|
|
| נשלח ב-28/9/2014 14:50 |
 |
| |
מונולוג 5,775
איך שעברו עלי הימים האחרונים ...צעדתי ברביעי לפנות ערב למניין ישנוני ונידח, מסביבי חולפים אנשים חמורי סבר מהכא להתם, חשבתי שכבר אלפי שנים שבערב הזה ככה נראים היהודים, מתכוננים למשפט על השנה שחלפה, ומייחלים לשנה טובה יותר, ואז נזכרתי שהערב כלל לא מתחילה שנה חדשה, הרי ששת ימי בראשית מייצגים ששה תקופות באבולוציה, ואנחנו באמת כל כך בודדים באינסוף הנורא הזה, וחוצמזה חשבתי, שבתנ"ך אין שום איזכור שהיום מתחילה השנה, שלא לדבר על משפט. הרגשתי חסר טעם, אבל היה משהו כיף בבדידות הזו. נכנסתי לביהכנ"ס הישן, ובאים בימים נעמדו לתפילה האחרונה של שנת 5,774, פסעתי למדף של השו"ע, לפחות לא לבזבז את הערב. פתאום התביישתי לשבת עם עסקי היומיום ברגעים הראשונים של השנה החדשה, בסוף לקחתי את מס' ראש השנה, נעמדתי להתפלל כמו כולם, נוו צ'אנס אחרון לבקש סליחה טרם יכריז הקצרן "בית המשפט!", אבל מי ישמע אותי והאם זה מעניין אותו, אם יש שם מישו, עושה שלום במרומיו, עלינו לשבח, פתחתי ראש השנה, פרק שני דף ט"ז, אני אומר לכם חברים, למדתי טוב ת'סוגיא, אנו נידונים לפי הגמ' על כמה דברים בודדים, לא על ילדים ולא על שידוכים, תראו בעצמכם, תעיינו גם בביצה ט"ז ובתוספות, "תן פחדך על אלה שלא ידעוך" וואו חשבתי, כמה יהודים מתפללים עלי בדמעות, איפה הרחמים, אלוהים?! לפחות היה טעים, כי הדיבורים שם נגעו לי כמו רמאדן דאשתקד, צריך לבקש על הכול מאפס, אף אחד לא ערב גם על מה שיש, או לבקש רק על כבוד שמים... לא זוכר עוד, אבל היה הרבה. רציתי שוב להרגיש בודד, קמתי לנץ במניין צורח כדי לחוש יותר שעות בדידות ומחשבות נוגות עלי ועל העולם, פתחתי את 'כתבי רמב"ן' וראיתי שהוא נתן תאריך למשיח, זה היה צריך לקרות מזמן. ראיתי בשער הגמול, שבר"ה נידונים רק על עוה"ז, וראיתי פירוט מדהים על הגיהינום, ושגן עדן בכלל נמצא כאן באסיה, מזרחית להודו, ורבנו משה נשבע בהן צדקו שהעידו בפניו על להט החרב המתהפכת שנראית באופק, ושאף אחד לא יוצא ממנה חי, והמטיל ספק בכך כופר בעיקרי התורה, כי פסוקים מפורשים מורים שגן עדן הוא כאן (מה לעשות, צודק, אכן מפורש). אח"כ ראיתי הרבה מונחים 'קבליים' בדבריו, גלגול נשמות של איוב ושל ר' עקיבא, ועוד הרבה סודות בתורה, שגרם לי לחשוב שאולי ר' משה די ליאון אכן זייף את הזוהר, אבל היסודות היו כבר, והרמב"ן עצמו כותב שקיבלם ב"קבלה". באיזשהו שלב נגמר לי גם מזה, וחזרתי לנותן טעם ועכבר בקדירה. מתישהו התפילה נגמרה. בדרך חזור אשתי אמרה שהשנה התקיעות יצאו חלק, ואז התעוררתי מהרהורי- "מה, תקעו בשופר ??" הדיבורים כמו אתמול, האוכל גם, הסתפקו אם ללכת לישון או שמזלם יירדם גם, ואז סיפרתי להם ששנה שעברה ישנתי, והייתה לי שנה נהדרת, בסוף אף אחד לא נרדם כי נחרתי. שבתי לביהכנ"ס הישן, צללתי בבשר וחלב, חבר רווק, שידוכים, כבר נפגש איתה, בית של תורה, רק תורה. ב' תשרי 5,775. כנ"ל. פתחתי "תפארת ישראל" למהר"ל, וראיתי שגם הוא אומר שקורח כפר בתורה מן השמיים. ר' יהושע הרטמן בהגהות זועק "הייתכן", ואכמ"ל, "ותשובההה ותפילההה וצדקהה" צעק החזן "מעבירין את רויע הגזירהההה". "אווומייין" צעקתי, זה פשוט כל כך התאים למנגינה, לרגע לא הבנתי למה כל הזקנים טרחו להסתובב אלי, הייתי שקוע ברב הרטמן, שלבסוף מיישב, שגם ניסים גלויים לא משכנעים כלום, אלא רק תחושה פנימית חזקה, כמו נבואה, זה הדבר היחיד שאיתו אלוהים וודאי, וזה מה שהיה להם במעמד הר סיני, ועמך כולם נביאים, וכשנתפקח קורח שפיקח היה, סבר שהכול אשליה. וחשבתי שהרטמן יותר הזיק למהר"ל מלהועיל. בסעודת שישי בצהריים כבר התפוצצתי, חמי שאל אותי אם יש לי רעיון לראש השנה, אמרתי לו שיש לי שאלה, הרי שנה שעברה פחדנו שה' יחרוץ דיננו למיתה, חולי, ייסורים וכל נתנה תוקף, בכינו והתפללנו, עשינו תשובה באמת, וביקשנו מכול הלב מהקב"ה את כל מאוויינו, והנה אנו עומדים היום ומביטים בשנה שחלפה, האם יש הבדל בינינו שהתפללנו, לאלו שלא? האם שם מתו יותר? חלו יותר? עניים יותר? אז למה אנו ממשיכים להתפלל??? "נוו, והתשובה", אמר השווער, משל היה זה ווארט, "את התשובה צריך לתת לעצמו כל מי שגם השנה בכה" אמרתי. בום. לא הייתי מוכן לזה, הוטלה פצצה ששינתה לי הכול. גיסי דניאל, היוצא בשאלה, הכופר המלומד, הביט בי ואמר, "אתה צודק! הסטטיסטיקה גם חושבת כמוך, במחקר שנעשה בארה"ב, על מאות חולים, נמצא, שחולים שהתפללו עליהם, גם אם כלל לא ידעו מזה (!) שרדו הרבה יותר, באחוזים משמעותיים". אני לא זוכר טוב מה היה אחרי זה, הייתי בסערת הרהורים הפכפכים, לא ידעתי מה לחשוב, פתאום ייחסתי כל כך משמעות לרצינות של היהודים העתיקים בביהכנ"ס. פחדתי. עמדתי מנחה, עדיין הרגשתי לא קשור לעולתה תקפוץ פיה, אבל חיכיתי לאלוקי נצור, הוא הגיע. עצמתי את העיניים, חשתי דביל, אמרתי ספק לעצמי ספק לאלוהים: "שלום, אנלוידע אם אתה שם, ואם אני מעניין אותך, והאם אתה שומע תפילה, אבל שמעתי שאתה עושה דברים טובים לגויים חולים שמבקשים רק לחיות. אני רוצה לבקש משו פשוט, אם אתה באמת שם, תראה לי אותך, תבין את מצבי, הכלים שנתת לי כנראה שחוקים מכדי לתפוס אותך, זו אינה עצלות הדעת, אלו הכלים הגסים, ראה והביטה בעוניינו ושלח ברק ממרומים, גלה נא עלינו ואמור 'אייכה', גלה ואמור "אני הוא בעל בירה" אנא, הסר עורלת לבנו אנא, זקק שכלנו ופתח הכרתנו, אנא בוא אלינו כי כלו הנביאים". ביקשתי את זה מכל הלב, אולי אף דמעתי. פתחתי ת'עניים. הכול היה נראה כה מוזר, אני לא יודע להסביר עכשיו למה, שכני לספסל הביט בי בעצב, בטח חשב שיש לי הרבה על מה להתפלל אם אני כ"כ מתרגש במנחה של ב' תשרי. הוא צודק. יש על מה. במוצ"ש לא חיכיתי לרגע, עוד טרם ההבדלה שאלתי את גוגל על המחקר. גיסי צדק. לא התאפקתי מלשאול: "דניאל, למה אתה לא מתפלל?". חייך לו האפיקורס בשלווה, "יש גם מחקר הפוך" סינן, "הכול אינטרסים וכסף", "גם במדע?" שאלתי, "היכן לא?" השיב בקושיא. טוב. נמאס לי, פשוט נמאס. נמאס לי מהחקירה האינסופית הזאת, נמאס לי לשחק מחבואים עם אלוהים, נמאס לקוות כל פעם ולהתאכזב מחדש, ונמאס שכל ניצוץ אור מתברר לבסוף כאשליה. "די, אני רוצה לעשות מחקר בעצמי, אתה מוכן לעזור לי?" שאלתי את דניאל, "כמה תשלם?" ענה בעקיצה... צום גדליה. וויתרתי על סליחות. למדתי תורה. ב 11:00 ההרהורים כבר פרצו את מחסום השפתיים ונשלחו לחלל החדר. נס שהייתי לבד. "זה קצת הזוי לצום היום, בגלל שאתמול מת לאחיקם הבן. לא?" ספק שאלתי ספק קבעתי. אז הלכתי לבדוק אם הדבש בעוגה מתוק יותר בצום, וגליתי שכנראה המצפון שלי נרמס מזמן. שנה מתוקה כדבש גנוב. לכולנו.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/9/2014 14:54 |
|
| |
מדוע העליתי כאן את הסיפור הזה? - כיוון שאין שום מקום שיבינו אותי חוץ מאתרא קדישא הדין, חילונים לא יבינו את הסיפא, וחרדים יסקלוני על הרישא, ולא זה ולא זה יבינו מספר רמיזות במהלך הסיפור, שלא לדבר על הזדהות. אז תודה על המקום האחד והמיוחד הזה. ואם יש מישהו שבכל זאת מתעקש לחפש את ה"כאן חושבים" בכל אשכול, הנה מס' נקודות למחשבה שעולות מהמונולוג: [הם לא מעניינות אותי מידי, ולכן אינני מתחייב להתייחס או להיות שותף פעיל בבירורן, עמכם הסליחה]. 1. כמובן "ניסוי התפילה הגדול". [ואם שייך ניסוי על תפילה, וא"כ איך מיישמים או איך לומדים את תוצאותיו, ותפילתו של לייבוביץ']. ראשית, עיינו כאן - http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2587885&forum_id=1364, ועוד לינקים למעוניינים: http://yaacovritov.wordpress.com/2013/12/20/pray/ http://www.npr.org/templates/story/story.php?storyId=104351710 http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3235856,00.html http://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/1.1736628 http://www.haaretz.co.il/news/health/1.1785832 http://en.wikipedia.org/wiki/Studies_on_intercessory_prayer#Reviews 2. לאבולוציוניים הדתיים, אם אדם הראשון אינו אישיות ספיציפית, אלא 'מין האדם', מה מיוחד בא' תשרי שנקבע כיום הדין או כראשית השנה, האם זוהי קביעה שרירותית שמתחייבת בכל מחזור מעגלי? 3. מדוע בתנ"ך לא מבוארת משמעותו של יום כפי שאנו מכירים מחז"ל –לא ראשית השנה ולא "כבני מרון"? [בשונה משאר החגים, שהתנ"ך הוא המבסס את משמעותם]. 4. על מה נידונים בראש השנה אם מצלינן בכל יום כדברי ר' יוסי? וגם אם לא כדבריו, על המים ועל פירות השדה, האילן והבהמות, נידונים בפרקים אחרים בשנה, אז "מי לרעב ומי לשבע" –טעות של אמנון נוטה למות (או שמישו אחר ניסח ת'פיוט –ראה אשכול שכן)? 5. איימתם של כל המחב"תים, בן הדור של מעמד הר סיני, כופר בתורה מהשמיים - מדרש תנחומא (בובר) פרשת קרח - הוספה סימן ב: "ויקח קרח... התחיל חולק עליהם ואומר לא משה נביא, ולא אהרן כהן גדול, ולא תורה ניתנה מן השמים" שם סוף ח מופיע "קרח נחלק על משה ואמר מלבו ומעצמו אמר משה את כל הדברות האלה" ובירושלמי סנהדרין פיא, א "באותה שעה אמר קרח אין תורה מן השמים ולא משה נביא ולא אהרון כהן גדול" –. [המדרש הזה הובא בהרבה פרשנים, שלשם שינוי לא ניסו למרוח שהוא כפר רק בנבואה על מינוי אהרון, ולמדוהו כפשוטו, ראה למשל בשל"ה פרשת קרח תורה אור, ובפרוייקט השו"ת תמצא עוד כמה]. 6. ועוד כמה נקודות אגביות לחלוטין: על מה מתפללים בר"ה, אם בכלל על צרכינו; קבלת הרמב"ן; שינה ביום ר"ה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2014 13:27 |
|
| |
אהבתי את ההודעה הראשונה.
הזדהיתי מאד עם קטעים ממנה.
השניה לדעתי מיותרת.
כדאי שיהיה מותר בפורום הזה גם סתם כך להביע כאב ובדידות ותהיה שחונקת בגרון, בלי להתחיל עם חקירות שממילא לא תגענה לשום מקום.
ובתמורה לסיפור של ביוטי לייף, אוסיף גם אני קטע מקורות ראש השנה 5775.
יצא לי לדבר אחרי התפילה עם מחנכת נכבדת ומוכרת בקהלנו. אחת שנחשבת לחכמה ומבינת עניין. לתומי חשבתי שניצוצות עצכ"חיים מתנוצצים בה, היות והיא הקשיבה לאי-אלו תהיות שלי ועשתה פרצופים כאילו היא מבינה משהו.
גמרתי לדבר. (כמובן, גיליתי עשירית טפח והסתרתי אלפיים אמה),
ותען המחנכת הנבונה וארשת של הברקה עולמית על פניה: "את יודעת, למינגית יקרה, אולי כדאי שתרשמי לסמינר של ערכים? אני חושבת שיש להם תשובות מאד טובות לכל השאלות!"
לכי תספרי לה שאני כבר שלוש קומות מעל ההוכחות של ערכים, ההפרכות שלהן, וההפרכות להפרכות.
פתאום הבנתי שמתוך כל הקהל שסביבי, מאות נשים כשרות וצנועות וכנועות, אין אחת שיודעת ארכיאולוגיה. הסטוריה. פילוסופיה. תיאולוגיה, אפילו רבע ממה שאני יודעת.
(ואני יודעת מעט מאד).
וזה היה נורא בודד ואומלל, כאילו - אלוקים, למה בחרת בי כדי לתחוב למוחי את כל הידע הזה, ולמה שלא אלך לי חגיגית ונרגשת כמו כולן, ונפחדת מאימת הדין, ומייבבת ב'ונתנה תוקף'?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2014 13:59 |
|
| |
תודה לכם!
_________________
טוב שכן טוב!
|
|
|
|
| נשלח ב-29/9/2014 23:53 |
|
| |
ואם כבר אוסיף מדילי, בזמן האחרון יצא לי להיתקל במרצה בכיר בערכים (תגידו, פגשתם פעם מרצה זוטר בערכים?) אמרתי לעצמי, למה לא לשאול אותו את כל השאלות המטרידות אותי? ניתן לו צ'אנס.
פתחתי בשאלת הטלפון השבור - מי אמר שהמסורת לא התפתחה אט אט מאירוע אנמי כלשהו. אמר החכם: כתוב בתורה (!) אמרתי: ואולי התורה מאוחרת? אמר החכם: אם ככה היו כמה מסורות שונות.
אה.
(ויבדל ממנו לטובה ארתח ידידנו שבאמת יש לו מה למכור)
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2014 21:36 |
|
| |
בראש השנה האחרון 'תפסו' אותי הקריאה בתורה וההפטרה. הקריאה "וה' פקד את שרה..." וההפטרה על חנה אמו של שמואל.
למה קוראים את זה בראש השנה? הגמרא כותבת שהן נפקדו בראש השנה. אולי זה הטעם.
אבל לי היה נראה יותר טעם אחר. בשתי הקריאות הללו אנו שומעים מי זה אלוהים. זה מי שמרחם על נשים אומללות. על הגר שהושלכה מביתה אל המדבר עם בנה, ועל חנה העקרה שצרתה כיעסה אותה.
יום הדין או לא יום הדין, זה מעניין לחשוב על זה. אבל אם לקחתי איתי משהו מהיום הזה, זה עוד לימוד על מה שאכפת לאלוהים.
הקריאה ביום השני היא פסגת הפסגות מבחינתי. העמידה מול האבסורד הנוראי של עקידת יצחק, מול התועבה שאלוהי הצדקה והמשפט מצווה עליה. והמוכנות לסמוך עליו עד הסוף שלמרות שמה שהוא הורה לעשות זו תועבה נוראית, הוא בוודאי יסדר את זה איכשהו ויישאר "אל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא", כמו שאכן קרה בסוף. ואני חושב, שאם אלוהים לא היה עוצר את אברהם ברגע האחרון, ויצחק באמת היה נשחט, אברהם היה מפסיק להאמין באלוהי עוול שכזה.
האמונה של אברהם וההליכה עד הסוף, מתוך ביטחון מוחלט שלא ייתכן שאלוהים יתן לעוול שכזה להתרחש, מפעימה אותי בכל יום מחדש. אכן, אחד היה אברהם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2014 22:05 |
|
| |
לחזו"א
1 דבריך נגד (רוח) התורה. והמאמין באלהיו לפי מה שחושב שיאמר לו אין לו אלוה כלל.
2 ולגרש את בנו החולה אל המדבר שימות שם אלמלא נתגלה לאמו בנס באר אינה שווה
3 ועצם הדבר מה רע לשחוט אדם אחד יותר מהריגת אלפי ורבבות אנשים שנעשו תמיד לשם מטרות של אגו /דת כן ויש גם בתורה להרוג שבעה עמים ועמלק ועוד ולשחוט בקר וצאן טוב בעיניך יותר
4 ועוד בנו יחידו הוא שלו לפי מנהגם
5 איו טעם להחיל את מושגי המוסר הנהוג היום על הקדמונים מה עוד שערכי המוסר אינם כי אם הרגלים (ואולי תכונות נרכשות שעברו בתורשה) וגם אם יש מושג אבסולוטי של מוסר וצדק ללא הדת אין סיבה שהוא יהיה זהה במקרה למה שמקובל כיום
|
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2014 22:48 |
|
| |
ביוטי
נוגע ללב. אני מאמין שהרבה מזדהים עם המצב.
נראה לך שיום יבוא וההרגשה תשתנה. האם תחזור המתיקות של התמימות היהודית.
אלה שיעצו לנו להתרחק מפילוסופיה/ אינטרנט/ אנשי עצכ"ח, צדקו במידה רבה, הפסדנו את האושר שבתמימות, את שמחת החיים הילדותית של אלו שלא יודעים, וחושבים שהם יודעים הכל, הייתי משלם הרבה לחזור לשם
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2014 22:57 |
|
| |
גם האדם הראשון השתוקק לחזור למצב שהיה בו- בתמימות ערום ולא התבושש,- כי טרם אכל מעץ הדעת.
תמים בעברית מקראית = שלם. האדם נהיה שלם רק לאחר שאכל מעץ הדעת, והתייסר והתבושש.
והאדם ידע את חוה אשתו- על כגון זה אנחנו מברכים יוצר האדם. לפני האכילה הוא לא ידע .
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2014 23:10 |
|
| |
ירוחם
אבל עדיין אני מעדיף להיות מאושר, ומאמין בעצמי שרק אני צודק, אין הרגשה טובה מזו.
אתה ניכנס לנושא שגורס שעיקר האדם הוא תכלית דעתו וידיעתו, נכון שכך דעת הרמב"ם, אבל הרבה פילוסופים חלקו עליו [אור ה', בעל העיקרים] שראו את תכלית האדם אחרת,
עכ"פ חכם או טיפש, אני מעדיף להיות מאושר. מה רע להיות מאושר טיפש, אם אתה חושב שאתה חכם, לדעתי מצב מבורך.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/9/2014 23:48 |
|
| |
כל אדם והעדופותיו, אני מעדיף להתמודד עם הבעיות הרוחניות וגם הקיומיות. רוב הברואים מעדיפים שלא לחשוב,
כמו שאמר שלמה- ומותר האדם מן הבהמה -בלי עין הרע- אין.
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|
)