מכיון שהנידון של ביקורת המקרא מתנגש תמיד בסלע שאנו מכנים 'דעת חז''ל' חשוב לדעת מה חשבו חז''ל בנושא זה. מאמר זה הוא רק ניסיון ראשוני לנתח את דעתם ויש עוד להרחיב בדבר
הגמרא במסכת בבא בתרא (יד:) היא המקור לדעת המסורת בנושא זה. סוגיא זו מורכבת משני רבדים שונים: ברייתא (כנראה) שאין ידוע מה מקורה – יתכן שהיא מסתמכת על מסורת ויתכן שעל ניתוח המקראות. וניתוח שעורכת הגמרא, המסייג במידה רבה את קביעות הברייתא. להלן מובאת הברייתא בהדגשה והניתוח באותיות רגילות:
ומי כתבן משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב.יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה. שמואל כתב ספרו ושופטים ורות. דוד כתב ספר תהלים ע"י עשרה זקנים ע"י אדם הראשון על ידי מלכי צדק ועל ידי אברהם וע"י משה ועל ידי הימן וע"י ידותון ועל ידי אסף ועל ידי שלשה בני קרח. ירמיה כתב ספרו וספר מלכים וקינות. חזקיה וסיעתו כתבו (ימש"ק סימן) ישעיה משלי שיר השירים וקהלת. אנשי כנסת הגדולה כתבו (קנד"ג סימן) יחזקאל ושנים עשר דניאל ומגילת אסתר. עזרא כתב ספרו ויחס של דברי הימים עד לו מסייעא ליה לרב דאמר רב יהודה אמר רב לא עלה עזרא מבבל עד שיחס עצמו ועלה ומאן אסקיה נחמיה בן חכליה. אמר מר יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה תניא כמאן דאמר שמונה פסוקים שבתורה יהושע כתבן דתני' (דברים לד, ה) וימת שם משה עבד ה' אפשר משה (מת) וכתב וימת שם משה אלא עד כאן כתב משה מכאן ואילך כתב יהושע דברי ר"י ואמרי לה ר' נחמיה אמר לו ר"ש אפשר ס"ת חסר אות אחת וכתיב (דברים לא, כו)לקוח את ספר התורה הזה אלא עד כאן הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע כמו שנאמר להלן (ירמיהו לו, יח) ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו כמאן אזלא הא דא"ר יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב שמונה פסוקים שבתורה יחיד קורא אותן לימא (ר"י היא) ודלא כר"ש אפילו תימא ר"ש הואיל ואשתנו אשתנו:
יהושע כתב ספרו והכתיב (יהושע כד, כט) וימת יהושע בן נון עבד ה' דאסקיה אלעזר והכתיב (יהושע כד, לג) ואלעזר בן אהרן מת דאסקיה פנחס שמואל כתב ספרו והכתיב (שמואל א כח, ג) ושמואל מת דאסקיה גד החוזה ונתן הנביא דוד כתב ספר תהלים על ידי עשרה זקנים וליחשוב נמי איתן האזרחי אמר רב איתן האזרחי זה הוא אברהם כתיב הכא (תהלים פט, א) איתן האזרחי וכתיב התם (ישעיהו מא, ב) מי העיר ממזרח צדק [וגו'] קא חשיב משה וקא חשיב הימן והאמר רב הימן זה משה כתיב הכא הימן וכתיב התם (במדבר יב, ז) בכל ביתי נאמן הוא תרי הימן הוו משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב מסייעא ליה לר' לוי בר לחמא דא"ר לוי בר לחמא איוב בימי משה היה כתיב הכא (איוב יט, כג) מי יתן אפוא ויכתבון מלי וכתיב התם (שמות לג, טז) ובמה יודע אפוא ואימא בימי יצחק דכתיב (בראשית כז, לג) מי אפוא הוא הצד ציד ואימא בימי יעקב דכתיב(בראשית מג, יא) אם כן אפוא זאת עשו ואימא בימי יוסף דכתיב (בראשית לז, טז) איפה הם רועים לא ס"ד דכתיב (איוב יט, כג) מי יתן בספר ויוחקו ומשה הוא דאיקרי מחוקק דכתיב (דברים לג, כא) וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון.
ראשית, נשים לב לכך שהגמ' אינה מבינה את המונח 'כתב ספרו' כ' כתב כל מילה ומילה בספר'. עלינו להבין מה, אם כן, היא המשמעות של המונח הזה.
כאן אנו עומדים בפני שוקת שבורה. האם הפירוש 'כתב את רוב הספר?' שמואל מת אחרי פחות מחצי הספר.
האם הפירוש 'החל לכתוב את החומר שמהווה את הספר'? אנשי כנה''ג ודאי רק ליקטו חלקים נרחבים מתרי עשר, שהרי מדובר בציטוטי נבואות מושלמות בלשון הנביא. וכך גם סביר לגבי ספר יחזקאל ועוד. דוד ודאי רק ליקט מדברי קודמיו שהרי הברייתא עצמה מצטטת שכתב 'ע''י י' זקנים' ואעפ''כ נאמר 'כתב ספרו'.
האם הפירוש 'חתם את הספר'? משה, יהושע ושמואל לא חתמו את הספר.
לכן נראה לי שפשר המונח הוא יצר את המסגרת הספרותית של הספר. פירוש, כל ספר מספרי התנ''ך בא למלא מטרה ספרותית כלשהי, אם התורה שאמורה (בערך) להיות ספר החוקים והברית של ישראל, אם דה''י שאמור להיות ספר יחס של בית דוד והמסתעף, אם שופטים שאמור להסביר את הנהגת ה' עם עמו בתקופת השופטים לפי עקרון החטא ועונשו (אפשר לחלוק על הגדרות אלו ולא נתנו אלא לשבר את האוזן).
כל מי שיצר את המסגרת הספרותית של ספר מסויים מוגדר כמי שכתב אותו. יתכן שהוא השתמש בחומר קדום לצורך כך, יתכן שהוא לא הספיק ליצור הרבה ותלמידיו כתבו את עיקר החומר שבספר, אבל הוא נחשב ליוצר הספר כספר. לפי זאת תתבאר הברייתא היטב: משה כתב ספרו, יהושע חתם אותו אבל יצירת הספר כספר נעשתה ע''י משה. כנ''ל אצל יהושע. שמואל החל לכתוב את ספרו אבל תלמידיו כתבו את הרוב. דויד יצר את המסגרת הספרותית של תהלים – אוסף מזמורי התהילה לה' שנוצרו בישראל. לצורך כך הוא השתמש בחומר של נביאים ומשוררים רבים (וכנראה שמפעל זה נמשך גם הרבה אחר מותו). אנשי כנה''ג יצרו את תרי עשר – ספר אוסף הנבואות – במסגרת זו. לפני כן היו הנבואות מצויות במסגרות אחרות. כך ניתן לפרש גם את מעשה חזקיה וסיעתו שאספו את משלי שלמה, שירי שלמה והבלי שלמה לשלושה ספרים
