ראש השנה חג או יום תשובה / new year's day

מקור קדום אלילי לרעיון שראש השנה הוא יום חג 


הלוח האחד עשר מעלילות גילגמש, תרגום ש, טשרנחובסקי (הועתק מאשכול סמוך)

לוּחַ אַחַד-עָשָׂר
וַיַּעַן אוֹתוֹ גִלְגָּמֶשׁ וַיֹּאמֶר לְאוּת-נַפִּשְׁתִּים שׁוֹכְנִי-הַמֶּרְחַקִּים:


זֶרַע-חַיִּים לְמִינֵהוּ קַח אֶל הָאֳנִיָּה.
וְהָאֳנִיָּה אֲשֶׁר תִּבְנֶה
אָרְכָּה וְרָחְבָּה בְּמִדָּה יִשָּׂאוּ.
הֲבִיאֶנָּה אֶל הַיָּם וְסָפַנְתָּ אֶת-מִכְסֶהָ!"

הֲבִינוֹתִי וָאֹמַר לֵאלֹהַי, לְאֵאָה:
"כָּל אֲשֶׁר אָמַרְתָּ, אֲדוֹנִי, אֶעֱשֶׂה,
וּפְקֻדָּתְךָ תִּנְצֹר רוּחִי בְכָבוֹד.
וְלָעִיר מָה אֹמַר, לָעָם וְלַזְּקֵנִים?"

וַיִּפְתַּח אֵאָה אֶת-פִּיהוּ וַיֹּאמֶר לִי, לְעַבְדּוֹ:
"בֶּן-אָדָם, כֹּה תֹאמַר לָהֶם:
אֲבָל אֶנְלִיל נַפְשׁוֹ שָׂנְאָה אוֹתִי,
כִּי לָכֵן לֹא אֶחְפֹּץ לָשֶׁבֶת בְּתוֹכְכֶם,
וְלֹא אוֹסִיף לִרְאוֹת אֶת-אַדְמַת אֶנְלִיל.
אֵלְכָה-לִי אֶל יָם-הַקֹּדֶשׁ
וְאֵשֶׁב לִפְנֵי אֵאָה אֲדוֹנִי.
וְהוּא יְבָרֶכְכֶם בְּעֹשֶׁר וּבְכָל-טוּב,
בִּרְכוֹת מוֹקְשֵׁי-צִפֳּרֵיכֶם, בִּרְכוֹת מִכְמְרוֹת-דְּגַתְכֶם.
בִּרְכוֹת מַמְּגוּרָה וְקָצִיר,
עַד בּוֹא הָעֶרֶב וְיַמְטִירוּ עֲלֵיכֶם
הַשּׁוֹלְטִים בַּמַּחֲשַׁכִּים אֶת-הַמָּטָר הָאָיֹם."

וַיְהִי אַךְ הֵאִירָה אַיֶּלֶת-הַשַּׁחַר
וָאַעַשׂ כִּדְבַר אֵאָה וָאֶגַּשׁ אֶל הַמְּלָאכָה.
בָּאתִי אֶל יָם-הַקֹּדֶשׁ, הֵבֵאתִי אֶת-הָעֵצִים וְאֶת-הַכֹּפֶר,
חָשַׁבְתִּי אֶת-תַּבְנִית הָאֳנִיָּה,
הִתְוֵיתִיהָ, עֲשִׂיתִיהָ לְפָנָי.

וְכָל-בְּנֵי-בֵיתִי עוֹשִׂים בַּמְּלָאכָה.
הָיָה הַחַלָּשׁ נוֹשֵׂא חֹמֶר,
אֲשֶׁר כֹּחוֹ בְמָתְנָיו הֵבִיא כָל-הַנָּחוּץ.
בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי עָשִׂיתִי אֶת-תַּבְנִית הַתֵּבָה.
מֵאָה וְעֶשְׂרִים אַמָּה קוֹמַת כְּתָלֶיהָ,
מֵאָה וְעֶשְׂרִים אַמָּה עַד פְּאַת מִכְסֶהָ.
אֲנִי עָשִׂיתִי תַבְנִיתָהּ, הִתְוֵיתִי:
תַּחְתִּיִּים, שְׁנִיִּים, שְׁלִישִׁיִּים וּרְבִיעִיִּים,
חֲמִישִׁיִּים וְשִׁשִּׁיִּים לַתֵּבָה:
שְבִיעִיִּים לַתֵּבָה מִבַּחוּץ,
תְּשִׁיעִיִּים לַתֵּבָה מִבִּפְנִים.
כְּפִיסִים וְקוֹרוֹת תָּקַעְתִּי בְקִרְבָּה,
תַּרְתִּי לִי מוֹט וָאָשִׂים בָּה כָּל-כֵּלֶיהָ.
שִׁשָּׁה כוֹרִים חֹמֶר שָׁפַכְתִּי בַתַּנּוּרִים,
שִׁשָּׁה כוֹרִים כֹּפֶר שָׁפַכְתִּי בָם,
שְׁלֹשָׁה סָרִים[5] שֶׁמֶן הֵבִיא הָעָם,
מִלְּבַד סָרֵי הַשֶּׁמֶן, שֶׁאָכְלָה הָעוֹלָה,
וּשְׁנֵי סָרֵי הַשֶּׁמֶן שֶהִצְפִּין תּוֹפֵשׂ-הַהֶגֶה.

יוֹם יוֹם זָבַחְתִּי בָקָר,
טָבַחְתִּי רְחֵלִים, צֵיד אֲנָשָׁי;
תִּירוֹשׁ וָשֶׁמֶן, מִיץ-פְּרִי וְדַם-עֵנָב
הִשְׁקֵיתִי אֶת-עַמִּי כְּמֵי-נָהָר לָרֹב.
עָשִׂיתִי מִשְׁתֶּה כִּבְיוֹם רֹאשׁ-הַשָּׁנָה.
פָּתַחְתִּי אֶת-אַרְגַּז הַמְּשָׁחוֹת,
כַּפִּי שָׁלַחְתִּי לַמִּשְׁחָה.

עַד נְטוֹת הַשֶּׁמֶש כִּלִּיתִי אֶת-הַתֵּבָה,
בְּחֹדֶשׁ הַשַּמַשׁ הַגָּדוֹל כִּלִּיתִי הַתֵּבָה,
כָּל אֲשֶׁר הָיָה לִי טָעַנְתִּי עָלֶיהָ,
אֶת-כָּל-הַזָּהָב אֲשֶׁר לִי טָעַנְתִּי עָלֶיהָ,
אֶת-כָּל-הַכֶּסֶף אֲשֶׁר לִי טָעַנְתִּי עָלֶיהָ,
זֶרַע כָּל-חַיִּים לְמִינֵהוּ טָעַנְתִּי עָלֶיהָ,
הוֹרַדְתִּי אֶת-כָּל-בְּנֵי-בֵיתִי וְאֶת-כָּל-אַחַי בָּאֳנִיָּה.
בֶּהֱמַת-שָׂדַי, חַיַּת-שָׂדֶה הֵבֵאתִי בָהּ,
עוֹשִׂים בְּכָל-מְלָאכָה הוֹרַדְתִּי בַסְּפִינָה.

ירוחם, דווקא ימי האבל עשו בחסכון ביחס לארועים בתולדותינו שיש להתאבל עליהם. ואני גם מסכים לגמרי לריבוי חגים כדברי המשורר. רק הערתי לגבי המקור הקדום שאינו רלוונטי לשאלת האשכול

בער שהוא לא

איקון ירוק (=לייק מלפני עידן הלייקים) על הדברים.

(היכן מוצאים את החומר הזה ברשת?)

הראית שהמונח "ראש השנה" הוא עתיק וקיים בעמים אחרים עתיקים.

כמובן זה עדיין מצריך להראות ששימוש הלשון "ראש השנה" הוא קרוב מספיק כדי להיות בעל משמעות.

וזה מעורר את השאלה, שמשום מה אף פעם לא חשבתי עליה, מה פירוש "ראש השנה"? הכי חשוב בשנה? מה זה בעברית שלנו, של חז"ל? משום מה התרגלתי למונח - וזהו.

בכל אופן, זה שיש מקור דומה, מה זה אומר?

התשובה עשויה להיות תלויה באופן שבו אנו רואים את התורה ואת תכליותיה.

אם מקבלים את הגישה של: הרמב"ם, קאסוטו ואחרים, ואני אכן סבור כך, אזי התורה לא ניתנה בחלל ריק. היא נטלה מנהגים ואמונות קיימים, ועיבדה אותם ככל האפשר למטרות חינוכיות.

אז אם היה תאריך כזה, "ראש השנה", בסביבה של עם ישראל, ובאופן שיכלה להיות השפעה (איזה יופי יש לגויים האלו שם! יאמר יהודי בימים ההם) אזי התורה בהחלט יכלה לקחת את הרעיון, לעבד אותו, להוציא את האלילות שבו ולתת לו תוכן משלנו.

כשכתבתי "התורה לקחה" כאילו התורה היא ישות השתמשתי, בלי משים, בביטוי ישיבתי. כמובן הכוונה לנותן התורה.

אז המקור שלך הוא מרתק. אבל הוא רק מחזק את הגישה שניסיתי להציג כאן. ואדרבה, השוואה בין ראש השנה של התורה ושל חז"ל לשל עמים אחרים רק, לפי המסתבר, תחזק את הבהרת השינויים שהתורה הביאה איתה לעולם - במבט מבחוץ. ומבט כזה יכול בהחלט, לדעתי, לחזק אותנו, כלומדי התורה ומאמיניה. אנו רואים על סמך ההיסטוריה וחקר התרבויות מה התורה תרמה לעולם - ולנו.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

אודה ואבוש שהדת החרדית חלשה ברלוונטיות היסטורית ולאומית

"ראש השנה הבבלי, 'חג האכיתו', חל ב-א בניסן. ככל הנראה לא נהגו הבבלים הקדומים לטבול תפוח בדבש בראש השנה, והם גם לא שלחו אגרות ברכה פרחוניות איש לרעהו לקראת השנה החדשה. על פי עדויות מהמאה ה-7 לפני הספירה, חגיגת ראש השנה של הבבלים הייתה הפקת ענק שנמשכה 11 יום. בין השאר המחיזו בה מלחמה בין שני אלים: בין תִיאַמַת, אֵלת מֵי התהום המלוחים, ובין מַרְדוּך, האל המרכזי בפנתאון הבבלי. לפי השקפתם של הבבלים הקדומים התחוללה מלחמה זאת לפני היווצרות העולם, והיא נמשכת בכל שנה. המשתתפים במחזה סייעו למרדוך לנצח את תיאמת שוב ושוב. ביום הרביעי של החגיגות נהגו לקרוא את המיתוס 'אנומה אליש'." ('אנומה אליש, סיפור הבריאה הבבלי', הספרייה של מטח) אפשר גם להוסיף שמלך בבל היה חייב לעלות בראש השנה למקדש מרדוך ולספוג הלקאה טקסית מכהן שייצג את האל. טקס זה נחשב לטקס שהעניק למלך את הרישיון למלוך באותה שנה.

באמת שאתם אף פעם לא למדתם את חנוך והיובלות  ??
חייבים להבין שלוח שנה זה האלף בית של מהפיכת החקלאות (מאדם הראשון). כך שראש השנה חייב להיות מצויין באיזה דרך.
אי אפשר להיות חקלאי בלי לוח שנה.

אגב: ראש השנה המקראי לכאורה היית בניסן. ויש הרבה לדבר על כך. עיינו באבן עזרא שמכחיש את הטענה ויש עוד ועוד. אבל על פניו גם האבן עזרא הבין שכך היה אבל מקובל עליו המסורת מעל הכל כלומר מעל מה שנראה מהכתובים.
קחו דוגמה מהפסוק הזה בירמיהו האם אפשרי לחשוב אחרת ?

כבר דנו כאן אלף פעם על זה שהשנה התחילה בחודש האסיף כפי שכתוב במפורש בתורה. האמת שלא הבנתי מה מרגש בזה שגם לעמים אחרים היה ראש השנה.

וחג האסיף בצאת השנה. וחג האסיף תקופת השנה. ואם כבר נוסיף: והעברת שופר תרועה, בחודש השביעי, בעשור, לחודש; ביום, הכיפורים, תעבירו שופר, בכל-ארצכם. י וקידשתם, את שנת החמישים שנה, וקראתם דרור בארץ, לכל-יושביה; וביחזקאל נאמר בעשרים וחמש שנה לגלותנו בראש השנה בעשור לחודש. וכפי שכבר כתבתי, לוח שנה מימי שלמה המלך שנמצא בגזר מתחיל בירחו אסיף.