| נשלח ב-21/9/2014 06:46 |
 |
| |
דרך צחות או נתינת טעם – למקור מנהג ה"שלום זכר".
בספר "נפש הרב" (ירושלים תשנט, עמ' רמב, כתב עורך הספר – הרב צבי שכטר, בשם הגרי"ד סולובייציק, "אולי טעם" על מקור מנהג ה"שלום זכר" בליל שבת: "ערמ"א ליו"ד סי' רס"ה סי"ב שהביא מהס' תרוה"ד שסעודת השלום זכר חשובה כסעודת מצוה. ובט"ז שמה הביא טעמים לסעודה זו, ורבינו /הגרי"ד סלובייצ'יק/ הציע, שאולי י"ל על פי דברי הרמב"ם, דכשעושים דברים לחלל את השבת מטעם פיקוח נפש, אין עושין אותם לא על ידי נכרים, ולא על ידי קטנים, ולא על ידי עבדים, אלא על ידי גדולי ישראל וחכמיהם, זהו תוכן דברי הרמב"ם שם. והנה היולדת במקצת דינים, דינה כחולה שיש בה סכנה עד שבעה ימים, דהיינו, שאם שתקה, וכל שכן אם אמרה צריכה אני, מחללין עליה את השבת. נראה דמהאי טעמא היה נהוג, שהרב היה הולך בליל שבת לבקר אצל היולדת, לראות אם צריכה איזה חילול שבת. ובודאי (!) אינו מן הנכון שהרב ילך לבדו, ובודאי (!) הלכו עמו ראשי הקהל ללוותו.וממילא נצמח מזה המנהג, שהכל הלכו יחד ללוות את הרב בלכתו אל בית היולדת". שאלותי: האם ידוע על מנהג מזמן הראשונים שהרב וחשובי הקהל היו הולכים לבית יולדת (בן ולא בת) לראות אם צריכה איזה חילול שבת? האם ידוע על מנהג מזמן הראשונים שהרב וחשובי הקהל היו הולכים לבית חולה לראות אם הוא צריך איזה חילול שבת? האם יתכן שהגרי"ד סלובייצ'יק העלה על דעתו אפילו כ"אולי י"ל", מה שפורסם בשמו?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2014 07:44 |
|
| |
נישטאיך
איקון ירוק על הנושא המעניין.
אולי כדאי לחדד יותר מה החסרון בהסבר של הגרי"ד.
אני מוצא לפחות שנים.
א. ההסבר מתאים גם להולדת זכר וגם להולדת נקבה. אז מדוע חוגגים ב"שולם זוכר" רק לזכר.
ב. האמנם היה כזה נוהג של ביקור רב שגרר הצטרפות של חשובי הקהילה?
זה שאין לנו תיעוד על התפתחות כזו אין זה מקלקל את ההסבר. כמדומה שכך מקובל להעלות הסברים לא רק בעולמה של הלכה אלא גם במחקר היסטורי. אחד הנימוקים הגדולים, עד כמה שזה מופרך, הוא "מאי לאו, האם לא כך וכך אפשרי ולכן סביר ולכן נכון?" וזה מצוי אצל היסטוריונים ידועים ותלמידיהם לא פחות מאשר אצלנו...
מבחינה זו, האשכול שלך הוא דוגמא טובה לאופן שבו השערה היסטורית (או מעין היסטורית) מקבלת מעמד על ידי חקיקתה בספר.
אפשר לשאול: האם ההסבר כל כך מופרך עד שאין לייחסו לרבנו הגרי"ד? נכון שהמחבר הרב שכטר מציג את הגרי"ד מן הפן האורתודוכסי ולא הפילוסופי שלו.
יתכן שמה שחסר, לפחות עבורי, בהסבר המוצע הוא שמדוע אין טכס דומה עבור בנות. והתשובה היא שאם הרב היה מגיע עם החשובים וכו' לבדיקה, אזי עבור בת היו ממהרים לצאת, בעוד עבור בן היו נשארים יותר, כי, מה לעשות, הולדת בן נחשבה לחשובה יותר מאשר הולדת בת. והיו לכך סיבות טובות בתרבות של אז. הבן מנציח את שם המשפחה וממשיך את דרך האב.
יתכן באמת שהיום, מבחינה זו, ראוי לחגוג הולדת בת יותר מאשר הולדת בן. אחת הסיבות היא שבדרך כלל בנות מטפלות בהורים בזקנותם ובמחלתם יותר מאשר בנים.
אם בגמרא אמרו כי האשה שאין לה ולד יכולה לתבוע גט (בהנחה הטעונה בירור שהבעיה היא אצל הבעל) כי רצונה ב"מקל להישען עליו בזקנותה, כלומר בן, נראה שעדיף לה שתהיה לה בת.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2014 08:07 |
|
| |
במדרש רבה (אמור פר' כ"ז אות י') כתב: ד"א "והיה ז' ימים תחת אמו", ר' יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר משל למלך שנכנס למדינה וגזר ואמר כל אכסנין שיש כאן לא יראו פני עד שיראו פני המטרונא תחילה, כך אמר הקב"ה לא תביאו לפני קרבן עד שתעבור עליו שבת, שאין ז' ימים בלא שבת ואין מילה בלא שבת דכתיב "ומיום השמיני והלאה ירצה".
וכעין זה כתב בט"ז (יורה דעה סימן רסה בהלכות מילה) בטעם עריכת שלום זכר, משום דאמרו במדרש שטעם מילה ביום השמיני, הוא בכדי שתעבור עליו שבת קודם המילה ויקבל פני שכינה, ולכן עושין סעודת שלום זכר.
אולי הרב חיפש דווקא את השכינה?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/9/2014 09:00 |
|
| |
מיימוני <זה שאין לנו תיעוד על התפתחות כזו אין זה מקלקל את ההסבר> לא שאלתי על ההתפתחות אלא על נקודת המוצא. ראה ש"ך חושן משפט סימן לז ס"ק לח: "וכן לא אמרינן בכיוצא בזה לא ראינו אינה ראיה כו' - בזה ישבתי בתחילת ספרי שפתי כהן ליורה דעה [סימן א' סק"א] דברי האגור [סי' אלף ס"ב] שכתב שאין להניח נשים לשחוט שכבר נהגו שלא לשחוט, שהב"י שם השיג עליו דלא ראינו אינה ראיה. ואני כתבתי דבמנהג הוי לא ראינו ראיה וכמ"ש מהרי"ק והר"ב כאן".
<אזי עבור בת היו ממהרים לצאת, בעוד עבור בן היו נשארים יותר>
לדברי הגרי"ד הם היו באים לבקר את היולדת ולא את הנולד/ה _______________ פתיאמי >וכעין זה כתב בט"ז (יורה דעה סימן רסה בהלכות מילה) בטעם עריכת שלום זכר, משום דאמרו במדרש שטעם מילה ביום השמיני, הוא בכדי שתעבור עליו שבת קודם המילה ויקבל פני השכינה ולכן עושין סעודת שלום זכר< מהו הקשר בין דברי המדרש העוסק במילה לסעודה? שלא כעין זה כתב התרומת הדשן (ח"א סימן רסט), בשם "אחד מהגדולים": "... ואחד מהגדולים הוכיח משם דסעודת מצוה היא לרש"י כדאית ליה, ולפר"ח כדאית לי', מדאיקלע רבלהתם דהא אמרינן פ' גיד הנשה[דרב לא הוי מתהני מסעודת הרשות, והיה רוצ"ל דמה שאנו נוהגים עכשיו לאחר שנולד זכר, נכנסין לשם לטעום בלילי /בליל/ שבת הסמוך ללידה, דהיא סעודת מצוה, והיינו אותה סעודה דפר"ח, וקבעה /וקבעוה/ בלילי שבת, בשעה שהכל מצויין בבתיהם". על דבריו שאל ה"נודע ביהודה" ("דגול מרבבה" שו"ע יו"ד סוף סימן קעח ס"ק ג, על הש"ך ס"ק ו): "... לפי פי' התה"ד שהביא רמ"א סי' רסה ... קשה, למה אין עושין גם לנקיבה שג"כ נמלטה מרחם ...".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/9/2014 09:01 |
|
| |
קיבלתי באישי מחבר פורום ותיק:
אנחנו לפני יותר מעשרים שנה עשינו שלום בת בליל שבת עם "ארבעס" ודברתי על הרשב"ם בבראשית ואחר ילדה בת ותקרא שמה דינה ...ובעקבות כך הרלב"ג וכספי ....
שאלתי:
השאלה היותר מעניינת היא לא מה עשיתם, כי כבר אז הייתם עצכחניקים בכוח, סמיילי. השאלה היתה: מי הוזמן ומי הגיע.
סוף סוף זה המבחן.
אולי כדאי להביא את ההערה הזו בפורום, כמובן בעילום שם ותאריך...
והוא השיב בסבלנות:
הגיעו כ 70 איש מהקהילה נשים וגברים
כמובן שאיני זוכר מי ומה אולם זכרוני שישבו במדרגות לקומה שניה מרוב צפיפות.
בוודאי לא הגיעו פחות משלום זכר.
כמובן אתה יכול לציין..
ועוד הערה שמעמידה את כל השאר בצל:
שכחתי לומר
ברכת הטוב ומטיב בלידה ולא שהחיינו
***
גילוי נאות: הכותב אינו בן הקהילה החרדית אלא בן המגזר הדתי לאומי. עד כמה שאני מכירו, אין לפקפק ביראת השמים שלו ובמסירותו להלכה (כפי שהוא לומד אותה, אבל זה לדעתי בדיוק מה שאדם נדרש לעשות אם הוא יכול). אמנם, האם הנהגה כזו היתה מתקבלת גם במגזר שלנו, החרדי (כלומר של המעתיק, אני)? האם היו מגיעים כה הרבה להשתתף? ואם כן, האם זה היה כדי להשתתף או כדי לבהות בחריג? סמיילי.
יתכן שיש לפנינו תופעה שכדאי לכנות: הבשלה. צריכים להבשיל תנאים מסויימים כדי שדבר יקרה. החגיגה המשפחתית שתוארה כאן היתה ממבשרי השינוי.
זה ממש כעין הצייטגייסט (מונח שטבע, לצערי, הפילוסוף של ההיסטוריה הגל). נראה, לפי הפירסומים הרבים, שהגיע הצייטגייסט של שויוניות יותר ביחס לנשים. ומי אומר שזה דבר לא טוב?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/9/2014 10:33 |
|
| |
<ודברתי על הרשב"ם בבראשית ואחר ילדה בת ותקרא שמה דינה ...ובעקבות כך הרלב"ג וכספי> על הרד"ק (ירמיהו פרק כ פסוק טו) דיברתם? "שמח - שמחהו באמת, שמחהו כשאמר לו כי בן זכר נולד לו, כי בני אדם שמחים לבן זכר, ודואגים על הנקבה...". בלקוטי שיחות (כרך לב (תשנ"ג) עמ' 223( מובאת תשובת הרבי, למי ששאל שאלה דומה לשאלת ה"דגול מרבבה" שהבאתי בהודעה קודמת: "... להערתו דלפי' התוס' ונת' ביש"ש (ב"ק פ סע"א) בטעם שלום זכר, צ"ל כן גם בלידת נקיבה, י"ל דשאני נקבה, דאז אין השמחה שלימה, ע"פ ב"ב (ט"ז, ב). (ממכתב ג' אייר תשכ"ה)". כוונת הרבי במקור שצויין באגרות קודש הוא למה שנאמר שם: "רבי שמעון ברבי איתילידא ליה ברתא, הוה קא חלש דעתיה, אמר ליה אבוה: רביה באה לעולם. אמר ליה בר קפרא: תנחומין של הבל ניחמך אבוך; [דתניא:] אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות, אלא אשרי למי שבניו זכרים, אוי לו למי שבניו נקבות; אי אפשר לעולם בלא בסם ובלא בורסי, אשרי מי שאומנותו בוסמי, אוי למי שאומנותו בורסי". הרב מנשה קליין (משנה הלכות חלק יא סימן קפא) כתב, שה"אוי לו" לאב שנולדה לו בת, הוא כל ימי חייה של הבת, והוא מציין למאמר הגמרא בסנהדרין (דף ק עמ' ב): "... ואלא משום דכתיב בת לאביה מטמונת שוא, מפחדה לא יישן בלילה, בקטנותה שמא תתפתה, בנערותה שמא תזנה, בגרה, שמא לא תינשא, נישאת, שמא לא יהיו לה בנים, הזקינה, שמא תעשה כשפים ואמר הא רבנן נמי אמרו אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות אשרי מי שבניו זכרים אוי לו למי שבניו נקבות וכו', ומשמע דעל כל ימי חייה הוא בכלל אוי לו, וכמו שביאר בן סירא, והבן". מה הוא רוצה שנבין? מהי כוונתו ב"וכמו שביאר בן סירא"? הנאמר בגמרא בסנהדרין מקורו בספר "בן סירא" פרק מב, פסוקים יא-יד. על הנוסחים השונים לדברי בן סירא אלו, ראה "בן סירא השלם" (מהדורת מ. צ. סגל), ירושלים תשיט, עמ' רפד-רפה, ומנשה רפאל (מנפרד) ליהמן, "מסות ומסעות" (מוסד הרב קוק תשמב) עמ' 102. אהרן היימאן בספרו "תולדות תנאים ואמוראים" (לונדון עת"ר) ח"א, ערך "בן סירא" (עמ' 275-279), הביא את המאמרים שהובאו אצל חז"ל שמקורם בספר בן סירא. על יחסם של חז"ל לספר "בן סירא", ראה אנציקלופדיה תלמודית כרך טו, (ערך "חכמות חיצוניות") טור סז.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/9/2014 13:32 |
|
| |
נישט
אז מדוע עושים קידוש בהולדת בת?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/9/2014 13:36 |
|
| |
נישטאיך
איקון ירוק על המקורות העשירים, כרגיל.
אתמקד רק במה שאני מכיר ובמה שאני יכול כרגע.
הציטוט שלך מהרב מנשה קליין מדגים צורה אחת של תגובה.
מחפשים במקורות ומזה מסיקים לגבי המציאות.
דרך אחרת, וזו דרכו של בעל החידוש שהבאתי, היא לבדוק את המציאות ולשאול את עצמו: מה ההלכה צריכה לומר לגביה. או אפילו: מה אני רוצה לעשות לגבי זה, במסגרת המנהגים היהודיים?
ויש לו כאמור שני חידושים:
לערוך מסיבת "שלום בת" על משקל "שלום זכר" (ואני מסכים ש"שלום בת" נשמע יפה יותר מ"שלום נקבה" ולכן גם "שלום בן" היה נשמע יפה יותר. אבל מודרני למי שזה מפריע לו).
זה החידוש הקטן יותר, כי לחדש מנהג, זה תמיד אפשרי.
החידוש השני שלו, שנעלם אולי בין השורות, היה לברך "הטוב והמיטיב" על בת.
כפי שכתבתי לעיל, אם התועלת של ההורים מהצאצא הוא שיש מי שיטפל בהם בזקנותם, אזי בת לפי הנראה היום - עדיפה על בן.
ולכן קל וחומר שיש לברך עליה "הטוב והמיטיב".
ואני למד מכאן הלכה למעשה. כי סבורני שהקל וחומר נכון הוא. ואילו חז"ל היו היום, זה מה שהיו אומרים.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/9/2014 20:37 |
|
| |
לעשות סעודה לאחר לידה כבר מוזכר בגמרא
בבא קמא דף פ .
רב ושמואל ורב אסי איקלעו לבי שבוע הבן, ואמרי לה לבי ישוע הבן, רב לא עייל קמיה דשמואל,
תוספות מסכת בבא קמא דף פ עמוד א
ור"ת פי' שנולד שם בן ועל שם שהולד נושע ונמלט ממעי אמו כדכתיב והמליטה זכר (ישעיה סו) נקט לשון ישועה והיו רגילין לעשות סעודה.
הרי באמת גם נקבה נמלתת. את הסעודה הזו שהיו רגילים לעשות העבירו לליל שבת. כי כל הציבור בביתו, ויבוא לסעודה
|
|
|
|
| נשלח ב-22/9/2014 22:23 |
|
| |
שלום זכר -
שזכר שבא לעולם בא וככרו בידו כפי מאמר חז''ל בנדה
לכן זה בא בשלום ללא חיסרון כיס
כך שמעתי פעם
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2014 07:45 |
|
| |
ירוחם
תודה!
אייזין
לפי דבריך, ועל דרך בדיחות (בדיחה עצובה ואמיתית?) - משפחת אברך צריכה לערוך סעודה דווקא להולדת בת, כי היא תפרנס את בעלה? בפועל, כמדומה שרבים האברכים שמשתתפים בעול הפרנסה, אבל עדיין האידיאל הנלמד בסמינרים הוא שהאשה תעבוד ורק היא והבעל ישב וילמד. אז היא היא מקור הפת.
כמובן, התשובה פשוטה. הזכות להביא את הפת היא בגלל התורה של הבעל. וצריך להיזהר לא לבזות את הקביעה הזו.
אבל היה לי קשה לא להוציא את המסקנה שכתבתי מתוך דבריך...
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2014 09:40 |
|
| |
בעל
<אז מדוע עושים קידוש בהולדת בת?>
כדי להראות לכולם שנולדה עוד אחת שתפרנס את בעלה שלומד בכוילל.
_________________
ירוחם <את הסעודה הזו שהיו רגילים לעשות העבירו לליל שבת. כי כל הציבור בביתו, ויבוא לסעודה>
ייתכן שאת הסעודה שהיו רגילים לחגוג כל השבוע אחרי לידת בן או בת, העבירו אחרי לידת בן לליל שבת, את הסעודות שהיו רגילים לחגוג כל השבוע אחרי לידת העבירו להיסטוריה, הר"ר מרגליות ("מרגליות הים", לסנהדרין, עמ' 130, לדף לב עמ' ב), (ואחרים) המסתמך על המקורות שבהן מופיע "שבוע הבת" לצד "שבוע הבן", (לגבי החבורת שהיו בירושלים, ראה "מסכת שמחות", ברייתות מאבל רבתי (היגר) פרק ב הלכה ג, "הלכות רי"ץ גיאת", (הלכות אבל (מכון חתם סופר, ירושלים תשנ"ח), עמ' ריב), ה"רמב"ן ("תורת האדם" שער הסוף - ענין ההוצאה ("כל כתבי הרמב"ן" עמ' קט, "ארחות חיים" (הלכות מילה אות ט, מקיצי נרדמים תרס"ב, חלק ב עמ' 14): "ונראה כי כל השבוע משנולד בן או בת חגגו כל ערב בהדלקת נרות ושמחה...". _________________ מיימוני <הציטוט שלך מהרב מנשה קליין מדגים צורה אחת של תגובה. מחפשים במקורות ומזה מסיקים לגבי המציאות> כדבריו מצאנו גם במקור אחר: הנצי"ב ("מרומי שדה" ברכות דף נד עמ' א) כתב: "... והנה מדאי' במשנה דעל כלים חדשים מברך, יש ללמוד לכאורה דמי שנולד לו בת שמברך שהחיינו, דלא גרע מאילו קנה עבד או שפחה לשמשו, שהרי מעשה ידיה לאביה, איברא לא ראיתי זאת בפוסקים, ואולי י"ל דבת אינה מתנה טובה לאביה, כידוע באגדה". האם כוונתו ב"אגדה" היא להנאמר בגמרא שהובאה בדברי הרב קליין. <שכחתי לומר, ברכת הטוב ומטיב בלידה ולא שהחיינו". ראה את מאמרו של רן חורי, "הולדת הבת נמקורות היהדות": http://upload.kipa.co.il/media-upload/ypt9/14015439-572012.PDF ותגובה למאמר: http://www.ypt.co.il/fruit_show.asp?id=51721
תוקן על ידי נישטאיך ב- 23/09/2014 09:49:13
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2014 10:52 |
|
| |
נישט
בציטוט שהבאת- מליקוטי שיחו על התוספות מב"ק פ.- אין תוספות כזה.
בבית כנסת אחד היה נהוג כי כשהאבא היה עולה לתורה לתת שם לבת שנולדה, כולם קמו על רגליהם והחלו להכות על השולחן, ועל הסנדרים.,
כשהרב החדש ,שאל בתדהמה על המקור למנהג משונה זה,
השיבו לו- הרי זה פסוק מפורש בתורה. וירא כי אין איש- ויך.
ציוה הרב לבטל את המנהג הזה- ונימק כי ההמשך בפסוק ויטמנהו בחול- לא בשבת
מתוך הספר- זכרונות מבית אבא, - כך אני זוכר
|
|
|
|
| נשלח ב-23/9/2014 11:19 |
|
| |
<בציטוט שהבאת- מליקוטי שיחו על התוספות מב"ק פ.- אין תוספות כזה.>
כתב:
"הערתו דלפי' התוס' נת' ביש"ש (ב"ק פ סע"א) בטעם שלום זכר" = פי' התוס' כפי שנתבאר בים של שלמה (ב"ק דף פ עמ' א).
שכחתי להעיר, שאין זה פירושו של ה"ים של שלמה", אלא ציונו לדברי ה"תרומת הדשן":
"ים של שלמה" בבא קמא פרק ז סימן לז:
"... ומהרא"י הביא בספרו (ת"ה ח"א) סימן רס"ט וז"ל, דמה שאנו נוהגין עכשיו, לאחר שנולד הזכר נכנסים לשם לטעום בליל שבת הסמוך ללידה, דהיא סעודת מצוה, והיינו אותה סעודה דפי' ר"ת, וקבעו בלילי שבת, בשעת שהכל מצוין בביתם".
שנה טובה וכוח"ט לכולכם.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 23/09/2014 12:11:04
|
|
|
|
|
