דו''ח לשוטר כמשל ליום הדין !

כל אחד מאיתנו כאשר הוא מתבקש לעצור בצד על פי פקודת שוטר הוא מתחיל לרעוד ולחשוב מה השוטר רוצה ממנו

הוא מעלה במוחו תוך שניות את כל האופציות האפשריות שעל זה הוא יתבקש לענות ולתת הסברים

וכאשר השוטר יטען בפניו ששוחח בטלפון תוך כדי נסיעה הוא ינסה להתווכח ולהתמקח בשביל להוכיח את חפותו 

ופעמים רבות זה לא יעזור לו והוא יתבקש לשלם דו''ח או להתייצב למשפט .

לפני בוא יום הדין היינו אמורים להיתפס גם ברעדה הזאת לקראת השמעת הטענות נגדנו במשפט והעלאת כל האפשרויות והאופציות בהם אנו נאשמים

אך משום מה לזה אנו ניגשים בשאננות ובביטחון יתר שהדברים יסתדרו ויעברו הלאה

ברור שהמציאות בה אנו ממשיכים לחיות כל שנה נוספת זה חלק מהגורם לכניסה לשאננות ולחוסר הפחד המתמיד כי אנו רואים שאנו לא נענשים על מעשינו עד עכשיו

אך האם עלינו לא לנסות לפחות להתכונן ולהתבונן במעשינו בפרט בהתקרב הימים הנוראים ?

וכי זה פחות מסוכן מהדו''ח של השוטר ?

הבחורים החשובים אכן לומדים ומתעמקים בתורה הקדושה ועל כך אשריהם ואשרי חלקם

אך אני דיברתי על עמך מסתובבים ועובדים ולא מעמיקים בזמן הקרב ובא

מקסמן 

אם הבנתיך נכונה אתה סבור שתרועת ראש השנה היא ככל ראש חדש כדי להודיע שהיום ראש חדש (או לחילופין כמו תרועה של כל יום מועד). וזכרונות הוא משהו שקשור לגלות (?).

אבל בתורה כתוב "זכרון תרועה" ואין המשמעות לזכור להריע אלא תרועת זכרון כמו "והרעתם... ונזכרתם" שעל ידי התרועה יזכרנו ה' 


ובצירוף עם הנתונים דלהלן:

1 ראשון לחדש השביעי הוא תחילת השנה (שהיתה נהוגה גם היום וגם בזמן חז"ל וכנראה גם לפני ששונתה חלקית ביציאת מצרים, וכמובן תחילת השנה החקלאית כמו שכתוב "וחג האסיף בצאת השנה / תקופת השנה וכן ביובל כתוב שיום הכיפורים הוא בתחילת השנה).

2 עשירי בתשרי הוא יום כיפורים ולכאורה אמורה להיות סיבה לתאריך (יום שירד משה מהר סיני הוא כמובן משוכתב...).

3 אין מצווה מיוחדת במועד זה של אחד לחדש השביעי בשונה מכל המועדים (פרט לתרועת שופר).

הגיעו למסקנה שעניין ראש השנה ויום כיפורים שווים בערך והם "עשרת ימי תשובה"  


לכאורה הדברים פשוטים האם יש מקום לנטות מזה ?

השופר -

באלול בא להזכיר

בראש השנה להתריע

בכיפור לשמת בנידוי את החייבים ולהתיר את האיסורים

המשל לשוטר נובע אצלי מהפסוק שופטים ''ושוטרים'' תתן לך

שכל אחד צריך לצייר לעצמו דמות שוטר שעומד לפניו