נבואה

בבקשה 

 האם חילוק הרמב"ם בין נבואה לטובה לנבואה לרעה שהיא שלא כהתרשמות מלשון הפסוק בירמיהו היא מוסכמת/נסתרת בדברי חז"ל ?

תוקן על ידי בערולאאדע ב- 14/10/2014 08:45:37

המקורות האלו בדברי הראשונים הם לשינוי הנבואות עפ"י התנהגות המקבל שהרי הנבואות שנאמרו בתורת עונש או שכר, ושכל ענינם הוא על פי מצב חטאיהם ועוונותיהם של אותם שנתנבאו עליהם הנביאים בשעת קבלת הנבואה, ואשר לכן שורת הדין היא שאם הובטח להם פורענות ע"י נביא לפי מצב חטאיהם של אותה שעה וחזרו בתשובה ששוב לא יענשו  וכן אם הובטח להם שכר עפ"י נביא לפי מעשיהם של אותה שעה וחזרו בהם וחטאו תתבטל הטובה, כך שורת הדין היתה מחייבת, אלא שבזה לכאורה אתה עושה את הנבואה פלסתר לפי שהעם לא יכיר בכך שעפ"י שינוי מעשיהם נשתנה היעוד, ובזה נחלקו הראשונים אימתי אמר נותן הנבואה מראשית שדבר הנבואה יכול לחזור בו ואימתי לאו.

עכשיו אביא מקורות לחידוש הגדול של השתנות הנבואה ע"י מעשי בעלי בחירה אחרים לא אותם שהנבואה ניתנה כלפיהם כשכר או עונש אלא כלפי אלו שנאמר בנבואה שהם יגרמו אותה, כגון שנבוכדנצר יחריב את ירושלים, שעדיין הדבר תלוי בבחירתו של נבוכדנצר.


שורש הנידון מתחיל כמובן במשנתו של רבינו הרמב"ם שכתב בפ"ו מהל' תשובה לפי דבריו הידועים שגזירה סותרת לעיקרון הבחירה
והלא כתוב בתורה ועבדום וענו אותם הרי גזר על המצריים לעשות רע. וכתיב וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ. הרי גזר על ישראל לעבוד כוכבים ומזלות ולמה נפרע מהן. לפי שלא גזר על איש פלוני הידוע שיהיה הוא הזונה אלא כל אחד ואחד מאותן הזונים לעבוד כוכבים ומזלות אילו לא רצה לעבוד לא היה עובד. ולא הודיעו הבורא אלא מנהגו של עולם. הא למה זה דומה לאומר העם הזה יהיה בהן צדיקים ורשעים. לא מפני זה יאמר הרשע כבר נגזר עליו שיהיה רשע מפני שהודיע למשה שיהיו רשעים בישראל. כענין שנאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. וכן המצריים כל אחד ואחד מאותן המצירים והמריעים לישראל אילו לא רצה להרע להם הרשות בידו. שלא גזר על איש ידוע אלא הודיעו שסוף זרעו עתיד להשתעבד בארץ לא להם. וכבר אמרנו שאין כח באדם לידע היאך ידע הקב"ה דברים העתידין להיות


דהיינו שלדעת הרמב"ם בודאי נתינת הנבואה מכריחה את התקיימותה ולכן אנו צריכים למצוא פתרון לכל נבואה כיצד אינה סותרת לעיקרון הבחירה

תוקן על ידי אנונימי00 ב- 14/10/2014 08:48:57

תו' יבמות דף נ

וא"ת והלא אם לא התפלל חזקיהו על עצמו היה מת והיתה נבואה בטלה אלא ע"כ אין הנביא מתנבא אלא מה שראוי להיות אם לא היה חוטא א"כ היכי מוכח מכאן דמשלו הוסיפו לו אפי' לא הוסיפו לו משלו וחיה כבר כל שנותיו שנגזרו לו מה שלא נתקיימה הנבואה לפי שחטא ואילו לא חטא ונשא אשה בשנים הראשונים היה מוליד ואר"י דשמא הדורות נגזרו להוולד באותו הזמן ובאותו הפרק שהם נולדים ובשני התוספת נגזר לו להוליד מנשה

והיינו שהמזבח לא יחרב ע"י יאשיהו אם יחליט חזקיהו שלא להביא ילדים !!!!

של"ה בית הבחירה

בפרק במה מדליקין דף ל"ג, תנא דבי ר' ישמעאל, כי יפול הנופל ממנו, ראוי זה ליפול מששת ימי בראשית, שהרי לא נפל והכתוב קראו נופל, אלא שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב. וזה לשון רש"י, מששת ימי בראשית, דכתיב קורא הדורות מראש, שנגלו לפניו הדורות ומעשיהם וקנס פורענותם, שהרי כשנתנה תורה עדיין לא נפל זה והתורה קראו נופל, עד כאן לשונו. הרי אומר בהדיא שכבר הכל נודע קודם שעשהו אף שכרו ועונשו:

וזה לשון רש"י פרשת וזאת הברכה על פי דברי רז"ל, ויראה ה' את כל הארץ, הראהו ארץ ישראל בשלוותה והמציקין העתידין להיות מציקין. עד דן, הראהו בני דן עובדי גלולים, שנאמר ויקימו להם בני דן את הפסל, והראהו שמשון שעתיד לעמוד ממנו למושיע. ואת כל נפתלי, הראהו ארצו בשלוותו וחורבנו, והראהו דבורה וברק מקדש נפתלי נלחמים עם סיסרא וחיילותיו. ואת ארץ אפרים ומנשה, הראהו ארצם בשלוותם ובחורבנם, והראהו יהושע נלחם עם מלכי כנען שבא מאפרים, וגדעון שבא ממנשה נלחם עם מדין ועמלק. ואת כל ארץ יהודה, בשלותם ובחורבנם, והראהו מלכות בית דוד ונצחונם. עד הים האחרון, ארץ המערב בשלותה ובחורבנה, אל תקרי הים האחרון אלא היום האחרון, כל המאורעות שעתידים ליארע לישראל עד שיחיו המתים. ואת הככר, הראהו שלמה יוצק כלי בית המקדש, שנאמר בככר הירדן יצקם המלך במעבה האדמה. עד כאן לשונו:

והנה לפום ריהטא, ידיעה זו היתה מוחלטת ידיעה גזריית, ואם כן מה שאירע אחר כך היה הכל בהכרח ולא בבחירה. וכן מה שאמרו רז"ל (סנהדרין לח, ב) שהקב"ה הראה לאדם הראשון דור דור ודורשיו דור ודור וחכמיו דור ודור ומנהיגיו, נמצא אלו הדרשנים והחכמים והמנהיגים כבר נגזרו והיו בהכרח. וכן הראם הקב"ה למשה רבינו ע"ה עד שגילהו מעלת ר' אליעזר, והתפלל משה שיצא מחלציו ונעתר, וכן הרבה מאמרי רז"ל מעניינים כאלה. ובספר מלכים (א יג, ב), כה אמר ה', הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו, וזבח עליו את כהני הבמות כו'. וזה היה אריכת זמן קודם שנולד יאשיהו, נמצאו ירבעם וכהני הבמות היו מוכרחים חס ושלום לקיים זה המזבח, ויאשיהו היה מוכרח לעשות זה המעשה הטוב:

ומתרץ השל"ה באורך ואלו סוף דבריו

ועל דרך זה כל העניינים שבתורה, על דרך משל ונושנתם רמוז על מנין 'ונושנתם' יתקיים ארץ ישראל, ואילו לא חטאו לא היה הרמז הזה בפועל. וכי תימא מה היה הרמז משתמש, דע כי כמו שהרצון כלול מכל ההפכיים כדפירשתי, כן התורה כל תיבותיה ורמזיה משתנית להרבה עניינים וחלופי חלופיהן והכל אמת, הכל כלול בתורה, והבוחר יבחר. ואביא לך ראיה משורש כל העניינים, כי אילו לא חטא אדם הראשון אז היתה זאת התורה מוכנת בענין אחר ממה שעתה, כאשר כתב הפרדס בשער הנשמה והעתקתיו לעיל. וכן אם היה ירבעם בן נבט הורס מיד המזבח ועשה תשובה, אז היתה זו ההכנה שיאשיהו יבא ויהרס בטילה, וכענין בנינוה היתה ההכנה לפי הראוי ונינוה נהפכת בתוך ארבעים יום, ואחר כך נשתנה מכח גבורת בחירתם. הרי הידיעה לא נשתנית ולא תשתנה, כי לעולם אין ידיעה חוץ ממנו, רק ידיעתו עצמות רצונו הן קודם פעולת אדם הן לאחר פעולת אדם הידיעה מתקיימת, שהוא מידיעת עצמותו יודע ולא נתפשטה חוץ ממנו, והבחירה ביד האדם לעשות רושם למעלה ולפתוח מקור הרצון כפי חפצו ורצונו, כי הרצון כלול מכל דבר ותמורתו. 


מדברי השל"ה בקושייתו מבואר שאף יאשיהו עצמו לא היה מוכרח להריסת המזבח אם לא היה בוחר בטוב [אמנם בתירוץ השל"ה לא מדגיש נקודה זו וכותב שאם ירבעם היה חוזר בתשובה לא היה קורה כלום וזה דבר פשוט כמ"ש כל הראשונים]. 

הרב בלוך בשיעורי דעת (חלק א השגחה עמוד צ)

הרב ר' ישעיהו לייבוביץ זצ"ל

שמונה פרקיםהם מדריך הנחיה לאדם השואף ללכת בדרך זו של הכרת אלוהים. הרמב"ם אומר למעשה דבר שהוא מזעזע, שהאדם הוא היצור האחד והיחיד בטבע כולו, המסוגל להכיר את אלוהים, כלומר המסוגל שתהיה לו תכונת הנבואה, הוי אומר שיהיה נביא. הסבר זה למשמעותם של שמונה פרקים הוא ברור וחד משמעי לגמרי, אע"פ שיש רבים המתעלמים מן העובדה, שבארבעה פרקים הראשונים כאילו לא מדובר כלל על הנבואה; אולם בסיומו של פרק א אותו נתחיל לקרוא מיד תמצאו רמז ברור לכך, והרמב"ם מזכיר כאן את 'ספר הנבואה', אם כי רק בפרק ה שהוא עיקרו של שמונה פרקים, מסביר לנו הרמב"ם את הדרך המביאה לנבואה, מבלי לפרט בו את תורת הנבואה עצמה.

הבילבול הגדול בנושא הנבואה בא בגלל שלא מעמיקים בכלל מהי תפקידו.
הבילבול הבא בנושא נבואה בא בגלל חוסר הבנה בהחשיבה הבסיסית של התורה.

נתחיל עם השני.
ביקום דטרמיניסטי (שהומצאה אחרי ששלמה המלך טעה לחשוב שהאלוהים לא משחק בקוביה כנראה מרצון עז לתת לאלוהים שליטה בעולמו)  אין משמעות לנבואה כלומר אין שום רלוונטיות לנבואה, ואז באמת הנביא יודע הכל במדויק אם יש לו את המידע מראש. מצד שני מהי רלוונטי לנו ? הרי הכל קבוע מראש = דטרמיניזם.

ביקום דינמי (שזה החשיבה הבסיסית של התורה) לעולם אי אפשר לדעת את העתיד (כבר אריסטו וויתר על היקבעות ערך האמת של טענות לגבי העתיד.) כלומר היקום דינמי שזה אומר אקראיות, המודעים שזה בני אדם יכולים להתערב באקראיות לטובתם. מכאן תפקיד הנביא, הנביא אומר איזה התערבות כדאי וראוי להתערב, מהי בכלל טובתינו האמיתי והנצחי.

לסיכום:
תפקיד הנביא הוא באמת דווקא במקום שיש חופש ובחירה ביקום האקראי. ואז הנביא אומר קודם כל מהי בכלל הטוב ומהי בכלל הרע, ואחר כך אומר אייך נשיג את הטוב ואייך נשיג את הרע ח"ו. וזה כל תוקף של המושג נביא בתורה.

במקום שיש רק חוקים דטרמיניסטיים, אין הנביא בכלל רלוונטי. בכל אופן אין מקום כזה (רק במעשה אדם כמו מחשב ומכונית, וגם בזה בלי התמדה של האדם לתחזק את המכונה היא לא נשמרת כלומר אין מציאות של דטרמיניזם ביקום הכל אקראי ומה שיש הוא רק זמני) לאורך זמן. והתורה היא נצחית והאדם יכול להיות נצחי אם ילך אחרי התורה והנביאים. כלומר כל תפקידיו של הנביא הוא באמת שהאדם יהיה דטרמיניסטי לאורך זמן מה שלא קיים ביקום.
בכדי להבין זאת ניקח את החיים לדוגמא: החיים = האורגניזמים נלחמים מול הטבע האקראי כלומר הוא מת וחייב למות ולכן אין כאן דטרמיניזם נצחי טבעי כלפי החיי, הוא לא חיי לעולם. בכדי לנצח זאת הוא מוליד (זה כמן ניצחון על הטבע והוא מצליח לשרוד = להיות נצחי לאורך זמן) משכפל את עצמו. צריך התמדה כמו במכונות דטרמיניסטיות בכדי לשרוד ולנצח את הטבע האקראי.
הנביא תפקידו לתת לנו חוקים וחשיבה בסיסית אייך נצליח בכך.
כמו המדען תפקידו להמציא מכונות ולהצליח להתמיד ולתחזק אותו.
כמו שהרופאה תפקידו לתחזק את גופינו.
הנביא והמדען והרופא, לא יכולים לדעת את העתיד אבל כן יאמרו לנו מה כדאי ומה לא כדאי. כלומר נקודת ההתחלה כזו יביא אותך לטוב, מנגד נקודת התחלה כזו וכזו יביא לך ח"ו את הרע.

לסיום:
אין הנביא יודע עתידות, דווקא משום כך שאי אפשר לדעת עתידות, והעתיד תלוי במעשינו ?! כאן התפקיד של הנביא לומר שאם תעשה כך יהיה כך ואם תעשה כך תהיה כך.

פעם כתבתי מאמר "מעדן מול נביא" הכשל החשיבתית של המאות האחרונות

כאן

 https://www.facebook.com/522159337831013/photos/a.533521163361497.1073
741830.522159337831013/587634834616796/?type=1&theater

מקס
כיונת לדברי התוספות

תוספות מסכת יבמות דף נ עמוד א

ירוחם:

תודה ידידי היקר. חשבתי שניפגש אי פעם במציאות אבל זה כבר לא תצא לפועל כנראה 

איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ה' - אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר ולא יבא הוא הדבר אשר לא דברו ה' - בזדון דברו הנביא ההוא.

שמע מינה 1  הנבואה (לפחות על דבר קרוב) היא ודאית ולא רק ראוי להיות

             2  אם לא בא בזדון דיבר ולא בשגגה כלומר שאין שגגת נבואה ואינו דמיון שיכול לטעות בינו לבין נבואת אמת