אמונה בביקורת המקרא [הרכה והקשה] עפ"י ההלכה היהודית

התשובה לזה היא כמובן עפ"י דברי גדול חכמי היהדות הרמב"ם בפ"ח מיסודי התורה ה"ב וזה לשונו נמצאת אומר שכל נביא שיעמוד אחר משה רבינו אין אנו מאמינים בו מפני האות לבדו כדי שנאמר אם יעשה אות נשמע לו לכל מה שיאמר אלא מפני המצוה שציוונו משה בתורה ואמר אם נתן אות אליו תשמעון כמו שציוונו לחתוך הדבר עפ"י שני עדים ואע"פ שאין אנו יודעים אם אמת העידו אם שקר כך מצוה לשמוע מזה הנביא אם האות אמת או בכישוף ולאט עכ"ל.

וכן אף אנו יש לנו לומר כלפי עיקר הלזה שהתורה שבידינו היום היא הנתונה למשה בהר סיני מבלי חילוף ושינוי כלל שאין אנו מאמינים בזה מפני האומדנא לבדה מצד עצמה שאין מציאות בעולם לשנות ולזייף את דברי התורה אלא מפני המצווה שנצטווינו לשמוע לכל דברי התורה ואע"פ שיתכן לפעמים שיצליח המזייף או הטועה לשנות איזה תג או אות בתורה.

נמצאת אומר שהמצוה היא לקבל ע"ע את כל הטקסט המקודש לאותיותיו כדבר ה', אבל אין כאן כלל טענה על הריאליה של אפשרות זיוף טקסטים ומסורות פרה היסטוריות כמובן.

זו היא אמונת שוטים ועמי הארץ.

אמנם יש בזה סייג גדול,

שלפי"ז לקבוע בפירוש המקרא את ההנחות האלו בדבר הוספות בטקסט וטעויות ניסוח, ולפרש על פיהם את כוונת המקרא, יש בזה עבירה על עיקר האמונה לפי הבנת הרבה מגדולי ישראל, ולב מי לא יחרד לעשות כזאת.

וזהו הרי עיקר כעסו הגדול של האבן עזרא ה'רפורמטור' על היצחקי, שהרי לפרש כן זהו ממש כמי שחולק על נבואת נביא ואומר לא ה' דיבר עמך,[ אך סוד הי"ב נכתב רק למען ידע כל משכיל כי התורה לא מצווה חלילה על אמונה לא ריאלית].

ואידך זיל גמור.
 

תוקן על ידי אנונימי00 ב- 01/10/2014 09:53:28

נניח  שאתה צודק וביקורת המקרא היא כפירה מוחלטת, אולם אדם הגיע להכרה שהיא נכונה, מה עליו לעשות? ה"ה באבולוציה ועוד נושאים.

בואו נפרק את הנושא כך שתהיה ברור לכל ילד בעז"ה.

החכמים ידעו שהיא לא אבל פסקו שצריך להאמין שכן. כלומר מה שרלוונטי מעשית לנו היא הסמכות, במילא החכמים קבעו שהסמכות היא התורה בשלמותו אפי' שהיא לא נכתבה על ידי משה משמים.
ברצוני להדגיש שבלי הבעיה של סמכות אין לנו שום נפקא מינה מי כתב ומתי כתב. החכמים הבינו שהאדם לא פועל בלי סמכות ולכן זה הסמכות האלוהית שלנו.

אז סגרנו את הפינה הזאת שהתורה היא הסמכות וזה העיקר שכל אדם המוני צריך לדעת ולהאמין על פי ההלכה. ואם לא ח"ו ? הוא אולך לאבדון !!

אבל הכשל כאן היא שהתורה היא טקסט יבש ועיוור שאפשר לפרשן אותה מ"ט טעמים לכאן ולכאן כפי שאומרים חז"ל, אז מה הועילו חכמים בתקנתם ? וכאן בא הכלל הבא שטובים דודיך מיין שזה אומר שפרשנות החכמים היא הסמכות בסופו של דבר.

וכאן נשארנו עם עוד בעיה, איזה מהחכמים הם הסמכות ? הנביאים אחרי משה או כנסת הגדולה או המשנה או התלמוד ואיזה או הגאונים או הראשונים ומי מהם או האחרונים ? בקיצור המתים או החיים ?

אז שוב כמו התורה עצמה שהיא טקסט יבש ועיוור כך כל חכם מת הוא יבש ועיוור, נשארת לנו אך ורק החכמים החיים שהם הם הסמכות הבלעדית.

אם כך מה צריך בכלל תורה וכל הספרות הבאים אחרי התורה אם הסמכות היא בידי חכמים חיים ? התשובה היא שבכדי להיות חכם אתה צריך ללמוד, ואין חכם בלי תורה ושאר הספרים של הארון היהודי !!

מה שיוצא מכל הדברים לעיל היא, שהחכם הפוסק שהוא הסמכות, בוודאי לא יכול לקבל סמכות אחרת ממנו, אחרת הוא לא הסמכות רק הטקסט העיוור הוא הסמכות. ולכן אסור לחכם להאמין שהתורה היא הסמכות !!!

היוצא מדברינו היא שההמונים צריכים להאמין שהחכמים החיים הם הם הסמכות הבלעדית + האמונה שהחכם מקבל את סמכותו מהתורה שקיבלנו משמים.

עכשיו הראליות\הממשות הרלוונטית לכל האדם כמה חכם שיהיה, היא ללכת אחרי חכמי הדור שבכל דור אפי' שיאמר על ימין שהוא שמאל, ולמה ? כי אחד מהדברים שהאדם נכרת מעולמו = כרת ?! היא פרישה מהציבור !! והמציאות ההיסטורית הוכיח לנו כמה שזה נכון.

עד כאן דיברנו על סוג פרגמטיזם = חכמת חיים שראוי שכל משכיל ילך בו.

אבל מכאן עד להיות טיפש ולחשוב שזה אמיתי שמשה כתב את התורה בשלמותו ?! ואפי' כתב האם הוא הסמכות ? את זה אסור לכל תלמיד חכם רציני לחשוב אפי' לרגע כי אז הוא הוא המוביל את ההמונים לאבדון יחד עמו כפי שראינו לכל אורך הגלות השחור הזה.

אז מה עושים ? מחכים למשיח !! בינתיים נשאר פרגמטיסטים כנ"ל

בברכה
max

תוקן על ידי maxmen ב- 01/10/2014 18:29:56

אנונימי

ברוך הבא אל הפורום!

איקון ירוק (לייק בשפת הפורום) על הנושא ועל המקורות.

יש כאן שתי שאלות.

א. האם זה נכון שלא כל המקרא הוא למשה מסיני.

זה מתחלק בעצמו לשאלות משנה, כמו איך בדיוק ניתנה התורה שבכתב. האם ה' מקריא ומשה כותב, כדעה שמביא הרמב"ן (היכן?, נעלם ממני מראה המקום המפורסם) או שהתורה ניתנה בתיווך תודעתו של משה, וכאן אפשר להגיע עד פרשנותו של לוינגר לרמב"ם, שעושה את ההתגלות לענין נטורליסטי = טבעי, בהתאם לטבע האדם שיכול אמנם להגיע עד לרמה של נבואה. נקרא לכך השאלה הפילוסופית וארשה לעצמי להתעלם ממנה. יש עליה אשכולות אחרים. כמובן אפשר להעלות גם את הנושא הזה)

ב. אם באמת לא כל הטקסט המקראי שאנו מייחסים למשה מסיני הוא באמת כך, איך זה עולה בקנה אחד עם הדרישה להאמין שהוא כן כזה.

כאן אי אפשר שלא להעלות שאלה נוספת:

ג. האם באמת יש חובה להאמין שהטקסט המקראי, מ"בראשית" ועד "לעיני כל ישראל", כולו למשה מסיני.

שאלה ב' תביא לדיון הבא:

ד. האם האמונה היהודית, במובן הרחב של המונח, מכירה בסתירות? כמו, להבדיל, הנצרות, שתובעת להאמין בסתירה בסיסית (האל הוא אחד שהם שלושה וכל מה שנמשך מזה).

יתכן להעלות שאלה חמישית:

ה. איך חיים עם זה.

אז כך.

א. למיטב ידיעתי, אין שום נימוק חד משמעי שדי בו לדחות את אמונתנו שהמקרא ניתן למשה.

אבל בהחלט אפשר לקבל שהטקסט שלנו אינו במדוייק מה שכתב משה. וזו גמרא ידועה, שכדאי תמיד לחזור עליה: חז"ל, בשלב כלשהו, בדקו שלושה ספרים שהיו במקדש. בכל אחד מהם היתה טעות ותיקנו לפי הרוב. זה אומר שכל שלושת הספרים היו פסולים. והטקסט שחז"ל אישרו הוא מעשה הרכבה. אמנם זה מוצדק מבחינה פילולוגית, אך זה כבר מחליש את האמונה שהטקסט של התורה עבר מדור לדור ללא שום טעות. נזקקנו לביקורת פילולוגית (=חקר תולדות הטקסט) בשלב כלשהו.

האם מכאן אפשר להמשיך ולטעון, לדוגמא, שהטקסט אולי עבר בעל פה ונכתב במועד מאוחר יותר? שהכתיב, למשל, יכול היה להשתנות? ורק בדור מאוחר יותר, נניח של ר' יהושע או של ר' מאיר, נתקבלה האידיאה שיש כתיב אחד נכון, כולל כתיב מלא וחסר?

אם בודקים היטב את המסורת שלנו בנושא זה, יש הפתעות - כמו זו של מסורת שלושת הספרים שבמקדש.

לפיכך, למרות שלדעתי הטקסט שבידנו הוא למשה, עדיין לא יהיה בזה חסרון אם יתברר שחלו בו שינויים. והשאלה הגדולה היא אלו שינויים הם משמעותיים ואלו לא (אחד השינויים לדוגמא בספרי המקדש הוא חילוף המונח "נערי" ב"נערי בני ישראל" ב"זאטוטי". ברור שהתוכן נשמר אבל לא המילה המדוייקת. האם יתכן שלא היתה הקפדה על המילה? כפי שמצאנו שתי נוסחאות בעשרת הדברות, "זכור" מול "שמור"? וכבר העיר האבן עזרא שהיתה כאן הקפדה על הרעיון ולא על המילה - ולכן משה שינה כי זה לא היה חשוב?

וכבר הרחקתי מן הענין. אולם המסקנה שאני רוצה להוביל אליה היא שבניגוד לעמדה הנוקשה שמציג הרשבץ שהבאת, אפשר שאין זו הדעה היחידה במסורת שלנו. אין זו הדעה הלגיטימית היחידה במסורת שלנו.

ג. ממילא, אם התשובה לסעיף א' אינה חד משמעית, שוב אין הכרח להאמין בנוקשות במסורת. שוב, איני חלילה מסכים עם המסקנות שמפרקות את התורה למסורות שהודבקו יחד. אני כן סבור שיש מקום להרהורים פילולוגיים.

ב-ד. כמדומה שאין שום אדם במסורת שלנו שיתבע מאיתנו להחזיק בסתירות. כלפי הביקורות של ביקורת המקרא הוצעו העמדות הבאות:

1. הם טועים. וכאן צריך מחקר רציני כדי להכיר מה הם אומרים ואיך עונים על זה. ויש על זה אשכולות רבים גם בפורום. ואני חוזר שוב על עמדתי כי את ההוכחות של הביקורת, שהן קושיות נגד הטקסט, אפשר ליישב, ולמעשה לקרוא ביתר עיון את המקרא כדי לענות, וזו שאלה מתחום הספרות. אבל שוב אני מרחיק מן הענין.

2. הם צודקים ולכן התורה אינה למשה. עם עמדה כזו, האם אנחנו אורתודוכסים?

כאן מן הראוי להזכיר את שיטתו המדהימה של הרב קוק. הוא כותב כמעט בגלוי, בספרו "לנבוכי הדור", שיתכן שעלינו לשנות כמה מן האמונות הבסיסיות במסורת שלנו וזו אחת מהן. רק שהוא ממליץ לא לחשוף זאת ברבים אלא ליחידי סגולה. נניח כמו באי הפורום שלנו. כיון ש- וזה משפט מופלא - יש אמונה שהיא ככפירה ויש כפירה שהיא כאמונה. הבירור הזה המפתיע ייחשב ככפירה עבור ההמון בעוד שהוא יהיה הצלה עבור החכם.

3. יש כאלו שדוגלים במדיניות בת היענה. אם מתעלמים זה יעבור. והרי ידוע שהמקשים הם אפיקורסים להכעיס וכו'. הבעיה היא שתגובה כזו מעידה לרעה על המגיב ואינה מהווה תשובה למי שהציץ ונפגע מן השאלות. עונים על שאלות בתשובה אמיתית ולא בכשל הלוגי של אד הומינום, העלב את המקשן.

ה. הזכרתי את ההיבט של "איך חיים עם זה". זה באמת תהליך לא קל, שמתחיל בויתור על אמונה בסיסית מגן הילדים, שמוכרת בידי כל דמויות הסמכות בחברות שרובנו גדלנו בהן. אבל אלו הם ייסורי התבגרות. מי שרוצה להחכים, ולקיים מצות ידיעת ה' ולעמוד מול האמת שהיא שונה מזו המוצגת לילדים, נאלץ להתמודד עם קשיים פסיכולוגיים, אבל עליו לדעת שזו גם מצוה. הבירור הזה, הספקות האלו, הם התשלום שאנו משלמים כדי להיות יהודים טובים יותר.

מקס ומיימוני

לתת פרשנות בדיעבד לעיקר זה של אמונה בתורה מן השמים אפשר וגם אפשר, אבל לא לכך מכוונת שאלתי.

השאלה היא אם אפשר לקיים את האמונה כפי שהבינוה גדולי הדורות בזמן הזה?

רק כהקדמה חשובה- צריך שלא לבלבל בין חקר המקרא לביקורת המקרא. יש הטועים לחשוב שאתה צריך לבחור בין המדע לבין האמונה וזה ודאי איננו נכון. אדרבא פרשני מקרא שמשתמשים בשיטות של חקר המקרא מעלים מהמקרא פירושים יקרים מפנינים. ( ראה ערך הרב בן נון ספרי שמואל של הרב בזק ועוד). חקר המקרא הוא חקר לשוני, ארכאולוגי, סוציולוגי, הסטורי וכו. מצד עצמו הוא לא מכריח להאמין בשום דבר. בזה כל אדם דתי יכול לעסוק. ביקורת המקרא זה למצוא את הכותבים, השתייכותם המעמדית, מטרותיהם, מניעיהם וכמובן תקופת כתיבתם. ביקורת המקרא היא תיאוריות ולא מדע. ויפה כתב פותח הפורום - אמונה בביקורת המקרא- שכן חלק ממבקרי המקרא כותבים דברים הזויים ומגנים על תיאוריות שאבד עליהן הכלח כאילו היו הן תורה מסיני. הספר שמסכם את הנושא הזה(בקורת המקרא) על כל תכניו הוא עד היום הזה של הרב בזק. מומלץ מאד. לשאלה האם יכולים להיות פסוקים מאוחרים- הרמב״ם, בניגוד לגמרא לכאורה, שולל זאת בתוקף. ואולם הוא ממליץ לבנו ללמוד את פירוש האבן עזרא לתורה. ורמינהו. ולדעתי יש לבאר שכל עוד אתה אומר שהפסוקים האחרים נכתבו על ידי נביא- אין עם זה בעיה( כמובן שאינך יכול לומר על כל פסוק ואתה צריך תימוכין מהראשונים). דרך אגב מיהושע כ׳ א׳( לשון כזו נאמרה רק על משה) ומכ״ד כה-כו אכן משתמע כן. ק׳ מיימוני התוכל לומר היכן אומר הרב קוק שהתורה כולה איננה מן השמים? דווקא למקובל ואדם שהאמין כל כך בהתערבות ה בעולם, בסגולת ישראל והתורה ובאמת ובאמונה האמין בהררים התלויים בכל תג שבתורה, זה נראה לי קצת משונה. ( דרך אגב דווקא זאטוטים זוהי מילה מאד מאוחרת שלא נמצאת כלל במקרא וזה מעיד על נכונות נוסחתנו).

רק כהקדמה חשובה- צריך שלא לבלבל בין חקר המקרא לביקורת המקרא. יש הטועים לחשוב שאתה צריך לבחור בין המדע לבין האמונה וזה ודאי איננו נכון. אדרבא פרשני מקרא שמשתמשים בשיטות של חקר המקרא מעלים מהמקרא פירושים יקרים מפנינים. ( ראה ערך הרב בן נון ספרי שמואל של הרב בזק ועוד). חקר המקרא הוא חקר לשוני, ארכאולוגי, סוציולוגי, הסטורי וכו. מצד עצמו הוא לא מכריח להאמין בשום דבר. בזה כל אדם דתי יכול לעסוק. ביקורת המקרא זה למצוא את הכותבים, השתייכותם המעמדית, מטרותיהם, מניעיהם וכמובן תקופת כתיבתם. ביקורת המקרא היא תיאוריות ולא מדע. ויפה כתב פותח הפורום - אמונה בביקורת המקרא- שכן חלק ממבקרי המקרא כותבים דברים הזויים ומגנים על תיאוריות שאבד עליהן הכלח כאילו היו הן תורה מסיני. הספר שמסכם את הנושא הזה(בקורת המקרא) על כל תכניו הוא עד היום הזה של הרב בזק. מומלץ מאד. לשאלה האם יכולים להיות פסוקים מאוחרים- הרמב״ם, בניגוד לגמרא לכאורה, שולל זאת בתוקף. ואולם הוא ממליץ לבנו ללמוד את פירוש האבן עזרא לתורה. ורמינהו. ולדעתי יש לבאר שכל עוד אתה אומר שהפסוקים האחרים נכתבו על ידי נביא- אין עם זה בעיה( כמובן שאינך יכול לומר על כל פסוק ואתה צריך תימוכין מהראשונים). דרך אגב מיהושע כ׳ א׳( לשון כזו נאמרה רק על משה) ומכ״ד כה-כו אכן משתמע כן. ר׳ מיימוני התוכל לומר היכן אומר הרב קוק שהתורה כולה איננה מן השמים? דווקא למקובל ואדם שהאמין כל כך בהתערבות ה בעולם, בסגולת ישראל והתורה ובאמת ובאמונה האמין בהררים התלויים בכל תג שבתורה, זה נראה לי קצת משונה. ( דרך אגב דווקא זאטוטים זוהי מילה מאד מאוחרת שלא נמצאת כלל במקרא וזה מעיד על נכונות נוסחתנו).

תוקן על ידי גושניק1 ב- 02/10/2014 21:56:26

למה 'נכתב ע"י משה' צריך להיות זהה ל'מן השמים'?
נכתב ע"י יהושע/שפן הסופר/ירמיהו/עזרא ברוח נבואה.