים, ולמה.

אני משער שהקורס בפילוסופיה של המוסר יעסוק בשיטות מחשבה בתחום זה. תלמדו מהו "טוב", איך מבררים מהו, ותכירו גישות שונות במשך ההיסטוריה של הפילוסופיה. עד לתקופה המודרנית, שבה השאלות נבדקות בצורה חדשה. לדעתי, כדאי מאד להכיר את כל הדברים האלו, אם יש לך כסף לממן וזמן ללמוד.

לגבי הסיכון הדתי והשאלה ההלכתית, ראו לקמן.

***
הלכה

יש שתי בעיות עם לימוד פילוסופיה בכלל והקורס הזה בפרט. האם מותר לחשוב בפילוסופיה והאם זה לא ביטול תורה.

לגבי השאלה הראשונה, העיסוק במוסר אינו נוגע במישרין לדת ולהלכה שלנו. כמובן, יש תובנות שיחייבו אותך לחשוב מחדש. אם תלמדו את הדיאלוג אותיפרון של אפלטון תכיר את השאלה האם הטוב הוא טוב בגלל שזה הוא או בגלל שהאלוקים צווה עליו (ניסוח שלי לשאלה האפלטונית שכמובן נשאלת על הרקע של אמונת היוונים האלילית). אבל זו שאלה טובה וחשובה, ויש לה תשובות גם בהגות של עמנו.

לגבי השאלה השניה, זה תלוי במידה שבה יש להקדיש זמן לתורה. ניתן גם לטעון שלימוד כזה מסייע להבין טוב יותר את התורה ולכן הוא מחזק אותנו בשמירת מצוות ובפיתוח אישיותנו הדתית. טענה דומה מעלה הרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א, אבל - הוא שייך לציבור הדתי לאומי...

יש בעיה טכנית. אני משער שתשב במפגשים משותפים לסטודנטים ויהיו שם סטודנטיות. חלקן לא יקפידו על לבוש צנוע במובן שאנו רגילים בו. והן לא בלתי צנועות בעיני עצמן. המושגים שלהן בצניעות שונים מאד משלנו.

זה יצריך אותך לשמירת העינים, אבל גם להיזהר ולא להסתכל מגבוה על אלו שחיים לפי דרך שונה משלנו.

***
חשיפה

לצאת מהחממה של הגטו בכולל ולהגיע לאקדמיה - זה יכול להביא להלם תרבותי. זו בעיה בפני עצמה. אנו רגילים לחשוב שלנו יש עגלה מלאה ולהם - ריקה. יתכן שיתברר שיש להם מטען מעניין בעגלה, מטען שלא קיים אצלנו...

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

לא קשור לאשכול אבל לפעמים ההתאפקות קשה
"והן לא בלתי צנועות בעיני עצמן. המושגים שלהן בצניעות שונים מאד משלנו". 
להבדיל גם אנשי האעש אינם פראים בעיני עצמם, המושגים שלהם שונים משלנו.

בשאלה אם מותר ללמוד פילוסופיה אני מוצא שני מובנים שונים:
א. האם מותר לחקור בשכל על כל נושא (מהותה של הפילוסופיה). כמובן שחקירה עצמאית יכולה להוביל לכפירה, ולכן היא מסוכנת, ויש מי שאסר אותה בדיוק בגלל זה. מבחינתי, אם זו ההלכה, הרי שאני לא 'שם' עליה (ואולי אפילו זו עילה לא להמשיך לקיים מצוות כלל). החקירה העצמאית שלי היא הדבר הראשוני בשבילי, ואני לא מוכן בשום אופן לקבל כל מיני דברים שמישהו אמר בלי כל סיבה (עצם הרעיון נשמע לי מופרך, אבל עובדה היא שהרבה בני אדם עושים וחושבים מה שאומרים להם בלי לבדוק כלל).
ב. האם מותר ללמוד חומר מסוים, ספרי פילוסופיה. כאן אני בהחלט יכול להבין שאנשים חכמים יזהירו אותי שישנם ספרים שמציגים רעיונות שקריים של כפירה בצורה שמטעה לחשוב שהם נכונים, ולכן לא כדאי להתקרב אליהם בלי הכנה מוקדמת.

לא הבנתי איך כל הפילוסופיה של המשתתפים כאן קשורה  לנושא של קסת: לימוד פילוסופיה של המוסר, שכידוע אינה הפילוסופיה המדוברת, ולא עוסקת בשאלות אמוניות, אלא אך ורק בהגדרות של המוסר. איזו בעיה רחמנא ליצלן אפשר למצוא בזה?