הבדלה עם לישב ??

מה עשיתם אתם ? ההלכה לא ברורה ..

אסטרניק

האם הלכה נקבעת לפי "רוב"?

זו עצמה שאלה היא. כיצד יש לפסוק הלכה, אם בכלל ניתן להכריע הלכה באופן סופי.

אם נתבונן בתולדות הלכה זו של ברכת "לישב בסוכה" נגלה כי מדין הגמרא צריך לברך כל פעם שנכנסים לסוכה.

חידושם של בעלי התוס' הוא שיש נוהגים לברך רק בשעת אכילה. כנראה מתוך ההנחה שזה שימוש חשוב וקבוע.

ובדרך זו הלכו רבים אחריהם, שהרי בעם ישראל נפוץ עיקרון לפיו המנהג דוחה הלכה, וכן שכל אימת שיש מחלוקת אודות ברכות, שב ואל תברך עדיף.

אחד האחרונים - הט"ז כמדומה - מחדש שאם אדם נכנס לסוכה לא על מנת לאכול, עליו לברך מייד.

וכן, שצריך לברך, אומר - אם זכרוני אינו מטעני - גם הגר"א.

האם עלינו ללכת "לפי רוב" ואיך סופרים רוב? או שמא עלינו לברר את ההלכה מיסודותיה?

סבור אני כי בירור מהיסודות יראה שחייבים לברך גם לא בשעת אכילה, כפי שאדם שוהה בביתו ואינו אוכל כל העת. ואדם צריך להיות בסוכתו כפי שהוא בביתו. וכל רגע הוא מצוה.

ועל כל פנים, שאלה זו אינה קשורה לשאלת ההבדלה. כי על שתית יין יש לברך "לישב בסוכה" גם לדעת המקילים כבעלי התוס' שלא לברך (הייתי כותב מילה אחרת במקום "מקילים" אבל נמלכתי בי).

לענ"ד לא צריך לחפש סבה מדוע לברך ליזב בסוכה אלא מדוע לא לברך, שכן מסתבר שעיקר הדין הוא לברך בכל כניסה ומכוח המנהג מברכים רק על קביעות סעודה.

האם לא חל כאן הדין ספק ברכות להקל ?? הגם שיש דעות לכאן ולכאן ברור שיש משקל למה שרוב הפוסקים קבעו מנהג ? יש מקום למנהגים כשיש להם מקור הלכתי או שכך נהגו גדולי עולם סתם עמך איך אפשר להתיחס ולתת משקל הלכתי למנהג הרב אלישיב לא בירך ליישב כי אחז שזה ברכה עם בעיה

אסטרניק ובעל בעמיו וכולם

נפריד בין הרמות.

א. מתי  מברכים "לישב בסוכה".

התשובה המוסכמת על הרוב היא "כל אימת שנכנסים אליה".

ב. מה המנהג.

המנהג הוא לברך רק בשעת אכילה ויש מיעוט הנוהגים בכל עת.

ג. מה עושים כאשר יש מחלוקת בין המנהג לדין המקורי.

ד. מי מכריע

ה. מה יעשה אדם שאינו רואה את עצמו כפוסק להכריע.

כרגיל אצלי, אני סבור שאין המנהג ראוי לעקור תקנת חכמים שיש בה תועלת רבה. וכך אני נוהג לעצמי. אבל ברור לי גם שלא הכל רגילים לגישה זו שלי, ואדרבה, למה שיעדיפו דבריו של פלוני בפורום באינטרנט (שאף אינו מגלה את שמו) על פני אלו שזכו להכרה הלכתית כרבנים מופלגים. בין בדורנו שלנו ובין בדורות קודמים.

מה שאני מציע כנימוק מטא הלכתי במובן של הכרעה בין גישות הוא לבדוק את המקורות, שהרי הם מצדיקים את הגישה לברך תמיד. אבל מי שאינו רגיל לבדוק מקורות מה יעשה? וכי לא יסמוך על הדעה המופיעה בספרים?

אפשר לעיין בהערות על הפסקי תשובות במקום הוא מביא את הנהגותיהם של רבותינו בדורות האחרונים

אסטרניק

אם אתה מציין לספר, כדאי וראוי לציין גם לסימן ולסעיף ולמספרי העמודים. זה חוסך זמן למעיינים.

ב"פסקי תשובות" הדיון על ברכת "לישב בסוכה" נמצא בסי' תרלט ועלה בסעיפים י ו-יא.

סעיף י עוסק ב"ברכת 'לישב בסוכה' על ההבדלה וסעיף יא - על אכילת מזונות.

אין הוא מביא כלל במקומות אלו את השיטה לברך בלי לאכול. ואדרבה, הדיון שלו עוסק בשאלה: כאשר אוכלים מזונות או שותים יין של הבדלה, אם ומתי לברך "לישב בסוכה". בסימן עצמו הוא כותב "אם שותה יין בקביעות חייב בסוכה וכו' ומ"מ לענין ברכה הסכימו כמה אחרונים דאין לברך לישב בסוכה" (זו כנראה לשון המ"ב) ומכאן הוא מסיק "ולפי"ז אין לברך ברכת 'לישב בסוכה' בהבדלה ובהערה 36 מציין לשני שו"תים (שבה"ל ושרגא המאיר ומדייק מן הט"ז). וכן בהמשך.

המעיין בדברים אלו לא היה מגלה כלל שיש שיטה שאפשר וראוי לברך בלי לאכול. שהרי גם על מזונות וגם על יין הוא מחייב לקבוע עליהם בצורה כזו שרק אז אפשר לברך "לישב בסוכה".

כל זה לשיטתו ולשיטת האחרונים. אבל כבר כתבתי לעיל שיש שתי גישות. ה"פסקי תשובות" הולך בשיטה שמתחילה עם התוס', לברך רק עם האכילה, אבל אין כן משמעות הגמרא. ואם כן, מי שמנהל את המצוות והברכות שלו לפי האחרונים ללא קשר לגמרא, כך יעשה, ומי שילמד מן המקורות כמוני יברך מייד.

כיון שהגעתי להסתכל בספרים נעזרתי בפרוייקט השו"ת והסתכלתי בסימן תרלט.

השוע והרמ"א כותבים: